עבר עריכה על ידי באר מרים בתאריך י"ב באדר תשפ"ב 01:21
2 נולדו מתוך חיפוף מודע של שמפ בתקופות שלא היה לי קריטי למנוע ואחד אכן נולד מיחסים 6 ימים לפ י הביוץ כשעוד לא היו סימני פוריות.
אבל אם הטמפרטורה עולה ומחכים באמת יומיים אחכ - קשה לא להאמין שצפויים פספוסים..
ולגבי השאר - מבחינתי היכולת לא להשתמש באמצעי שהוא מאוד מורכב מבחינה הלכתית.
(אני לא יודעת האם למדת את הסוגיה ההלכתית לגבי דיאפרגמה. אם את לומדת אותה ומבינה את המצב את מבינה שאכן יש כאן קושי הלכתי גדול!! מבחינתי חשוב לי לא רק למצוא רב שמתיר, אלא לכוון את המעשים שלי בצורה הראויה ביותר ואני ממש לא רואה בדיאפרגמה מציאות רצויה מבחינה תורנית כי ממש יש כאן בעייתיות גדולה וזה לא סתם שרוב הפוסקים אוסרים אותה - אכן יש כאן פעולה של חציצה שמונעת מהזרע להיכנס לגוף האישה - וזה בעייתי.. הדעות שמתירות הן די דחוקות מבחינה הלכתית..)
ולגבי דחיית יחסים - לדעתי זה ממש תלוי במערכת היחסים הזוגית..
אנחנו, למשל, לא זוג שהקשר האינטימי תכוף אצלנו גם ככה.. גם בתקופות שהיינו מותרים ברצף (בהריונות וקצת בהנקות) יכלנו לא להיות ביחד שבוע ואפילו יותר - אז בשבילנו זה רק אמר לא להיות ספונטנים אלא מתוכננים יותר ביחסים..
כמו, למשל, שיש הרבה נשים שטובלות אחרי לידה גם אם הן לא מוכנות עדיין ליחסים..
ולגבי הביוץ:
נכון, יש מחיר להליכה כנגד המנגנון הטבעי של הגוף!
כשם שהתשוקה המינית היא הכי גבוהה בזמן הביוץ, כך גם הפריון הוא חלק מהותי מתקופה זו.
הרצון "לשלוט" בפריון מבחינתי כרוך במחיר של ויתור על יחסים בימים הפוריים,
והזרימה עם הימים של שיא התשוקה מבחינתי כרוכים בתוצאה אפשרית של פריון.
אני מודעת לזה שיש מי שבוחרות לנתק בין השניים - ומשלמות מחיר במישור אחר.. (של הורמונים, דוחק הלכתי או כל מחיר אחר..)
כנראה שאין מושלם בעולם..
ודרך אגב, תקופות רבות מאוד בחיי יכלתי בהחלט להנות משני העולמות! אם לא מנסים לנהל את הפריון אלא זורמים איתו, מרוויחים יחסים טבעיים וזורמים, ובאופן "מפתיע" זה לאו דוקא נגמר כל חודש בהריון..
לדעתי לאורך השנים לקח לי בממוצע כ8-6 חודשים להיקלט בין הלידות בלי שום נסיון לרווח, כך שבמצטבר לאורך 20 שנות נישואין היו עשרות חודשים בהם לא היה שום צורך לפעול כנגד הגוף..
