הלכתי להרקדה של הבני עקיבא, קיצר העיניין היה (לטעמי ) איוולי למדי, אז הלכתי.
הלכתי למקום של מסירת ספרים, כדי לבדוק האם יש שם ספרים טובים (ולא היה).
יצאתי מהמקום ואז פגשתי בן אדם עם מגש פיצה ששאל מה הגיל שלי, עניתי לו. הוא אמר: ״הזמנתי חבר לפיצה והוא הבריז״* עניתי לו שזה לא ממש בסדר מצידו (של החבר) כי לא רציתי להיות חצוף מדי וגם לא לחשוף פרטים רבים מדי, מעין שיחה עם דרקון (ראה ההוביט תרגום יעל אכמון עמוד 225**).
החל מנקודה זו, (הלכנו באותו שביל) הוא ניסה לדובב אותי (ללא הצלחה) וכל פעם שהוא אמר/שאל משהו, מלמלתי משהו כמו ״כה… בטה…״***.
באיזה שהוא שלב הוא הציע לי פיצה, כאן הבנתי שמשהו לא בסדר.
כל הזמן הזה, חשבתי לעצמי ׳מה יקרה אם הוא יפעיל עלי אלימות? האם אני באמת יכול להתמודד עם ברנש שכזה?׳ כי הבחור (במחילה מכבודכם) היה עב כרס.
בסופו של דבר הגענו לצומת (שמרתי מרחק מאחוריו) ומכיוון שהוא הלך לכיוון של הבית שלי (ימינה) הלכתי מרוב פחד שמאלה. אבל שמאלה פירושו או עיקוף ארוך (שהבחור יכול לעקוב אחרי) או ללכת (בחושך) בדרך קיצור זרועה סלעים המובילה לחצר האחורית של הבית שלי.(במקרה כזה היה לי קל יותר להתחמק ממנו)
הלכתי בדרך קיצור, והרבה פעמים היה לי סיכוי טוב ליפול ו/או להחליק, בגלל הגשם של השבוע שעבר ובגלל החושך.
בסוף הגעתי הביתה, מת מפחד.
___________________________________________
*תירוץ לא רע
**זוהי, כמובן, הדרך הנכונה לשוחח עם דרקון אם אינך מעוניין לחשוף את שמך האמיתי (החלטה נבונה), ואינך רוצה להרגיז אותו בסירוב בוטה (גם כן נבון מאוד)
*** כן, בטח.
