בלי קשר ללגיטימי

עכשיו תחשבי עלזה שבאמת אנשים עוזרים המונמון עם הכסף שלהם ובאמת יש בזה משהו

ושבחברה שלנו כסף זה דבר כמעט טמא וקשה להזכיר אותו- אבל בסה"כ אפשר לעשות איתו דברים גדולים

ואח"כ תזכרי שכסף כמו כל מתנה הוא נסיון 

אדם שיש לו כסף ברווח (רכב לו ורכב לאישות, בית גדול ומרווח משלו, כסף לבגדים ולאוכל ולמותרות מידי פעם וכו') יש לו יותר פניות נפשית לכל דבר, כולל כמובן לעבודת ה'.
אנשים נוטים להסתכל על עושר כרדיפת מותרות, אך זה לא חייב להיות ככה, אני מכירה אנשים שיש להם הרבה הרבה כסף, אז יש להם בית יפה, ומכונית טובה, אבל בהחלט לא מנקרת עיניים, פשוט איכותית וחסכנית, והם יכולים לאכול כל יום ארוחות גורמה, אבל הם נשארים בלבל של פיתה בחומוס...
אני מסתכלת על עושר כאמצעי ולא כמטרה.
כאשר אין לחץ כלכלי יש פחות לחץ נפשי, וכך יש יותר פניות נפשית גם לעבודת ה'.

אותי זה מביא לייאוש.
ותכל'ס ייאוש זו גאווה שאין כמותה (שהרי אם הייתי סומכת על ה' שיעזור לי- לא הייתי מתייאשת).
אני חושבת שלי יותר טוב לא להגיע לנקודות משבר האלו, אני לא מתמודדת איתם בצורה טובה...

כדי לנתק כמה שיותר בין הרצון לכסף לבין הרצון לעזור.

אם הרצון הוא נטו לעזור לאחרים, אז הייתי אומר שאני צריך לדעת כמה כסף אני צריך בשביל זה. למשל, לעשות חישוב שנגיד יוצא לי שמספיק לעשות מאה אלף בחודש בשביל לתרום לכל מה שמעניין אותי.

אבל אם זה רצון לעושר בלי הגבלה, אז כדאי לשים לב לעובדה שלא זה מה שיביא את המשיח בוודאות. כי תמיד יש למי לעזור ואי אפשר לתקן את כל העולם לבד. ואז זה נשמע לי שהרצון לא מבורר מספיק ולא בטוח שהוא קשור נטו ליכולת לעזור לאחרים.

שיש רצון לעושר, כי אפשר לעשות איתו טוב.

ויש רצון לעשות טוב, ואולי ה' גם יוביל בדרך בה יש גם כסף לעשות זאת.

וגם לראשון אני חושב שיש הרבה מקום ביהדות. חז"ל ספרו לפעמים בגדולת עשירות חכמים או מלכים ונראה שראו גם בכך כלי לעשות את רצון ה' בעולם.

רק ראוי לומר שעבודת המידות של העשיר מתאגרת במיוחד. וכידוע עשירות אינה מספר אלא תחושה שנובעת משמחה בחלק שניתן לי.

רצון לעושר צריך להיות כי זה דבר טוב ומועיל.

העובדה שזה מועיל לאחרים היא חשובה, וזאת הדרך שבה את יכולה לעשות טוב יותר את תפקידך בעולם. אבל חשובה מאד עצם ההבנה שאני צריך לדואג למלא את תפקידי בעולם ולא להסתפק בלהיות עבור אחרים. אולי חוץ ממקרים קיצוניים שבהם באמת מה שאני עושה עבור אחרים הוא משמעותי כל כך ש"עבד מלך - מלך"

שאלה ראשונה: רצון לעושר צריך להיות כי זה דבר טוב ומועיל - למי הוא מועיל, לעצמך, לאחרים? ולמה הוא מועיל - בשביל מה הוא נצרך?

שאלה שניה: מי אמר לך שתפקידך בעולם הוא להיות בשביל עצמך? ולא בשביל אחרים?
עכשיו להיות בשביל אחרים בכלל לא סותר את התפקיד האישי שלך. אבל אני לא בטוח שלחיות בשביל עצמנו זאת השאיפה הגדולה של יהודי.

שאלה אחרונה: כיצד אתה מגדיר מעשה כמשמעותי? הרי אם אתה מתייחס רק לתוצאה הגשמית - הרי שאתה מדבר על מקרים מעטים ביותר, וכך זה אכן נשמע מדבריך. כפי שכתבת "אולי חוץ ממקרים קיצוניים" ומהדוגמה שנתת. אבל אם אתה מתייחס גם למשמעות הפנימית של המעשה, זה כנראה הרבה יותר נפוץ...

1

מועיל = מנכיח את הטוב בעולם, אם טוב גשמי (עושר, כסף, רווחה כלכלית) ובוודאי טוב רוחני (עבודת ה' בכל תרי"ג מצוות)

2

חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם

בשבילי במובן שיש לי את גן עדן שלי "לעבדה ולשמרה" ואני מחוייב לפתח אותו, לכך נוצרתי

לפעמים השירות עבור האחר הוא עם תוצר גבוה כל כך שכבר עדיף שאעשה בשבילו ולא בשבילי - בין אם התוצר הוא בקיום המצוות של האחר (יששכר וזבולון) או בקיום המצוה אצלי (אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, כדי לזכות אותנו)

3

משמעותי מבחינת הטוב שהוא מנכיח, כמו שכתבתי בשתי התשובות הקודמות.

עבד מלך - מלך זה משל מצוין שמראה שגם אם אתה עושה עבור אחרים זה מקדם אותך, ואז השאלה מה הופך אותך למשמעותי יותר, ראש לשועלים או זנב לאריות. אבל בכל מקרה השאלה היא האם אני עושה את חובתי באופן בריא ומלא יותר כראש לשועלים או כזנב לאריות. פעם שאלתי רב חשוב המשמש כאדמו"ר בשעות הפנאי, והוא ענה שהרבה פעמים הפיתוח האישי חשוב יותר לפרט ולכלל מאשר העזרה לאחרים. אבל נכון, חשוב לקחת את שני הדברים בחשבון, ורב אחר שאיננו משמש כאדמו"ר בשעות הפנאי אמר לי שהשאלה תמיד צריכה להיות "מה מביא יותר כבוד שמים" וזה צריך להיות השיקול היחידי.

פרטי ההלכה הם הגבול, יש עוד הרבה טוב שההלכה לא מחייבת ואפשר לעשות

אבל הנקודה שרציתי להדגיש היא שאסור לאדם לשכוח שהמטרה היא ש*הוא* יביא את התוצאות הכי טובות שהוא יכול, ולא רק לתת לאחרים

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭