התייעצות לגבי שינהאני זה א
הקטנה שלי די קשה עם השינה שלה.
במהלך היום אני מרדימה בהנקה או בידיים ואז מניחה במיטה.
לפעמים ישנה יפה אצ השעה וחצי שעתיים שלה לפעמים חצי שעה ומתעוררת.
היא בת חצי שנה ואם ישנה טוב אז יש לה 2 שינות של שעתיים אחת בבוקר אחת בצהרים ואז שנת לילה בשבע בערך.
הענין הוא שבלילה היא רוצה לישון עלי רק.אםמעבירה אותה אז לרוב מתעוררת ואני צריכה גם לשים לב ככה לא להרדם כי אם מעבירה אחרי הרבה מדי זמן היא רוצה שוב לינוק.
עכשיו מעבר לזה שזה קשה לישוןכל הזמן עם מישהו בידיים כבר קצת התרגלתי.
והאמת קשה לי יותר לקום להניח במיטה.המטחברת כבר לא מתאימה לה גם קטנה וגם כבר מסוכן לה היא מתהפכת חופשי.
החלפנו למיטה שלה ואין אפשרותלהפוך אותה למטחברת.
אז מה הבעיה?
א בגלל שהיא התרגלה לישון עלי זה מתחיל להשפיע גם על היום שרוצה לישון עלי ואין לי אפשרות תמיד לנוח איתה..
ב זה לא משאיר לי זמן לזוגיות עם בעלי ואני לא מדברת רק על יחסים אני מדברת על אפילו לשבת תאכול משהו בערב..
כי כשהיא מתעוררת בסביבות 9/10 היא לא חוזרת לישון רק עלי.. שבוע שעבר שעה וחצי לקח להרדים אותה בעגלה בשביל שיהיה לנו בסוף חצי שעה לעצמנו ..
עכשיו אני יודעת שאם אתמיד וגם בלילות אשיםאתה במיטה שלה אחרי ההנקה ( יהיו כמה ליחות קשים שלה) היא תתרגל לישון במיטה שלה אבל לי קשה לא להרדם בהנקה וגם נוח לי להרדם בהנקה כי ככה לפחות ישנה קצת יותר נורמלי.
מה עושים?
עיצות יתקבלו בברכה..
לא לוקחת מוצץ
ועכשיו עם הטעימות התחלתי לנסות מים בבקבוק קצת בנתיםעם האוכל בסדר אבל בקבוק לא ממש בא לה..
גם שלי ככה ..קמה בבוקר עם צוואר תפוס😐ויקרא שמי..?
נשמהמשמעת עצמית
נראה שאת יודעת הכל...
אין פתרון קסם.
אם את רוצה להרגיל אותה ואותך למשהו חדש - צריך פשוט להתחיל...

אולי תחליטי שאת עוזרת לעצמך בדברים אחרים בזמן ימי ההסתגלות: ללכת לישון יותר מוקדם וכו

אני מאוד מאמינה בשינוי שעושה רווחה לכולם.
כמה ימי הסתגלות קשים אבל עקביים
ובעז"ה זה מאחורייך!

סהצלחה
את צודקת הבעיה היא שהיא מתעוררת בלילהאני זה א
איזה 3-4 פעמים אז יוצא שאני ממש לא ישנה ככה כי כל פעם צריכה לא להרדם בהנקה..
אבל אולי באמת ננסה שבוע ובשבוע הזה אני ממש אקח את זה כפרוייקט והלוואי ונראה שיפור ותתעורר גם פחות.
ואני הולכת לישון ממש מוקדם תשע וחצי עשר גג ..
הלילה הצלחתי להחזיר למיטה שלה בעשר ובאחת..
בשלוש נשברתי והשארתי אצלי..
מקווה להתמיד לפחות בתחילת הלילות ואז לאט לאט ננעבור ללילה שלם במיטה שלה
וואי איזה קשוחמשמעת עצמית
אני ראיתי שהפרדה ממש עזרה לה לשינה יותר רצופה.
אז זה קשה בהתחלה אבל אח"כ משתלם.

מקווה שגם אצלך יהיה ככה.

ואת הולכת לישון ב10???? אני משתחווה!!
10 זה בימים שהולכת לישון מאוחר יש ימים שאניאני זה א
הולכת לישון גם בשמונה וחצי אבל לאחרונה פחות כי הגדולה שלי עדין ערה בשעות האלו חחח
מחזקת אותך שעכשיו עשיתי שבוע כזה..אחת פשוטה
אחרי המון הכנות באינטרנט וביוטיוב.. ראיתי מלא סרטונים וקראתי מלא על שיטת לילה טוב.
פיניתי לעצמי שבוע שבו אני נותנת את כל כולי והצבתי לעצמי יעד שאם בסוף השבוע אין שיפור אני משלמת ליועצת שינה ומתחילה תהליך בליווי.

גם שלי בת חצי שנה והתחלתי איתה תהליך מסודר של ליישם את כל הטיפים שלמדתי,
היו ארבע /חמש ימים שהיא יכלה גם לצרוח שעה וחצי אבל לא הוצאתי אותה מהעריסה רק ישבתי לידה ליטפתי חיבקתי הרגעתי ..
ועכשיו היא הולכת לישון יפה בלי לבכות בכלל!
עדיין אני מחכה לידה עד שהיא נרדמת, אבל בהמשך המטרה היא שהיא תדע להרדם גם כשאני יוצאת מהחדר.

בקיצר אם את רוצה טיפים בקצרה דברי איתי..
מחזקת אותך שתעשי את זה, זה שבוע קשה אבל אחריו תקופה ארוכה ארוכה של שקט וזה מדהים.
תודה.אני ממש אשמח לשמוע יותראני זה א
על התהליך.
לשים בעריסה ורק ללטף כשבוכה פחות מתאים לי כרגע אני עובדת על זה שאחרי שנרדמת או בידיים שלי או בהנקה( שזה גם בעצם בידיים) להעביר למיטה שלה.
הבעיה היא שאני באמת גמורה ולא מתפקדת בלי שינה ולכן אני נשברת ונותנת לה לישון עלי..
וזו טעות אני יודעת.
מקווה להצליח לשבור את המעגל הזה.
אבל אם היא מתעוררת כשמניחים אותה במיטה שלהאחת פשוטה
אז אין לזה לכאורה פיתרון..
חוץ מאולי לחכות איתה עשר דק' לפחות על היידים כדי שתישן יותר חזק ואז להעביר בעדינות..
לדעתי את לא תצאי מזה אם לא תאפשרי לה להירדם במיטה שלה..
ברור שזו המטרה הסופית אבל בנתיים אנחנו עוד בשלבאני זה א
קודם.הבנת..
אכתוב לך מה אני עשיתיאחת פשוטה
אחרי שקראתי מידע באינטרנט.
אם לא יעזור לך אולי יעזור לאחרות -
הדבר הראשון והכי חשוב! -

*להשכיב בזמן*

לא לפני שהתינוק עייף ולא כשהוא גמור מעייפות.
איך עושים את זה?
מזהים סימני עייפות - זה יכול להיות שפשוף עיניים/אוזניים/אף.. פיהוק .. עצבנות. ובכי - בכי זה סימן כבר מאוחר.. לא אמורים להגיע אליו.

מיד בזיהוי מתחילים

* טקס שינה-*

כל אחד יוצר לעצמו טקס שלו , העיקר שיהיה לו איזשהי תבנית שתעזור לו להבין שעכשיו הולכים לישון ולא פתאום שהוא ימצא את עצוה במיטה ולא יבין מה הולך..

אצלנו זה כולל עמעום אורות, אומרים לילה טוב לכל אחד בבית, בודקת שהטיטול נקי, (מקלחת זריזה אל זה בערב) בחדר אני סוגרת את התריס (זה יכול להיות גם לנשק מזוזה או כל דבר אחר) שרה לה שיר קבוע ואז מניחה בעדינות במיטה עם מוצץ.

*חשוב מאוד*

הרעיון הוא לא לתת להם הרגשה של נטישה ועם זאת גם לא לרחם יותר מידי ולהרים מיד שבוכה (הרחמים האלו גורמים לכל כך הרבה לילות של בכי נוספים ולאמא עייפה ומתוסכלת שזה כבר לא רחמים )
לכן אם תינוק בוכה - והוא יבכה בשבוע הראשון (פחות או יותר ) אז מרגיעים אבל לא מרימים.
שרים שיר, מלטפים, שמים מוצץ, עושים ששש וכו'. מרגיעים במילים - אמא פה הכל בסדר וכו'.

הורה שכל פעם שהילד בוכה הוא פעם אחת ירים אותו פעם אחת יתן לו לבכות פעם אחת ינדנד פעם אחת יצא מהחדר .. בקיצר כל פעם יעשה משהו אחר זה יוצר בילבול אצל הילד ובילבול גורם לעוד יותר בכי וגם לחוסר הבנה אצלו למה לצפות, אם הילד יודע מהשדר שלנו זה שעכשיו הולכים לישון. אז הוא יבין את זה גם לילה הבא ולא יצפה שנוציא אותו וכו'.

אחרי תקופה של השלב הזה מתחילים לשבת קצת יותר רחוק מהתינוק כל פעם עד שיושבים ממש בכניסה לחדר ואז כבר לאחר מס' דקות שנמצאים אצלו אפשר לצאת לגמרי.

המטרה היא שגם בלילה כשהוא יתעורר הוא ידע להחזיר את עצמו לישון בלי תלות באחרים. ..

וואוו אין הקלה גדולה מזו של לישון לילה רצוף.

המון הצלחה.


בלי לשפוט את התהליך של כל אמאאמא_טריה_ל-2
אני מבינה שיש כאלה שזה הרע במיעוטו מבחינתן,
אבל חשוב לי להגיד שזה לא בהכרח מחייב לתת לתינוק לבכות בלי להרים אותו. זאת רק גישה אחת.
יש גישה אחרת שאומרת שאם בוכה מרימים, מרגיעים, ואז מחזירים למיטה.
כל אחת צריכה לבחור כמובן את הגישה המתאימה לה ולילד שלה.
שלא ישתמע מהשרשור הזה שלהרים תינוק בוכה ולהרגיע אותו, פוגע בתהליך הלמידה של הירדמות. זה אולי ייקח קצת יותר זמן, אולי יצריך יותר סבלנות, אבל יש אמהות (ואני ביניהן) שלא מסוגלות להכיל בכי מבלי לתת מענה מלא.
ניתן לבצע תהליכי למידה גם בלי לתת להם לבכות במיטה. מרימים, מנחמים ומחזירים.
מקבלתאחת פשוטה
נכון.. הערה נכונה וחשובה.
אני הלכתי לפי שיטת "לילה טוב".
יש גם שיטות אחרות, העיקר להיות עקביים בשיטה שבה את בוחרת.. ולא לזגזג.

כמובן כמובן שכל אחת ומה שהיא מתחברת ומה מתאים לה.
מאוד מסכימה בנושא העקביותאמא_טריה_ל-2
תודה!!רק טוב=)
בת כמה הבת שלך?
ומתי בערך את משכיבה אותה?
אני תמיד מסתבכת עם זה, אם היא נגיד אכילה ב18 וב20 הראתה סמני עייפות והשכבת אותה, היא בחורה איזה חצי שעה ואז תכלס היא כבר יכולה להיות רעבה, לא?
אז תמיד בנקודה הזאת אני נופלת, כי אני מניקה ואז הוא נרדם.. שזה נחמד, אבל שוב הוא לא נרדם עצמאית:/ אז מתעורר שוב ושוב..
בת 7 חודשיםאחת פשוטה
יאוו האמת אני גם בתסביכים האלו.. כל פעם מנסה שלא להגיע למצב הזה..

מה שאני עושה לרוב זה לתת מוצקים בערך שעתיים אחרי שהיא ינקה או מיד שמגלה סמני עייפות.. ככה היא לא מקשרת להנקה..

וכן.. לפעמים קרה שעברה שעה שהיא הייתה במיטה ועכשיו תכלס אני יודעת שהיא רעבה אז כן הרמתי להניק והחזרתי למיטה.. למרות שזה כאילו לא טוב שהיא תתרגל.. אבל זה באמת היה קצת פעמים ככה שהיא לא התרגלה..

ועם הזמן היא כבר נרדמה הרבה יותר מהר ואז כשהיא כבר קמה היא בדיוק כבר צריכה לאכול וזה מסתדר.

תודה רבהרק טוב=)
שלי יותר קטן אז באמת יותר קשה לתזמן..
ושאלה אחרונה- היא אשכרה נרגעת בסוף ונרדמת?
את מדברת על השבוע הראשון ? או על עכשיו?אחת פשוטה
הראשון..רק טוב=)
אני תמיד נתקעת בו כי אחרי 5 דקות של בכי אני לא מסוגלת יותר, למרות שאני לידו וכו'..
מתי שהוא בטח שהיא נרגעת ונרדמת..אחת פשוטה
השאלה תוך כמה זמן זה קורה..
אם אחרי חמש דקות את יודעת על עצמך שלא תיהי מסוגלת לא להרים, אז אולי באמת יותר יתאים לך שיטה אחרת שכן מרימים..
רק קחי בחשבון שלדעתי זה ייקח יותר זמן ותיהי עיקבית בשיטה שבחרת..

ותקראי עליה טוב על השיטה שתבחרי לפני שאת מתחילה את התהליך..

חשוב להיות עקביים בשיטה, ואם רואים שלא מצליחים לבד תמיד כדאי לקחת יועצת שינה, להשכיב ילד זה כל כך סיוט ואם זה יכול להחסך בתשלום אז לדעתי ששווה כל שקל.
תודה!!רק טוב=)
,אה . וגם..אחת פשוטה
שימי לב שבבוקר הם נהיים עייפים כבר אחרי שעה בערך.. ככה שבהשכבה הזו זה פחות בעייתי עם ההנקה וכו'
אני משתדלת בגיל הזה להכין מראש דייסת קווקראוהבת את השבת
ולהאכיל כמה כפות ממש לפני שהולכים לישון לוודא שובע.
וגם משתדלת להציע כל מיני אוכל כדי ששבע במשך שעתיים שלוש לפני השינה
תודה.אני זה א
מנסה באמת לקחת את מה שמתאים לנו.
ואני מבינה שכרגע כל עוד היא איתי בחדר זה אומר שיש מצב טוב שארדם בהנקה בלילה.זה באמת בלתי נשלט ואני לא חושבת שזה הזמן להילחם בזה.
אבל מה שכן באמת להיות יותר עיקבית בהרדמה של תחילת הלילה כשאני עוד ערה וכן לתת לנ לישון במיטה שלה ולא עלי.
תודה ממש על הפירוט.
גם לי זה היה קצת ככה לאחרונה (גם בת חצי שנה)השקט הזה
ופשוט החלטתי שאני מתכוננת לשבוע בלי שינה, ומרגילה אותה לישון בחדר משלה, במיטה משלה.
אני לא יודעת מה קרה שם בדיוק אבל היא אשכרה ישנה במיטה שלה ואפילו התחילה קצת לרווח ארוחות (משעתיים וחצי שלוש כל לילה, ל-4-4.5 שעות). והשוס הגדול זה שלמרות שאני קמה ממש אליה באמצע הלילה וצריכה לצאת מהמיטה- בין לבין כשאני ישנה השינה שלי הרבה יותר טובה ועמוקה כי אני ישנה לבד במיטה ולא צריכה להיזהר על תינוקת או להתחשב בזה שהגברת החליטה להתפרס על כל המיטה שלי.

ניסית להשכיב אותה על הבטן כשאתם עוד ערים? היא גם מגיבה ככה?
היא ישנה רק על הבטן ומתעוררת כשמתהפכת לגבאני זה א
זו חלק מהבעיה ..
וואי איזה כייף אני נראה לי ממש יעשה את זה מקווה שיצליח לנו
ובעלי ממש מגוייס למטרה אז צריכה לנצל את המוטיבציהאני זה א
שלו
בהצלחה! תעדכני איך הולךאמא_טריה_ל-2
מקווה שיעבור לך בקלות יחסית, ושזה יטיב עם שתיכן.
בהצלחה!השקט הזה
מוסיפה לפריקהאני זה א
שמה שהכי קשה לי זה שחמותי טוענת שהילדה רעבה(היא ממש נגד הנקה) וגם עוד חברה טובה טוענת שאני צריכה ממש לא לתת לה את הפינוק הזה שהיא רוצה מלא ידיים ושזה לא בריא לכל שאר הביתשככה אני עסוקה הרבה עם הקטנה ושעוד מעט פסח וכל מיני בלה בלה כאלו שנותנים לי להרגיש לא טוב עם עצמי.. ובאמת נכון שזה הרבה פינוק שלה אבל מרגיש לי שהרוב זה לא פינוק שהוא מותרות שבאמת אפשר לוותר עליו אלא זה באמת צורך שלה.
מה שמעודד אותי שאני יודעת שעם הזמן זה יעבור..
כל רעשי הרקע מיותרים!אמא_טריה_ל-2
תעשי מה שנכון לך, ומה שאת מרגישה שנכון לה.
המניע היחיד בעייני ללמד תינוק להירדם עצמאית הוא צורך של ההורים שלו.
אם את לא חווה את המצב כבעיה, אז אנא היי בטוחה שזאת ממש לא בעיה. ידיים זה מתנה לתינוק. כל עוד את עושה את זה בלב חפץ, לדעתי הקטנה שלה מרוויחה מזה. יהיו לה חיים שלמים של עצמאות, איזה כיף שעכשיו היא מבקשת את החיבוק הזה.

מי שלא מתאים לה יותר להרדים על הידיים, וזה בא מצורך שלה ולא של אי אילו מצקצקים - בהחלט אפשר ללמד, צריך לבחור גישה ולדבוק בה.
אם לך זה נעים - תמשיכי ליהנות ממנה ולהעניק לה מה שהיא מבקשת. המילה פינוק ממש לא רלוונטית בעייני. גם בלי שתעשי תהליך יזום, לדברים יש נטיה להשתנות, היא תגדל והצרכים שלה ישתנו. ממש אין סיבה לדאוג!
תודה לך חיממת את ליביאני זה א
ממש מסכימה. לא להקשיב ולא לשתף אנשים שלא תומכים בהחלטות שלךמיואשת******
תודה יקרות על החיזוקיםאני זה א
איזה שטויות, הנקה זה האוכל המושלם בשבילה!אני אמא
גם בגיל חצי שנה, שכבר מתחילים לטעום אוכל אחר, בתכל'ס תינוק שיונק מספיק יהיה לגמרי שבע מהנקה. זה כמו מן, אוכל מדוייק בשבילו.
ולגבי הפינוק, שימי פס על כולם. אני הייתי תינוקת מפונקת ממש, רק אמא ורק על הידיים, סבתא שלי (חמותה של אמא שלי ) תמיד אמרה שאמא שלי עובדת קשה לפנק אותנו ואחר כך עובדת קשה לגמול מהפינוק. אולי זה נכון, אבל היה לנו טוב, והייתה אוירה טובה בבית, גם עם האחים הקטנים שלי. וגדלתי להיות ילדה חרוצה ובכלל לא מפונקת. בקיצור, מותר לפנק תינוקות, זה טוב להם וטוב לאמא שלהם. רק סבתא קצת מקנאה
אויש. נו.... הנקה זה האוכל הטבעי. מה יותר טוב מזה?!יעל מהדרום
זה קשה אבל תסנני...זה פשוט לא נכוןמיקי מאוס
היא יצאה הרגע לעולם, את עכשיו בונה לה את הגוף, מערכת החיסון, המערכת הרגשית והאמון בבני אדם.
נכון שהילדה שלך מאתגרת יחסית וזה ממש לא קל אבל היא לא עושה לך דווקא. זה מה שהיא צריכה!

אני כן בעד שתבדקי תמיד מה הכוחות והיכולות שלך. כי אין ספק שאמא רגועה זה הצורך הכי קריטי
אבל את כל שאר הטיעונים תעיפי. את יודעת מעולה מה טוב לך ולה
נגד הנקה?? זה בחיים לא שמעתיחגהבגה
חמותי וגיסתי היו ככהאמא_טריה_ל-2
הרבה פעמים נשים שלא הניקו מרגישות צורך שכולן יהיו כמוהן, וככה הן מרגישות יותר בנוח עם ההחלטות שלהן.

ממש הציקו לי על בשביל מה אני מניקה, הוא לא מקבל מספיק, בזבוז של זמן ושאר הגיגים חביבים...
איזה מעיק זהיעל מהדרום
כן כן יש לי חמות אגדה חחחאני זה א
יא רבי....חגהבגה
עדכנת שברוך ה אני מצליחה להתמידאני זה אאחרונה
לפחות בתחילת הלילה להחזיר למיטה שלה ונרשם שיפור משמעותי( בטח החיסון מחר יהרוס הכל חחח)
בהתעוררות של 3 מודה קשה לי ממש להחזיק עירה ונרדמת איתה אבל מקווה גם בזה להצליח..
תחזיקו אצבעות ותמשיכו להתפלל שנמצא את השגרה הטובה לנו.
ועוד משהו אחרון זו ילדה שלגמרי צריכה שגרה וזה קצת מקרקע אותי ולא מאפשר לי ללכת לסידורים שהתרגלתי שאני עושה בבוקר אבל בסדר לומדים איך להתנהל נכון יותר ובאמת אני משתדלת לאפשר לה שגרת בוקר רגועה בבית ורק כשממש חייבים עושה איתה את הסידורים שצריך.. מה שכן יש לי כבר גדולה שיכולה לעשות בייביסיטר אז זה קצת מחפה ומאפשר לי לצאת בערב או אחהצ ליציאות של דברים קטנים בלי להיות תלויה רק בבעלי שיחזור וישמור.
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזהאחרונה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצותאחרונה
כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקואחרונה

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

אולי יעניין אותך