למה לעזעזאל זה משנה לך? מעולם לא הבנתי את האלו שהדברים האלו אכפת להם... כואב לך הלב שיש לה חולצה מכופתרת? בא לך לבכות שיש לה נעליים מיושנות? צורמות לך העיניים להסתכל עליה?

ולמה רתיעה? אולי לגמרי ההפך, אולי בגלל שדווקא בגלל הערכה שהיא מיוחדת ו'מעזה' להיות כזו למרות שהחֶבְרה לא מקבלת אנשים כאלו, אולי דוקא בגלל זה נרתעים ממנה, לא בגלל הדחייה אלא בגלל הקושי לקבל את השונה כאשר החֶבְרה מסטגמטת (מלשון 'סטיגמה') אנשים כאלו כיוצאי דופן ומשונים גם בהתנהגותם ולא רק בחיצוניותם?

בס"ד

 

וכל אחד יכול ללבוש מה שהוא רוצה..

מנגד זה יש את הלבוש הבסיסי והמכובד. שגם לו יש חשיבות מאוד מאוד גדולה.
אם היא מכבדת את עצמה, גם אם זה לא הסגנון לבוש האופנתי והעכשווי, וגם אם זה לא מוצא חן בעיניי- צריך לקבל את זה.
אבל אם זה ברמה של לא לכבד את עצמו, להראות באמת לא-טוב, אז אפשר להעיר- רק אם את חברה ממש טובה שלה. [לומר אולי בדרך צחוק, 'מה הנעליים האלה? תחליפי כבר..' -לדוג', ושוב, רק אם זה מתאים, ואתן חברות וכו'..]

אם לא מתאים לך, לא נוח- לא חובה. רק צריך לזכור שצריך לכבד אותה כי הבגדים אולי אומרים קצת, אבל בטח לא הכל על הבנאדם..
לא נורא, שהבגדים האלה- יהיו הצרות שלנו..

 

ו..

פשוט לא מראים לה שזה מזיז לך...

תנסי לזרום..

אני חבר שלו מכיתה ז' -מאז שהכרתי אותו התחברתי אליו. בהתחלה התחברתי אליו כי ראיתי שהשאר דוחים אותו בגלל המראה שלו, אבל אחרי שהתחברתי אליו גיליתי בן אדם מדהים. לכל השאר לקח שנתיים-שלוש לגלות כמה הוא אחלה בן-אדם ואז הם גם התחברו אליו וגילו אותו.

 

איך שבן אדם נראה- זו בחירה שלו. לפי רצונותיו או לפי טעמו. אבל הכדור עובר אלינו ברגעים כאלה, כי אין שום בעיה להתחבר עם אנשים שנראים כמונו,אוכלים כמונו, אוהבים את מה שאנחנו אוהבים וכו' -- החכמה היא להתחבר גם אל מי ששונה בכל האופי החיצוני, ולהתחבר ע"פ האופי הפנימי- ורק כך נרקמת חברות אמת.

 

 

זה נורא פשוט: לא אכפת לי מה אנשים חושבים עלי, כל עוד הם לא מטרידים אותי.