עד מתי לעדה הרעה הזאת,
שבאים בשם הכלל,
"כי כל העדה כולם קדושים",
הכל קדוש לה'.
ניסו לטעון לכתר,
להנהגת עם סגולה,
מדוע תתנשאו ותתפארו
על עדת ישראל כולה.
והאיש משה עניו מאוד,
הנהיג כי ה' חייבו,
ואהרון אחיו הגדול,
ראהו ושמח בליבו.
התווכח עם ה',
לא רצה להיות בשררה,
ושנא את הרבנות,
מחילול ה' ירא.
אך ה' יתברך לא עזבו,
וכנגד טענת פיו ענה,
מי שם פה לאדם,
שיוכל לבקש מה' מענה.
טענותיהם נשמעות יפות,
כרזות נתלות בחוץ,
אך המסר מנופח ומוחצן,
הוא גורם בשליחי ה' לקוץ.
לשקר אין רגליים,
סופו להתמוטט וליפול,
נגד האמת המוחלטת,
יהפך הוא לעפר וחול.
ובסוף כשהתמודד מול משה,
והשקר התגלה לעין כל,
פתחה האדמה את פיה,
ובלעה אותם וירדו שאול.
אם נדרוש בתפילה מה',
הב הב, חוצפא יסגי,
נהפוך הרוח לגשם,
נבזה צלם ויסרח הגה.
אך אם רצונינו יהיה טהור,
נמסור נפש בעד הכלל,
עלינו ישכון השפע והאור
ולא יהיה שם השם מחולל.
ואז כהן גדול יכנס בקדושה,
יהיה שְלִיח עם ישראל לפניו,
יתכפר לעם ישראל העגל,
ונחזיר אהבת אב.
והכהונה לא תִקָנֵה בכסף,
השפע לא יעוור עינינו,
ולא מחתות החטאים האלו,
יפרידו לפני קוננו.
אלא יהיו מחתות בבית מקדשו,
יעלו ריח קטורת,
העיזים יתעטשו מרחוק,
לכבוד ה' ולתפארת.
