------רב שמואל
כידוע הרשב"ם - בתחילת פרשת וישב - מסביר את החשיבות של. לימוד "פשוטו של מקרא" - בכל זאת - הרשב"ם כידוע בעצמו היה אחד מבעלי התוספות - הפלפלנים הגדולים - גם פירושו לגמרא, במקומות שמחליף את פירוש רש"י - מצטיין באריכות יתירה.

באמת גם בפרשת וישב - הוא מסביר - שעיקר התורה זה ההלכות והדינים, ודרכי הדרש שעל פי חז"ל.

אם כן - נשאלת השאלה - מפני מה הוא ראה צורך כל כך בפשוטו של מקרא. ועל מה הוא התווכח עם רש"י - כפי שהוא עצמו כותב - שאמר שצריך "להרבות בפשוטו של מקרא" בלימוד והבנתו.

אלא - שהרשב"ם לא חולק על כך - שעיקר הדינים - והמדרשים - באים להראות את הדרך ההלכתית, הדרך הנכונה על פי התורה. - גם המדרשים ה"הגדות" - מראים את אותה דרך - הדרך של "מנהג ישראל תורה" - כיצד לשמור נכון את הדברים את הדרכים עליהם מצווה התורה - זה גם היה - בעצם - עיקר פועלם של בעלי התוספות: לא להראות בפלפולים - כל מיני "קונצים" איך למצוא ו"לייצר" התאמות בין מקומות שונים בגמרא - אלא להראות - איך הדרכות שונות בגמרא - אינם סותרות - כאשר בכל מצב שבו ישנה הדרכה ובמצב שני הדרכה שונה - בעצם מדובר על הנהגה אחת ודרך אחת - שמתפרטות לפי עניינים ומצבים - ופרטי אפשרויות הנדרשות להכיר אותם על ידי הלומד והלומדים. (הלומד המעיין הפלפלן, והלומדים בכלל, כפי שרלוונטי).

זה בעצם הופך את ה"הלכה" - מדבר "כללי" - לדבר ש"מיתרגם" יחסית בקלות - כמובן על פי הכללים ותוך שמירה על אי-חריגה - אבל מאפשר להעביר את ההלכה ל"מטבע" "חריף" - ככינוי הגמרא למטבע שיוצא ללא פקפוק, שאין לו פסילה של המטבע, אלא הוא ניכר ישירות בצורתו כ"מטבע היוצא בכל המדינות" -

וכך כוונתו של הרשב"ם - לגבי פשוטו של מקרא - הרשב"ם מסכים, שעיקר הדרך ללמוד - הוא להבין את המסר ומה שהתורה באה להדריך - גם כשהתורה רק כותבת סיפור. - בכל זאת, הרשב"ם מחדש - שגם הכרת "המציאות עצמה" - של מה שהיה שעליו מספר הכתוב - זה גם כן נכלל באותו "מטבע חריף" - שנדרש מאותם סיבות לאותם מטרות.
------רב שמואל
עיקר הרעיון של ה"אמונה" מול ה"חוכמה" - שכמובן - גם התורה מקבלת את עצם הרעיון של חוכמה - אלא ש-ראשית, היא דורשת גם "חוכמה של אמונה" - כלומר - חוכמה ספיציפית, שדורשת ומאפשרת - הבנה של האמונה. וגם - ובעיקר - התייחסות - אפילו ל"חוכמה של אמונה" - לא כדבר בפני עצמו - אלא כ"פירוש לאמונה" - באשר האמונה על פי התורה - היא דבר טבעי לאדם. - וגם חיפוש החוכמה - טבעי מאותם סיבות בדיוק - ולא מסיבות אחרות. - וכך התורה דורשת - לידע ולהאמין - שזוהי הסיבה האמיתית לחיפוש החוכמה, ולכן התורה דורשת - לשים דגש - על נושא ה"אמונה" - דווקא כפי שהוא בעיקר.
------רב שמואלאחרונה
אפשר לראות, למשל - שבפירושי הגאונים לגמרא - בדרך כלל יש עריכה של כל הדברים שבגמרא - לא בצורת הדיון ה"יבש" שבגמרא - אלא בצורה קצת "סיפורית" - זה שונה מפירוש של אחד הגאונים לפירוש של אחר - אבל הרעיון הזה חוזר על עצמו - למשל בפירוש רב ניסים גאון - הוא "מספר" על החלקים שבגמרא מספרת בקיצור. בפירוש רב חננאל גאון - הוא "מספר" את הצורה, את השיקולים של הגמרא, בזמן שהיא עברה מסברא לסברא. מהלכה בנושא אחד להלכה בנושא אחר. או מבדיקת הלכה על פי דעה או ברייתא אחת לבדיקת הוכחות אחרות. - גם בפירוש של רבינו גרשום - יחסית מאוחר - עדיין זה כך - הוא מתרגם שורה שורה בגמרא - בשפה עצמית לחלוטין - שמספקת מה השאלה אומרת מה התשובה אומרת וכולי. הפירוש של רש"י הוא הפירוש הראשון שלא רק "מספר" - אלא "מגדיר" - הוא לא רק "מחזיר אותך במחשבה" אל מצב ספיציפי העולה מתוך הבנת דברי הגמרא - אלא רש"י מראה לך על איזה סוג מצב מדובר - לא הרי סוג מצב אחד כהרי סוג מצב אחר. - הוא מראה לך מה המשנה או הגמרא או הברייתא אומרת - לא רק מבחינת משהו שהם מספרים על הדרך ההלכתית - אלא מבחינת מה המצב, שגורם את אותו דרישה הלכתית. וכדומה. התוספות - אחר כך - הופכים את זה לשיטה: לעבור מהגדרה להגדרה, ולחבר ביניהם. (ייתכן שהיו פירושים נוספים בזמנו של רש"י - מה שאנחנו יודעים זה בעיקר על פירושו של רש"י). - אחר כך - בספרי ההלכה - כמו הארבעה טורים והשולחן ערוך - כבר לקחו את ההגדרות שסודרו בסדרים מלאים, בכמה התאמות - ופשוט חיברו אותם ביחד וקיצרו אותם. לכדי הלכות ספיציפית מוגדרות בפני עצמם. (הרי גם על השו"ע היו טענות בדיוק כמו על הרמב"ם. גם, אגב, במאמר מוסגר - ידוע שהרמב"ם כתב הלכות על סדר הירושלמי - כמו שהרי"ף כתב על הבבלי. - ידוע גם שזה "אבד". אנחנו אומנם לא יודעים. (את המורה נבוכים שרפו לו, מי ידע מה היה עם ההלכות של הירושלמי? זה גם היה בגלות - לא משהו תחת ממשל יהודי שאפשר לברר מה קרה או איך ומתי. לך תדע מה חשב לעצמו או לא חשב לעצמו איזה אחד שישב שם, ואולי היו לו כל מיני דעות ביחס לזה שהרמב"ם עושה את זה.
מה הסיפור של חצי מנשה?…סיעתא דשמייא1
… הם לא ביקשו להתחשב בעבר הירדן ולא הבטיחו שיהיו חלוצים. האם בגלל שמנשה היה בכור בן בכור הוא קבל עוד נחלה בעבר הירדן? האם הם גם כן יצאו חלוצים לפני המחנה?
זה בגלל שיאיר בן מנשה , הבשן היתה אחוזה שהיה שליטקעלעברימבאר
שלה כשיב במצרים והיה הנכד של יוסף שליט מצרים ששלט גם על כנען
שמעתי בשבת כמה תשובות שמצאו חן בעינייטיפות של אור

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

 

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)


 

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

....אילת השחר
היה לי בזיכרון פירוש שקראתי לפני שנים,שהיה בזה עניין של מידה כנגד מידה של עניין מסויים, והלכתי לחפש כדי להביא בדיוק ומצאתי עוד פירוש לצידו (מעבר לאלו שהוזכרו כבר):

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש


"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16


פירוש נוסף-


בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה


[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

אני זוכרת שאומרים שמשה השאיר אותם שםמתואמת

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

נחלת בנות צלופחד היא בעבר המערביהסטורי
כמו כל משפחת חפר: עמק חפר, תרצה (מצפון מזרח לשכם, בירת ממלכת ישראל עד שזמרי שרף אותה) היא עיר של בת צלופחד.
נכון. תודה על התזכורת!מתואמתאחרונה
על הדיבור ועל השתיקהנקדימון

אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.

מלאכות המשכןילדה של אבא

לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.

לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?

זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?

לחם הפניםנקדימון
זה לא לצורך בניית המשכןילדה של אבא
הכנת הפשתן והצבעיםעזריאל ברגר
איך הכינו את הצבעים עם 'לש' 'מרקד' 'זורה" ?ילדה של אבא
מחלוקת בבלי/ירושלמיהסטורי

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

עניתי להםילדה של אבא
לפי הירושלמי אז כל המלאכות מלמדות גם את מלאכות המשכן בפועל?
זו שאלה נכונה מאודטיפות של אור

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

 

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

תודה על הפירוטילדה של אבא
אמסור לת"ח ששאל אותי..
יש הוספה מהמכילתאחוזר תמיד לאשתי

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

מעניין!טיפות של אוראחרונה
אפשר מראה מקום מדוייק? 
המלך אחאב נהרג על המרכבהכְּקֶדֶם
זה מסר ליהוא שיציית לחוקי התנועהקעלעברימבאר
כְּקֶדֶםאחרונה
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.
מקפיצה.אשר ברא
אמר רבי נתן: המשיח שלי כבר הגיעחוזר תמיד לאשתי

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

לא יודע אם תבינו אותי אבלחוזר תמיד לאשתי

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

אני מתכוון יותר מכל החגים ואירועי השנהחוזר תמיד לאשתיאחרונה

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

שילוח הקןצע

שאלה ממש בסיסית.

לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.

טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?

בדרך כלל לא..פתית שלג

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

כנראה שלאטיפות של אוראחרונה

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

 

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחפשת פירוש לתורה 'איה' של רבה"קאשר ברא
מעדיפה בקובץ שניתן להוריד 
....צאצא

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

לא מכיר את ליקוטי מוהרן. איזו תורה זו? תודה.צע
ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה י"באשר בראאחרונה
מכוון שאנו מברכים….סיעתא דשמייא1
…. ברכות התורה כל בוקר מדוע אנו צריכים לברך שוב כשאנחנו עולים לתורה בשבתות , ימי שני, ימי חמישי וכדומה?
לזכרוני הראשון מדאוריתאקעלעברימבאר
ובעליה לתורה מדרבנן
הכל מדרבנן…סיעתא דשמייא1

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

נוסח הברכה תוקן בידי חכמים. אבל החיוב לברךקעלעברימבאר

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

יש סידורים בהם קוראים ציתותים…סיעתא דשמייא1
…. מהתורה לפני ברכות התורה בבוקר. התנאי הוא שלפני הציתות יהיו המילים "שנאמר" "כאמור" .
יש על זה שאגת אריה נפלאחתול זמני

קראתי השתכנעתי

הלכתי לקרואטיפות של אוראחרונה
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 22:42

נחמד מאוד

 

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

שאלה מעניינתטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ' בתמוז תשפ"ו 16:32

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

ולא היו אחרים שטענו על "ספק ברכות להקל"?…סיעתא דשמייא1

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

יש לראשונים כמה הוכחות יפות (שכך נתקן)טיפות של אור

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

 

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

כנראה שכל הברכות שמברכים…סיעתא דשמייא1

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

אולי יעניין אותך