עיקר מורשתו של אברהם, הייתה האמונה והצדק.
הוא נתן אותה בנדיבות.
הוא לא חשב, שחלק מה"מקבלים" לא רואים את זה בדרך שלו.
בכל זאת, הוא נאלץ לקבל את העובדה - שוב ושוב - על ידי הא-ל - שהאמונה והצדק דורשים פירוט. דורשים בדיקה מפורטת - שוב ושוב. אברהם היה אדם חכם - הוא ידע, שדברים דורשים פירוט והבנה והתייחסות לפרטים וחלקים. אבל הוא ניסה לאחד. אבל, כמו שיעקב ניסה לגלות את הקץ - אבל זה לקח זמן, כי לייצר את האיחוד היה צריך מעבר בפרטים - כך גם במקומות אחרים.
זה הסוד, בהבנה שהאחים של יוסף כלל לא הוציאו אותו מהבור. הם אולי עשו פעולות, אבל אף אחת מהם לא נרשמה כ'הוצאה מהבור'. - היה מישהו אחר - עם מטרות משלו. שפעל. זה הסבר על פסוקים - לא מדרש לגבי דווקא איזה מציאות כזו או אחרת, כאן או בהקשר ספציפי שאתם חושבים. אתם לא צריכים להניח, שכל פסוק שיצא מהבור, קשור ישירות למישהו או למשהו. כשדברים קורים, לא בגלל משהו שיודעים - זה נשאר ב"באשר הוא שם". - לטוב, או לפחות טוב. זה ההבדל, שהוסבר כבר קודם, שהוסבר בהתחלה.