איזה יופי כתבת, תודה רבה לך

ה' שפתי תפתח

הי פליונקה יקרה!

הנקודה השלישית מוכרת שלי מהמשפחה שבה גדלתי. במשך שנים  אנחנו כמשפחה ניסינו לטשטש או להסתיר דברים מסוימים כדי שזה לא יעיב על הקשר בינינו לבין סבתא שלי ז''ל. באיזשהו שלב, עוד בתור נערה, אני באופן אישי הרגשתי שאני פשוט לא יכולה  להמשיך לשלוף תירוצים ומשפטים עמעומים כדי ''שהיא לא תדע''. מהרגע הזה, הקו המנחה שלי היה כפול:

1) מצד אחד, השתדלתי בכל כוחי ובכל מאודי לכבד אותה: להיות בקשר איתה, לדבר איתה בצורה מכבדת, לכבד את הרצונות שלה איפה שרק יכולתי. חלק מזה היה להיזהר לא להזכיר מעצמי נושאים נפיצים.

2) מצד שני, בחרתי להישאר נאמנה לעצמי. שזה אומר לבוא אליה בלי לשנות ממי שאני, ולבחור לענות את האמת לשאלות הישירות שלה. אגיד לך את האמת ואגיד לך שזה לא היה פשוט. זה היה קשר שהיה בו מרכיב מלחיץ בשבילי, בגלל כל המורכבויות האלה. עד כדי כך שבאופן עקבי הייתי אומרת תפילה קצרה לפני שהייתי מגיעה אליה או מתקשרת אליה... אבל ב''ה *לעולם לא התחרטתי* על הבחירה הזאת, לענות לה את האמת. הרגשתי בחוש איך פעם אחר פעם, זה הוכיח את עצמו כדבר נכון ומדויק. ויותר מזה, הרגשתי שבהפוך על הפוך, היה לה דווקא טוב שמתייחסים אליה בכנות. שהיה בה משהו שכיבד את האמת הזאת. שהעדיף את זה על פני כל הטשטושים. היו פעמים שהיא שאלה אותי שאלה ישרה (היא היתה אדם סופר פיקח) והרגשתי איך הלב שלי דופק מלחץ כי ידעתי שאין מצב שהתשובה תמצא חן בעיניה. ומה אני אגיד? איכשהו, ה' תמיד שמר ועשה ניסים ודווקא את האמת הזאת היא הצליחה לקבל, למרות שזה נגד את כל העקרונות שלה. אני יצאתי נפעמת מכל סיטואציה וסיטואציה כזאת. איך האמת הזאת, שכל-כך פחדנו ממנה, דווקא התקבלה בפשטות יחסית, בלי שזה יפגע בקשר ביני ובינה. (אני מוכנה לתת לך דוגמאות יותר קונקרטיות באישי אם תרצי).

אני כמובן לא מכירה את כל הסיטואציה אצלכם. אבל אני אגיד לך שבשבילי, הבחירה הברורה והעקבית הזאת הורידה ממני הרבה מאד מתח. אומנם היו כל מיני מצבים רגישים, כמו שכתבתי. אבל לפחות כבר לא הייתי עסוקה יותר בהסתרה הזאת. ברגע שבחרתי את הבחירה הזאת, נהיה לי קו ברור ופשוט שיכולתי ללכת איתו כל הזמן. לפעמים זה היה מלחיץ או מפחיד, אבל היה בזה משהו יותר קל מאשר להתחבט ולהתלבט כל הזמן איך אני אצליח לפעול כדי שהיא לא תשים לב לזה, לזה ולזה.

לגבי זה שהילדים שלך דווקא עלולים להתקשות לכבד את זה שהדעות שלה שונות משלכם - זה באמת מורכב ורגיש. אבל בגדול יש כאן הזדמנות לחדד ולחזק כל מיני ערכים גדולים:

* לדוגמה זה שמשפחה, זה דבר יקר מפז, ושצריך להתשדל מעל ומעבר על מנת להיות בקשרים טובים עם קרובי המשפחה שלנו.

* או זה שאנחנו מחוייבים בסוג של כיבוד הורים כלפי הסבים והסבתות שלנו. זה סוג של הכרת תודה על כך שאנחנו כאן בזכותם!

* או העובדה שאפשר להיות חלוקים לגבי נושאים מסוימים, ועדיין, יש ערך גדול מאד לאחדות, לכבוד לזולת ולשלום.

* למקרה שחילוקי הדעות ביניכם יושב על דברים שבתור אנשים דתיים הם בגדר של ''יהרג ובל יעבור'', אפשר לנסות להסביר על מושגים של 'תינוק שנשבה' ולהתנהג כך שנעשה קידוש ה' בעיני אחרים ולא ההיפך חלילה.

* בדומה, אם במקרה מדובר בסבתא שהיא לא יהודייה וחילוקי הדעות קשורים להבדל מהסוג הזה, אז אפשר לנסות להנגיש לילדים מה זה גויים ביחס לעם ישראל. לחזק מושגים של 'כולנו נבראנו בצלם הלו-קים', של 'אור לגויים', של קידוש ה'...

* וכו' וכו'

אני מאמינה שעם הרבה שיח על הדברים האלה, ועם הנכחה רבה של מושגי-מפתח כמו 'כבוד / משפחה / שלום / אחדות / הכרת הטוב / כיבוד הורים' וכו', הדברים לאט לאט יחלחלו...❤

אני מקווה שזה עוזר...

המון ברכה, הצלחה ובהירות הדרך בע''ה!!!

בס''ד

נגיד במקרה שלי, אני אף פעם לא יצאתי בהכרזות כלשהן על זהותי או על בחירותיי.

רוב השיחות שלנו היו בסופו של דבר על דברים טריוויאלים וניטרליים של היום יום. 

בעיות שלה (ומה שכתבת על פריקות וביקורות מוכר לי משם מאד), מה מזג האוויר, 

נושאים שעניינו אותה, שלבי ההתפתחות של הילדים (זאת התחילה לדבר, ההוא נכנס לכיתה א' וכו')...

הנקודה הייתה שמבחינתי, כנקודה פנימית ביני לבין עצמי, הפסקתי להסתיר.

ולכן, אם אחת לכמה זמן, היא הייתה שואלת שאלה ישרה שהתשובה בהכרח הייתה מגלה משהו מהדברים שידעתי שהיא לא תאהב, הייתי עונה את האמת הפשוטה, בלי לנסות להתחמק. וזהו.

לעולם לא הייתה שיחה דרמטית על מי אני ומה אני עושה. 

כך שלעולם לא הרגשתי שאני צריכה 'לתווך' משהו.

פשוט הייתי אני ואיפה שהייתה שאלה דוגרית, עניתי את האמת.

האם עכשיו זה נשמע יותר קרוב למקרה שלך?

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון

נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל

וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).