קטני בן 7.5 חודשים.
עד לא מזמן היה נרדם תמיד עם מוצץ במיטה, גם ביום וגם בלילה. ככה מגיל חודש בערך עד גיל חצי שנה, כמובן למעט מחלות או מכאובים. לרוב ההרדמה הייתה די קלה ומהיר, ללא עזרה מצדי.
בגיל חצי שנה התחיל קליטה במעון, שהוא נמצא בוא כבר כחודש (מינוס קורונה באמצע).
במעון עצמו ממש מתקשה להירדם, לרוב עוזרים לו עם טפיחות על הגב כשהוא במיטה, אך זה לוקח זמן. יוצא שנכנס לשנת בוקר רק ב10, מה שבבית היה כבר ב9.
אני אוספת אותו כל יום ב12:30, שישן צהריים בבית, כפינוק עד שאתחיל לעבוד.
אלא שההרדמות בצהריים הפכו למאוד סוערות. ממש קשה לו להירדם.
הוא במקביל התחיל לזחול על שש, וכשהוא במיטה הוא פשוט כל הזמן על שש ועל ארבע, או מתהפך מצד לצד, ממש משתולל ולא מצליח להירגע. אחרי כחצי שעה כזאת הוא פשוט בוכה שארים אותו ובעצם מבקש שארדים אותו על הידיים.
אני מרגישה שהוא מבטא בכך צרכים שלא היו לו בעבר - גם כי קשה לו להוריד הילוך מכל ההתפתחות הפיזית, וגם כי הוא מתגעגע לקרבה אליי. אני מבינה אותו, ובאמת מרדימה על הידיים ונותנת מענה.
אלא שיש בי קול קטן שאומר - לא חבל? הוא ידע להירדם במיטה לבד, ועכשיו את "מקלקלת" אותו...
אז רציתי להתלבט אתכן מה נכון לעשות, ואז קצת הבנתי שאני לא באמת מתלבטת, כי אני מרגישה שאני עושה את הדבר הנכון בשבילנו, אבל בכל זאת מחפשת חיזוקים -
שהוא יעבור את השלב הזה, שזה לא בלתי הפיך, שזה נכון לתת מענה...
כמובן אם מישהי חושבת אחרת, או חוותה אחרת, זה גם ממש בסדר ואשמח לשמוע
עד לא מזמן היה נרדם תמיד עם מוצץ במיטה, גם ביום וגם בלילה. ככה מגיל חודש בערך עד גיל חצי שנה, כמובן למעט מחלות או מכאובים. לרוב ההרדמה הייתה די קלה ומהיר, ללא עזרה מצדי.
בגיל חצי שנה התחיל קליטה במעון, שהוא נמצא בוא כבר כחודש (מינוס קורונה באמצע).
במעון עצמו ממש מתקשה להירדם, לרוב עוזרים לו עם טפיחות על הגב כשהוא במיטה, אך זה לוקח זמן. יוצא שנכנס לשנת בוקר רק ב10, מה שבבית היה כבר ב9.
אני אוספת אותו כל יום ב12:30, שישן צהריים בבית, כפינוק עד שאתחיל לעבוד.
אלא שההרדמות בצהריים הפכו למאוד סוערות. ממש קשה לו להירדם.
הוא במקביל התחיל לזחול על שש, וכשהוא במיטה הוא פשוט כל הזמן על שש ועל ארבע, או מתהפך מצד לצד, ממש משתולל ולא מצליח להירגע. אחרי כחצי שעה כזאת הוא פשוט בוכה שארים אותו ובעצם מבקש שארדים אותו על הידיים.
אני מרגישה שהוא מבטא בכך צרכים שלא היו לו בעבר - גם כי קשה לו להוריד הילוך מכל ההתפתחות הפיזית, וגם כי הוא מתגעגע לקרבה אליי. אני מבינה אותו, ובאמת מרדימה על הידיים ונותנת מענה.
אלא שיש בי קול קטן שאומר - לא חבל? הוא ידע להירדם במיטה לבד, ועכשיו את "מקלקלת" אותו...
אז רציתי להתלבט אתכן מה נכון לעשות, ואז קצת הבנתי שאני לא באמת מתלבטת, כי אני מרגישה שאני עושה את הדבר הנכון בשבילנו, אבל בכל זאת מחפשת חיזוקים -
שהוא יעבור את השלב הזה, שזה לא בלתי הפיך, שזה נכון לתת מענה...
כמובן אם מישהי חושבת אחרת, או חוותה אחרת, זה גם ממש בסדר ואשמח לשמוע
)