אלא במקרים שהילד מסכן את עצמו ממש ואין דרך אחרת ללמד אותו (מקרי קיצון נדירים ביותר)

שבימינו יכולת הביטוי המילולי מפותחת מספיק

והנפש של הילדים עדינה יותר וחלשה יותר

ומצד שני הילד צייתן פחות

ולכן חינוך בדיבורים יכול לכסות כמעט כל מה שצריך, אם לא כל

לגבי מכות פיזיות - 

הן יכולות להיות כלי חינוכי רק אם הילד מבין את ההקשר שלהן

אבל בדרך כלל ילד שמבין את ההקשר שלהן יבין גם בלי המכות.

בדורות קודמים נראה לי שלא היתה היכולת המילולית לחנך בדיבור ברמה שהיא קיימת היום ולכן החינוך היה דומה יותר לאילוף מהבחינה הזאת.

ולהגיד כן כן כן

ילד צריך לשמוע לא

ילד צריך לשמוע נו נו נו

ואסור

וגם קצת עונשים כאשר הוא בודק גבולות

השאלה היא האם להרביץ.. לא בהכרח קשורה קשר ישיר לפסוק (למרות שזה הכוונה בפשט)

הפסוק אומר למרות שקשה לך כי אתה האבא/אמא שלו ואתה אוהב אותו, תהיה קשוח למרות שהוא יבכה

נזכיר גם מה שאמרו חז"ל (כחינוך להורים!), כשאשר אדם מרביץ לבנו זה לא מתוך עצבים. אלא הוא קודם כל יירגע, יהיה שליו, ואז ירביץ לילד. שזה לא מעשה של עצבים, אלא חינוך נטו. ולכן גם המכות האלה אמורות להיות יותר סמליות מאשר מכאיבות. אולי קצת מכאיב. אבל כואב של סימן אזהרה, ולא של סימן של פנס בעין ח"ו..

מכירים את הסיטואציה שילד לוקח איזה גולה, כדור קטנצ'יק, ואז האמא רואה אותו ומעיפה לו את זה מהיד? סיטואציה מוכרת.. נותנת לו מכה כזאת ביד שאומרת "תעזוב את זה, זה מסוכן", מישהו היה חושב להימנע מזה היום? זה פחות הדיון כי זה לא "אלימות".

גם חז"ל מלמדים אותנו שעצם ההכאה לבן אסור שהיא תהפוך לאלימות. חינוך גרידא.

תחשבו על אם ילד עושה משהו לא ראוי, האמא עושה לו "נונונו" כימטב המסורת, ואז נותנת לו מעין "כיף" קטן, אבל על גב היד. זה כזה נורא בעיני המתבונן? לא. וזו אותה מטרה.

ואחרי שחפרתי,

והאמת שקצת הבעתי דעה בעד ההכאה,

בכל זאת אי אפשר להתעלם מההבדלים בין הדורות. אנחנו לא חיים לפני 500,1000 שנה. ולכן אין סיבה לחנך כמו לפני 500 שנה. או 1000 שנה. לא בכדי ממליצים היום שלא להרביץ, שלא לזרוק על הילדים נעלים או לאיודע מה.

בסוף.. יש אמת לכאן ולכאן. וזה תלוי במקרה ובילד ובמקום ובמצב רוח, ובכלל עד כמה חמור מה שקרה, הכל צריך לעשות מתוך שכל ישר. אני באמת לא רואה סיבה שכאשר הילד מחזיק איזה כדור קטן ואני מפחד שהוא יבלע אותו לתת לו איזה מכה ביד שיוריד את זה..

ילד בן שנתיים שמשתולל ומכניסים אותו לעגלה/לול/מיטה בכוח - כמובן הכי לגיטימי בעולם.

מכות, הכוונה היא ליצור התניה אצל הילד, שכאשר הוא עושה מעשה מסוים שההורים לא מרוצים ממנו, התגובה תהיה כאב פיזי.

בדורות קודמים זה נתפס כשיטת חינוך קיימת, וכמו שמציג ספר משלי אפילו רצויה.

היום לדעתי היצירה של התניה כזו לא תהיה נכונה, כי הלכי הנפש של דור ההורים וגם של דור הילדים לא בנויים לזה.

אולי יש מקום שאפשר להחריג מכות שהכאב שהן גורמות הו זניח ובקושי מורגש אבל הן מעבירות מסר ברור והמסר נקלט יותר מאשר המכה (כמו שסטירה היא הרבה יותר אירוע משפיל מאשר כואב...), כמו לדוגמה מכה קטנה על היד וכו'. מה שחשוב זה שזה ייתפס גם אצל ההורה וגם אצל הילד כהעברת מסר ולא כהפעלת כוח, וגם שזה יהיה מצב שבו המכה עדיפה על דיבור. ולכן בדוררוב החינוך יהיה בדיבור ולא בצורה כזאת.

שמבחינה חוקית, זה אסור במדינת ישראל 2022

חוק חובת דיווח וכו'.

בלי לדבר על ההשלכות הנפשיות של הדבר הזה על ילדים

ואיזה מין חינוך זה לחנך ילד שבאמצעות כוח משיגים שליטה.

ושאלימות היא דרך לגיטימית לומר משהו.

ורק להסביר לילד טוב טוב,זה עדיף פי כמה וכמה ממכה.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡