דלת החדר הסגלגל נהדפה שוב. לרגע הזוי אחד הארי היה משוכנע שרוזוולט יעמוד בפתח, אבל זה היה ביידן, וחיוך גדול היה מרוח על פרצופו.
"סליחה לכולם – שוב נמנמתי קצת – מה הפסדתי?"
הוא לא שם לב ששאר המנהיגים מסתכלים בו במבט שקרוב מאוד לייאוש. מקרון פסע לעברו.
"האיש הנכון", הוא אמר. "האיש הנכון ברגע הנכון. רוסיה פלשה לאוקראינה, ביידן. התחילה להפציץ ולהתקדם יבשתית. הרגע שלך סוף-סוף הגיע".
ביידן החוויר.
"נכון מאוד, ג'ו", התערב בוריס ג'ונסון. "הרי רק אתמול בערב סיפרת לי שפוטין לעולם לא יעז לפלוש כי הוא מפחד מהסנקציות שלך".
"אני – אה – אני –" גמגם ביידן.
"כן, וגם אמרת שפוטין רק מדבר, אבל עוד רגע ילך לעשות עוד תמונה בלי חולצה על סוס או משהו כזה", צייץ ג'סטין טרודו.
"א... אני אמרתי דבר כזה? לא זכור לי..."
"אני זוכר בוודאות שהבעת שמחה על כך שטראמפ כבר לא הנשיא, כי הוא לא היה מסוגל לבלום את הרוסים בשום אופן", אמר מקרון. "וניתחת איך כל היחס שלו לרוסים היה לא נכון, ושהיה צריך להעביר את הנשיאות מאובמה ישירות אליך".
"אני... מעולם לא... יכול להיות שלא הבנתם אותי נכון..."
ביידן הביט סביבו וראה את פניהם הקפואים של עמיתיו.
הכור בצ'רנוביל, אחד החומרים שמסוגלים להשמיד הורוקרוקסים, אבל אני בחיים, בחיים לא הייתי מעיזה להשתמש בזה, זה מסוכן מדי
כמובן, כוונות הפלישה של פוטין הן סוד כמוס; לפיכך, כל נאט"ו יודעת עליהן חצי שנה מראש
"זלנסקי, אתה חייב לנצח", אמר ביידן, "אין לי עשר אניות לתת לך"
"מישהו ניסה אי פעם לדקור את פוטין בחרב?"
בינתיים הארי חשב על כל השאלות שהוא רוצה לשאול – מאה שאלות.
"אבל מה קרה לגוש הסובייטי – אחרי שהוא התפורר?"
"זאת שאלה מצוינת, הארי", אמר האגריד. "נעלם. זה כאילו הוא התאדה אחרי המאבק מול רונלד רייגן. זאתי התעלומה הכי גדולה.
יש כאלה שחושבים שהוא מת. זה פתפותי ביצים אם תשאל אותי. אני לא חושב שהוא נשארה לו מספיק אנושיות בשביל למות. אנשים אחרים אומרים שהוא עוד מסתובב באיזה מקום, מחכה בשביל ההזדמנות שהוא יחזור כאילו, שהוא יצבור מספיק כוח בשביל זה"
"היה לילה קשה מאוד. להנהיג את העולם החופשי כל הזמן. ואיזה מהלכים שמנהיגים מנסים לעשות, אתם לא מאמינים..."
"כמו לפלוש למדינות אחרות, למשל?"
גברת ביידן נכנסה, מחזיקה מחתה ארוכה כמו חרב. עיניו של ביידן נפערו בבהלה, והוא תלה מבט מלא אשמה באשתו.
"מ... מדינות אחרות, ג'יל יקירתי?"
"כן, ג'ו, מדינות", אמרה גברת ביידן בעיניים רושפות. "תאר לעצמך מנהיג שעלה לשלטון באיזו מעצמה חלודה, ואומר לעולם שכל מה שהוא רוצה זה לשמור על האינטרסים שלה מול השכנות, כשבעצם מה שהוא רוצה זה לפרק את אירופה ולהכפיף אותה לאימפריה שלו".
ביידן מצמץ פעם אחת.
"טוב, יקירתי, אני חושב שתגלי שזה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. אנחנו בעידן חדש, את מבינה, עידן שכבר אין בו מלחמות ויש כפר גלובלי ש..."
"החבר שלך פוטין פלש הלילה לאוקראינה והוא מטיל פצצות על קייב!" צעקה גברת ביידן. "אז מה יש לך להגיד, אה?"
"באמת?" שאל ג'ו ביידן בהתרגשות. "פצצות אמיתיות? מלחמה כמו בלהציל את טוראי ריאן? כלומר", הוא גמגם בעוד עיניה של גברת ביידן יורות גיצים, "מה שעשית פוטין לא בסדר – מאוד, מאוד לא בסדר..."
