שירשור ממש מזעזע (לא אזכיר אותו)
כי זה באמת שירשור מזעזע וזה יכול לצלק..
וזה סוג של ניפץ לי את הבועה
כי טפו טפו בלי עין הרע ב"ה יש לי חיים טובים, ואני מוקף באנשים טובים(כמעט)
ולא יצא לי לראות הרבה רוע בחיים שלי
אז זה אוטומטית מכניס אותי לבועה שרוב ככל האנשים הם טובים לא? כי החיים יפים. ואני לא רואה הרבה אנשים שסובלים
אבל מסתבר שאני סתם חיי בסרט כפשוטו
לפעמים יש לי מחשבות של גאווה שאני חלק מהעם שלנו
ורק מעצם העובדה שנולדתי לעם הזה אפילו אם ח"ו לא אעשה משו גדול בחיים שלי מסב לי גאווה כי אני זוכה לחיות בתוך ישראל.
ולפעמים אני נזכר שיש המון רוע וסבל בכל רגע נתון ממש, רוע שכנראה אי אפשר לדמיין והרוע הזה הוא כמובן בכל העולם אבל גם בישראל, גם במקום קרוב, אפילו באתר הזה אי אפשר לדעת מה הולך בשיחות האישיות אבל מהשירשור ההוא משתמע שכן יש אנשים מגעילים אפילו באתר.
זה גורם לתהות למה השם ברא את העולם הזה, אם יש כ"כ הרבה רוע וסבל אז סבבה יבוא יום שכל זה יגמר ואז יהיה טוב לנצח
אבל זה באמת שווה את זה? ברור לי שהכל מידה כנגד מידה, אבל אי אפשר להתחמק מהעובדה שרוע קיים! וסבל קיים
פעם המחשבות האלה על זה שיש עכשיו אנשים סובלים, היו גורמות לי למועקה ממש בלב בקטע שזה כואב רצח לא יכולתי להכיל את זה, בדומה למה שמנסים לחוות בתיקון חצות או בט באב, אבל זה היה נופל עליי בבום וזה היה הרבה יותר עוצמתי, רציתי שזה יפסיק והיום ב"ה זה הפסיק.
אבל המחשבות עדיין קיימות, הידיעה שיש רוע שם בחוץ ואין לך מה לעשות עם זה.
זו תחושה נוראית
אז מצד אחד כן יש רגעים שאני ממש שמח שאני גרגיר מהגאולה? אם אפשר לקרוא לזה ככה
אבל מצד שני העולם הזה כואב וזה עצוב
סתם פריקה
ברור שבכך יש איסור חמור
)