מבחינתי, אחרי הישיבה הרבה דברים לא יכולים לחזור ולהיות כשהיו. והדבר שהכי קשה לי איתו אחרי הישיבה זה פורים/

 

כמובן, מדובר בחוויה אישית שמורכבת מכל מיני גורמים – איך פורים היה בבית שלי, איך פורים היה בישיבה, מה מבנה הנפש שלי, איזה "סוגי פורים" עומדים השנה על הפרק וכו'. בכל מקרה, פורים מכניס אותי ללחץ. החוויה שלו מורכבת מהמון בחינות – השתייה, החברים, וכו'. זה חג שיכול להיות בבחינת "איגרא רמא" ובבחינת "בירא עמיקתא", ואני מרגיש כמו אדם שעומד על פסי רכבת והרכבת צופרת באזהרה שהיא מתקרבת ואני נכנס למצב "פְרִיז" והלם ואני לא יודע מה לעשות.

כמובן, כל זה זוהי הסתכלות מעט ילדותית. גם אם יהיה פורים גרוע, מה קרה? הרי זה לא סוף העולם. אבל משום מה הציפיות שלי מפורים הם גבוהות מאוד. יש לי רצון "להשתחרר" (ולשתות) ואני לא רוצה שזה ילך לאיבוד. (כרגע החשש הוא לא מאיבוד שליטה, אלא מאיפוק יתר). אני לא רוצה להתיימר ולדבר על "חוויה רוחנית" . אבל החוויה של פורים היא חזקה מאוד ומשמעותית לי מאוד.

 

יש לי קצת מחשבה להרפות מהחוויה ולנסות ליצור "כלים" שיגרמו לי להרגיש את החג באופן משמעותי, כמו התבודדות (היו שנים שכך נהגתי בישיבה) או לימוד תורה. שהרגשת המשמעות תנבע מתוך הבנה שׂכלית.

 

אגב, מתברר שאני לא יחיד בחוויה הזו. מוזמנים לחפש בגוגל "פורום איך חוגגים פורים מחוץ לישיבה".

ומראש השנה
ומשבועות

למה לדאוג עכשיו.
חוץ מזה, לא כולם לוקחים את זה קשה כמוני

כמו המשנה למלך במעשה מאבידת בת מלך שפחד מהשוטרים שבסוף לא נגעו בו לרעה...

מתברר שיש גם יתרונות בהתבגרות...

וליסוע בפרזים למוקפים ולהיפך ולהיפטר מהחג.
אבל חוץ מזה שאני לא באמת חושב שזה נכון, זה לא הפתרון שאני מחפש...

אשכרה.