נשואים 5 וחצי שנים, יש לנו 2 בנים מתוקים.
אני ובעלי לפני החתונה היינו חברים, יצאנו שנתיים במהלכם היה בצבא.
היינו מאוהבים, זוג דתי וצעיר... הייתי בטוחה שהנה, נהיה מאושרים באמת עכשיו.
ובאמת היינו, היה כיף והיינו מבלים מלא ביחד,
הוא היה נותן לי יחס, ופשוט היינו החברים הכי טובים.
כבר שנתיים, שהוא לא הכי מתייחס אליי, ובשעת ריב
הוא אומר שהתחתן איתי כי לחצתי עליו, וגם כי הוא נגע בי והוא הרגיש רע עם עצמו, אז אמר שחייב להתחתן איתי בגלל הכבוד שלי.
יש לציין שזה שבר לי את הלב, אבל המשכנו.
הוא יצא למילואים לשבועיים, בקושי התקשר שלא נדבר על הודעות.
לא שאל מה שלומי, איך אני מסתדרת.
אני כן שלחתי הודעות, תמונות של הילדים אמרתי שמתגעגעת.
לפני שבוע התווכחנו בקטנה, אז הוא זרק לי
אני רק רוצה להוסיף עוד ילד שניים לרזומה, ואז אני עוזב אותך.
התפרצתי בבכי, כי הרגשתי שהוא משתמש בי.
עברתי טיפולי פוריות כי יש לו בעיית זרע, וההרגשה שבן אדם אומר לך משפט כזה גומרת אותך.
אבל שוב המשכתי, בשביל לשמור על שלום בית.
זה נשמע נורא אבל בבקשה אל תשפטו,
אני יוצאת לקניות וכאלה, ובאחת הפעמים בחור הסתכל עליי
והחמיא לי, ופשוט התרגשתי.
כבר שכחתי מזה שמחמיאים לך על היופי, הלבוש.
בעלי לא מחמיא לי, ואני נראת טוב מטופחת משקיעה בעצמי.
מרגיש לי שהחיים איתו בזבוז, כמה אישה יכולה לחיות עם בן אדם שלא מתייחס אליה? לא מחמיא? לא מפנק?
שלא נדבר על מתנות..
אני בחורה צעירה, וכואב לי שאני חיה עם בן אדם
שעמוק בלב מרגישה שלא אוהב אותי.
מי שאוהב חושב על הבן זוג, שואל לשלומו דואג לו.
אחרי הלידה האחרונה (לפני שנה) עברתי סוגשל דכאון אחרי לידה,
חשבתי שהוא ידאג לי ויתמוך, בפועל זרק אותי אצל ההורים שלי
עם ילד ותינוק, והלך לעבוד.
גם שבכיתי בלילות הוא לא חיבק, לא דאג.
אני באמת חושבת על אופציה של גירושין
מגיע לי מישהו שיאהב אותי באמת, שיתייחס.
לא בן אדם שאומר שאני עול, שאני חופרת בזה שאני מתקשרת לשאול מה שלומו.
בן אדם שיעריך אותי.
עצוב לי מאוד
אני ובעלי לפני החתונה היינו חברים, יצאנו שנתיים במהלכם היה בצבא.
היינו מאוהבים, זוג דתי וצעיר... הייתי בטוחה שהנה, נהיה מאושרים באמת עכשיו.
ובאמת היינו, היה כיף והיינו מבלים מלא ביחד,
הוא היה נותן לי יחס, ופשוט היינו החברים הכי טובים.
כבר שנתיים, שהוא לא הכי מתייחס אליי, ובשעת ריב
הוא אומר שהתחתן איתי כי לחצתי עליו, וגם כי הוא נגע בי והוא הרגיש רע עם עצמו, אז אמר שחייב להתחתן איתי בגלל הכבוד שלי.
יש לציין שזה שבר לי את הלב, אבל המשכנו.
הוא יצא למילואים לשבועיים, בקושי התקשר שלא נדבר על הודעות.
לא שאל מה שלומי, איך אני מסתדרת.
אני כן שלחתי הודעות, תמונות של הילדים אמרתי שמתגעגעת.
לפני שבוע התווכחנו בקטנה, אז הוא זרק לי
אני רק רוצה להוסיף עוד ילד שניים לרזומה, ואז אני עוזב אותך.
התפרצתי בבכי, כי הרגשתי שהוא משתמש בי.
עברתי טיפולי פוריות כי יש לו בעיית זרע, וההרגשה שבן אדם אומר לך משפט כזה גומרת אותך.
אבל שוב המשכתי, בשביל לשמור על שלום בית.
זה נשמע נורא אבל בבקשה אל תשפטו,
אני יוצאת לקניות וכאלה, ובאחת הפעמים בחור הסתכל עליי
והחמיא לי, ופשוט התרגשתי.
כבר שכחתי מזה שמחמיאים לך על היופי, הלבוש.
בעלי לא מחמיא לי, ואני נראת טוב מטופחת משקיעה בעצמי.
מרגיש לי שהחיים איתו בזבוז, כמה אישה יכולה לחיות עם בן אדם שלא מתייחס אליה? לא מחמיא? לא מפנק?
שלא נדבר על מתנות..
אני בחורה צעירה, וכואב לי שאני חיה עם בן אדם
שעמוק בלב מרגישה שלא אוהב אותי.
מי שאוהב חושב על הבן זוג, שואל לשלומו דואג לו.
אחרי הלידה האחרונה (לפני שנה) עברתי סוגשל דכאון אחרי לידה,
חשבתי שהוא ידאג לי ויתמוך, בפועל זרק אותי אצל ההורים שלי
עם ילד ותינוק, והלך לעבוד.
גם שבכיתי בלילות הוא לא חיבק, לא דאג.
אני באמת חושבת על אופציה של גירושין
מגיע לי מישהו שיאהב אותי באמת, שיתייחס.
לא בן אדם שאומר שאני עול, שאני חופרת בזה שאני מתקשרת לשאול מה שלומו.
בן אדם שיעריך אותי.
עצוב לי מאוד
את משהו מיוחד
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.