כמיהה, כסיפה, תפילה, תקווה, נחמה...
מעשים אין. הירדנים שם שולטים, ולפניהם?!
הלא היו שם הבריטים, טורקים צלבנים, כולם היו שמה!
נכון, כולם. לבד עם אחד, מפוזר ומבודד,
אשר כספה נפשו להגיע, אך לא בזאת מוחו יגע.
לאחר שעבר הזמן, החליט הקב"ה שאין העם המפוזר מבין.
שלח לעמו סימן. ואחד נוסף, ועוד שבע.
אך העם, העם עקשן כמו פרד, לא הבין הסימן.
ויש אומרים, לא רצה להבין. ראה הבורא כי לא שבו בניו מעסקיהם הבטלים,
וכפה עליהם הר כגיגית. מלחמה פרצה, ולפתע אויה!
בית הבורא בידינו, צהלו האנשים. ולפתע, לא ידעו היכן קודש הקודשים.
שלט גדול שמו בפתח, ואת המפתח השיבו אל אנשי הבליעל.
בן בעור שתום העין סגר את השער, כאן לא יבנה ביתו של הבורא.
הלכו האנשים ושבו למטה, הן שם יש קיר, המחובר לביתו יתברך,
הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה, אמרו איש לרעהו, ואותם האלוקים רואה.
שובו בנים שובבים, קורא. אולם הבנים כבש שבו לעיסוקיהם הבטלים.
שולח להם סימן, ועוד כמה. מלחמות, פיגועים ומחלות. צאו מבתיכם!!!
לאלוקיכם אין בית! הכיצד הנכם מפקירים ביתו לבני ישמעאל הערלים???
שועלים הילכו בו. שובו בנים שובבים, קורא ירמיהו.
