עץ מנגוימח שם עראפת

יושב בשדה. מימיני עץ מנגו פורה.

 

לא זה הכלב. של השכן. אולי בעצם דוב...

 

והוא צהוב. זה בטח מנגו. לא נדע...

 

העץ התחיל לזרוק עליי מנגווו

 

אז זרקתי עליו קודם...

 

העץ כעס, תפס את ידי ונשך--


אז זה הכלב, של השכן. או הדוב. בער.


וצצה בפני שאלה חדשה-


האם זה הכלב, או דוב בער.


הלכתי עם העץ-- בעצם הכלב לשכן ושאלתי: מי זה??


השכן הסתכל אליי כמו משוגע, בעצם זה היה הכלב...


השכן אז צעק צעקה גדולה, ודוב בער הגיע


אז מסתבר, שהיה זה העץ שנשך את זרועי הפצועה.


ברחתי מהר ואחרי רודף דוב בער השכן, נפלנו מצוק--


ו--בום, התעוררתי. מי ידע, שיש צוק ליד המיטה...

 

 

...רחל יהודייה בדם
מעניין ושונה.

אני דווקא אוהבת שאתה מעלה מדי פעם דברים,
זה מוסיף משהו אחר
------רב שמואל
את לא מבינה. שאדם שמאשים 'עץ'. הוא בעצם אדם שלא מעוניין לבחון צדק במונחים אנושיים. 'משלים' כאלה ו'מטאפורות' היו מקובלות גם במחנה הנאצי עוד זמן רב לפני ההשתלטות וההשמדה ההמונית. - זה מלבד ההטעיות שהם נקטו בהם, בדיוק מאותה הסיבה - הם הניחו שמותר להם להסתכל על אדם 'לא נוח' כעל 'יצור שנמצא שם - ומזיק או לא מזיק או נמצא במידה מסויימת על סקאלת ההזקה' מתוך הנחה, שהם לא צריכים לבחון את מידת היחסים ההוגנים בינו לבינם. בגלל שהם פשוט לא רצו לבחון את מידת היחסים ההוגנים בינו לבינם. בשלב יותר מאוחר, כשתיעשה ההטעיה - את תגידי לעצמך, בתור התחלה: 'אני יודעת שההגדרות שלו לא הגיוניות - ומבלבלות את התפיסה האנושית מאוד - ' אבל את תגידי ' - מה לעשות שאני לא יכולה להגדיר במקומו - ' ולכן את תאמרי ' - אני אסכים איתו כי אין כרגע ברירה, עד שתהיה ברירה' - את רק לא לוקחת בחשבון - שאצל בן אדם כזה - הברירה לא תגיע - בודאי לא מצידו.

אתם כולכם, חושבים, אולי, שלמרות שיש בעיה כללית של 'חוסר הוגנות' או ליתר דיוק 'בעת שיש בעיה כללית של חוסר הוגנות'. - ואתם מניחים - שהבעיה הכללית של חוסר הוגנות - 'נובעת' מאיזה מקום. שאותו אתם צריכים לברר על ידי 'חוכמה של הבנה פסיכולוגית מלאת אנושיות, שתעזור לנו להבין'. - אבל אתם לא לוקחים בחשבון את מקומכם בעולם - כיהודים. וכל אדם - גם איש גוי - יודע - שבחובת התנהגות הוגנת, הוא מחוייב בראש ובראשונה לבדוק את עצמו. 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'. - וגם את, כיהודייה, מחוייבת לעשות את זה בדיוק - גם ביחס בינך לבין יהודים אחרים - וגם ביחס בינך לבין גויים (יש כללים כלליים שנוהגים בין אומות, וזה נבחן בהתאם לכך. אבל עדיין, הכלל קיים).

- אתם חושבים - שביחס למה שכתבתי בפיסקה הראשונה - על מטאפורות שמתעלמות מהבחינה האנושית - אתם מניחים ש'תפתרו' את הבעיה על ידי התייחסות ישירה למעשי הגויים. ותבחנו אותם, לאור ההסבר - הפשוט יחסית - שכתבתי פה בפיסקה הראשונה. - ואתם חושבים, שבמקביל - תתעלמו מבעיות פנימיות אצל היהודים. - זה ייראה לכם כ'עובד' בטווח הקצר, כשאתם מול הגויים, ועדיין לא ראיתם יהודי אחר שנכנס לתמונה. - אתם לא לוקחים בחשבון - שכיוון שיש יחסים 'שלמים' בין מערכת של אומה אחת למערכת של אומה שנייה - לכן זה לא יעזור לכם - ולא רק זה, אלא שזה עלול להזיק לכם. - גם אם היהודי השני לא עשה שום דבר לאף אדם גוי. אבל הזיק למערכת. - ולא רק זה. אלא אתם בכלל לא מבינים. או לא רוצים להבין. שאנחנו כרגע במקום - כבר מקום אחר לגמרי - שבו אתם יכולים 'רק' להתעלות לארץ ישראל הרוחנית - ומשם להיגאל. או, להישאר בחוץ לארץ הרוחנית - על אדמת ישראל הגשמית - ואז תיקלעו לאותה הבעיה הנ"ל כנ"ל. ושם לא יעזור לכם שום דבר מהבחינה הגשמית. - לא בגלל שהגשמיות לא קיימת או לא עובדת - אלא כי אין אף אחד - ואף עם - שמאמין או בודק רק תפיסות גשמיות. ואם מדובר באדם שמדבר ב'מטאפורות' גשמיות שמתייחסות לרוחניות. וכביכול הוא איננו מזיק, כי 'הוא רק דיבר'. - אבל את יכולה ללמוד מהתנהגותו, - שהרי הוא כבר התעלם - במכוון ובזדון - מקיומך, או מזכויותיך הרוחניות. - ואם כן - דיבוריו הם גם בעלי משמעות והשלכות מעשיות ממש - גם אם כרגע הוא לא יישם אותם או לא הוציא אותם לפועל - מסיבות אלה או אחרות.

- והבעיות האלה שכולם - כאמור - מתחילות ממקום פנימי שבין היהודים. - גם התנ"ך - אגב - הוא ספר פנימי שבין היהודים - בתור כזה הוא נכתב. כולל כל השבחים וההאשמות. כולל כל דבר. מי שמתייחס אליו אחרת, זה כמו אדם, שייקח איזה ספר על תוכנת מחשב. ויישם אותה לגבי תוכנה אחרת - זה לא עובד. אלא אם כן אתה אדם שלא איכפת לך - או רוצה בזדון להזיק לתוכנה שעליה אתה מנסה ליישם.

- כל זמן - שאתם תתייחסו לזה - כבעיה 'פסיכולוגית' במובנה ה'גשמי' - אתם לא תביאו לפיתרון - קרוב לוודאי, שגם לא תשימו לב - או תתעלמו במכוון תוך כדי - מעניינים 'רוחניים' - כלומר, כאלו שהם בעלי השפעה טרנסצנדנטית - ולא סימבוליסטית, וגם לא אקזנסציאליסטית. ברגע שתעשו את זה - אתם תתחילו להפיל את עצמכם - בין אם רציתם - ובין אם לא רציתם. - אלא אם תבינו את מה שאמרתי - אתם צריכים להגיע לארץ ישראל הרוחנית.

אני - אגב - מודיע לכם מראש - שכבר עכשיו אתם צפויים להתייחס - לא רק אליי - אלא גם למשפחתי - באותה צורה, אותה טעות. של התעלמות מהבחינה ומהנושאים הטרנסצנדנטיים - על חשבון תאוותכם המרובה לעיסוק בשאלות פסיכולוגיות - שאתם תרימו אותה על נס - בינכם לבין עצמכם - וחלקכם גם ביחס לאחרים (משפחתי) - בגלל שאתם לא מתגברים על תאוותכם - 'לשלוט' בשאלות פסיכולוגיות. ולתת מרווח אנושי לבני אדם מבחינה טרנסצנדנטית. בצורה הגיונית ואנושית. - שזה דבר מאוד בסיסי - גם לכל אדם. וגם היהודים - בגלות או שלא בגלות. - לא שרדו אלא כאשר זה היה להם. - לפנים, בזמן הבית בית המקדש - המרווח הטרנסצנדנטי היה בשלמותו, גם כאשר בני ישראל לא היו כולם על 'ארץ ישראל הרוחנית'. - כיוון שהקדוש ברוך הוא הוריד את השפע לעולם. בגלל שלא היה חטא או איזה דבר - שימנע מנתינת מקום טבעי פשוט וישיר לחזרה בתשובה, כל זמן שלישראל הייתה זכות האבות - לאחר מכן, בני ישראל נתבקשו ונדרשו לעמוד בזכות עצמם - הם אולי, כנראה לא התאמצו מספיק. בכל מקרה - אם אתם רוצים לחיות - אין לכם ברירה - בפרט אם אתם רוצים להיות 'צדיקים במיתתם קרויים חיים'. ולא 'רשעים בחייהם קרויים מתים'. - אז אתם צריכים - ואין לכם ברירה - אלא להבין את חובתכם לעלייה אל 'ארץ ישראל הרוחנית'. אין לכם משהו אחר. - על ארץ ישראל הרוחנית - יש מרווח לעם - 'ארץ הצבי'. במקום אחר - אין לכם מרווח - אלא זה או/או. - ולא בטוח שהמקום הזה יהיה נוח לכם.
------רב שמואל
אתם יכולים כמובן לשאול 'האם זה 'צודק' ' - וייתכן אולי, שזה לא 'צודק'. - ואני לא בא אליכם בטענות - כמו אחרים 'מי שלא עלה לארץ ישראל - למה לא עלית? אסור היה לך לחיות באירופה' ואז כביכול אתה לא צודק, וכיבכול זה הופך לכלום מבחינת צדק. - אני אומר - שאם אתם חפצים בצדק - וזה חפצכם - אתם לא יכולים להגיד ש'העולם חסר צדק ביסודו'. ו'השואה קרתה סתם'. ובמקביל להגיד 'אני מאמין ומבין את מלוא המשמעויות של המושג 'צדק' ' - שזה אולי נכון, מבחינה פסיכולוגית - לא יכול להיות נכון מבחינה רוחנית וטרנסצנדנטית - כי אם זה היה נכון מהבחינה הזאת - הייתם צריכים לפחות להביא איזה הסבר שאתם מבינים משהו ביחס למצב שלכם שם - ואת זה אתם לא עושים. ובעיקר לא רוצים. - זה אולי הגיוני שאתם כועסים ו'לא נוח לכם' להתייחס לכך - אבל זה שזה 'הגיוני' שאתם כועסים - לא אומר שזה 'צודק' שאתם כועסים. - כעס, הוא באופן כללי, מידה שמחייבת יותר בחינה של 'צדק' עבור גבולותיו - יותר ולפני בחינה של 'היגיון' עבור גבולותיו. (יש מידות אחרות, שבהם המצב הפוך - והבחינה של 'היגיון' עבור גבולותיהם, קודמת לבחינה של 'צדק' עבור גבולותיהם - לא בגלל שהבחינה של 'צדק' איננה קובעת בסוף - כי היא בודאי קובעת. אבל אי אפשר לבחון אותה כראוי אם לא תמדדו קודם עד הסוף את הבחינה של ה'היגיון' - בדיוק כמו - שבכעס, גם אם יש צורך - וכמובן שיש צורך - כי כעס תמיד כולל איזה 'תוכן' שאליו מתייחסים - ואי אפשר לבדוק את ה'תוכן' בלי בחינה של 'היגיון' עבור גבולותיו של התוכן. - אבל מידת הכעס עצמה - לא תיבחן לעולם על ידי 'היגיון' סתם. אלא על ידי 'צדק' - דווקא ובמיוחד בגלל, שכעס תמיד מתקשר לאיזה 'תוכן' - ולא באוויר). אז אולי זה 'הגיוני' לכעוס - אבל אם אתם חושבים שזה 'צודק' לכעוס - בלי להסביר למה - אתם אולי צודקים. - אבל אין שום דבר שמצדיק את טענתכם או מחשבתכם ש'אתם מבינים בדיוק מהו צדק, רק כולם בוחרים להתעלם מכך בגלל שהעולם חסר צדק, ואתם לא מוכנים לבדוק את השאלה 'האם העולם אכן חסר צדק' או שהוא 'לא לגמרי' 'חסר צדק' - רק בגלל שאתם כועסים. - כי אם הכעס שלכם הוא הסיבה, שבגלל זה אתם לא בוחנים את השאלה של צדק - אז הכעס כבר לא מוצדק. - גם אם הכעס היה בעל התחלה צודקת.
ממש מעניין, ולשם שינוי גם יפה!שפרינצא בוזגלו


אם את אומרת שזה יפה, מי אני שאחלוק?ימח שם עראפתאחרונה


..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה