אני אענה לך בצורה פשוטה.

בניגוד לאחרים שאוהבים הרבה הרבה סיפורים ואגדות.

הרמב"ם כותב, בפרק ראשון של הלכות עבודה זרה - הוא מסביר איך התחיל המושג 'עבודה זרה'. - אין כזה דבר, בעצם 'עבודה זרה'. עבודה זרה, זה בסך הכל הפנייה של האפיק האמת - בדרכים לא רצויות. כאילו האמת "מתחלקת" דרך החלטות אנושיות. דרך רצונותיהם, או צורכיהם, של בני אדם, להגדיר את האמת בדרך יותר "נגישה" ויותר "מהירה". - הרעיונות האלה - שנכללים כולם בדרכים של העבודות זרות - האלילויות עצמם וכל דרכי העכו"ם. - כל אלה נראים נחמד בטווח הקצר. - בעייתיים מאוד - ומזיקים - בטווח רחוק. העובדה, שאנשים מנסים תמיד "לקצר את הדרך". כי יש איזה תסבוכת בדרך שמובילה בוודאות אל היעד. - זה בערך כמו, לבחור אוטו נחמד, משוכלל מאוד, עם כל השיפורים - וליסוע בכביש הכי טוב - רק בלי להגיע בסוף. אפשר לעשות את זה - אנשים אולי לא עושים את זה בצורה הזאת באופן ממשי - הם עושים, כל מיני דברים - שבראייה ארוכה, של דור או שניים - לפעמים הרבה מאוד זמן - זה מתברר שזה אכן היה כזה. - מוכר, הסיפור הידוע, של רבי יהושע, - לא בגלל החרוזים - זה פשוט ככה נמצא בגמרא, בחז"ל - על "דרך ארוכה וקצרה, ודרך קצרה וארוכה". (או, בשפה מהירה וברורה, גם אם פחות אקדמית "תפסיקו לשגע את המוח. ותתעסקו במה שצריך")

(רמז: הם כבר איחרו את המועד. הקדוש ברוך הוא יעשה את מה שהוא מאמין בו - והם גם כן, ישתפו בעל כורחם פעולה - גם אם הם יחשבו הפוך. איך זה יקרה, את שואלת? ובכן, הם כבר קיבלו על עצמם אמונה בשקרים. אם כן לקדוש ברוך הוא אין כל "עבודה" - רק לגרום להם להאמין, שהשקרים או חלק מהשקרים עובדים - כל שקר לפי מה שרלוונטי. - ואת כל השאר - הם ממילא לא רצו. - הקדוש ברוך הוא, ייקח את זה לבד למסלול הנכון. - הם אפילו לא ירגישו. ולא ישימו לב. ואם השקרים גורמים להם להפסיד - שיפסיקו לשקר. או שיחזרו בתשובה. כלומר, בסוף, גם וגם)

מה את חושבת, למשל, קרה, באותו יום, שהערבים ביקשו, ממש התחננו, שישימו אזיקים אלקטרוניים לאנשים שהיו אלימים?

שני סיפורים, מוכרים בציבור הישראלי בצורה זו או בצורה אחרת:

1. חייל ישראלי, בשבי המצרי. או הסורי. או הירדני. במלחמת ששת הימים. או במלחמת העצמאות. או במלחמת סיני. או במלחמת יום הכיפורים. באיזושהיא מלחמה אי-שם, עדיין היו נלחמים על גבולותיה של המדינה בפאתי בפריפריה ואילך. החייל השבוי, הסוהר בא אליו ואומר לו: כבשנו את תל אביב. אין לכם מדינה. אין לכם לאן לחזור. החייל אומר לעצמו: מי יודע? אולי באמת, לא נשארה מדינה? אולי, אין לי לאן לחזור?

2. חייל ישראלי, בשבי המצרי. או הסורי. או הירדני. במלחמת ששת הימים. או במלחמת העצמאות. או במלחמת סיני. או במלחמת יום הכיפורים. באיזושהיא מלחמה אי-שם, עדיין היו נלחמים על גבולותיה של המדינה בפאתי בפריפריה ואילך. החייל השבוי, מגיע חייל מצרי בא אליו ואומר לו: היום כבשנו את תל אביב. מגיע אחרי שעה הסוהר המצרי, והיהודי אומר לו: היום אנחנו כבשנו את תל אביב! שואל אותו הסוהר: איך אתה יודע? אומר לו היהודי: אני שומע רדיו בלי רדיו! יום למחרת, אחרי יומיים, שלושה. בא שוב החייל מודיע לו: כבשנו לכם את ערד! אחרי שעה או שעתיים, מגיע הסוהר, אומר לו היהודי: היום אנחנו כבשנו את ערד! אומר לו הסוהר: איך אתה יודע? אומר לו היהודי: אני שומע רדיו בלי רדיו. יום למחרת, אחרי יומיים, שלושה. בא החייל המצרי, אומר לו: היום כבשנו את באר שבע! אחרי שעה, שעתיים, מגיע הסוהר, אומר לו היהודי: היום אנחנו כבשנו את באר שבע! אומר לו: מאיפה אתה יודע? אומר לו: אני שומע רדיו בלי רדיו! אומר הסוהר: וואלה, היהודי הזה באמת שומע רדיו בלי רדיו! קורא לכמה חיילים מצרים, אומר להם: תשמעו, הבן אדם הזה שומע רדיו בלי רדיו! אומרים מה באמת, נו, תגיד איזה שיר יש עכשיו ברדיו? אז הוא אומר להם איזה שיר ש"הולך" באותה תקופה, והם מדליקים את הרדיו - ואכן יש את השיר הזה! וואלה, מתפלאים - האיש הזה שומע רדיו - בלי רדיו! אחרי שהם הולכים, היהודי אומר לסוהר המצרי: אתה יודע שאני לא באמת שומע רדיו בלי רדיו, כן? אז הוא אומר לו: עזוב, עד ששכנעתי אותם.


אני פשוט, ראיתי שהערבים נורא מצחיק אותם לחזור על בדיחות שהיהודים מספרים על הערבים.


עכשיו, השאלה, היהודי, אם יש לפניו עובדה - מוגשת, על ידי היהודי. ועובדה, מוגשת, על ידי הערבי. ל-מה להאמין? לאיזה מהעובדות? ואם יש רק עובדה אחת, ולא את השנייה - מאיזו שהיא סיבה? ואיך יודעים, בעצם , מהי העובדה? (אני, למשל, יודע - בדרך דומה לזה שידעתי מה קורה לאייל אברהם הלוי, בי"ז בתשרי, כשהוא קילל אותי, וברח לו לדרכו, הנלוזה. האם זה אומר, שמי ששמע - שוב - בהנחה שבכלל שמע - אכן "יודע" או "מבין" מה זה בעצם אומר? כלומר, מה אכן היה במציאות, והאם אכן והאם בכלל הייתה איזה "מציאות רוחנית" שקשורה לזה, ומה הייתה אותה מציאות רוחנית אם וכאשר ואיזה שהייתה? הרי יש פה המון עובדות - שאפילו לא רוצים לדעת. אבל, חושבים, בעיקר, שזה נחמד להקשיב לעובדה ברורה ויפה, שמוצגת על פלקט בעל צבע עז ומובהק, שלכאורה מוכיח איזה משהו. - השאלה, במה אתם רוצים - או צריכים - להאמין. או במה אתם מבינים, שנכון, או ראוי, להאמין, - וכולי!)

היה, למשל, במקום אחר באינטרנט שהייתי בו. - באיזשהוא שלב הגיע לשם מישהו - אולי שמו האמיתי היה עודד - אולי לא - בכל אופן, זה היה השם שהוא חתם בו.

היו שם דיונים בענייני אמונה, ובמהלך הדיונים, הוא אמר למישהו: אם אתה ראית איזה רעיון, איזה משהו שנראה לך כמו איזה הוכחה כזו או אחרת, בענייני אמונה - מה המסקנה, לרוץ ולספר לחבר'ה? חכה. יש עוד הרבה מה לבדוק. לדעת. ללמוד. ולהבין.

ואני אומר, גם

אם ימצא הארכיאולוג, בעוד 20,000 שנה, פיסת נייר, עתיקה מאוד, שכתוב עליה כך: "הגהות חוכמה מפוארה בעל יפה עיניים. עיין טורי זהב, יו"ד שם, ובנקודות הכסף". מה יחשוב לעצמו, הארכיאולוג הנכבד? ובכן, בואו נגיע מהר לסוף הדיון: "טורי זהב", זה שם של ספר שעוסק בענייני הלכה. "נקודות הכסף" זה שם של ספר שנכתבו בו הערות ביחס לספר "טורי זהב". "יפה עיניים" זה שם של ספר על הגמרא, התלמוד הבבלי, שמכיל הפניות לספרים אחרים. "חוכמה מפוארה", זה לשון מליצית שמקובלת כלשון שבח לספרים ולחכמים, כפי שנמצא רבות, מימי הביניים המאוחרים ועד תחילת העת החדשה. ויו"ד זה ראשי תיבות "יורה דעה", שמו של חלק הלכתי, חלק אחד מתוך ארבעה חלקים, שהם ביחד מהווים את הספר ה"שולחן ערוך". אם הייתי יכול לעזור לארכיאולוג הנכבד, שם במרחק 20,000 שנה, אולי הייתי עוזר לו. כרגע, אני חושב שהטוב ביותר שאני יכול לעזור לו, זה לדאוג לעצמי לחלק מספיק רציני ובטוח בעולם הבא, שאולי משם אני אוכל כן דווקא לעזור לו בעוד 20,000 שנה. - מי יודע?