די די די!כאן לפריקה
מה עושים עם הקנאה זאת?
תביאו עצות מועילות ומעשיות!
מכירות ספר טוב על זה? שיעור?

אני משתגעת!!! כל הסמן מנסה לעבוד על זה ושרואה משהי ספציפית פשוט כאילו כלום!
מרגישה אפס לידה!
ומקנאה בה כל כך. אוףףף
זה הורס כל חלקה טובה

ומתייגת את @רויטל.
מעניין אותי מנ אאת אומרת


ובקקשה לא תחשבי ש.. תכנסי לך לראש שכל אחת שטהה. ,יש נתונים אחרים וכו
כי לידה זה פשוט לא מצליחח!
קנאה זה כל כך קשהשירה_11

לא יודעת מה ההתמודדות שלך, אבל כשאני מקנאה זה מרגיש נורא וקשה

 

"הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"

מבינה אותך ואת מה שאת מתארת זה באמת קשה ולא פשוט

 

להתחזק באמונה לקרוא ספרי אמונה מאוד מקל ועוזר, על אף שזה ממש קשה

 

אני כבר תקופה קוראת את הספר "שעריו בתודה" של הרב ארוש 

מבטיחה שנהיה לי הרבה יותר קל, עדיין קשה מאוד אבל יש הקלה 

 

ממליצה בחום 

עוקבתכמהה ליותר

גם לי זה תמיד קורה, לצערי לא רק מול מישהי ספציפית אחת

קצת מתביישת להודות בזה (אולי זה לשירשור וידויים קורץ) אבל מתבטא יותר מול שני גיסות שלי- שאני יותר מכירה את החיים שלהם כדי לדעת כמה טוב להן, ברמה שאני לא רוצה ללכת לחמותי כשאחת מהם שם, מרוב שקשה לי עם הקינאה...

וואי כמהה ליותרררשירה_11

איזה קושי גדול זה!!

 

איך את מתמודדת? פשוט לא הולכת?

 

תודה שאת מבינה את הקושי... ממש חששתי לכתוב את זהכמהה ליותר

הדבר הראשון והכי משמעותי שעשיתי לאחרונה - זה לשתף את בעלי, עד אז ממש התביישתי להודות בקנאה הזאת. הוא ראה שאני לא רוצה ללכת כשאחיות שלו שם - אבל הוא לא ידע למה...

 

דבר שיני - שניהם נשואות, אז אנחנו מנסים ללכת לשם בשבתות שאף אחת מהן לא שם (אנחנו בכל מקרה הולכים לשם רק פעם בחודשיים).

ברור שזה לא תמיד מתאפשר, וגם בעלי לא אמור לסבול מהמידות הרעות שלי, אז ברור שקורה שהולכים כשהן שם, ואז זה באמת קשה לי, משני בחינות, גם כי אני  מרגישה שאני נהיית קצת לא נעימה כלפיהן או אולי אפילו קצת תוקפנית- לדעתי הן אפילו לא מרגישות כלום, אבל מספיק שאני מכירה את עצמי כדי לדעת שכל מיני דברים שאני אומרת זה מקנאה. ומבחינה שניה - כי אני תמיד מרגישה שם נחיתית ולא מספיק בסדר, ואז אני עצובה ומכונסת, ותמיד חוזרת משם בתחושה שלא טוב לי בחיים.

 

באמת רוצה לעבוד על זה... אני כן אדם מאמין, ואני מאושרת ותמיד שמחה וחושבת שיש לי חיים מושלמים! זה רק כשאני ליידן פתאום זה קורה...

מקווה שיהיו בשירשור הזה עיצות טובות.

תודה על התיוג והכי חשוב שאת יודעת מה עובר עליך כי..רויטל.

יש כאלה קנאים ולא יודעים,תנסי לשמוע את הרב זמיר כהן על מידת הקנאה

גם אם תשיגי את הספר פלא יועץ תקראי על מידת הקנאה,כמובן שכל יום

תבקשי מהשם על זה ואין ספק הבא לטהר מסייעין בידו,בד בבד תנסי רק

לדון לכף זכות את כולם,בהצלחה רבה רבה לך בכל התחומים אמן.

 

זו באמת התמודדות לא פשוטהבתי 123
אני חושבת שחלק מהעניין שלנו שלכל אחת יש את החבילה שלה זה ברור. את מקנא בה בדברים מסויימים אבל לא היית מחליפה איתה את כל החבילה עם העבר ההוה והעתיד.
נסי להתבונן בזה שהיא גם חלק מהחבילה שלך אען לה מציאות בפני עצמה היא שם מולך כי זה מה שהקב"ה בחר שתראי היא חלק מההתמודדות מהלימוד ומהתיקון שלך בעולם.
סליחה אם יצאתי חופרת 🙈
מתנצלת שאני מגיבה למרות שאני לא הפותחת, אבל אני חושבתכמהה ליותר

שמה שאת אומרת לא תמיד נכון.

אין מה להתווכח על זה שיש אנשים שיותר סובלים בחיים ויש כאלו שפחות...

 

ברור שלכל אחד יש קשיים, אבל יש כאלו עם קשיים והתמודדויות גדולות ויש כאלו שלא.

כל אחד יש לו את החבילה שאיתו הוא צריך להתמודד בעולם - וביגלל שאנחנו מאמינים - אז אנחנו צריכים לדעת שהחבילה שלנו היא הכי טובה בשבילינו, ושעם חבילה אחרת כנראה לא היינו מצליחים למלא את התפקיד שלנו בעולם. אבל מנקודה לא מאמינה - ברור שיש חבילות קלות יותר.

 

נלך על הכי קיצוני - אדם שנולד עבד, או אדם שנמצא בבית סוהר ועובר עינויים, או אנשים שגדלו בשואה - מסכימה איתי שאין מה להשוות את הקשיים שלהם לקשיים של רובינו? מסכימה איתי שרובם היו רוצים להחליף את החיים שלהם בשלנו? אני לא יודעת מה עם החיים שלך, אבל אני יודעת מה עבר ועובר עלי ולמרות זאת, אין ספק שיש אנשים שאני כן חושבת שהחיים שלי הם תותים ליד שלהם.

 

יצא לי מבולבל, וגם אין לי מסקנה ברורה, רק רציתי להדגיש שלא תמיד זה נכון ש"לא היינו רוצים להתחלף עם הכל..." ו"אין מה לקנא כי לכולם יש קשיים..." וכו

 

 

לגבי הנקודה השניה שכתבת - ממש ממש אהבתי את הנקודת מבט הזאת! רעיון ממש יפה!

יקרה את צודקת אבל שימי לב שזה ממש לא מה שרשמתיבתי 123
אין ספק שיש אנשים שאובייקטיבית החיים שלהם יותר ורודים
מי כמוני יודעת עכשיו עם ההתמודדות הבלתי אנושים שאני עוברת.
אבל עדיין חבילה היא חבילה והיא כוללת הכל גם את הדברים הלא ידועים גם את הכוחות שנתנו לכל אחד להתמודד עם מה שעובר עליו.
השאלה לא אם לכולם קשה באותה מידה אלא האם היית מחליפה איתה את כל החבילה .
ברור שזה עניין של אמונה
תודה על ההסבר! מסכימה עם כל מילהכמהה ליותר

ואני לא יודעת מה את עוברת, אבל חיבוק גדול על הכל. פרח ואת פשוט גיבורה שלמרות זאת את כל כך מאמינה ושלמה עם מה שיש לך!

תודה על החיבוק❤ אני ממש לא בדרגה שאני שלמהבתי 123
עם מה שעובר עלי שלא תחשבי שאני צדיקה
פשוט מבינה שמה ששלי שלי ומה שלא לא משתדלת לפחות לחשוב ככה🤭
באמת שאת מדהימה וגיבורה בעיני! שיהיה בשורות טובות! ♥כמהה ליותר


לגמרי!! מסכימה עם גל מילה!!אוהבת את השבת
את ממש גיבורה ומדהימה!!
בהצלחה גדולה ושתהיה הרבה סיעתא דשמיא♡♡
❤️❤️❤️❤️❤️קמה ש.
מסכימה ככ!!!! תודה על זה כמהה ליותראמא לאוצר❤
תמיד כשיש שרשורים על קנאה אני רוצה לכתוב את זה..
כי תמיד כולן כותבות, שאנחנו לא יודעים הכל והדשא של השכן לא ירוק יותר וכו וכו..
ומה לעשות, שלפעמים כן!
אז אני לא רואה בזה דרך התמודדות, אלא בריחה שאפילו לא תמיד אמיתית.
אפשר שאלה?למה לא123

למה תמיד כשאנחנו משווים, אנחנו עושים את זה עם אנשים שיש להם יותר?

למה אנחנו לא משווים עם האנשים שיש להם פחות מאיתנו?

 

אולי אנחנו מפיקים הנאה מהמסכנות שלנו?

 

אני שואלת כי גם אני משווה

ויום אחד חשבתי על זה ושאלתי את עצמי את השאלה הנ"ל

והחלטתי שכל פעם שאני משווה את עצמי למי שיש לו יותר ממני, אני גם אשווה למי שיש לו פחות ממני.

וואו, זה לא היה כיף, זה הוציא לי את כל העוקץ

ותירצתי לעצמי תירוצים, למה בכל אופן אני כן מסכנה

מה דעתך?

הגעתי למסקנה שכןהמקורית
אנחנו מפיקים הנאה מסוימת, גם אם זה נשמע מזוכיסטי, מהסבל שלנו.
הרבה יותר קל לתלות את חוסר השמחה שלי בזה שיש לי פחות מאחרים מאשר בכך שאני לא עובדת מספיק על עצמי כדי לראות את הטוב שיש לי ולשמוח בחלקי. ולמה? אני מניחה שאנחנו לא אוהבים לעבוד קשה. לא רק בגלל שזו דרך ארוכה, אלא כי יש בזה הרבה יצר הרע בעיקר. ואנחנו לא אוהבים 'להיכשל'. הכשלון מונע מאיתנו לחזור לנסות.
אם לא נסתכל על זה ככשלון, אלא על עוד ניסיון שמקרב אותנו למטרה, לא נפחד לנסות שוב.
זה הרבה עבודה מנטלית דל הפרשנות שלנו על הדברים שתלויה בהרבה משתנים אבל זה מה שאני חושבת
תשובה יפהלמה לא123

לשמוח בחלקי ובכלל לשמוח בכללי, זו עבודה קשה להרבה אנשים

אכן.המקורית
אבל זו מיומנות נרכשת. זה אימון של המחשבה שלנו. וצריך להשקיע בזה והחלק הכי חשוב בעיניי - להעריך גם דברים שנראים לנו קטנים ולעצום עיניים מול אנשים אחרים.
אנחנו מגמדים הרבה אצלנו ומעצימים ועושים אידאליזציה למה שיש לאחרים
עוד משהולמה לא123

כשהקשיים שלנו נראים לעין, ואנשים כן מרחמים עלינו, לא נוח לנו עם זה

מה שמוזר

למה כשלא מרחמים, או כי אנשים לא יודעים, או כי הקשיים הם קשיים שיש לרבים,אנחנו מחפשים רחמים

וכשאנחנו נראים זקוקים לרחמים, אנחנו לא מעוניינים בהם..

וואו זה ממש נכון!!אוהבת את השבת
נכון. אני מאד משתדלת כל פעם שאני מתמרמרתסמיילי12
להודות לקב"ה על השפע שיש לי.
למרות שיש אחרים שיש להם יותר.
אבל זה לא על חשבוני.
מסתכלת על מי שקשה לה ממני ונכנסת לפרופורציה.
שאלה ממש יפה!כאן לפריקה

יש לי הרבה מבולגן בראש..
אני ינסה בכל זאת, במטרה להוסיף עוד על השאלה

אני לא מקנאה במשהי שיש לה פחות ממני כי זה *לא* חסר לי. אני לא משווה אליה כי אני *לא* שואפת למה שיש לה.
במי שאני מקנאה - יש לה תכונות או נתונים דמוגרפים שאני רוצה אותם גם.
אז בעצם זה גם מכתיב לי מה החלום שלי ולאיפה אני שואפת. אז יש בקנאה הזו טוב? או שבעצם אין לי שליטה בנושאים האלה וזה סתם?

 

וגם שמעתי פעם שיעור של רב על קנאה, לא זוכרת איזה (כן כן התכונה הזו אצלי כבר כמה שנים טובות)
שאמר שאנחנו מקנאים רק בדרך שיכול להיות שייך לנו. נגיד אני לא יקנא בבן על כך שהוא בן כי זה כל כך לא שייך לי (ובלי להיכנס למה שנהיה היום ה' ישמור)
אז יש נקודה שזה גם מתאים לי, לא? 
אבל יש בה דברים שאני יכולה להשיג עם עבודה קשה ..( או שבעצם לא? לשנות אופי זה אפשרי?)

ויש דברים שככה ה' ברא אותנו. אין לי מה לעשות עם זה!


 

מדהיםלמה לא123

ענית לי על התהייה שלי

חשבתי על עוד כיוון לדבר הזההמקורית
כשאנחנו רוצים משו שיש למישו אחר זה יכול להביא לקנאה
וכשאנחנו מסתכלים על מי שיש לו פחות זה עלול להביא לגאווה
זה 2 נסיונות שונים אבל שבעיניי מובילים לאותה עבודה שדיברתי עליה קודם - השמחה בחלקי וגם עין טובה

לגבי הדבר השני ששאלת על הרחמים - זו שאלה גדולה שאני לא יודעת אם אני מצליחה לענות עליה אבל למדתי פעם שיש את הנהמא דכיסופא,לחם של בושה, שאדם לא אוהב להיות זקוק לאחרים כי זה אולי מקטין את הכח שלו איכשהו. זה במקרה שמרחמים עליו. ובמקרה השני שבו אדם רוצה שירחמו עליו - על זה יותר קשה לי לענות ואני חושבת על זה כבר כמה ימים כי זה באמת לא מובן. זה אולי מכח המדמה. שמטעה אותנו לחשוב שאנחנו זקוקים לרחמים כשבעצם אנחנו זקוקים לעזרה שתעזור לנו לצמוח בחזרה ולא לתחושה שאני מסכן.
יש הבדל בין רחמים לאמפתיה. הרחמים משאירים אותך במקום שאתה. האמפתיה, בכוחה לשלוף אותך משם.
אולי לא בדיוק נכון אבל כך נראה לי. תדייקו אותי בחכמתכן
כתבת יפה, אולילמה לא123

בן אדם רוצה שירחמו עליו כדי להרגיש שמשתתפים בצער שלו ומבינים אותו?

ככה נראה לי. לפחות הרבה פעמים אני הרגשתי ככההמקוריתאחרונה
קשוח!!חדקרן
אני חושבת שלפעמים הקנאה מסתירה מאחוריה רגשות אחרים, במיוחד אם זה מתבטא דווקא מול אנשים ספציפיים.
יכול להיות שמולה את מרגישה חוסר בטחון עצמי? שהיא גורמת לך להרגיש חוסר נוחות עם עצמך, שאת צריכה "לשווק את עצמך"? שהשיח מולה גורם לך להרגיש שאת "לא ברמה שלה"?
לכולנו יש מקומות ונקודות בחיים שאנחנו לא שלמים בהם, לא לגמרי עם בטחון עצמי אבל חיים איתם סך הכל בשלווה. ולפעמים יש אנשים שפתאום לידם חוסר הבטחון הזה צף, אולי מלווה בתחושת עליבות שכזו ש"איפה אני ואיפה היא"...
אני לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אם כן, אולי לחשוב איך לחזק אצלך את הבטחון העצמי שלך, איך להיות שלמה עם עצמך בהתנהלות שלך, ובמקומות שכרגע את לא שלמה איתם - לבחון האם את יכולה לשפר שם משהו? האם זה בכלים ובכוחות שלך עכשיו? אם כן, נהדר. הזדמנות להתפתחות אישית. ואם לא, לשחרר ולהגיד לעצמך שכרגע זה צה שנכון לך.

אביא דוגמה מעצמי, יש לי שתי חברות יקרות שלמדנו יחד את התואר הראשון. הן היו יותר מוצלחות וקיבלו ציונים טובים יותר, אני הייתי סבירה... ואחרי התואר הן המשיכו גם לתואר שני, לעבודה במקומות נחשקים, ואילו אני הלכתי למקום עבודה טוב ונעים, שהשכר בו פחות גבוה מהממוצע והתנאים פחות נוצצים, אבל זה מה שמתאים לי.
וכל הזמן כשאני נפגשת איתן אני מרגישה אי נוחות, קנאה כזו שהן המשיכו להתפתח ואני כביכול נשארתי במקום שלי.. ואני מבינה שזה נובע מהחוסר בטחון שלי ביכולות שלי מולן. וכשרני מחזקת אצלי את המקום הזה, בוחנת ורואה שטוב לי איפה שאאני, זה מאוד מקל על התחושה הזו.
וגם... לפעמים להמעיט מפגשים זו דרך טובה. אם אנשים מסויימים גורמים לך לתחושות לא טובות, אפשר להפחית מגע איתם.

חפרתי קצת, מקווה שזה עוזר למרות שזה לא בדיוק מה ששאלת עליו...
בהצלחה ובבהירות בע"ה
תודה על מה שכתבת..מאוהבת בילדי


אהבתי את הרעיון!אם מאושרת
במקום להילחם בקנאה,למצוא מה עומד מאחוריה.
יותר קל להתגבר על מה שכתבת מאשר על רגש ענק של קנאה.
תודה רבה לך!
וואו תודה על זה!כאן לפריקה

באמת לידה אני כל כך חסרת ביטחון עצמי. ואפילו, מתביישת להגיד מחפשת בה דברים רעים כל הזמן ומזכירה לי בראש דברחם כאלה.
ממ משתדלת לא להגיד לבעלי גם (הוא מכיר אותה) אבל לםעמים נפלט והיצר הרע חוגג על זה.

מרגישה רשעה.
אבל מה אני יעשה.
אני. גם. רוצה.
ולמה?
שאלה קשה. אולי למצוא חן בעיני בעלי. אולי בסביבה. וגם מאמינה שבנקודה פנימית זה גם שייך לי.. הכוונה שגם הנפש שלי מותאמת לזה.

נגיד חברותית מאוד, גם לי יש את התכונה הזאת ולידה זה מתגמד..( סתם זרקתי דוגמא..)

לא יודעת אם זה מנחם אותךהמקורית
אבל תמיד יש מישהו שיותר טוב מאיתנו במשו. בכל דבר.
הקנאה מתפתחת לדעתי במקום שבו אני לא מרגישה בנח עם עצמי מול אדם אחר והיתרונות שאני רואה בו מאיימים עליי.
מאיימים על השלמה עם החסרונות שלי, אולי עם חוסר הרצון שלי או הקושי שלי להשתנות אם זה בדברים שאפשר לשנות, מאיימים על התפיסות שלי..
זה לא קשור לנתונים שונים וכל החבילה. יש הרבה אנשים שהיינו מוכנים אולי להחליף איתם את החיים קומפלט בלי להסס, אבל אנחנו חיים את החבילה שלנו.
איך את יודעת מאיפה הקנאה נובעת?
אם זה מדרבן אותך לשינוי, אז זה ממקום טוב וחיובי שמשפר אותך
ואם זה גורם לך למרמור ותסכול, זה כנראה מהמקום שכתבתי עליו. ויש עבודה לעשות בעניין, אם כי אני לא שוללת אופציה של הפחתת מפגשים אם ניתן כי לא חייב לפגוש את הקשיים במכוון לדעתי. אבל כן לזכור שזה משו שתצטרכי להתמודד איתו.
תחשבי איזה תחושות זה מעלה בך ובאיזה תחומים, תתבחבשי קצת עם ההרגשות עד שתדייקי אותן, תתפללי על זה וצאי לדרך. זה לא ףשוט אבל אני אומרת שקשיים לא נעלמים רק מתחלפים אם הם לא מטופלים. יבוא יום וכבר לא תקנאי בה נגיד כי מצבה ישתנה, אבל הניסיון יגיע לך מכיוון אחר.

בהצלחה עם זה❤️
את כל כך צודקת!כאן לפריקה

עשתי עבודה עם עצמי, ה' יודע איך, לא לקנא בעוד בנות אחרות.
ורק איתה זה נשאר תקוע..
אני לא יודעת מה אפשר לעשות.
 

כל פעם אני אומרת לעצמי, אם יהיה לי איקס זה יעבור.. אבל לא.. כל פעם מציף אותי מזווית אחרת אצלה..
 

לחשוב באופן מציאותי והגיוניפרצוף כרית

(אפילו לכתוב על דף - )

לעולם לא תהיי היא

אין, זה לא יקרה!!!!! זה לא מציאותי בכלל, אפילו לא עם נס!

 

אז פשוט להאחז במציאות ולהגיד - אני אני,

ואעשה מעצמי כמיטב יכולתי!

יש לך חיים בפני עצמם, 

ולא כל העולם עומד עליה 

 

ואולי בנוסף  - קצת להתרחק ממנה, במידת האפשר - נניח אם יש אירוע ויש לך אופציה לדבר איתה או עם מישהי אחרת - אז תדברי עם מישהי אחרת

מאיפה שאפשר להתחמק ממפגשים איתה בקלות - תתחמקי או תקצרי

כמובן שאם זו קרובת משפחה קרובה - אז ברור לכבד ולהגיע לשמחות, אבל כאילו למעט את הקשר, כך שלא תרגישי רע לידה, 

כי יותר חשוב מהקשר איתה - שתרגישי טוב עם עצמךךךךך

 

אני מבינה ללבך, זה יכול לצרום, אבל תזכרי שיש לך חיים עשירים ויפים בפני עצמם, ופשוט תעשי כיף כמה שאת יכולה!!!!! תחביבים, או קשר עם חברות שטוב לך לידן!

לא לכעוס על עצמך!כמהכמה
זה הדבר הכי חשוב לדעתי.

כולן מקנאות. כולן! בדברים הזויים שאני לפעמים באמת לא מצליחה להאמין כשחברה אומרת במה היא מקנאה בי.

לדעתי הרבה מהסבל בקנאה נובע מהלקאה עצמית, תחושה שזה משפיל לקנא, נסיונות להפסיק.

אין מה, כולם מקנאים, ואם קשה לך איתן תנסי לפגוש אותן כמה שפחות, ותהיי חומלת כלפי עצמך כמו שהיית אם הילדה שלך היתה מספרת שהיא מקנאה.

קשה מאוד.
אהבתי כמה נכוןפרצוף כרית


תודה יקרה! מעודדכאן לפריקה


זאת עבודה של החיים של רובנו ככולנו..🤗 אבל במילה אחת -קמה ש.
בס״ד

ה״תרופה״ שמצאתי היא להגביר באופן מודע את העניין של להיות שמחים בחלקנו 🙂. זה מעניין כי אפשר לחשוב שצריך *להאבק* בקנאה. אבל בעיניי הדרך הישירה ביותר להרגיש פחות קנאה היא דווקא לגמרי עקיפה. ככל שמגדילים בתוכנו את מידת ההודיה ומצליחים לזהות עוד ועוד ועוד טוב בחיים שלנו, ככה העניין של הקנאה הולך ודועך...
👍 נכון מאוד ישר כוח.רויטל.


🙂🙏🏻 תודה רויטלושקמה ש.
ישר כוחפרצוף כרית

ומוסיפה על דבריך - אם יורשה לי לענ"ד - 

לא רק להודות,

גם להשקיע בעצמנו 

תודה!קמה ש.
בס״ד

נכון!

יש גם פעמים שאפשר לנתב את הקנאה לקנאת סופרים. לפעמים ניצתת בנו קנאה שיכולה להפוך לדבר חיובי, שדוחף אותנו לפעול יותר כדי להשיג משהו שבאמת חשוב ומהותי לנו.
צודקת ככ.כאן לפריקה

ואיך אפשר להגביר את השמחה בחלקי?

משתדלת סף יום להגיד 10 דברים טובים שקרו לי היום/ בחיים שלי

ולא מרגישה שזה עוזר לי

מנסה לענות 🙂קמה ש.
בס״ד

איזו אלופה שאת ככה עושה את התרגיל הזה!!!!!!!! גם זה, גם עצם פתיחת השרשור, והתגובות לכל אחת ואחת, והשאלות החדשות שאת מוסיפה... אני ממש ממש מעריכה את ״החקירה״ שלך ואני גם מאמינה שיתקיים בך בסופו של דבר את ״יגעת ומצאת״, בעזרת ה׳. את לחלוטין פותחת פתח של מחט, איך הקב״ה לא יפתח לך בחזרה פתח כגודלו של אולם? ❤️

הדברים הטובים האלה - האמת שזה בדיוק מה שרציתי לכתוב לך... ואז קראתי את מה שכתבת אח״כ... 😕.

אז קצת קשה לי לדעת מה להגיד לך לגבי זה כי אצלי זה תרגיל שממש ממש עוזר לי להרגיש תחושה של שמחה בחלקי ושמחה בכלל... אבל מנסה בכל זאת לחשוב יחד איתך:

** קודם כל, יכול להיות שזה הרגל שלא פועל אותו דבר אצל כל אחת... 🤷🏻‍♀️

** בכל מקרה, אכתוב לך איך אני עושה את התרגיל הזה, למקרה שזה יעזור לך גם:

- אני משתדלת *לכתוב* כל יום שלושה דברים טובים שיש לי / שקרו לי במחברת. אני מרגישה על עצמי שיש בכתיבה משהו ״שנשאר״ יותר מאמירה. ואני גם מתמידה יותר כשזה בכתב. זה משהו שאני עושה כבר כמה שנים טובות ב״ה והיום כל המחברות מונחות לי על המדף, זו ליד זו. לראות אותן ככה, ולדעת שהן מלאות באלפי משפטי הודיה נותן תוקף לתחושה שיש לי אינסוף דברים טובים בחיי ב״ה.

* בנוסף, אני כותבת גם 3 דברים טובים על עצמי. דברים שבמהות לי או לרוב דברים טובים שעשיתי. בסופו של דבר הידיעה הפנימית שאנחנו טובות מוסיפה להרגשה שאנחנו בנות מזל ולשמחה בחלקנו. אז כתיבת הדברים האלה תורמת גם לזה בכך שהיא מגבה את הידיעה הזאת בדוגמאות על בסיס יומי (בשאיפה לפחות, יש ימים שזה מתפספס כמובן).

~~~

לגבי מה ששאלת - איך אפשר להגביר את השמחה בחלקנו? - זאת אחת השאלות הגדולות והמהותיות של החיים, כי בתשובה טמון בעצם... סוד האושר... 🙂

אני מאמינה שרובנו המוחלט בעבודה על הדבר הזה, וזה אולי מסע של כל החיים...

כתבתי פעם תגובה על הנושא הזה, אני מעתיקה לך אותה, עם עריכות קלות:


1) מה באמת-באמת יהפוך אותנו למאושרים? סיפור 🙂
היו היה איש, שחי בכפר קטן, ושהייתה לו תרנגולת.
יום אחד, התרנגולת פתחה את פיה ולתדהמת האיש אמרה לו את הדברים הבאים:

''תבקש ממני משאלה. מה שאתה רוצה - ואני אגשים לך!''.
האיש, בהלם, נשאר שותק למשך דקה ארוכה.

התרנגולת התעקשה: ''אתה רוצה מכונית? אתה רוצה בית חדש? מיליון שקל?''.

מיליון שקל... וואו... עם מיליון שקל אני אוכל לעשות כל-כך הרבה דברים!

''כן, ענה לבסוף האיש, אני רוצה מיליון שקל!''.

ואז התרנגולת ענתה: ''בשמחה. תכף. יש לי רק תנאי אחד... אתה תקבל מיליון שקל, וכל שאר תושבי הכפר יקבלו שני מיליון שקל. עשינו עסק?''


ומה ענה האיש? הסכים לקבל את המיליון? או שמא... חזר בו?


ומה הייתי עונה, אני?
ומה היית עונה, את?


(הסיפור בהשראת סיפור אחר, שהבן שלי סיפר לי שהוא ראה בפרק אחד של אסי וטוביה מערוץ מאיר. שיניתי כמה פרטים, כולל הסוף, אבל השאלה שזה מעלה היא שאלה - גאונה! - שלהם).


2) ''כשמתמקדים ב''יש'', היש גדל'' (משפט מטל בן שחר). זאת עבודת חיים אבל זה אחד המפתחות הכי חזקים שאני מכירה כדי להיות מאושר.

לתת תשומת לב לכל הטוב שיש לנו,
לפרק את הכל הטוב לפרטי הפרטים,
להחזיר את הפוקוס על כל דבר ודבר שיש לנו,
ולנסות להתמלא בהבנה ששום דבר לא מובן מאליו!

יותר מדי פעמים, החיים שלנו כל-כך מלאי טוב, שהטוב הזה מובן מאליו. ואנחנו לא מצליחים להעריך אותו.
וזה חבל, כי הטוב כאן! בתוך הידיים שלנו! ויש בו כל-כך בשפע!

אחד הכלים החזקים כדי להעריך את מה שיש לנו, זה לעצור, מדי יום, ולרשום לפחות 3 דברים טובים שיש לנו / שקרו לנו. זה משהו שאני עושה כבר שנים, וזה פשוט משנה את התודעה ומעצים כל הזמן את תחושת העושר והאושר שלנו.


3) במקום לחכות לתנאים שיאפשרו לי להיות מאושרת, להחליט להיות מאושרת היום, גם עם כל ה''אין'' שיש עדיין בחיי.

אנחנו צריכות להפנים שהחיים הם שילוב של ברכה והתמודדויות. אין מישהו שיש לו הכל-הכל. אם נחכה שכל ההתמודדויות תיעלמו, ושנקבל את כל-כל-כל מה שאנחנו כוספות וכמהות, אז נפסיד את החיים עצמם.

כי אם לא עכשיו, אימתי בדיוק?

כשאהיה בהריון? אבל אז יהיו לי בחילות.
אז כשאלד? אבל אחרי הלידה אהיה תשושה, מחוסרת שינה וכאובה.
אז כשהתינוק יהיה מספיק עצמאי ויהפוך לפעוט קטן? אבל אז זה גיל משגע שמתנגדים להכל והופכים את הבית בכל רגע.
אז כשהילד יהיה בגיל בית ספר? אבל אז אדאג לו מבחינה חברתית ואסבול מההתחצפויות שלו.
אז כשהוא יהיה בתיכון? אבל אז אהיה אכולת דאגות לגבי האם הוא מצליח לשמור את עצמו מכל התכנים הנוראיים שנמצאים ברשת...
טוב, אז אהיה מאושרת כשהוא יגיע לגיל צבא? נו באמת... בצבא זה כי מפחיד.
אז כשהוא יתחתן? ו... יעזוב סופית את הבית... וכבר לא אראה אותו בכלל?
אז כשהנכדים ייוולדו? אבל כבר אהיה יחסית מבוגרת, עם כמה וכמה בעיות בריאותיות...

כשמתבוננים בזה, מבינים שהזמן האמתי היחידי לשמוח בו זה: היום. עכשיו חיוך... עם התנאים של עכשיו. הברכה וההתמודדויות.


4) הבנה שזה לא מביא אותי לשום מקום - אני מרגישה שכשמבינים שכל ההשוואות האלה בסוף מביאות רק צער, אז יותר קל להחזיר את עצמינו לכאן, לעכשיו, לטוב האינסופי שאני כבר זוכה לו, לחיים שלי ולמה שאני רוצה לעשות מהן.


5) כשההשוואות והתסכול האלה מופיעים, אז למנף אותם למקומות בונים - לחזק את הווה, גם כדי ליהנות ממנו יותר, וגם על מנת להגדיל את הסיכויים שהעתיד ייראה כפי שאני חולמת שהוא ייראה. הם נראים לי עם זוגיות מהממת בעוד שלנו יש כל-כך הרבה על מה לעבוד? אז אחזור לעבוד על הזוגיות שלנו - ע כ ש י ו. הם קנו בית מהמם ואנחנו רחוקים מאד מלקנות משהו בכלל? אז אני אחזור לעבוד עכשיו (או הערב או השבוע) על מקורות הכנסה נוספים. יש להם הרבה ילדים ואני יודעת על עצמי שאחרי הלידות אני במצב נפשי לא פשוט ולכן אנחנו מוכרחים לרווח הרבה בין הילדים שלנו? אז אחזור לעבוד עכשיו על חיזוק הבריאות הנפשית שלי. וגם אחזור להתפלל על זה עכשיו שהעניין הזה יסתדר לנו. וכו'.

6) לעשות שימוש מושכל ברשתות החברתיות - מכיוון שהתרבות הרווחת שם היא להראות את הטוב ואת הנוצץ, בלי התאמה למה שקורה בעולם האמתי של כל אחד ואחד. זה מקור להמון השוואות והמון כאב לב. יש דברים שלא נוכל להימנע (נגיד קבוצת הוואצאפ המשפחתית). אבל איפה שכן יש לנו שליטה, שווה לבחור נכון איפה להיות ואיפה עדיף לא להיכנס לכתחילה.


7) תפילה... אני כל-כך מכירה את הדברים שאת מעלה, שלפני שלוש שנים חיברתי לעצמי תפילה בנושא הזה, בה אני מבקשת מהקב''ה שהוא יעזור לי לשמוח בחלקי, היום. יש תקופות שאני אומרת את התפילה הזאת ממש כל יום, אחרי ברכות השחר חיוך. מעבר לזה שאני מקווה שהקב''ה שומע את הבקשה שלי ושיש סיכוי טוב שהוא יחליט גם להיענות אליה בחיוב, אני גם מרגישה שזה מפקס אותי כל פעם בחדש ומחזיר אותי למה שנכון.


בהצלחה רבה לכולנו!!! עבודת חיים... אבל שווה כל-כך...
כל מילה!❤❤אם_שמחה_הללויה
תודה יקרה ❤️קמה ש.
וואו אני ממש מרוגשת מכמות התגובות!כאן לפריקה
תודה רבה לכן אהובות!
זה כל כך מרגש ומשמח!
קראתי את כל התגובות עם דמעות בעיניים. זה כל כך לא מובן שעצרתן והגבתן לי. ותגובות ככ מחזקות.
כבר הייתי על סף ייאוש או שיגעון

תודה שוב
בלי נדר בלילה אני אקרא שוב את התגובות ויקח מה שמתאים לי כרגע
תודה רבה!
עשיתן לי קצת לחמול על עצמי ולהבין אותי
וואוו יש לי מה לכתוב אבל אני מתעצלת להקליד......נפש חיה.
וואי הלוואי ויהיה לך כוח לכתוב!!כאן לפריקה
כל תגובה ממש מוסיפה לי ועוזרת!
טוב. אני לא כותבת מסודר זה דברים שעולים לינפש חיה.
א. בעלי תמיד היה אומר לי כשאני מתלוננת על משהו, שזה כמו נקודה שחורה קטנה על דף לבן.
בזה שאני מתלוננת או רואה רע/ דנה לחובה/ מתרעמת , אני מגדילה את הנקודה השחורה במקום לשים לב לכל הדף שהוא לבן.

ב. וגם המן, היה לו עושר, קרבה לאחשוורוש, בגדים, כסף, כבוד -היה מעל כל השרים, ממש כל מה שרצה.

וכל זה לא שווה לו, למה? בגלל בנאדם אחד!
בגלל זה הוא שנא את מרדכי (יש מדרשים למה הוא שנא אותו, אבל לא ניכנס לכולם) והכעס והקנאה עלו לו לראש והוא החליט להרוג את כל היהודים.


ג. וגם בכל ההסטוריה את מי תמיד שנאו והעלילו דברים? על היהודים! בגלל הייחוד שלנו, העמים לא יודעים שלכל אחד יש תפקיד ואנחנו עם ישראל עם תפקיד מיוחד, אז כבר מתחילת ההסטוריה שלנו
הם שונאים, רוצחים, שודדים, אונסים, משפילים, רק כדי לשכך את תאוות הקנאה-שנאה-נקם שלהם.

ד. כל אחד והחבילה שלו זה דבר שנוכחתי באמת שזה אמיתי.
אולי יעזור לך שתראי אותי בתור דוגמא
לי עדיין אין ילדים עכשיו, אין לי הרבה כסף, אין לי הרבה בגדים וכו', ואני די מוזנחת חיצונית.
אין לי תואר, אין לי רשיון.
לבעלי יש רשיון אבל הוא חכם הרבה יותר מאנשים עם תואר.

הרבה זמן הייתי ממש בכעסים ובקנאה ומרירות על בנות (בפרט מישהי אחת) שאני מכירה שנראתה לי מושלמת כזאת.
כי היה לי כמו מראה ל- כל מה שאני לא... וזה מאד כאב לי . בפרט איתה.
[מושלמת= קורות חיים מוקפדים, עבדה והתנדבה במגוון דברים, הוציאה רשיון בגיל צעיר ובזול, התחתנה מוקדם, תואר ראשון+שני, מצאה עבודה טובה בהייטק שמכניסה ים כסף...תמונה חתיכית של פנים מטופחות שלה בפרופיל וואצאפ]

פעם יצא לנו לדבר והשתדלתי רק להקשיב לה כדי לשמוע מה יש לה לומר (הייתי צריכה חיזוק והיא התקשרה אליי....)
באיזה שלב בשיחה
אמרתי לה שאני מקנאה בה . מאד. שזה שורף לפעמים.
ואז היא בעצמה (בטח היא חייכה במרירות פלאפון לפני שפתחה את הפה לענות לי)
אמרה לי: "אני נראית לך כזאת מושלמת- חתונה, תואר,כסף, ילדים.... מלמעלה הכל נראה יפה עם עטיפה נוצצת את לא יכולה לדעת מה קורה אצלי באמת. "

ואז קיבלתי פתאום תמונה שונה לגמרי -
אמנם היא התחתנה מוקדם- אבל הנישואין שלה אף פעם לא היו נינוחים (היום אחרי מלא טיפולים זוגיים ופרטניים הם במצב טוב)
אמנם היא מרוויחה ים כסף - אבל הילדים גדלים במטפלת- צהרון- בייביסיטר בערב עד שבעלה משכיב אותם. היא מגיעה ב20:00 ויכולה רק להציץ עליהם כשהם ישנים כבר, במיטות .
ואם לא די בכך- * טיפולים רגשיים לילדים
* טיפולים פסיכולוגיים +פסיכיאטר למתן כדורים
{ חשבתי לעצמי - כל זה כמובן עולה הון שאמנם יש לה אבל חראם על הכסף לאן הולך.....}


ואני רואה סביבי עוד הרבה דוגמאות דומות
( אישה שילדה הרבה ילדים אבל לא כולם בריאים או שכל הריון או לידה זה סיפור מהסרטים )


ותאמיני לי שאני מעדיפה חיים בריאים, שמחים ופשוטים
של אמונה וביטחון בבורא ית' שעשה עושה ויעשה
לכל המעשים.


ה. יש הרבה פעמים שנכסים חומריים והצלחה חומרית זהשווה ומוצלחת ומקובל חברתית והמעמד החברתי עולה אבל:
1 . זה בבחינת "מרבה נכסים- מרבה דאגה".

2. כשנופלים מגבוה זה תמיד יותר כואב מנפילה יותר נמוכה או כשלא נופלים בכלל.

ממליצה לך לשמוע קו מתוק מדבש של "השגחה פרטית"
אצרף את המספר בהודעה הבאה לזיכוי הרבות.


וגם ממליצה לך ולכולם לומר כל יום את תפילת ר מאיר מאפטא "הנני בידך כחומר ביד היוצר".

ואני לא מצליחה תמיד לדעת את כל התובנות האלו, זה אנושי לקנא . אבל צריך לדעת את הצד השני של המטבע כדי להחליט אם רוצים לחמוד את הטוב של השני (זה עסקת חבילה, לכן כתוב לנו בעשרת הדברות "לא תחמוד" אולי כי אם אתה חומד את ההצלחה של השני אתה צריך גם לקחת את השק צרות שלו)
הקו להאזנה של השגחה פרטית-02-301-1300 לפי השלוחות.נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ז' באדר ב תשפ"ב 11:11
@כאן לפריקה
וואוו וואוו וואוו!!!מאוהבת בילדי

חיזקת אותי ממש!

וואוווונפש חיה.
תודה רבה רבהכאן לפריקה

מה זה הקו הזה?

ושוב תודה ענקיאוהבת

זה קו שמיעה של כל מיני סיפורים ושיעורים בנושא בטחון בהשםנפש חיה.
ואמונה.



ובשמחה רבה
הלוואי שאתחזק בזה בעצמי
אמן.
לא קראתי כאן את כל התגובות, אז אולי אני חוזרת על דברים שנכתבקול ברמה
לפי דעתי הדרך היחידה להתמודד עם קנאה זה לשמוח בעצמי ובחלקי. זאת עבודת חיים, אבל ממש שמתי לב שכשאני שמחה בכל הטוב שיש לי וכשאני עם ביטחון בזה שאני טובה ואהובה ולא תלויה באישור של אחרים - אז אחרים לא מעניינים אותי (בקטע של קנאה...).
כשאני מרגישה חסרה, אז כל דבר טוב אצל אחרים 'מוציא לי את העיניים'.
אפשר טיפים ללשמוח בחלקי?כאן לפריקה

נשמע שאת ממש בתהליך מדהים על זהנשיקה

להאמין?שירה_11

הכל מתחיל ונגמר באמונה

 

אז עכשיו טיפים לאיך להאמין?

 

אין טיפים.. תפילה...

 

איך להתפלל?

אני גם עוד לא הצלחתי לעלות על הנוסחה 

אני מסכימה איתך שהכל מתחיל ונגמר בתפילה ואמונהכאן לפריקה

אבל ב"ה אנחנו חיים גם בעולם הזה ופה יש גם דברים טכניים ומעשיים שניתן לעשות (שכמבן קשורים באמונה)

פעם משהי נתנה לי הצעות ממש טובות, אבל כנראה צריכה לחדש את המלאי

לדוגמא:
- לשמוע שיעורים מסויימים
- להגיד לעצמי כל יום 10 דברים טובים בחיים שלי
- לכתוב לעצמי בסוף כל שבוע במה קנאתי ולמה.. איזה נקודות זה יושב ולנסות למלא אותן.. (לדוגמא מקנאה בבעל שלה- יושב על זה שבעלי כמעט לא בבית ומרגישה בודדה אז לחזק את הקשר..)
קיצר הבנת

בוודאי בוודאי לא שללתי את זה ואני בעדשירה_11

כנראה לא הסברתי את עצמי

 

אני גם קוראת ספר של הרב ארוש "שעריו בתודה" ממש ממליצה הוא עוזר

חוצמזה שומעת שיעורים באמונה של הרב עמרמי, איזה ביטחון נכנס כששומעים, חייבות לשמוע גם אתן!!!!

משתדלת לכתוב מידי יום 10 תודות לבורא עולם ובמקביל במהלך היום לשים לב לתודות הקטנות האלה ולהגיד עליהן "מזממור לתודה" גם טוב לנפש וגם מחולל ניסים

 

ומעבר לזה אנחנו הולכים לייעוץ רגשי זוגי, זה מוסיף כל כך הרבה לנפש!! אני מרגישה מליאה מכילה את עצמי יותר מבינה את עצמי ויכולה להתמוד עם מאורעות כאלה ואחרים

 

עכשיו בטוח אפחת לא מבינה שאני חושבת רקקקק תפילה

 

חיבוק

 

את יודעתזמני לשליש1
בדיוק היום יצא לי לדבר על זה עם הילד שלי.
קראנו ספר והיה שם על קנאה של דמות אחת בשניה
ושאלתי אותו מה זה לקנא
והוא לא ממש ידע אז הסברתי לו
ובשיא הפשטות הוא אמר "פשוט שיסתכל מה יש לו. זה לא משנה מה יש לאחר. מה שחשוב זה מה שאצלו"

ונמסתי. ממש.
כל יום לומדת ממנו. גם אני מרגישה שקנאה זה רגש חזק אצלי. ובהכי פשטות הוא לימד אותי.
באמת הלוואי שאצליח להפנים.
מתוק❤️סליל
כמה יש לנו ללמוד מהם
לפעמים אנחנו כל כך מסתבכים, והם מלמדים אותנו מה נכון, ככה פשוט
איזה אמיצה את להגיד את זה ככה..כתבתנו
דבר אחד שחשבתי זה שחלק גדול מהתמודדות עם משהו (ככה אומרים..) היא להסתכל לו בעיניים ולהודות בקיומו. לא להיבהל לעמוד מול זה, ולהגיד אני עוברת כך וכך. רק אחר כך תגיע דרך לפתרון.
דבר שני, זה שלפעמים אנחנו מצפים מעצמנו שאם רק נעבוד על זה מספיק חזק זה יעבור, וזה לא תמיד ככה. יש דברים שנמשיך להתמודד איתם כל ימינו על האדמה. מה שזה אומר זה 1- לא להישבר אם זה לא נעלם. ואם עושים עבודה זה יועיל לפחות במשהו. יש הרבה מאוד ערך לעבוד על זה. גם אם התוצאות לא יעלימו את התופעה. 2-לא לנפח את ההתמודדות הזו למימדים מוגזמים. אם אני מקנאה במישהי, אז זה מה שזה. אני עוד הרבה הרבה דברים טובים (וחלקם פחות טובים) אחרים.
דבר אחרון, כשעולה בי מחשבה של קנאה במישהי שנראה לי שמאוד מצליחה באיזה תחום, או אפילו כמה, אני אומרת לעצמי- אם אני מתחילה עם זה אז לעשות את זה ביושר. כי אם אני "רוצה להיות היא" עכשיו, אז זה כולל גם הילדות שלה, וההתבגרות שלה, וההורים שלה, ובעלה, והחמות, והילדים שלה, והעבודה שלה... ויחד עם כל או חלק מהרשימה הזו אני כבר מיד מבינה כמה אני לא רוצה להיות היא ולא תודה.
חיבוק! יש לנו גם מקומות יותר אפלים באישיות, ואם ככה ה' ברא אותנו, הוא יודע מה הוא עושה.
תודה רבהכאן לפריקה

ריגשת אותי.
באמת אני אמיצה להגיד בפורום אבל נגיד לבעלי, לא מעיזה עדיין...
חושבת שזה בגלל שאני גם מתביישת בה.

רוצה לתת דוגמאשירה_11

אנחנו 3 חברות קרובות, כשכחשבתי עלצמי איזה כיף לה ואיזה כיף לה הבנתי כמה דברים, אשתף אתכן, ההבנה הזו נתנה לי שיעור לחיים,

 

לאחת מהן ילדה מתוקה ומשפחה תומכת וחמה אבל... היא גרושה כבר פעם שניה 

לשניה יש בעל מקסים ממש למופת וילד.. אמאלה מתוק וחכם כזה, אבל משפחה ככהככה האמא לא ברקע האבא חולה וכו...

ואני... יש לי משפחה חמה אוהבת ועוטפת, בעל שמאחלת לכל אחת, אבל ילד עדיין אין...

 

הבנתן??

כששמתי לב לזה אמרתי תודה להשם שהוא נתן לי דוגמא חיה כזו, ממש לשים לה במה בורכה כל אחת,

אני יכולה להתמודד עם ההמתנה לילדים, שתיהן לא,

אני חייבת בעל תומך, לשניה יש כוחות לגירושין פעמיים,

וכן על זו הדרך...

הבנתן את הרעיון?

היה נראלי נכון לשתף...

פעם כתבתי על זה, אולי יועיל לך☺אם_שמחה_הללויה
סור מרע עשה טוב.

כולנו בני אדם ולכולנו יש מה לתקן. אם לא היה, כנראה שלא היינו כאן.

יש אחת שלא סותמת את הפה, לא מפסיקה לדבר וברור שנפלט לה לפעמים לשון הרע או סתם רכילות.
יש אחת שקשה לה לא לשקר. שמפחדת להגיד את האמת.
יש אחת שמתקמצנת. על עצמה, על אחרים, כואב לה על כל שקל שמוציאה.
יש אחת עם פתיל קצר, כועסת ומתעצבת על כל דבר.
יש אחת שהעצלות משתלטת עליה, שכל משימה נראית לה כמו הר גבוה.
יש אחת שקנאית, רוצה תמיד את מה שיש לחברתה, שונאת את המידה הזאת אצלה, אבל לא מצליחה להתגבר עליה.

וההרגשה לפעמים ככל שאנחנו נלחמים באותה מידה, היא מתגברת עלינו.

לפעמים העצה הטובה היא לאו דווקא להלחם במידות הרעות, אלא להרבות את הטוב שבנו, ואז המידות הרעות יצטמצמו ממילא. במקום להלחם בחושך, להרבות באור.

רוצה פחות לדבר ? תדברי! אבל תוציאי את הלהט של הדיבור שלך על דיבור טוב, דיבור שיחזק אחרים.
כמו הפסוק "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם" (תהילים נ"ח, ב)
הפירוש שלו: לעשות את עצמו כאילם זה אמנות בעולם הזה, אבל אם כבר לדבר זה לדבר דברי צדק שזה דברי אמונה.

רוצה להפסיק להיות קמצנית? תתחילי לתת  לאנשים או לקנות לעצמך בדיוק מה שאת צריכה ולא מה שב"מבצע", את עדיין תתקמצני, אבל עם הזמן זה יתאזן.

רוצה להפסיק לשקר? תתחילי להגיד אמת על מה שאת כן מסוגלת. את עדיין תמשיכי לשקר לפעמים מתוך פחד, אבל בסוף זה יתמעט ויהיה לך את הבטחון ואת האומץ להגיד אמת גם על דברים יותר קשים.

רוצה להפסיק לאכול שטויות? תדאגי שיהיה לך בבית פירות וירקות ותאכלי גם אותם לצד השטויות. כך, בלוטות הטעם יתרגלו לטעם של דברים בריאים וחלק מהשטויות "ינשרו" וכבר לא תרצי להכניס אותם הביתה.

מתעצלת? שימי טיימר על רבע שעה ותבטיחי לעצמך בסוף נס מפנק.

מקנאת?תתחילי להחמיא ולפרגן לאנשים גם אם את מקנאה בהם ולאט לאט תקבלי עין טובה.

בקיצור, פחות להתעסק ברדיפה עצמית ויותר ב"עשה טוב". פחות להעסיק את עצמנו במחשבות על עצמנו ויותר להרבות במעשים טובים.
זאת ההתפתחות הטובה ביותר, "לא לרדוף את עצמך, ולא להתמקד בעצמך יותר מדי וב"איך אני מפסיקה להיות כעסנית/ קנאית/ איך אני מעלה בטחון עצמי/ איך אני מעריכה את עצמי יותר." אני, אני,אני"
להתחיל לעשות משהו טוב. להתחיל מצעד אחד קטן. וממילא כשתוסיפי אור, תתחילי להעריך את עצמך על זה.

וואו איזה מקסים זה!!! מדהימה אתאוהבת את השבת
איזה מחזק לקרוא את זה, מקסים!!
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקוריתאחרונה
וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פאחרונה

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדשאחרונה

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


זה מה שבאמת החלטתי לעשותשירה_11
צודה 
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקהאחרונה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

אולי יעניין אותך