בס״ד
איזו אלופה שאת ככה עושה את התרגיל הזה!!!!!!!! גם זה, גם עצם פתיחת השרשור, והתגובות לכל אחת ואחת, והשאלות החדשות שאת מוסיפה... אני ממש ממש מעריכה את ״החקירה״ שלך ואני גם מאמינה שיתקיים בך בסופו של דבר את ״יגעת ומצאת״, בעזרת ה׳. את לחלוטין פותחת פתח של מחט, איך הקב״ה לא יפתח לך בחזרה פתח כגודלו של אולם? ❤️
הדברים הטובים האלה - האמת שזה בדיוק מה שרציתי לכתוב לך... ואז קראתי את מה שכתבת אח״כ... 😕.
אז קצת קשה לי לדעת מה להגיד לך לגבי זה כי אצלי זה תרגיל שממש ממש עוזר לי להרגיש תחושה של שמחה בחלקי ושמחה בכלל... אבל מנסה בכל זאת לחשוב יחד איתך:
** קודם כל, יכול להיות שזה הרגל שלא פועל אותו דבר אצל כל אחת... 🤷🏻♀️
** בכל מקרה, אכתוב לך איך אני עושה את התרגיל הזה, למקרה שזה יעזור לך גם:
- אני משתדלת *לכתוב* כל יום שלושה דברים טובים שיש לי / שקרו לי במחברת. אני מרגישה על עצמי שיש בכתיבה משהו ״שנשאר״ יותר מאמירה. ואני גם מתמידה יותר כשזה בכתב. זה משהו שאני עושה כבר כמה שנים טובות ב״ה והיום כל המחברות מונחות לי על המדף, זו ליד זו. לראות אותן ככה, ולדעת שהן מלאות באלפי משפטי הודיה נותן תוקף לתחושה שיש לי אינסוף דברים טובים בחיי ב״ה.
* בנוסף, אני כותבת גם 3 דברים טובים על עצמי. דברים שבמהות לי או לרוב דברים טובים שעשיתי. בסופו של דבר הידיעה הפנימית שאנחנו טובות מוסיפה להרגשה שאנחנו בנות מזל ולשמחה בחלקנו. אז כתיבת הדברים האלה תורמת גם לזה בכך שהיא מגבה את הידיעה הזאת בדוגמאות על בסיס יומי (בשאיפה לפחות, יש ימים שזה מתפספס כמובן).
~~~
לגבי מה ששאלת - איך אפשר להגביר את השמחה בחלקנו? - זאת אחת השאלות הגדולות והמהותיות של החיים, כי בתשובה טמון בעצם... סוד האושר... 🙂
אני מאמינה שרובנו המוחלט בעבודה על הדבר הזה, וזה אולי מסע של כל החיים...
כתבתי פעם תגובה על הנושא הזה, אני מעתיקה לך אותה, עם עריכות קלות:
1) מה באמת-באמת יהפוך אותנו למאושרים? סיפור 🙂
היו היה איש, שחי בכפר קטן, ושהייתה לו תרנגולת.
יום אחד, התרנגולת פתחה את פיה ולתדהמת האיש אמרה לו את הדברים הבאים:
''תבקש ממני משאלה. מה שאתה רוצה - ואני אגשים לך!''.
האיש, בהלם, נשאר שותק למשך דקה ארוכה.
התרנגולת התעקשה: ''אתה רוצה מכונית? אתה רוצה בית חדש? מיליון שקל?''.
מיליון שקל... וואו... עם מיליון שקל אני אוכל לעשות כל-כך הרבה דברים!
''כן, ענה לבסוף האיש, אני רוצה מיליון שקל!''.
ואז התרנגולת ענתה: ''בשמחה. תכף. יש לי רק תנאי אחד... אתה תקבל מיליון שקל, וכל שאר תושבי הכפר יקבלו שני מיליון שקל. עשינו עסק?''
ומה ענה האיש? הסכים לקבל את המיליון? או שמא... חזר בו?
ומה הייתי עונה, אני?
ומה היית עונה, את?
(הסיפור בהשראת סיפור אחר, שהבן שלי סיפר לי שהוא ראה בפרק אחד של אסי וטוביה מערוץ מאיר. שיניתי כמה פרטים, כולל הסוף, אבל השאלה שזה מעלה היא שאלה - גאונה! - שלהם).
2) ''כשמתמקדים ב''יש'', היש גדל'' (משפט מטל בן שחר). זאת עבודת חיים אבל זה אחד המפתחות הכי חזקים שאני מכירה כדי להיות מאושר.
לתת תשומת לב לכל הטוב שיש לנו,
לפרק את הכל הטוב לפרטי הפרטים,
להחזיר את הפוקוס על כל דבר ודבר שיש לנו,
ולנסות להתמלא בהבנה ששום דבר לא מובן מאליו!
יותר מדי פעמים, החיים שלנו כל-כך מלאי טוב, שהטוב הזה מובן מאליו. ואנחנו לא מצליחים להעריך אותו.
וזה חבל, כי הטוב כאן! בתוך הידיים שלנו! ויש בו כל-כך בשפע!
אחד הכלים החזקים כדי להעריך את מה שיש לנו, זה לעצור, מדי יום, ולרשום לפחות 3 דברים טובים שיש לנו / שקרו לנו. זה משהו שאני עושה כבר שנים, וזה פשוט משנה את התודעה ומעצים כל הזמן את תחושת העושר והאושר שלנו.
3) במקום לחכות לתנאים שיאפשרו לי להיות מאושרת, להחליט להיות מאושרת היום, גם עם כל ה''אין'' שיש עדיין בחיי.
אנחנו צריכות להפנים שהחיים הם שילוב של ברכה והתמודדויות. אין מישהו שיש לו הכל-הכל. אם נחכה שכל ההתמודדויות תיעלמו, ושנקבל את כל-כל-כל מה שאנחנו כוספות וכמהות, אז נפסיד את החיים עצמם.
כי אם לא עכשיו, אימתי בדיוק?
כשאהיה בהריון? אבל אז יהיו לי בחילות.
אז כשאלד? אבל אחרי הלידה אהיה תשושה, מחוסרת שינה וכאובה.
אז כשהתינוק יהיה מספיק עצמאי ויהפוך לפעוט קטן? אבל אז זה גיל משגע שמתנגדים להכל והופכים את הבית בכל רגע.
אז כשהילד יהיה בגיל בית ספר? אבל אז אדאג לו מבחינה חברתית ואסבול מההתחצפויות שלו.
אז כשהוא יהיה בתיכון? אבל אז אהיה אכולת דאגות לגבי האם הוא מצליח לשמור את עצמו מכל התכנים הנוראיים שנמצאים ברשת...
טוב, אז אהיה מאושרת כשהוא יגיע לגיל צבא? נו באמת... בצבא זה כי מפחיד.
אז כשהוא יתחתן? ו... יעזוב סופית את הבית... וכבר לא אראה אותו בכלל?
אז כשהנכדים ייוולדו? אבל כבר אהיה יחסית מבוגרת, עם כמה וכמה בעיות בריאותיות...
כשמתבוננים בזה, מבינים שהזמן האמתי היחידי לשמוח בו זה: היום. עכשיו חיוך... עם התנאים של עכשיו. הברכה וההתמודדויות.
4) הבנה שזה לא מביא אותי לשום מקום - אני מרגישה שכשמבינים שכל ההשוואות האלה בסוף מביאות רק צער, אז יותר קל להחזיר את עצמינו לכאן, לעכשיו, לטוב האינסופי שאני כבר זוכה לו, לחיים שלי ולמה שאני רוצה לעשות מהן.
5) כשההשוואות והתסכול האלה מופיעים, אז למנף אותם למקומות בונים - לחזק את הווה, גם כדי ליהנות ממנו יותר, וגם על מנת להגדיל את הסיכויים שהעתיד ייראה כפי שאני חולמת שהוא ייראה. הם נראים לי עם זוגיות מהממת בעוד שלנו יש כל-כך הרבה על מה לעבוד? אז אחזור לעבוד על הזוגיות שלנו - ע כ ש י ו. הם קנו בית מהמם ואנחנו רחוקים מאד מלקנות משהו בכלל? אז אני אחזור לעבוד עכשיו (או הערב או השבוע) על מקורות הכנסה נוספים. יש להם הרבה ילדים ואני יודעת על עצמי שאחרי הלידות אני במצב נפשי לא פשוט ולכן אנחנו מוכרחים לרווח הרבה בין הילדים שלנו? אז אחזור לעבוד עכשיו על חיזוק הבריאות הנפשית שלי. וגם אחזור להתפלל על זה עכשיו שהעניין הזה יסתדר לנו. וכו'.
6) לעשות שימוש מושכל ברשתות החברתיות - מכיוון שהתרבות הרווחת שם היא להראות את הטוב ואת הנוצץ, בלי התאמה למה שקורה בעולם האמתי של כל אחד ואחד. זה מקור להמון השוואות והמון כאב לב. יש דברים שלא נוכל להימנע (נגיד קבוצת הוואצאפ המשפחתית). אבל איפה שכן יש לנו שליטה, שווה לבחור נכון איפה להיות ואיפה עדיף לא להיכנס לכתחילה.
7) תפילה... אני כל-כך מכירה את הדברים שאת מעלה, שלפני שלוש שנים חיברתי לעצמי תפילה בנושא הזה, בה אני מבקשת מהקב''ה שהוא יעזור לי לשמוח בחלקי, היום. יש תקופות שאני אומרת את התפילה הזאת ממש כל יום, אחרי ברכות השחר חיוך. מעבר לזה שאני מקווה שהקב''ה שומע את הבקשה שלי ושיש סיכוי טוב שהוא יחליט גם להיענות אליה בחיוב, אני גם מרגישה שזה מפקס אותי כל פעם בחדש ומחזיר אותי למה שנכון.
בהצלחה רבה לכולנו!!! עבודת חיים... אבל שווה כל-כך...
זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)
