בס״ד
הי יקרה!
כמו שכתבו לפני יהיה קשה מאד לאבחן על בסיס הודעה בפורום... מה שעולה לי ואני רוצה לשתף אותך:
* בין אם זה דיכאון ובין אם לא, זה טוב שכתבת את הפוסט, שעצרת כדי להתבונן במה שקורה לך ושאת מחפשת עזרה. העובדה שאת לא מרגישה טוב היא סיבה מספיקה כדי לבחון מה אפשר לעשות כדי שכן תרגישי טוב 🙂
* 3.5 חודשים אחרי לידה, זה זמן טריקי כזה. מצד אחד, כבר לא משכב לידה וכל הבלגן הגדול של השבועות הראשונים. מצד שני, זה עדיין לגמרי שלב של הסתגלות לחיים החדשים שלכם עם משפחה שיש בה כבר שני ילדים. כבר אין את כל הדאגה, את העזרה ואת ההודעות של הסביבה, ויש איזושהי ציפיה סמויה שעכשיו את כבר יכולה להסתדר לבד. ובאמת בדרך כלל הגוף כבר הספיק לחזור לעצמו השלב הזה. אבל לרוב עדיין לא ישנים טוב, יש עדיין הרבה ג׳ונגלינג בין שני הקטנים וגם כל הדינמיקה הזוגית והמשפחתית עדיין צריכה למצוא את מקומותיה החדשים.
* מצטרפת למה שחדשה_פה שאלה אותך: איך הלילות שלך? האם את אוכלת טוב? האם את יוצאת כל יום מהבית? האם את רואה אנשים? האם יש לך פרקי זמן לעצמך, רק לעצמך? אם לא, ממליצה לך קודם כל לדאוג לכל הדברים האלה 🙂! זה בסיסי ממש כדי שהנפש תרגיש טוב... אולי אפשר בנוסף לבקש בדיקת דם כללית, לבדוק שהכל בסדר גם בגזרה הזאת.
* דיכאון הוא דבר שיכול ללבוש צורות ועוצמות שונות. דיכאון הוא גם דבר דינאמי. הוא יכול להתחיל בגדול, בבום כזה. והוא יכול להתחיל בקטן. במקרה כזה, ככל שתופסים אותו מהר יותר ומגיבים נכון, כך עולים הסיכונים לצאת ממנו מהר יותר ובלי פגע. מה הכוונה להגיב נכון?
• לדאוג למילוי הצרכים הגופניים שלך.
• לדאוג למילוי הצרכים החברתיים שלך.
• לדאוג לכך שיהיו לך זמנים נטו בשבילך כדי להיטען מחדש.
• פעילות גופנית נמרצת (בהתאם למצב ההתאוששות שלך מהלידה)! ממליצים על לפחות 20 דק׳ רצופות, לפחות 3 פעמים בשבוע. ואם אפשר כל יום או כמעט כל יום, עוד יותר טוב. פעילות ספורטיבית משחררת אנדורפינים, הורמונים שאחראים בין השאר לשמחה שלנו, ויש מחקרים שמראים שבהרבה מקרים ספורט יכול להיות יעיל כמו תרופות נגד דיכאון.
• לצאת מהבית, אפילו לכמה דקות, מדי יום.
• למפות מה ביום-יום עושה לך הרגשה טובה ומה דווקא מוריד לך את מצב הרוח. ולנסות להרבות כמה שיותר בפעולות שעושות לך טוב ולהפחית במקסימום את אלו שמשפיעות עלייך לרעה (ואם הן הכרחיות, לחשוב איך אפשר להעביר אותן למיקור חוץ - בעלך, עזרה בתשלום, אוטומציה, קנוי...)
• התחברתי מאד להמלצה של
@מאמינה ומתאמנת לגבי ליצור קשר עם ארגון ניצ״ה.
[מוסיפה שגם תקופה של דאון ממושך יכול בסופו של דבד להוביל לדיכאון ח״ו. ולכן, גם אם מה שיש לך כרגע הוא סתם תקופה ולא דיכאון, עדיין חשוב לחשוב מה עושים כדי להרגיש טוב יותר. כל זה, בנוסף לכך שאנחנו רוצות שתרגישי טוב, בלי קשר לשום סיכון של שום דיכאון. פשוט כי ככה טוב יותר ❤️🙂)
* לגבי המחשבות לגבי הילדים ומה שעלול לקרות להם ח״ו. עם האימהות מגיעה גם המודעות לאינספור הסכנות שיש בחיים, בעיקר שהם יצורים פגיעים כל-כך וגם בלתי צפויים ושטותיים כל-כך... להיות במודעות זה דבר טבעי ומבורך. אבל אם זה מעבר לזה, והמחשבות טורדות את מנוחתך ולובשות צורה של חרדה, כדאי לעשות משהו... (אגב הרבה פעמים דיכאון וחרדה באים ביחד). דברים שאפשר לעשות:
• לתרגל נשימות ולהחזיר את עצמך להווה (מדיטציה / מיינדפולנס)
• ליצור לעצמך מנטרה מרגיעה ולחזור עליה כל פעם שאת מרגישה את הפחדים עולים בך (״הכל בסדר״ / ״אני מחזירה את עצמי להווה וברוך ה׳ הכל בסדר״ / או כל משפט אחר שתתחברי אליו)
• לשמוע / לקרוא שיחות על ביטחון בה׳
• להסיח את דעתך כל פעם שעולה מחשבה כזאת. כי יש במוח שלני מקום רק למחשבה אחת בו זמנית. אז אם תעברי למורד אחר, ממלא לא יהיה למחשבה המפחידה מקום. אפשר להדליק מוזיקה חזקה, לשמוע פודקסט מעניין, להתקשר למישהי כדי לפטפט...
• ללמוד את ״שיטת העבודה״ של קייטי ביירון ולתרגל אותה.
• להתייעץ עם חברות או לפתוח שרשור עם בקשה לטיפים איך נרגעים מהפחדים שיקרה משהו לילדים 🙂
• ואם כל הדברים האלה עדיין לא עוזרים, בעיניי חשוב לפנות לאשת מקצוע כדי לקבל עזרה.
המון המון הצלחה יקרה!!!!
מתפללת שיעבור לך הכל מהר ושתדעי לכח הנחת והשמחה בעולם בע״ה ❤️
@דיליה יקרה, תודה על התיוג 🥰
