אחינו הספרדים נוהגים להפליג בתפילתם מה שנותן בין היתר זמן להפליג במחשבות, במיוחד בשבת מעין זאת שקוראים בה את הפיוט ״מי כמוך״.
אז התחלתי לעיין בתהלים פרק עח:
לָכֵ֤ן׀ שָׁמַ֥ע יְהוָ֗ה וַֽיִּתְעַ֫בָּ֥ר וְ֭אֵשׁ נִשְּׂקָ֣ה בְיַעֲקֹ֑ב וְגַם־אַ֝ף עָלָ֥ה בְיִשְׂרָאֵֽל: (תהלים פרק עח פסוק כא)
יְשַׁלַּ֬ח בָּהֶ֣ם עָ֭רֹב וַיֹּאכְלֵ֑ם וּ֝צְפַרְדֵּ֗עַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם: (תהלים פרק עח פסוק מה)
יְשַׁלַּח־בָּ֨ם׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים: (תהלים פרק עח פסוק מט)
ומהון להון שמתי לב שצירופים של האותיות ב.ר.ע מרכיבים לרוב מילים של פורענות (כולל למשל ערבים ולא כולל מערבא 
).
אפשר להתחיל מהמילה פורענות עצמה אם נקרא אותה כבורענות בחילופי ב-פ מעין מה שמופיע בפסוקים הבאים:
וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא: (שמות פרק לב פסוק כב)
וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם: (שמות פרק לב פסוק כה)
אז זה לגבי הצירוף ב-ר-ע. הצירוף ב-ע-ר משמעו טפשות וסכלות וכי יש לך פורענות גדולה מזו ?
למשל: אֹהֵ֣ב מ֭וּסָר אֹ֣הֵֽב דָּ֑עַת וְשׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת בָּֽעַר: (משלי פרק יב פסוק א)
או: אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת: (תהלים פרק צב פסוק ז)
וכן משמעו פורענות של בעירת אש או כעס
עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּֽבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֝שׁ קִנְאָתֶֽךָ: (תהלים פרק עט פסוק ה)
וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ: (אסתר פרק א פסוק יב)
הצירוף ר-ע-ב כמילה רעב ברור ולא צריך הרחבה.
את הצירוף ע-ר-ב במילה ער(ו)ב ממיני הפורענות שבאו על המצרים ראינו בפסוק השני לעיל.
הצירוף ע-ב-ר גם משמעו כעס כמו במילה ״עברה״ או כפועל כמו בפסוק הראשון לעיל.
וגם משמעו כליה, כרת. (עובר כלומר כלה).
״דלמא רבי חיננא בר פפא ור שמואל בר נחמן עברין על חד מחורשי שביעית אמר ליה רבי שמואל בר נחמן אישר אמר ליה ר חיננא בר פפא לא כן אלפן רבי (תהילים קכט) ולא אמרו העוברים ברכת י"י עליכם שאסור לומר לחורשי שביעית אישר א"ל לקרות אתה יודע לדרוש אין אתה יודע ולא אמרו העוברים אילו עובדי כוכבים ומזלות שהן כלים ועוברים מן העולם לא אמרו לישראל ברכת י"י עליכם מה ישראל אומרים להן ברכנו אתכם בשם י"י לא דייכם שכל ברכות שבאות לעולם בזכותינו הן באות ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו מן הברכות הללו ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיונות וגולגליות וארנוניות״ (ירושלמי גיטין פרק ה הלכה י)
לכאורה, הנסיון להסיט את פירוש המילה ״העוברים״ בפסוק כמתייחס לגויים על מנת להצדיק מעשה שנראה מפוקפק מבחינה הלכתית נראה תמוה ומתחכם, וככה הרגשתי תמיד, עד שהיום חשבתי על זה והבנתי שייתכן שההיגיון דלעיל - לפיו צירופים של ב-ר-ע הם צירופים של מילות פורענות ובפרט הצירוף ע-ב-ר - הוא זה שגרם לרבי שמואל בר נחמן לדרוש את המילה עוברים כמתייחס לגויים ולא ליהודים שעוברים בדרך. ואם זה נשמע ספקולטיבי משהו אפשר לבסס את הדברים על סמך הפסוק הבא שלאורו דרשת רבי שמואל בר נחמני ברורה יותר:
הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב: (צפניה פרק ג פסוק ו)
מהפסוק הזה והבא אחריו הבבלי ביבמות סג ע״א לומד כי:
״א"ר אלעזר בר אבינא אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל״.
ולסיום. עוד דרשה של רבי שמואל בר נחמני שדורש פסוק עם הצירוף ע-ב-ר כצירוף של פורענות.
״אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה״ (בבלי נדרים כב ע״א).
שיהיה שבוע טוב