שלום לכולן,
יש כמה שאלות שהצטברו לי לאחרונה בראש מהגידול של תאומים מתוקים בני 16 חודשים.
1. בילוי אחה"צ.
תמיד הייתי דודה. מפנקת, מצחיקה, מספרת סיפורים מלאי דימיון לאחיינים שלי. אלא שעכשיו אני האמא. לכן, לפעמים, נראה לי שאני מפנקת מדי. משעשעת ומצחיקה, נחמדה מדי, עדינה מדי. ופחות דורשת. דוגמא לזה :לא מצליחה לעשות כלום איתם בבית מהרגע שמביאה אותם מהמטפלת. אם הם טיפה בוכים אני מיד שרה, כל הזמן מדברת, מצחיקה ומפעילה. בטח לא מצליחה להגיע לשום דבר אפילו לשני כלים בכיור או לקפל כביסה קטנה. שמה אותם לרגע בלול כדי לעשות פיפי וכבר בוכים. אז כל הזמן סביבם למעשה. המשפחה שלי אמרה שאני מגזימה ושכולם שמים בלול ושאני גם צריכה זמן לעצמי, גם אם הם טיפה בוכים ושהם צריכים להשתעמם או ללמוד להיות גם לבד. אבל איך אפשר? משימה בת 2 דק' כמו כלים או קיפול כביסה היא בלתי אפשרית לביצוע. האם אני בעצם מביאה את זה על עצמי? אמורים לעשות דברים לבית או להיות רק איתם ולהשקיע בהם כל הזמן שאני איתם אחה"צ? יש ספר הוראות?
2. הרגלים.
מטריד אותי שלא עולה לי בראש איזו אג'נדה חינוכית סדורה שיש לי עבורם. ערכים שלי. שלנו כזוג. של משפחה. זה לא שישבתי וחשבתי על זה. אני חושבת שאני מביאה להם מלא צעצועים וגירויים, עוברת איתם משעשוע לשעשוע ופחות מתמקדת במשהו אחד או בדברים להקנות. בטוח אני מלמדת ערכים כמו, "תביא לו את הכדור, זה אח שלך" , "הנה האצבעות וזה כלב וזה צבע צהוב", או "עכשיו כולם הולכים לישון, לילה טוב". אבל עדיין, לא הרבה מעבר לחבק ולשיר. ההרגל היחיד שאני חושבת עליו זה שהצלחנו בו זה להשכיב במיטות. וכן, אנחנו זוג מאד מכבד ואוהב ומתחבקים לידם ופועלים בצוות. זה גם משהו טוב להיחשף אליו נכון?
איך יודעים איזה הרגל זה לאיזה גיל ועם מה כדאי להתחיל? איפה לומדים את זה?
3. אהבה.
אני מפחדת שאני אולי לא מחבקת מספיק? כמה זה נחשב להראות אהבה לילד? לכאורה, אני לא הטיפוס הכי נוגע בעולם. אני מחבקת ונוגעת ומלטפת ומעודדת ורואה אותם אבל אולי זה לא מספיק? כלומר, הכל יחסי. דוגמא שקרתה לי השבוע, אנחנו מאד עומדים על ההרגל בחדש להשכיב במיטה. בגלל שאני הטיפוס הרך והעדין שכואב לו לשמוע בכי אני עומדת על ללמוד להיות קצת יותר עומדת על שלי ולישון זה לישון. מצד שני הילד בכה. יש בכי שאנחנו נותנים להם לבכות עד שירדמו לבד כי זה בכי סביר וקצר. אבל הפעם הוא צרח, אז הוצאתי, ליטפתי, הנחתי אותו עלי בסלון, דברתי איתו וצחקנו. הסברתי לו שאין ממה לחשוש ושיש חושך בחוץ. ואז נתתי לו עוד בקבוק. והוא אכל צחק ונרגע ואז השכבתי במיטה והפעם, הוא היה שקט ורגוע. ופה הרגשתי וואהו. הייתי פחות רובוט ויותר אמא. אבל זה מתאפשר כשיש רגע כזה.... לא כשאתה עם הראש בקיר שילכו לישון ואני צריך דקה לעצמי בכל היום העמוס והמתיש הזה שאם נודה על האמת, זו גם מחשבה לגיטימית ולא מופרכת בכלל...
4. זמן.
יש לי לוז צפוף, ואני מהאמהות שצריכה המון זמן לעצמי. קשה לי לארגן את עצמי וגם אותם. זה טו מאצ'. כמובן שאני ובעלי מתחלקים ועושים. אחד מחתל את שניהם, שני מארגן דברים. או שכל אחד מחתל ילד וגם מארגן. מנסים ללמוד ולהתייעל. אי אפשר אחרת עם תאומים. להתאפר בבוקר, לצאת עם חברה בשביל הנפש, לבדוק מבחנים, להתארגן בבוקר לעבודה, לקנות בגדים. אני טיפוס מאד איטי שפועל בנחת וגם צריך המון זמן. ואז אני שולחת אותם למטפלת או לסבתא או עם אבא כדי שאצליח לעשות משהו בבית או עבורם או לעצמי ואין לי יסורי מצפון על זה. הם תמיד במחשבתי ואני דיי זו שדואגת לצרכיהם, תרופה, בגדים, טיפול, דברים. אבל יש לי נניח חברות שלא מוכנות לצאת בלי הילד, תמיד צמודות אליו. ואני ממש אוהבת אותם בדרכי שלי המיוחדת, אבל צריכה את הזמן שלי לעצמי ומחכה לפעמים לערב כדי שיגיע הזמן שלי. ואני לא מהמהות שכל שניה דוחפים לך תמונה של הילדים. קצת כן, זה קורה, אבל לא מאלו שאין להם אישיות משל עצמם יותר ודעות ואהבות. עד כמה זה נוראי???
5. הנאה.
ועם כל זאת, הילדים שלי הם הכי נהדרים, מתוקים ועדינים. ב"ה גדלים ומתפתחים יפה עם המון חיבור והשקעה שלי ושל בעלי.
יש המון רוך מסביבם, כנראה לכן הם מפונקים גם. בעיני הם לומדים להיות חברותיים כי נחשפים להרבה קרובי משפחה וחברות שלי . אני חושבת שאני סופר משקיעה ודואגת, גם לילדים, גם לבית, גם לעבודה. משקיעה ביום הולדת, באלבומים מעוצבים, בלתת תחושה אוהבת . מנסה לשלוח זרועות של תמנון לכל הכיוונים ולפעמים כדור אחד נופל או כמה כדורים. אני עובדת כמורה במקום חדש מצטיין ודורש לכיתות טובות וצריכה להוכיח את עצמי וגם עובדת ב100 אחוז משרה עם השתלמויות.
לומדת להיות אמא. כבר בתוך התהליך שנה וארבעה. צריכה ללמוד איך להרפות ולהנות מהדברים? מתי זה מגיע? הקבלה הזו, שככה הדברים, עמוסים ואינטנסיביים ונוראיים ונפלאים, מבולגנים ואוהבים אחראיים ובעיקר שונים. מעניין....כולם מפרגנים על איך צמחתי כאדם וכאמא ונכנסתי לתפקיד ולהיות אמא לתאומים זה באמת מטורף וצריך להדליק משואה. מתי גם אני ארגיש יותר הנאה ופחות עבודה?
אני מאושרת לראות אותם איתי ובכלל ועם אחרים, אז אפשר ב"ה להתרווח ולהנות והלוואי שתמיד נרווה נחת. אבל התקופה הזו כ"כ סיזיפית ואני על אוטומט. אשמח להנות מלהכין ארוחת ערב ולקלח כשהכל זרוק על הרצפה כמו שאני נהנית מהופעה.
תודה על הקריאה
תתעלמי מהם. יש לך אינסטינקטים נהדרים, בריאים, מהממים. באמת קראתי ונהניתי בשביל הילדים שלך. קיבלו אמא שווה!!
