לא יודע כמה זה הרבה בישבילך 

אני כן לומד גמרא כל יום ולא מרגיש שזה ממש שינה אותי

מה שכן, אני כן יוכל לומר לך בפה מלא באוזני המן שהלימוד היומי שלי בתנ"ך כן שינה אותי.

יש אנשים שגמרא ילהיט אותם ממש

יש אנשים שמתחברים להלכה

יש ויש ויש מלא סוגים

וכמובן שזה לא ביחס לתורה אלא גם ביחס לשאר חכמות ותפיסות, זה הכל מגיע מסוג הנשמה

נכון שנביאים יותר קרוב לדבר ה' מגמרא

אבל תורה יותר קרובה לדבר השם מנביאים

ואעפ"כ אני יותר מתחבר לנביאים מאשר לתורה

לפעמים אני פוחד שאני מפונטז של החיים. מוצא את הראש שלי תקוע במאה ה11

לחיות גמרא זה אומר שאתה חי את דבר ה' יום ביומו, אתה עוסק בזה עד לעומק של החשיבה שלך, אתה מודע לרמות על גבי רמות של עומק וים אינסופי של ידע שמשתלב, וכל העושר הזה מחבר אותך לדבר ה' עד לקצה גבול היכולת של הנפש שלך והיכולות האישיות שלך

במסכת אבות כתוב שכל הלומד תורה לשמה מלבשתו ענוה ויראה וכו'

אבל לדעתך זה לא בהכרח מתקן את האישיות ומביא הוכחה ממעשה אחד של מישהו שפגע באדם אחר וכשהעמידו אותו על טעותו עשה תשובה שלמה ודרש ברבים שצריך להזהר בזה

נכון, יש "לא זכה נעשית לו סם מוות", ויש "תלמיד חכם שאין בו דעה", ועדיין, השאלה היא מה קורה בגלל לימוד תורה ומה עדיין אפשרי למרות לימוד תורה

או ההדגשה של המקרים האלה לעומת מה שאמור להיות המקרה הנורמלי

ולכן המקרה הנורמלי הוא שזה גורם למידות טובות יותר ובוודאי שלא פחות

לדעתי זה כמעט חובה להאמין בזה, כי כך כתוב במשנה, וגם כי אנחנו מאמינים שקיום מצוות אמור להשפיע על הנפש לטובה ובוודאי שלא לרעה, ואם משהו משפיע לרעה הקב"ה לא מצווה עליו.

זה נראה לי די הבסיס של עצם האמונה במשהו

מאוד צרם לי לקרוא את מה שכתבת. מסכים בהחלט עם מה שכתב לך ultracrepidam. 

מטרת לימוד התורה היא תיקון האישיות, ואם זה לא קורה סימן שמשהו בתהליך לא בסדר, בניגוד ללימוד של ביולוגיה או כימיה או פילוסופיה שאין בכלל ציפיה להשפעה כזאת. ממי שלומד תורה בהכרח מצפים שכן תהיה עליו השפעה כזאת. 

זכיתי לראות אנשים אגרסיביים שלימוד התורה עידן אותם וראו בחוש את ההשפעה של לימוד התורה עליהם. 

והדוגמא מהמעשה שהבאת ? אדרבא, משם ראיה. אדם גדול שלמד הרבה תורה הוא לא אדם שלא מועד ונופל, אלא אדם שגם אם הוא מעד ונפל יודע להכיר בטעות שלו, לקחת אחריות ולתקן. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו נוהגים כמוהו כדי לפייס את אותו מכוער. הסיפור הזה הוא לא לגנאי לו אלא לשבח. 

זה אולי אחד הנספחים אבל לא חושב שזו המטרה העיקרית.

כי דרך ארץ קדמה לתורה, אדם לא לומד תורה בישביל להיות בן אדם.

אדם יכול ללמוד תורה רק אחרי שהוא כבר בן אדם.

למיטב ידיעתי לימוד לשמה, זה ללא אינטרסים כאלו ואחרים נטו לשם שמים.

העניין של @ארץ השוקולד זו אמנם נקודה כואבת אבל יש בה מן האמת

אבל זה נושא רחב ועמוק ולא תמיד נכון אז לא רוצה להרחיב יותר מדיי כרגע

3 פירושים שונים למאמר חז"ל הזה

וכולם נכונים

אין לי כח למצוא עכשיו, אבל אם תחפש תמצא דיי בקלות כי זו מימרא ידועה

אני חייב להגיב על זה...

ב"ה כשהייתי בכיתה ה'/ו' למדתי מסכת תענית עם אחד מהרבנים בחבורה אחרי הלימודים, וכשהוא לימד אותנו את הסיפור הזה הוא לימד אותנו לימוד זכות על הרבי בגמרא.

קודם כל, זה בוודאי דרך חז"ל, ללמד זכות על אבותינו הקדושים וגדולי אומתינו בתנ"ך, אפילו שבפשט לא היינו אומרים את זה. למה? כי מכיוון שאנחנו יודעים שמדובר בענקי עולם, לא ייתכן שהחטא הוא מה שכתוב בפשט, כמו שכתוב: "אם ראית ת"ח חוטא בלילה, אל תהרהר אחריו...שכבר עשה תשובה...". מכיוון שמדובר בצדיק, אפילו אם ראית אותו חוטא בעיניים שלך בוודאי שהוא כבר עשה תשובה, ולדוגמא דוד המלך בוודאי שהוא לא חטא בפשט, לא סתם חז"ל אמרו ש: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (לא ניכנס כרגע להסבר בדיוק, אבל העקרון שהוא לא חטא בחטא שכתוב בפשט, דהיינו חטא אשת איש), כי הרי שלמה המלך הוא מי שה' אמר שמלכותו תיכון לעד והוא יבנה את בית המקדש, ומזרעו יצא משיח בן דוד, והוא היה הבן של דוד המלך מבת שבע, אז בוודאי שחייבים להסביר אחרת, וכן כל לימודי הזכות על כל גדולי אומתינו.

ההסבר היה כך:

ר' אלעזר בר' שמעון למד הרבה, והיה "בעננים", לפעמים אחרי שלומדים האדם נמצא בגבהים ושוכח להיות רגיש.

כלפי מה הדברים אמורים?

אותו אחד שראה ר' אלעזר היה באמת מכוער, אך הוא אמר לו האם הוא מכוער מצד מעשיו, שמעשיו מכוערים. ואז גם מובן גם המשפט: "שמא בני עירך מכוערים כמוך?". אם מדובר על כיעור פיזי, מה הקשר לבני עירו? ממתי מצינו שיש קשר גנטי בכיעור של אנשי העיר? אלא שדיבר מבחינת מעשים, שאז בוודאי שיש השפעה על המעשים. אך אותו אחד היה מכוער, ור' אלעזר בר' שמעון בלי לשים לב, פגע לו בנקודה רגישה והוא חשב שהוא התכוון לכיעור פיזי, ו"לקח ללב", בעוד שר' אלעזר כלל לא התכוון להעליב אותו. ועכשיו גם מוסבר מדוע ר' אלעזר הלך אחריו לפייסו וכ"כ התחנן בפניו שיסלח לו. אם הוא התכוון להעליב אותו מראש, מה קרה שפתאום הוא "נזכר" להתחנן? אם זה היה כ"כ חשוב לו והוא כ"כ התאמץ שיסלח לו, איך זה שחטא בזה לפני כן? לפי מה שאמרנו מוסבר, הוא בכלל לא התכוון לפגוע בו, הוא פשוט לא היה מספיק רגיש, זה הכל. (בעיקרון הקושיה האחרונה לא כזו קשה, אפשר להגיד שהוא הבין שהוא טעה וחזר בתשובה, אבל לפי ההסבר הזה הגמרא הרבה יותר מסתדרת).

מדובר באחד מהאמוראים הגדולים, בוודאי שזה ההסבר הנכון והמדוייק.

והמסר הוא לפי זה, שהתלמוד זה בחינת מוחין, האדם עולה לגבהים, עוסק בעניינים "שמיימים", עניינים גבוהים ורוחניים ונשגבים, ולפעמים הוא יכול לשכוח להיות "מקורקע", ולהיות רגיש יותר לדברים היותר קטנים, אך זה לגדלותו של ר' אלעזר, לא שהוא חטא כך, אלא שהיה יותר מדי גבוה ושכח להיות מקורקע, וחלק מהגדלות שצריכה להיות לנו זו הקטנות שלנו, לזכור גם להיות קטנים, שייכים לעולם הזה, ויש מלא סיפורים על ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שמצד אחד היה רוחני ורב ענק ומצד שני רגיש ואכפתי.

התורה היא תורת חיים, ובוודאי שהיא אמורה לעשות אותנו בני אדם יותר טובים וא-לוקיים ולא רק להיצמד ל"הלכה היבשה", ולהיות "נבלים ברשות התורה" ח"ו. לא סתם יש את ספר בראשית, שבו מסופר על אבות האומה שלנו, שמהם אנו לומדים כמה חשוב תיקון המידות ומידות טובות, חסד שמתבטא בהכנסת אורחים, באהבת הבריות ולימוד זכות, גבורה, רחמים וכו'...וכן י"ג מידות הרחמים של הקב"ה שכתוב עליהן: "מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון", וזו מצווה מן התורה, ללכת בדרכי ה' יתברך, ולהיות מתוקנים במידותינו כמה שניתן, רחמנא ליבא בעי. אמנם, כמו שאמרתי, יש את התורה שהיא בחינת השכל והדעת שהיא אמורה להנחות ולהוביל את האדם, להשליט שכל על רגש, אך הקב"ה לא רוצה שנהיה רובוטים או מלאכים, הוא רוצה שנהיה בני אדם ודווקא מתוך הרגש שלנו והאנושיות שלנו ננתב אותו לעבודת ה', ה' לא רוצה שנכבה את האנושיות שלנו ואת הרגשות שלנו, אלא שהם יהיו חלק מעבודת ה', ואז יש שלימות אמיתית, שגם השכל וגם הרגש, כל כוחות גוף ונפש האדם משמשים לעבודת ה', ואז דווקא האנושיות שלנו, ה"קטנות" שלנו, כשהיא מנותבת למקום הנכון, זו הגדלות שלנו.

ונסיים ברב זצ"ל (הרב קוק, למי ש"לא איתנו"): "...אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם..." (אורות הקודש (ח"ג, פתח דבר, סע' יא')).

נ.ב. צריך שהתורה תתאים לאדם. לכל אחד יש את התכונה הנפשית והכשרון שלו בתורה, ואם ילמד לימוד אחר בתורה, זה "ייבש אותו" ולא ייתן מענה לנפשו, ולכן כל אדם צריך למצוא במה הוא מוכשר בתורה, אם זה אגדה, אמונה, גמרא, הלכה וכו'...וגם, זה לטווח ארוך. תורה קונים בעמל וביגיעה, ולכן לא תוך שנייה "רואים תוצאות", האדם הוא גשמי ולוקח זמן עד שהיא משפיעה עליו. ב. אם האדם לא תיקן את עצמו במידות ובכל מיני דברים, יכול להיות שהתורה לא תוכל להשפיע. מדוע? כמו כלי, אם הכלי ריק, האור יכול להתמלא ולהשפיע עליו, ואם הוא מלא בזבל, פנוי מן החכמה, אז התורה לא תוכל להאיר אותו, אין מקום כביכול לקודשא בריך הוא להיכנס. או כמו משל ששמעתי, שהתורה היא כמו דבש, יש בן אדם שיש לו פצע בלשון, ולכן התורה לא מתוקה לו, אם הוא יבין שיש איזושהי בעיה בו ולא יאשים ישר את התורה ויטפל בה, יזכה להרגיש את מתיקות התורה. ג. זה דורש מסירות נפש. אם האדם לומד לא לשמה, ו"מצפה לתוצאות" כל הזמן, התורה לא יכולה להשפיע עליו. בשביל שהתורה תשפיע, האדם אמור למסור את עצמו, ושכל עניינו יהיה לקנות את התורה, להידבק בה, ורק אחרי שהאדם מוסר את עצמו לגמרי ולא לומד תורה בשביל ידע, בשביל כבוד, אפילו בשביל להיות אדם יותר אדם, אלא לשמה, אז הוא זוכה לקנות את התורה באמת ואז יגיע ל"תורה דיליה", שבו האדם יהיה גם מתוקן, אך זה רק תוצאה, ממילא, כי אם הוא התחבר לתורה ולרצון הא-לוקי, אז ממילא הוא יותר א-לוקי, עם מידות טובות ופחות מחובר לגשמיות. שנזכה.

נ.ב.ב בוודאי כתוב: "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה", שזה אומר שאפילו שהאדם לא עושה לשמה יתחיל ללמוד והתורה כבר תשפיע עליו עד שיאהב את התורה וילמד לשמה, ורואים גם שיש השפעה בלי שזה לשמה, אבל ההשפעה היא יותר קטנה ופנימית ופחות רואים אותה בחוש, ורק אם האדם לומד לשמה אז התורה ממש משנה את האדם. ואגב, לפעמים האדם לא שם לב כמה התורה השפיעה עליו, כמו שבני משפחה לא שמים לב לגדילת האדם, אא"כ יש איזה פרץ פתאומי של גדילה, כך גם האדם, התורה משנה דברים פנימיים, ולכן עד שהדברים מופיעים לוקח זמן, אבל אם האדם יסתכל אחורה ויתבונן יוכל לראות שבאמת הוא גדל וצמח והתקדם, ואפשר אפילו לשאול אחרים שראו את האדם יותר מבחוץ, או אנשים שפגשו אותו לעיתים פחות תכופות ויותר נדירות אם הוא הפך להיות אדם יותר טוב מאז שלמד את החלק שלו בתורה. בעז"ה שנזכה. (ולא לשכוח, לא ללמוד בשביל לזכות לידיעות, למוח יותר מחודד (כמו שעושים הדרום קוריאנים או באוניבריסטה הרבה פעמים וכדו'...), אלא לשמה, ואז התורה מחלחלת אל האדם, אם האדם מוכן להתבטל אל התורה, מתחייב אליה ומקשיב למה שהיא אומרת ולא רק "מעשיר את ידיעותיו", אז התורה תותיר את חותמה באדם, ולא כמו מרצה לאתיקה שעשה משהו מאוד לא מוסרי ואז טען שלא בהכרח שהלימוד מחייב אותו, כמו שמתמטיקאי לא צריך להיות משולש, אך בוודאי שמי שלומד תורה, תלמידי חכמים ורבנים, אמורים שאישיותם תהיה יותר גדולה, וידוע שרבנים גדולים ידועים במידות טובות בצורה מופלאה יוצאת דופן ורגישות עצומה.
הבהרה לדבריי:
לרגע לא ניסיתי לטעון שגדולי אומתינו הם אינם בני אדם ואין להם חטאים. הרי אנחנו אומרים כל שבת: "ואת ה' תעריצי", רק את ה' ראוי להעריץ לבד ולא בן אדם, גדול ככל שיהיה. גם שמעתי מאיזה רב כמדומני שכשלרב יש חסרון הוא לא בולט, כי הוא גדול וענק והחסרון שלו "בטל ברוב", אך חסיד שלא ענק כמו הרב, אם יחקה את הרב, החסרון יבלוט הרבה יותר. ולכן התורה כותבת לנו ומפרטת לנו את החטאים, להראות שהם בני אדם. למה זה כ"כ חשוב? כי אם הם בני אדם, אז יש מה ללמוד מהם ולחקות אותם, ואפילו שהיו בני אדם, עובדה שחטאו בזה ובזה, אך רק בזה ובזה חטאו, אפשר למנות את החטאים שלהם, בעוד שאת חטאינו אי אפשר למנות, זה מראה לנו לאן לשאוף. אולם, גדולי אומתינו היו ענקיים הרבה יותר. הרב זצ"ל באד"ר היקר אומר שלעומת הגויים שאצלם יש "עליית הדורות" כביכול, שגדולי האומות שלהם היו אכזריים, פראיים, רקדו ערומים מסביב למדורה ושרפו את בניהם ובנותיהם, עובדי אלילים פרימיטיביים, והיום דווקא הגדולים שלהם יותר נאורים ותרבותיים, (והם לא מתביישים בכך שמציגים את מלכיהם שהיו מענים נשים, והורגים ורוצחים המוני אנשים, והיו מושחתים גדולים), בעוד שאצלנו בדיוק הפוך, אצלנו גדולי האומות היו ענקיים וגדולים ואנחנו לעומתם קטנים. לנו היה בית מקדש פעם, ואילו היום בעוונותינו אין לנו בית מקדש. אמנם, בוודאי שיש בחינות שיש עליית הדורות, והרב זצ"ל במאמר הדור אומר שמבחינת כלל הדור יש עלייה דווקא, אולם מבחינת הגדולים יש ירידה. לכן, כל החטאים שכתובים עליהם אינם כפשוטם. הם לא "כמונו", כמוני כמוך, הם היו ענקיים וגדולים. אמנם, גם הם היו בני אדם וזו הסיבה שאפשר ללמוד מהם כ"כ הרבה (עובדה שארבעת אלו שבגמרא כתוב עליהם שמתו בעטיו של נחש, דהיינו שלא היו להם חטאים, לא מתוארים בתנ"ך, כי אין מה ללמוד ממעשיהם, אי אפשר לחקות אותם, הם היו פשוט כמו "מלאכים"...), אך החטאים שלהם והנפילות שלהם אינם הנפילות שלנו, נקודת הבחירה שלהם גבוהה הרבה יותר משלנו, ואל לנו להוריד אותם ולהשפיל אותם
בעקבי הצאן בקי"א הרב אומר שמבחינת הפרטים הפרטים יורדים, אבל מבחינת הכלל הכלל עלה, בוודאי בפסיקה זה ככה, שאין בית-דין יכול לבטל דברי בית-דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין, ואמוראים לא חולקים על תנאים וכו'...
אך באמת אנחנו גמדים על כתפי ענקים. הנסיך צ'ארלס כשהיה בפגישה עם יהודים הזכיר את דיזרעאלי, שהיה יהודי מומר, ובאנגליה כשצחקו עליו שיש לו אף גדול, הוא אמר שבזמן שאבותיהם רקדו ערומים מסביב למדורה, אבותיו היו בא"י בראש ממלכה עם בית-מקדש.
לכל ארמון באנגליה יש להם חדר עינויים, ושמלכיהם רצחו את נשותיהם, מה שיש להם להראות זה הכוחנות שלהם.
כשבאים תיירים מראים להם היסתוריה של אבותינו כמה שהם היו צדיקים, ואצלם המורשת היא אכזרית וכוחנית, וכמה שהם גזלו והרגו.
לכן, כשכתוב שהם חטאו, בוודאי שלא מדובר בחטא כמו שלנו. אצל הגויים יש היום תפיסה רווחת להראות כמה המסורת שלהם קלוקלת וכמה אבותיהם לא היו צדיקים. וזה טוב, שבכך הם "שוחטים פרות קדושות", מראים את המציאות האמיתית, אבל אצלנו זה לא כך, אצלנו האבות היו גדולים. בדר"כ זה נובע מזה שהאדם לא רוצה להרגיש גרוע במצב הנוכחי שלו, לא רוצה שהוא יהיה כ"כ רחוק מהשאיפה ומהתכלית, ולכן נוח לו להקטין אחרים, להנמיך אותם, ואז הוא יותר שלם עם עצמו. אבל אל לנו לנקוט בשיטת "תנ"ך בגובה הגרביים", עלינו להבין מי היו באמת גדולי אומתינו, וחז"ל מראים לנו בדרכם המופלאה שאסור לקבל את המקראות כפשוטם, זה יהיה פשוט שקר, עיוות, לעשות פשע עם הגדולים שלנו בהצגה שלהם ובלימוד שלנו אותם, עלינו לגשת באימה וביראה כשאנחנו מדברים על החטאים שלהם ולהבין שהם היו גדולים הרבה יותר ממה שאנחנו מתארים. ולזכור, אולי ככה זה יהיה יותר קל, ככל שאנחנו מנמיכים את אבותינו, אנחנו לא מגדילים את עצמינו בכך, אלא בדיוק להיפך, מקטינים את עצמינו, בדיוק כמו שאם נבזה קרוב משפחה שלנו ל"ע ח"ו, זה לא יתרום לנו אלא רק יקטין אותנו, חבל שנתנהג בשטחיות וברדידות ולא נתבונן במבט עמוק ואמיתי על הגדולים שבאומות שלנו (אגב, זה המקום להזכיר את הסדרה האנטי-שמית "היהודים באים", שמשתמשים בליצנות כדי לעשות צחוק מגדולי אומתינו, מהתורה, מהמסורת, ובכך לכפור, והכל במעטפת של "הכל צחוק ובדחנות", ולא מסוגלים לקבל שיש אמת מחייבת שהיא המנחה אותנו, ביזוי וחילול שם שמים, והם אחת מהכתות שלא מקבלות פני שכינה (כת הליצנים) וכתוב עליהם שאין להם חלק לעולם הבא ("המחלל את הקודשים והמבזה את המועדות והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה...").
 

2. קודם כל, הוכחתי שזה לא ממש אוקימתא, אלא ההיפך, ההסבר הזה יותר מסתבר, כיוון שבהסבר הפשוט יותר יש כל מיני קושיות על הסיפור והוא לא כ"כ מובן, ואילו לפי ההסבר זה מסתדר. ובוודאי שלא ניסיתי לטעון שזה לא היה חטא בשבילו, שלא הייתה נפילה בשבילו, אלא שמכיוון שהוא גדול כ"כ, ומצופה ממנו לנהוג ברגישות אדירה לכולם, אז בשבילו זה היה חטא. (לבן אדם רגיל כמונו אין זה חטא, שהרי אנחנו בני אדם ולפעמים פולטים דברים בלי לשים לב ובלי להיות רגישים לכל מיני דברים, זה הגיוני וטבעי, אמנם זה לא גלאט, אבל זה הגיוני שיקרה לנו לפעמים, אבל מכיוון שבמדרגתו הגדולה היה לו להיות רגיש כל הזמן אפילו בניואנסים הכי קטנים, בשבילו זה היה חטא, לגדולתו זה היה חטא.).

חז"ל עצמם כשהם מפרשים את הפסוקים נוקטים בגישה שללמד זכות ו"לעשות אוקימתות", אע"פ שזה לא הפשט, וללמד זכות על גדולי אומתינו. אל לנו לתפוס את חז"ל כסיפורים והלכות יבשות, עלינו לראות מה הדרך שהם מלמדים אותנו, ופה הם מלמדים אותנו ללמד זכות על גדולי אומתינו.

ואסביר למה זה לא אוקימתא אלא הפשט. יש שני סוגי פשטים, יש פשט מילים, דהיינו אם בן אדם אובייקטיבי לגמרי שלא מכיר נתונים אחרים יקרא את הטקסט מה הוא יבין ע"פ פשט המילים. אך יש עוד סוג של פשט, "פשט סברה". מה זה אומר? אם אי אפשר להעמיד שהטקסט אומר את מה שהוא אומר, או מסברה, שזה לא מסתדר, יש קושיה ממקום אחר, או שאי אפשר להבין את הסברה כך בכלל וזה לא הגיוני. לכן, אם אתה קורא את הטקסט ויודע שמדובר באדם צדיק, אז בוודאי שזה לא הפשט, אי אפשר להישאר בהבנה הפשוטה של פשט המילים, זה פשע להישאר כך, אתה יודע שזה לא האמת, מדובר על אדם צדיק, ולכן אתה מוכרח לדחוק במילים אפילו שזה לא פשט המילים מכיוון שזה פשט האמת.

לא מדובר על חטא שהוא ממש העליב אותו כמו שרצית להציג, אלא בוודאי מדובר שהוא רק נהג בחוסר רגישות, אך החטא הוא הרבה יותר מצומצם וקטן, ולא כפי שהרבה אנשים נוהגים לצטט את הגמרא הזאת ואז לחכך ידיים בהנאה שהנה גרמנו לגדולי אומתינו להיות קטנים ועכשיו אנחנו יכולים לחיות בשקט שאין אנשים יותר גדולים מאיתנו. כמו שהמסילת ישרים אומר במשל הכרם, הצדיקים עומדים מלמעלה ומנחים אותנו, את הדור, מדובר באנשים גדולים שנקודת הבחירה שלהם הרבה יותר גבוהה מאיתנו והם נמצאים במקום הרבה יותר גבוה מאיתנו, ואל לנו להנמיך אותם ולהשפיל אותם ואז לשמוח שהם באותה רמה איתנו ואין מישהו שיותר גדול מאיתנו, ואז אנחנו יכולים להרגיש טוב עם עצמינו. (שיטת "תנ"ך בגובה הגרביים" הידועה...).

3. יופי, שמח לשמוע.

לפי מה שהסברתי ר' אלעזר בר' שמעון אכן לא "עבר" על דברי הרב קוק, הייתה לו יראת שמים טבעית בוודאי, אלא שרק נהג בחוסר רגישות וזה היה חטא לפי מדרגתו, זה הכל.

לגבי הסוף לא הבנתי...

סליחה על האריכות...

מחילה אם אני מבלבל את הסדר, דוגמאות קטנות לכך שזו דרכה של חז"ל ללמד זכות:
נ.ב. רואים בפירוש את דרכם של חז"ל בלימוד זכות על גדולי אומתינו. הגמרא בשבת מביאה מלא אמרות של: "כל האומר...חטא אינו אלא טועה", ואם אומר כן כי "נצמד" לפשט הפסוקים, אינו אלא טועה, חוטא לאמת, חוטא לגדולי אומתינו, חוטא לעצמו. הגמרא שם אומרת לגבי ראובן, "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה", למרות שבפשט הוא חטא. ומה כן היה החטא שלו שהתורה אומרת בפשט שחטא? הוא החליף את המיטה של בלהה שפחת רחל ולאה אימו כי קינא לכבוד אימו. לכאורה מעשה אצילי...! אבל אעפ"כ נחשב לו זה לחטא, מרוב גדלותו. וכן כתוב שאפילו שזה לא היה בדיוק חטא, כמו שהסברנו, ראובן חזר על זה בתשובה. אז להזכיר רק את החטא בלי להזכיר שהם חזרו בתשובה זה פשע, שהרי החפץ חיים אומר שמי שמזכיר לבעל תשובה את חטאיו זה אסור ואסור לצער אותו בדברים ולהזכיר לו עברו, ובמיוחד לשון הרע חמור על אדם שלא היית אומר זאת בפניו, ובמיוחד על אדם מת שלא יכול לתקן ולהבהיר שזה לא היה כך, וגורם לו צער עצום. על בנות לוט חז"ל הסבירו שלא סתם עשו את מה שעשו, אלא כי חשבו שנחרב כל העולם ביחד עם סדום והם צריכים שאנושות תמשיך (כמו שהיה בתחילת האנושות שהיו נישואים עם קרובי משפחה, היה צריך להמשיך את האנושות...). למה? כי מהן יצאה מלכות דוד, בוודאי שאי אפשר להסביר שכך עשו (מזרע בנות לוט יצא עמון ומואב, וממואב יצאה רות המואביה שהתגיירה ויצא ממנה דוד המלך...). זה פשט סברה, אי אפשר להסביר כפשוטו. ידוע הסיפור בגמרא שמישהו קרא לאחאב רשע, ואז אחאב התגלה אליו בחלום, ורואים שאחאב היה חכם גדול, ואז אמר לו שאם הוא היה בזמנו היה מקפל שולי גלימתו ורץ לעבוד ע"ז. אפילו אחאב, שלכאורה היה רשע ועבד ע"ז, לא כך, שהרי קודם כל עשה בסוף ימיו תשובה, וגם בוודאי שהיו לו זכויות עצומות, שהרי הוא היה בראש ממלכת ישראל שמשלה בכיפה, ולא מת אף אחד בזמן שיצא למלחמות לעומת דור דוד שכן מתו, לא מדובר בסתם אדם רשע וקטן שעשה לעצלותו ולשפלותו חטאים, אלא שעשה מגדלותו, היה אידיאליסט, אלא שלא ניתב את כוחותיו כמו שצריך, נשא את איזבל המרשעת, והגיע לחטוא, וכמו שהרב זצ"ל כתב במאמר הדור שהדור לא חוטא לעצלותו ולשפלותו אלא מתוך רוממותו וגדלותו ונפשו הגדולה שדורשת גדולות, ולא מקבלת מענה, מתוך כך הוא חוטא, לא מקטנות ומרשעות. ולכן מכיוון שאנחנו אפילו לא מכירים את גדלותם של אבותינו וחושבים שמדובר על אותו דבר, אנחנו בכלל לא מתחילים להבין את גדלותם.

יש פעמים מסויימות שחז"ל באופן יוצא דופן מצמידים חטא למרות שבפשט הוא לא כתוב ואני יכול להסביר לך כל פעם שזה קורה (דוגמא אחת, לגבי דוד ((לא בת שבע, שם דווקא מלמדים זכות, אלא מקום אחר)), עוד דוגמא זה לגבי יוסף לפי אחת מהדעות בחז"ל, אך כמעט כל הפעמים חז"ל פעם אחרי פעם מלמדים אותנו ללמד זכות אפילו שזה לא פשט הפסוקים, והסברתי טוב מאוד מדוע זה כך. אם אתה רוצה שאסביר את הפעמים המיוחדות מדוע זה כך אין לי בעיה...)

לגבי מה שאתה אומר, אתה סוג של צודק. התורה היא מצמיחה כוחות, נותנת כוחות. אם האדם זרוע בקוצים, אז חלילה התורה יכולה לגדל קוצים, ואם זה זרעים טובים, אז היא תצמיח עצים. אם אתה אומר דבר כזה, שאם האדם הוא בא ללמוד על מנת להרוס, לקנטר, שאז התורה תצמיח דווקא דברים לא טובים, עם זה אני מסכים. אבל שני דברים, א', זה נדיר, בדר"כ בן בא וסתם לומד לא לשמה, לא על מנת לקנטר ולהרוס, ואז אין את מה שאמרתי, ו"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה", ולאט לאט התורה מצמיחה ובונה את הדברים החיוביים באדם. ב', בוודאי שהתורה משפיעה רבות על המידות, או לכיוון שהחיוב או לכיוון השלילה, להגיד שאין קשר בין המידות לתורה זה לא נכון בעליל.

אני לא מכיר מספיק אנשים אחרים, אבל איזה בדיוק סיפורים אתה מכיר על אנשים אחרים שיש להם מידות נפלאות ורגישות נפלאה כ"כ עצומה? הרבנים אפילו שיש להם כ"כ הרבה עם מה להתעסק ולעשות, הם מקדישים מזמנם לטובת הציבור, ולא רק שהם מקדישים מהזמן, הם עושים זאת בשמחה עצומה, ואוהבים כ"כ כל אחד, ונמצאים איתו כאילו אין דברים אחרים, בעוד שהם מאוד עסוקים, וכבר ידועים הסיפורים. סתם סיפור להמחשה, הייתה איזו אלמנה שבעלה ניהל מכולת איתה, ותמיד הבעל היה סוחב את הארגזים של החלב אחרי שהמשאית פרקה אותם. אחרי שהוא נפטר היא לא ידעה מה לעשות, אז היא חשבה שתיאלץ לעשות זאת בעצמה, והייתה כבר בגיל מבוגר. כשהיא מגיעה היא רואה שהארגזים הונחו ליד המכולת. היא חשבה שזה השליח, ואז למחרת כשהשליח בא היא אמרה לו תודה שהוא הביא את הארגזים עד המכולת, והשליח לא הבין מה היא רוצה, הוא לא הביא את הארגזים. למחרת היא מגיעה לראות מי זה, ורואה את הרב שלמה זלמן אויעררבך סוחב את הארגזים בשמחה, והכל בלי להגיד מילה לאף אחד, וידועים הסיפורים. כבר חז"ל אומרים לנו שאין גדול בתורה כמשה רבינו, אעפ"כ לא נענה אלא בתפילה. התפילה ניתנת רק למי שמוסר את נפשו ועושה לאחרים ונותן להם שלא כפי מידת הדין, ואז הקב"ה גם הוא נענה לתפילתו שלא ע"פ מידת הדין, והרבנים הגדולים בוודאי שגדלותם מתבטאת דווקא לא בזה שהם יודעים ש"ס בע"פ אלא במידות הטובות שלהם, באיפוק המיוחד שלהם, כמו הלל שאע"פ שאותו אחד הטריד אותו בערב שבת והוציא אותו מהמקלחת עם שאלות הזויות, עדיין ענה לו בסבלנות עצומה בלי להתעצבן ובלי לעשות לרגע הרגשה שהוא "עושה טובה", וידוע הסיפור עם הבן שעשה חלאקה אצל הרב מרדכי אליהו ואמרו לרב שמלך ספרד מחכה, אז הוא אמר שמלך ספרד יחכה, הבן שעושה חלאקה יותר חשוב. גדלות עצומה. סיפורים בעייתים אני לא כ"כ מכיר, ובדר"כ לא מדובר ברבנים גדולים שעשו את זה, אלא בסתם אנשים שתפסו האצה ציבורית והגיעו לתפקיד שלהם רק בגלל רעש, ולא באמת היו גדולים, סתם עשו רעש וצלצולים. (או שלמדו להכעיס ולקנטר, כמו שאמרתי, למדו בשביל כבוד, בשביל דברים חיצוניים ולא באמת עניינה אותם התורה, אך מי שלמד תורה, גם אם בהתחלה לא לשמה, אח"כ למד לשמה, ויש את הסיפור בגמרא שאחד שלמד בשביל דינרי זהב, והפך בסוף להיות אחד התלמידי חכמים, זה רק מה שהביא לבית המדרש בהתחלה...).

יפה מאוד שאתה אומר "לא כ"כ ברורה". תירוץ יפה למי שרוצה להנמיך את גדולי הדור ואומר שאין כזה דבר ירידת הדורות. זה מושג מוסכם שאף אחד לא חולק ואני לא מבין מה לא ברור לך בזה. ולא הבנתי מה הקשר הפסוק הזה, הפסוק הזה דווקא מצדד בכך שהימים פעם היו יותר טובים, דהיינו שיש ירידת הדורות. רש''י קהלת פרק ז פסוק י :  "אל תאמר מה היה שהימים וגו' אל תתמה על הטובה שהיתה באה על הצדיקים הראשונים כדור המדבר ודורו של יהושע ודורו של דוד".

2. א. כבר הסברתי, אני אחזור על זה. לא שהלימוד הפך אותו ליותר מקולקל מידותית, שהרי מבחינת מידות לא היה פה אף קלקול, אלא שעם זה שהאדם צריך להתקדם בלימוד וב"מוחין", בשכל, צריך הוא להתקדם במידות, ולפעמים כשאדם נמצא ענק מצד אחד בתורה, הוא חייב מבחינת הדרישה להיות גם ענק במידות, ומה שקרה השקיע בתורה ושכח להיות גם ענק במידות, אבל לא שהיו לו מידות מקולקלות חלילה, היו לו מידות טובות, אלא שלא היה מספיק רגיש כמו מה שמצופה ממנו בדרגתו הגדולה. וזה שהלימוד והמידות זה לא אותו דבר, זה פשט, אלו שני דברים שונים.
ג. לא יודע על איזו ציניות אתה מדבר, אתה מתחיל לדבר לא עניינית וחבל. לא אמרתי עכשיו ולהתחיל לסלף הכל ולהכניס מה שבא לנו לתוך התוכן של הגמרא, אבל להגיד הסבר שנכנס בדברי הגמרא ואפילו יותר מובן מבחינה מסויימת, ומבוסס על הדרך של חז"ל לפרש את הכתובים, בהחלט יש לזה מקום, ולא רק שיש לזה מקום, אלא מי שלא עושה כך אלא נשאר בפשט הוא פושע, כמו שחובות הלבבות בהקדמה שלו מאריך לכתוב על מי שלא מפעיל את השכל שלו הוא פושע. אם כתוב לך משהו שאין אפשרות שייאמר, לדוגמא אם כתבו על אבא שלך איזה משהו, אני מבטיח לך שאתה תעשה כל מאמץ לנסות להסביר איך זה מסתדר, כי בהגיון שלך אי אפשר להסביר שאבא שלך הוא ככה וככה, כך ההרגשה שלנו אמורה להיות כלפי אבותינו. ולא רק כי מדובר באבותינו, אולי כך משמע יהיה מדבריי חלילה, אלא כי אנחנו מכירים אותם, ויודעים שאבא שלנו הוא לא ככה וככה ובטוח סתם טופלים לו את זה, זה לא הפשט, לא נניח את הפשט ונסביר איך זה אחרת, ומכיוון שאנחנו יודעים שמדובר בצדיקים גדולים, אי אפשר להסביר את הפשט בצורה רגילה. (וגם אם נסביר את פשט המעשה בצורה רגילה, שהמעשה שהיה כך היה, צריך להסביר מה הכוונה של עושה הפעולה, מה הייתה כוונתו, ולא סתם לטפול לו דברים ומחשבות זרות ושהוא חלילה היה שפל ונמוך. (התורה רצתה יותר להדגיש לנו את הא-לוקות ואת זה שהקב"ה הוא היחיד שיש לבדו להעריץ, ואילו את החכמים לא להעריץ כי הם בני אדם, ולכן התורה עשתה את זה כ"כ קיצוני וחד, אך חז"ל רצו לבאר את האמת ולהראות את הצד השני, שלא חלילה מרוב קריאת פשט נחשוב שהם היו בני אדם כמונו ואז לא נוכל ללמוד מהם ולהתקדם בדמותם, כי הפכנו אותם לכמונו, מה שלא נכון. ודי עם הדמגוגיה וההשוואה לבג"ץ, אני פשוט לא מבין מה בכלל העלית בדעתך להשוות את הדרך של חז"ל לדרך של בג"ץ, בהחלט לא מבין מה ההשוואה שרצית לעשות בכלל, ואיך בג"ץ קשור לעניין עכשיו.

אני לא יודע מה יש בשו"ת שהבאת, אבל כבר כתבתי שאלו פעמים יחידות ובודדות ובכל פעם יש הסבר. ואני לא יודע מה ההגדרה שלך לחז"ל, אבל הרב יהודה הנקין לא בגדר של חז"ל (אם הוא רק מביא שיטות חז"ל ורק "מזדהה" לאחת מהדעות אז מחילה...). בכל אופן, מה שאמרתי ברור מאוד.
ה. תודה רבה.

3. לא יודע מה אתה מדבר, הסברתי באריכות את מה שאמרתי...

לגבי הסוף, אני באמת לא מצליח להבין. על מי אין קושיה? על מה מדובר?

לא טענתי לרגע שדוד כלל לא חטא, עוד לפני הגמרות, נתן הנביא מוכיח את דוד על כך שחטא והוא מודה בחטא וחוזר בתשובה, ואומר על זה בספר תהילים: "וחטאתי לנגדי תמיד", מה שטענתי שהחטא הוא לא החטא שרגילים להצמיד לו שנראה מפשט הפסוקים, אלא חטא הרבה יותר קטן שלמדרגתו הענקית זה חטא.
(ניסיתי להיכנס בספריה למקור שהפנית ולא עבד...).
על מנשה, נכון, טעות שלי. העקרון אותו עקרון, אם כי צריך לבאר מדוע מנשה דומה בעניין הזה לאחאב, כמו שהסברתי, צ"ע.
למה פשוט לא להגיד שהן חטאו וזהו? הרי יש לנו מחוייבות לפסוקים, וחז"ל לא יוציאו מפשט הפסוקים סתם ככה, ללא סיבה מיוחדת, וגם אם יוציאו, זה יהיה בסגנון דרשי מבלי לעקור את הפשט, פה ההסבר של חז"ל הוא בדרך הפשט, מדוע הם עשו כך? חייבים להגיד את מה שאמרתי.
מה הצדקה למעשיהם? מניין לחז"ל לעקם את הפשט ולהכניס דברים והסברים למעשיהם שלא כתובים בפשט הפסוקים? חז"ל מצדיקים אותם ללא כל הכרח, לפי דעתך, וזה לא מובן. (לפי דעתי יש הכרח והכל מסתדר...).
2. "והייתה דעתו גסה עליו"- לא היה מספיק רגיש, "מפני שלמד הרבה תורה", למד הרבה תורה ולא הקדיש זמן במקביל לעבודת המידות, (לצערינו יש כאלו שממלאים את היום שלהם בסדרים, אבל סדר אמונה או מוסר שוכחים להוסיף, וזה מה שקורה בציבור החרדי בחלק מהמקומות, אם שאלת...), ועם עלייתו הגדולה בתורה, הזניח את המידות ולא העלה אותם לאותו גובה, וכך הגיע בסוף לחטא שהיה מצד מדרגתו הענקית ("ה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה"). הוא התרומם בגדלות וברחבות ושכח את הקטנות, וזה היה חטאו למדרגתו. לא הסברתי שהוא למד תורה כדי לקנטר, אמרתי שבאופן כללי אם רצית להגיד שהתורה היא זו שתקלקל את האדם מידותית, זה רק אם ילמד לקנטר, ובאותה גמרא לא שרבי אלעזר למד לקנטר, והתורה גם לא עשתה אותו מקולקל מידותית, אלא חטא רק לפי מדרגתו כי לא השקיע והתרומם יתר על המידה בלי לאזן כנגד בעבודה על המידות ודרך ארץ.
ג. אין סיבה להתייפף, רק לא מזמן התפרסם הסיפור עם 929, שאני נראה לי לא צריך אפילו להסביר מה נורא בשיטה הזאת (בכל זאת אביא קצת מקורות לעניין...).
לא, זה מה שרציתי להגיד לך ואתה לא מקשיב. זה נכון שיש עדיפות מאוד גדולה להיצמד לפשט, ולא לעקם אותו בלי סיבה טובה, ומי שעושה את זה חוטא לפשט ולכוונה, ויכול לדרוש אלפי תילי תילים אבל הוא לא יוציא את הפשט מפשטו, אבל אם הפשט לא יכול להתפרש איך שהוא מתפרש, אז הפשט עצמו משתנה, ויש את זה הרבה בש"ס, פשט מילים לעומת פשט סברא, וחז"ל עצמם בגמרות כשלא מסוגלים להבין משנה ע"פ הנוסח שלה משנים את הנוסח (טוב, זה כבר מחלוקת אחרת לגבי האם כל השינויים האלו הם ע"פ מסורת או שסתם משנים, אבל בכל אופן לפני שהייתה את הקושיה על הסברה לא שינו את הפשט/לא טרחו לבדוק והביאו את המסורת הזאת, ורק אחרי שלא היה אפשר להבין את הפשט איך שהוא מתפרש שינו את הגרסא, והרבה פעמים השינויים האלו נפסקו להלכה...). זה נעשה בלשון: "חסורי מחסרא והכי קתני", וזה מופיע המון פעמים בש"ס, וגם הרבה ראשונים כשלא מסוגלים להבין גמרא כפשוטה עושים אוקימתות ומעמידים אחרת את הגמרא כי אי אפשר להבין אותה כפשטה, ואז הפשט משתנה, כי יש פשט מילים ויש פשט סברה. בבקשה די עם ההשוואה המגוחכת הזאת לבג"ץ, אם אתה רוצה להגיד שהגמרא והראשונים הם כמו בג"ץ, שיערב לך, אבל די עם השטות הזאת, בבקשה. (תמיד צריך להסביר איך ההסבר מסתדר עם הפשט, ואם זה סותר לגמרי ולא נכנס כלל, בוודאי שאי אפשר להסביר אותו, אבל אם זה הסבר דחוק ופחות הגיוני מבחינת פשט המילים, אך יש אילוץ מצד הסברה, בוודאי שהרבה פעמים נאמר שמשום פשט סברה זה הפשט, אפילו שפשט המילים יוצא יותר דחוק...).
נו, אז גם אתה מסכים, יופי. (אז על מה אתה חולק? לא אחזתי...אם אתה מסכים בזה לכאורה אין דיון).
טוב, אתה מוזמן לחלוק על הרב קוק בשמחה, הרב קוק טוען כך, ולא מצאתי עדיין מישהו שחולק על זה....
אחיתופל באף מקום לא מוגדר כת"ח, במקסימום היה חכם מאוד גדול, יש עוד חכמים שהיו רשעים גדולים, זה לא סותר. "כתיב דואג וכתיב דוייג אמר ר' יוחנן בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה (סימן גבור ורשע וצדיק חיל וסופר) א"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נב, ג (מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום אמר לו הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטוי עליך כל היום וא"ר יצחק מאי דכתיב (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי אמר לו הקב"ה לדואג הרשע מה לך לספר חוקי כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם (תהלים נ, טז) ותשא בריתי עלי פיך אמר ר' אמי אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ ...א"ר יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות..." (סנהדרין ק"ו, ב') דואג האדומי גם לא למד בצורה אמיתית אלא לקנטר, כל מה שהם רצו היה להעמיד ספקות וקושיות מבלי לנסות להגיע לאמיתה של תורה (אמנם, עיין את הצד הטוב שבזה לפי הרב זצ"ל באורות התורה פרק ו' פסקה ז'...).
תלמידי ר' עקיבא זה סיפור כואב מאוד, ושוב, לא שהם עשו דברים נוראיים, לרמתם זה היה חטא, זה שהם לא כיבדו זה את זה כראוי זה היה החטא שלהם לרמתם, עובדה שאף אדם רגיל לא ייהרג על כך שלא כיבד את השני, ואילו הם כן נהרגו, זה מראה את המדרגה הגדולה שלהם, וכתוב במפורש שלא שהם חטאו באיזה משהו נורא, אלא רק לא נהגו באופן חיובי כבוד: "שלא נהגו כבוד זה לזה", לא שזרקו אחד על השני דברים חלילה...(אז ההשוואה שלך לא נכונה בעליל, ועיין לעיל לגבי ההתייחסות שלי למה שאמרת...זה באמת חילול ה' נורא). בוודאי שלימוד התורה מביא לשיפור המידות והופך את האדם ליותר מעודן ויותר רוחני, אמנם, אמת ששני התחומים שונים וצריכים פיתוח במקביל, וצריך להיות מאוזנים ולא לסמוך שרק התורה תעשה אותנו יותר טובים, כי צריך במקביל להתפתח באותה רמה בשני התחומים...
אני עצוב לראות שאת מי שאתה מעריץ זה מתמטיקאי במקום להביא פה סיפורים על רבנים. אני חושב שסיפור זה הוא מיוחד במינו, ויש כ"כ הרבה סיפורים הרבה יותר מופלאים מזה על המידות הטובות שהיו לרבנים, הבאתי ממש קצת, יש ספרים שלמים על כך...(לשמחה רז יש ספרים טובים, וגם לצבי איל...אבל יש עוד הרבה ספרים וסיפורים, כמו לדוגמא: "אביהם של ישראל", סיפורים מופלאים על הרב מרדכי אליהו...).
רק כדי לסבר את האוזן עד כמה דברים ברמה הזאת כ"כ נפוצים אצל רבנים ולרבנים יש סיפורים הרבה יותר מטורפים, הרב קאפח עמל בעצמו על תרגום למורה נבוכים במשך הרבה מאוד שנים וזמן, ואז ראה שהוציאו תרגום לכוזרי לפניו ולכן הוא לא רצה להוציא, עד ש (ככה מסופר...) התגלה אליו רבי יהודה הלוי בחלום כשהוא עצוב על התרגום העכשווי שהספר שלו לא מתורגם בצורה מדוייקת, ואז הוא הוציא את הספר שלו. וכן הרמ"א, שעמל על חיבור כמו שו"ע, ואז ראה שרבי יוסף קארו כבר הוציא, אז במקום להוציא הפך את ספרו לספר הערות על השו"ע בענווה גדולה ועצומה. וכבר כתוב: "מה אני בחינם אף אתם בחינם", ובכל הדורות הרבנים לא החשיבו את הספרים שלהם כספרים פרטיים, אלא כתורה א-לוקית שמתגלית על ידם, ולכן לא לקחו רווחים גדולים על ספריהם, אלא הפיצו בכמה שפחות כסף, ואף הביאו בחינם, ולעומת כל הפרופסרים שלומדים לעצמם ועל כל הרצאה לוקחים המון כסף, כמעט כל הרבנים מתבטלים לגמרי לציבור, משקיעים ים של זמן והקשבה וסבלנות לכל הציבור לשמוע שאלות, לענות לשאלות ולפאלפונים, להגיע להעביר שיעורים בכל מיני מקומות בחינם מבלי לדרוש כסף, וכהנה וכהנה רבות, ולא תמצא את זה באף דבר אחר בעולם את הגדלות הזאת, זה משהו מטורף...
3. לא כהוגן באופן שהיה מצופה ממנו, לא אמרתי שהוא היה מלאך, בוודאי, גם לו היו נפילות וגם הוא היה בן אדם. אבל אל תחשוב שהנפילה שלו היא הנפילה שלנו, ח"ו לומר כן, הנפילה שלו זו העלייה שלנו, ולמדרגתו זה היה חטא.
מובן, אבל מה שאמרת לא נכון כלל ועיקר. א', אתה מבטל ומעקם דברי חז"ל בשביל להכניס את מה שאתה רוצה, וזה לא נכון. ב', ההסבר שלך לא נכון משום שאתה לא מסביר את הדעות האחרות, יש דעות שאומרות שזה כן לשמה, ואם כן, לפי הדעות האלו לא מוסבר, בוודאי שאי אפשר לומר ככה, זה הסבר דחוק ופשוט חוטא לאמת וסתם מוריד את הגדולים שלנו ללא כל סיבה, עם עיקומים שאתה מכניס בדברי חז"ל. ואם כל הסיבה של ההסבר שלך היא להסביר את הסתירה, אז למה שלא תשתמש בהסבר שלי? נראה לי הסבר יותר טוב שיסביר את דברי חז"ל בלי להגיע לדחקים שלא נכנסים כמוך...
מקורות:
לא סתם הגמרא השוותה את ת"ח לה' יתברך, "את", לרבות תלמידי חכמים. מדובר על ענקי עולם.
הרב זצ"ל בהקדמת עולת ראיה לשיר השירים אומר כך:
"...כן מי שליבו ערלה...לא יוכל להכיל את הרעיון, כי אלה הגעגועים הרבים...שבשיר השירים המה רשמים של האוצר הגנוז בנפש כלל האומה...אבל מה נמוכים הם הגמדים, בעלי עינים טרוטות, הזוחלים סביב לשדרת-האבנים התחתונה של מגדל עופל, ורושמים את קומתו, אשר לעב תגיע, רק כדי פשיטת ידם הקטנה ומעוף עינם, שדוק ותבלול שמו עליה מצור. ואם מראש מגדל עופל יוגד להם, שרואים את הכוכב, מלא הוד ויפעה, מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר. נפשות כאלה, שיותר מרועה בעל לב רגש...ששיר השירים הוא קודש קודשים, בערך כל הכתובים כי אם ממקוא האהבה הפשוטה הפרטית, אשר אותה לבדה יחזו".
פה הרב כותב כמה אנשים לא צריכים לראות ממבט עיניהם את מה שכתוב בפסוקים, אלא להבין שהסיפורים בתנ"ך מדברים על משהו הרבה יותר עליון וגבוה, ולא לחשוב שהכל נמצא בגובה העיניים שלנו, בשיא הגאווה, ולהקטין את הגדולים שלנו בפשיעה כה גדולה ולהחטיא לאמת.
אומר הרב זצ"ל באורות התורה פרק ב' ("תורה לשמה") פסקה ב': "עיקר לימוד תורה לשמה...והאדם מתרומם על ידם, ובעניינים המעשיים צריכים להבין שהם כולם סעיפים ולבושים...ובתוך כל הפרטים יחד נמצאת הנשמה הא-לוקית של שכלול העולם, בחיים בחומר ורוח, בחברה וביחיד, וממילא נוקב האור ויורד גם כן בכל פרט ופרט. וכיון שרגש הלב והשכל הפנימי נתון להארה הא-לוקית הכללית, המסתתרת בכל המון הלמודים המעשיים, מתהווה על ידי זה גילוי פנימי בכל פרט ופרט...אבל מ"מ היא מעלה את הנשמה למצב נעלה, שהחיים כולם מזדככים על ידה. וזהו "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה" (אבות פ"ו מ"א)....".
פה הרב אומר במפורש, אין מה להתבלבל, את מה שטענתי, שהתורה מעלה את האדם בכל רבדי החיים שלו.
הרב זצ"ל אומר באורות התורה פרק י"ב פסקה ג' כך:
"כל דבר של תורה צריך דרך-ארץ שיוקדם לו...".
הרב כותב באורות הקודש פרק ג' עמ' ו': "מקור העצמי של המוסר מוכרח להיות מונח ביסוד מה שהוא טוב לכל (התורה היא טוב המציאות, היא פשוט מלמדת אותנו את הטוב השלם לכל המציאות, טוב שלם זה לא רק טוב לך, טוב לכלל הדור, טוב לכלל הדורות, טוב מכל הבחינות, בצד הגשמי והצד הרוחני, טוב שלם, אתה מבין שהתורה באה להורות את הטוב)...תורה מן השמים צריכה להיות מחוברת לטובת הכל. כל סדרי המוסר...הינם באמת שלבים שיעלה על ידם בעולם...יתגלה...היסוד המוסרי...איך לעשות טוב עם הכל...".
באורות האמונה, הרב כותב: "...היה השכל הכללי של האנושיות פחות מפותח וחפצו היה גם כן יותר ברברי אז היה החזון הא-לוקי...לדחות את השכל הסורר המשועבד רק לחפצים הבהמיים...לדחות את החפץ הטבעי...", בתקופות הקדמוניות המוסר היה מאוד רופף והיצרים היו מאוד חזקים, והמוסר גרר את השכל לכיוונים של חטא, והתורה אז מחקה את המוסר האנושי, ולצאת מהתפיסות האנושיות אל המוסר הא-לוקי.
"...ע"י הביסום היותר עליון של גילוי השכינה בישראל...התגדלות היחס החברתי והתרחבות המדעים...(עצם הקיום של תורה ונבואה בדורות, הנהגה מוסרית מסודרת של כל כתבי הקודש, אומה שלימה שמתנהגת בצורה מופתית, במקביל לזה התפתחות של הצדדים החברתיים, אומה שדואגת גם לחלשים, וגם המדעים, בני אדם יותר מודעים לדברים, לא חיים רק את העכשיו והרגע)...אע"פ שלא נגמרה עדיין טהרתו מ"מ...הינם מכוונים מצד עצמם אל הטוב הא-לוקי נגד אותו החלק שכבר הזדכך מוכרח לבוא...תגבורת הצד הטבעי...לכבוש את זה החלק המזוכך לא תצליח". אם הדת תמצא צד שמוחקת את הצד הטבעי, לא תצליח.
"...שעדיין לא נתבסמו לעלות גם אותם".
כלפי מה הדברים אמורים? בענייני מידות ובריאות. אם זה משהו נעלה מהשכל, וודאי שיש דברים שהם גזירת הכתוב, ברגע שאנחנו מבינים שהתורה מותאמת לטבעיות החיים, זה גם יתפס כדבר משכלל את הצד הטבעי.

דרך ארץ קדמה לתורה, מוסר טבעי אנושי, צריך דרך ארץ שיוקדם לתורה. התורה לא באה כהצנחה חיצונית אל החיים, כמשהו שהוא גזירת הכתוב, אלא התורה היא פסגה עילאית של כל החיים, מצוות התורה הן לא פרי מחשבה אנושי אלא הן דעת היוצר, לא רואים באף מקום שנוכל להמציא מדעתינו את התורה, הוא הקב"ה ציווה כל דבר, אבל התורה איך שהיא בונה את החיים שלנו, היא לא באה כמחיקה של כל תכונות החיים, אלא היא נועדה לתפוס את המוסר הבריא, האנושי, הטוב שיש אצלנו, את תפיסות העולם הישרות והבריאות, ולרומם אותן למה שהקב"ה רוצה.

נ.ב. יכול להיות שאותו אדם שלא השפיע עליו זה כי הוא לא מצא את המקום שלו בתורה, ולכן לא הרגיש שזה מחיה אותו ומשנה אותו, אבל זה כי הוא לא מצא את המקום שלו בתורה, את התכונה המיוחדת המתאימה לו בתורה, כמו ביאליק שלא היה בישיבה חסידית אלא ליטאית וזה הרגיש שזה חונק את החיים שלו, במקום להפריח אותו ולבנות אותם, ואם המצב הוא לא מאוזן והאדם לא מוצא את המקום שלו, יכולים לצמוח קלקולים ועיוותים, אך באמת התורה בונה ומפתחת את האדם, ומעדנת את כל החלקים שלו. ושוב, לא שהתורה לא קשורה להתפתחות מידות האדם, היא קשורה מאוד, אלא יש מצבים שיוצא מצב אבסורדי שהתורה הצמיחה את האדם לכיוון לא נכון, אבל להגיד שהתורה לא קשורה למידות זה לא נכון.

נ.ב.ב. ההשוואה לבג"ץ בכלל לא נכונה, חוץ ממה שכתבתי לך, בנוסף ההבדל הוא שבג"ץ הם ממציאים מהבטן שלהם דברים, ורק אחרי זה מנסים לראות איך זה נכנס בחוק הקיים, אבל פה הנסיון הוא להבין מה האמת, למה התורה התכוונה, וע"פ חז"ל עצמם אני רואה את הדרך הזאת, בתוך המקורות עצמם, התורה בכתב לא ניתנה לבד, יש שתי תורות, והתורה שבע"פ מלמדת על התורה שבכתב ומראה איך נכון לקרוא את התורה, אז מתוך התורה עצמה אפשר לראות את הדרך הזאת, וזה לא מקור חיצוני כמו הבטן שלי שאז אני מנסה להכניס אותו בכתוב. כמובן, גם אחרי הסברי חז"ל לדוגמא בגמרא בשבת שהבאתי, צריך להבין עדיין התורה התנסחה בלשון הרגילה והפשטנית שלה, ולא התנסחה בלשון שיהיה ברור כמו חז"ל, אבל ההבנה של משמעות הפסוקים היא ע"פ דברי חז"ל.
והוכחה שחז"ל לא הכניסו רק דרשות בעלמא אלא באמת קראו את התורה בפשט אחר, ושהמשמעות שונה, שכתוב בתורה: "עין תחת עין", וחז"ל אומרים שלא מדובר כמו הפשט, שעין תחת עין ממש, אלא מדובר בממון. אם זה היה וורט בעלמא, הפסיקת הלכה הייתה שעין תחת עין ממש, רואים שחז"ל ממש קראו אחרת את התורה ואמרו שאי אפשר להבין את זה כפשוטו. אמנם, שוב, יש להעמיק למה בכל זאת התורה כתבה "עין תחת עין", אולי כדי להדגיש את חומרת המעשה או משהו כזה, יש להעמיק, אבל בכל זאת השורה התחתונה שבוודאי התורה לא התכוונה לפשט הפסוקים שמדובר בעין תחת עין ממש. וזה פשט סברה ע"פ חז"ל, התורה בע"פ ניתנה עם התורה שבכתב. (אגב, לא בדקתי, אבל כמדומני שהדוגמא של עין תחת עין שמדובר בממון זה כבר משנה בשם רבי, אבל לא סגור על זה עד הסוף, צריך לבדוק...).

כלומר זה יעצבן אותי, אבל לא יחדש כלום. אני לא מבינה למה צריך את ההתעסקות המוגזמת בצניעות.

צריך להתלבש צנוע וזהו, אין מה להתבחש עם "קשה לי" "מרגש אותי" וכולי.

ובמיוחד כל הסיפורי הזוועות והחומרות כאילו כל מהות האישה תלויה בזה. כאילו "התלבשת בבוקר? כל הכבוד! מילאת את הייעוד שלך בעולם."

יש כל כך הרבה נושאים ששווים הרבה יותר תשומת לב מזה.

ולעצם השאלה: אין לי מושג מה זה עשה לאותו זכר נסתר שאתה מתכוון אליו. ואני גם מקווה שזה לא עשה כלום, כי גבר שבוחן את מידת הצניעות של בנות זה ממש לא צנוע.

זה לא משהו שהשגת ועכשיו אתה אדם טוב יותר וזהו לך תשתזף בחוף.

זה לימוד שצריך להתמיד בו כל הזמן, וההתמדה בלימוד, הרצף, נותן אווירה אחרת לחיים. אתה מרגיש שמשהו שונה מאשר אחרי שהפסקת או מלפני שהתחלת ללמוד.

בעצם זה נכון לכל לימוד ולאו דווקא גמרא, אבל כל דבר נותן פן אחר ותחושת סיפוק שונה.

לא חושב שזה השפיע יותר מידי על חיי, בטח לא על האישיות
אני עדייםן חושב שהיא רוב הזמן משעממת למידי...

ולמדתי באחת הישיבות הכי הכי בארץ...

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.