כשמסתכלים על העולם מהצד האנושי הכל נראה צבעוני ומורכב ואי אפשר שלא להכיל ולכאוב ולהזדהות.. זה טוב מצד אחד. אבל מצד שני זה רגש. ומצד השכל יש דברים שקודמים- חוקים, מטרות על של האנושות וצנעת הפרט שלפעמים נרמסת כי רוצים לתאר את המצב הקשה.
זה נוגע במלא עניינים- ארגון בצלם, הפליטים מאוקראינה, בקשות צדקה למיניהן וכל המלחמה בערבים.
מצד אחד זה טוב שהעולם מורכב ושאדם מסוגל להכיל את המורכבות ואת שני הצדדים (כמו בשאלה של @מיונז) ומצד שני השכל אמור לשלוט, לא?
ברמת הפרט זה עניין קשה ועבודה פנימית. אבל ברמת הכלל- מי אחראי לזה ואיך עוצרים את הרגשות שמשתלטים על השיח?
מה דעתכן/ם?
