וגם בהרוב הם כן מבינים
ומרגישים שהמציאות מתנהלת כשורה
משפחה,חיים,סביבה,לימודים..
סה"כ בסדר.
אז גם בדברים שלא הולכים כשורה
ולא מתנהלים בצורה מובנת
אז יותר קל לסמוך על ה' שהוא דואג להם
וזה בידיו והכל והוא אבא והכל
אבל כשכמעט כל החיים שלך לא מתנהלים כשורה
וחיים לא הגיוניים
אז מאוד קשה לסמוך על ה' שהוא אבא ודואג לנו
כי אתה ממש לא מרגיש שיש לך על מי לסמוך
ושאתה בוטח בו ושהוא אוהב אותך ודואג לך
כי וואלה הוא לא דואג לך
זה כמעט כל המציאות חיים שלך
וכל החוויה שלך ממנו ומהמציאות שהוא מביא לך.
כלומר יש לך את עצמך
את החווית חיים שאתה בידיים טובות והחיים שלך מתנהלים כשורה, על מי מנוחות.
אני מדברת על הדברים הבסיסיים כמו משפחה, חברים,עצמך. ברור שלכל אחד יש חסרונות וקשיים בכל מיני דברים אבל בסה"כ הוא יכול לחיות בסדר מה שנקרא. החיים די ברורים ומסודרים ולא כמו חיים של בן אדם שהרוב בו הוא בלגן וכסאח וכאוס.
וזה מאוד שונה!
כי חיים כראשונים זה תחושה שיותר קל לסמוך על ה' כי סה"כ אפשר לחיות, יש איך לחיות ועל מה להישען
אבל חיים כשניים, זה באמת הזוי לחיות ככה, כשאתה לא מוצא את הידיים והרגליים, כשאתה לא יודע מה יהיה לך בכל רגע, בשום מקום לא טוב לך, עם עצמך לא טוב לך, עם הסביבה, כל דיבור עם מישהו מסתבך ולא הולך טוב, מעיק עליך וגומר אותך..אין לך מה לאכול, אין לך חברים ותקשורת בסיסית, אין לך הבנה חברתית וטבעיות, אין לך את עצמך, את מה שאתה מרגיש ורוצה, את מה שנכון לך, אתה מסובך, אין לך אלף ואחת דברים בסיסים ואתה לא יכול לחיות!! אי אפשר לחיות ככה.. עם חיים כאלה אי אפשר לסמוך על אף אחד. כי כלום לא ברורר. אתה פשוט תלוש מהמציאות!! לא יודע לאן לפנות ומה יעזורר.. אין לך שום שליטה על החיים שלך! אתה לא מבין כלום בחיים שלך.. לא יודע איפה הידיים והרגליים שלך.. חי במציאות הזויה..לא חי.. זה לא אתה.. מישהו חי במקומך
אתה לא קיים, מישהו מנהל לך את הכל, כלום לא בידיים שלך
