ואבא, לפעמים אומר "לא"

ואנחנו לא תמיד מבינים למה הוא לא נותן לנו עכשיו מה שאנחנו רוצים.

לפעמים נבין מחר, לעיתים עוד חודש

ולפעמים לעולם לא נבין.

אבל הוא אבא שלנו, ואבא רוצה לעשות לילד שלו רק טוב!!!!

אז כנראה שזה טוב לי, גם אם אני לא מבינה את זה

ובאותה המחשבה זה כבר גורם לך לדבר איתו פשוט כמו אבא, "הרי אתה יודע עד כמה אני רוצה את זה.... תעזור לי לפחות לקבל את התשובה השלילית, תעשה לי קל בנושא אחר"... וכו' וכו'

חיבוק גדול אהובה!!!!!

שתמיד תרגישי מחובקת ואהובה אצל אבא שבשמים

שכל הזמן אומר לי: גם אנשים בשואה התחננו לה' שיציל אותם, והם מתו במיתות משונות, אז לבעיה שלך הוא יקשיב.

זה נשמע לי ממש קטנוני וגורם לי לא להתפלל, מרגיש לי תפל.

נכנסתי גם לבלוג

איזה מסע מהמם

אני אקרא את זה שוב כמה פעמים

תודה

ונזכרתי בעוד חידוד,

אבל האמת - שבניגוד אליך, שמהודעתך נשמע שאת מעט מאוכזבת מעצמך

מכך שקשה לך להתפלל   (אם הבנתי נכון את רוח הדברים? סליחה אם לא...) ,

אני דווקא מרגישה שזה יותר בריא לי להתפלל פחות ויותר להאמין בלב 

כלומר לא מרגישה שזה חסרון להתפלל פחות במצב כזה, 

כי זה מפחית את הציפיות ואת האכזבות, וזה מרגיש לי יותר בוגר להאחז במציאות ולא לחשוב שכביכול "הכל מגיע לי" בין אם התפללתי ובין אם לא.... לשמוח בקיים גם אם לא קבלתי מה שאני מאד רוצה ומשתוקקת, להפחית את הרצון לדברים מסוימים - כי זה גם ככה לא בשליטתי, להשתדל לשמוח במה שכן יש ולהשתדל להיות באנרגיות חיוביות כמה שאפשר... אמן שנזכה...

אבל כל אחת מה שעושה לה טוב, אין דרך אחת... רק משתפת מה טוב עבורי

(חלילה לא שללתי את דרך החשיבה שלך, שלא יבינו לא נכון....)

ורק מדייקת את עצמי, לא התכוונתי שאינני מתפללת כלל , אלא בכמות מועטת מאוד ביחס למה שהיתי מתפללת בעבר .... 

כי בשלב הזה של חיי מרגיש לי יותר נכון עבורי לשים יותר דגש על אמונה בלב וקבלת המציאות

כנראה שיש כל מיני סוגים של תפילות (מתוך פחד, מתוך אמונה, מתוך לחץ וכן הלאה)... וכל אחת ומה שזה גורם לה להרגיש..

אולי יוכלו לחזק גם אותך. הראשון שלמדתי מחמותי ז"ל (שלמדה מאמא שלה): לבקש "השם תפחיד אותי ואל תעניש אותי" והכוונה שזה יעצור כאן ולא יהיה יותר גרוע. והדבר השני : אני נזכרת בברכת "שנה טובה ומתוקה" שמסבירים שזו לא כפילות, אלא שאנו מבקשים שנה טובה, אבל גם שהטוב הזה יהיה מתוק עבורנו ולא יהיה מוסתר. אז מתחננת לד' שנרגיש שכל מה שהוא עושה זה טוב.

יהי רצון שיהיה לך רק טוב!

למה הוא רוצה את המוסד הזה?

למה אתם לא?

אי אפשר לענות על שאלה כל כך ספציפית באופן כללי.

אם ילד בן 5 רוצה להירשם ליסודי הדו לשוני כי הוא רוצה להיות חבר של ילדים ערבים, זו תגובה שונה לגמרי מבחור בן 18 שנרשם לישיבת הסדר חסידית לעומת ישיבת הסדר יותר פלפלנית- בריסקאית כמו שאבא לו היה.

בגיל חטיבה והלאה,

אם חשוב לכם מקום אחר, כדאי להסביר לילד למה ההורים מעדיפים אפשרות אחרת, להמליץ לו לנסות בכל אופן לתקופה את המקום שאתם מעדיפים אבל בסופו של דבר עם הילד מתעקש, לזרום איתו (כמובן אם מדובר במקום שאתם לא הכי מתחברים אליו, ולא במקום שאתם ממש מתנגדים לו עקרונית).

ילד בגילאים האלה שיהיה במקום שהוא לא רוצה להיות בו, ככל הנראה לא יהיה פתוח לקבל את מה שיש למקום להציע.

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.

שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.

לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  

מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.

אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פחות אטרקציה ללכת לשם

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)

את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?

אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש

רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת