אם הוא לא לומד את כתבי הרב קוק ותלמידיו.

כלומר, איזה סברא יש לומר שמי שלא לומד את זה דווקא חסר לו משהו בעבודת ה'?

ושהיא הגואלת.. ממה היא גואלת בכלל?

הרי יגידו לך בפשטות שהגאולה תלויה:

בתשובה, בתורה לשמה, בשמירת הברית, באמונה וכו' 

מה באת להוסיף?

וכי רק מי שלמד את הרב קוק מחכה לגאולה? 

שוב, מה התורה הזאת שאתה מדבר עליה באה להוסיף בעבודת ה' למי שלא למד אותה? 

אלה שלא יודעים שפות ממזגים בין קודש לחול כשהם הולכים לעבודה, משא ומתן באמונה...

וגם כמה שידוע לי יש עוד דעות שאפשר ללמוד שפות. 

בתנאי שאותו אדם לומד בשביל עבודת ה' ולא סתם כחכמה (בבית ספר)

לגבי הסנהדרין, אתה יודע, צריך לדעת 70 שפות.. זה לא שפה או שתיים.

והקריטוריון היותר חשוב לסנהדרין זה להיות בקיא בתורה ובפסיקה.  ידיעת שפות זה התנאי האחרון 

אבל יש בכלל איזה ראיה שרב צריך ללמוד מעכשיו 70 שפות למקרה שיצטרכו סנהדרין? לא שמעתי על זה

יש רב כלשהו בהיסטוריה שלמד 70 שפות למקרה שיהיה סנהדרין? הרב קוק למד 70 שפות?

לא רואה פה איזה חיסרון בעבודת ה' במצב העכשוי

כמו הרב מוצפי - אתה יכול לראות באתר שלו 

או הרב יהודה יוספי וכו' 

או ברסלב

בקיצור לא רק הרב קוק...

יש אידיאל לפרנס, לא בהכרח לעבוד (אם לא שהבטלה תביא לידי שיעמום)

לגבי חדש, אוקיי.. אחלה נפקא מינה

אבל יש איזה ראיה שזה הוסיף בעבודת ה' ולאחר שנמנע מטכנולוגיה חסר לו בעבודת ה'?

האמת שמהמציאות נראה אפילו להפך

זה לא העניין כרגע ישיבות ומי מפחד, אני מדבר ככלל על הרב קוק מול דעות אחרות

גם ר' נחמן מברסלב דיבר על המעלה של משא ומתן באמונה וברסלב לא חוששים מעבודה

אבל גם הוא סייג שלא להתעסק בזה יותר ממה שצריך

מי אמר לצאת לעבוד כאידיאל? איפה ראית? 

אם זה ישוב ארץ ישראל זה ברור.. אבל סתם מי אמר

ואם לעבוד סתם כדי לקדש את החומר זה אידיאל.. מה הגבול? מתי הולכים ללמוד תורה?

לא ככה קיבלנו מחז"ל

אבל ההודעה הפותחת של השרשור התייחסה לתורת הרב קוק מול כולם...

ואני שואל מה ההבדל בינו לכוווולם...

כי חסדי הים התייחס אליה כהתורה הגואלת לעומת כל הדרכים האחרות

לאן אתה חותר בשאלה?

בסיכום..  למקרה שפספסתי

ואני לא מדבר על הנהגות, אלא מה לא כתוב אצל השאר שכתוב אצלו

היחס למדינה אני חושב שזאת באמת דעה מיוחדת

לגבי ישוב הארץ, גם ר' נחמן דחף לעלות לארץ ישראל ודיבר על זה לא מעט.

מה ההבדל?

ומה המקור בחז"ל לכך שלא צריך לעבוד במינימום שצריך? 

(רק להבהיר, אם אתה מתכוון ב"מינימום" לעבודות הכי נחותות זה כבר ידוע ביהדות, ותמיד היו סוחרים ובעלי מפעלים וכו', אני מבין שאתה מדבר על שעות עבודה)

אבל העניין שזה בסדר לעבוד בעבודה שתכניס הרבה כסף זה לא חידוש של הרב קוק

ידעתי את זה לבד. ויש חסידים בעלי עסקים שחיים בפאר והדר. 

באמת לא צריך לחיות במינימום...  

אז נשארנו עם העניין של שעות עבודה שלא לצורך פרנסה

(שאגב, לא ענית לי מה המקור לכך כי מחז"ל מקובל ההפך. אתה בטוח שהרב קוק אמר ככה?) 

אז תשובה על זה לגבי השאלה הפותחת, זה בטח לא נשמע לי כמו תורה גואלת ותוספת בעבודת ה'... נשמע בדיוק להפך 

וליישב את כל הארץ גם במחיר של סכנה והתגרות בגוים..

ממ.. אוקיי.  צריך לחשוב על זה.

אני הבנתי שאתה אומר על עבודה סתם שהיא קדושה בלי קשר לכמה הרווחתי..

הכוונה שלי שאין בעיה להרוויח הרבה או לעבוד הרבה אם זה ישרת את לימוד התורה בלי טרדות פרנסה. אבל בטח לא לעבוד סתם כי זה קדוש אפילו שיש לי אחלה כסף

(בכל אופן, לא זכור לי שיש מצווה דווקא להרוויח הרבה.. זה תלוי באדם ובהרגשה שלו

היו צדיקים שגרו בדירה מתפרקת והיה להם טוב עם זה)

למה לא לומדים תואר או שפות? לא בשביל להידפק בעבודה

אלא מסיבה של פגמים רוחניים. או שמיעת דעות רעות כדי לקבל תואר

תודה!

אם כי לגבי הכסף, אני זוכר שמצד שני יש תורה שאומרת שיש שבילי התורה שכדי להגיע להתבוננות בהם צריך עשירות גדולה.. ולכן היו צדיקים  שהיו עשירים גדולים וכן הנביאים 

(תורה ס' בליקוטי מוהר"ן)

צריך בירור בעניין הזה 

כמה שידוע לי שגם אצל שאר עובדי ה' מי שצריך להבין בתחום מסויים כדי לפסוק בו הולך ולומד אותו

הרי אתה אומר שזה בשביל לפסוק. 

תקן אותי אם אני טועה..

אז אתה אומר בעצם שהנפקא מינה הגדולה זה שכל תלמיד חכם ידע גם שאר חכמות שנחוצות לפסיקה?

(רק אומר... גם זה שכל אחד ילך לכל מקום לפני שנהיה ת"ח ויחשוב שהוא מקדש את החול זה לא נכון.. )

כמו האמירה המפורסמת בשם הגר"א לגירסאות השונות: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה"

חיזק את העניין?

שמע, זה יפה והכל. 

אבל האמת מעבר לזה שאני לא ממש מוצא פה משהו שלא ראיתי במקומות אחרים 

(עבודת קדושת האדמה לא ממש ברור לי מה זה) 

אולי הקטע של רבנות כללית וכו'

בסך הכל זה נראה כמו הנהגה כללית מה עושים כשעם ישראל בארצו...

חשוב והכל, אבל לא נראה כמו "תורה גואלת" ובלי זה יש חיסרון בעבודת ה' לאדם הפרטי.  

בבית הכנסת שבו אני מתפלל שמעתי לא מעט דיבורים על פי תורת הרב קוק מכל מיני רבנים שהביאו

רוב ככל הדיבורים היו רלוונטים אם ראש הממשלה או חברי הכנסת היו שם

אבל אלי אישית הם לא היו שייכים, ולא חיזקו אותי ולא יכלתי לקחת מהם משהו לקיים. 

(טעימה קטנה מספיקה כדי לדעת הטעם של כל הצלחת.

הרב כבר למד בעומק וזה הדוגמית שהוא הביא לשיעור)
 

פוליטיקה.

אם רק שומעים תיאור חיצוני, אז זה נשמע יבש. אכן יש רבנים, אפילו מפורסמים, שרק מציגים את הצד השטחי והיבש.

אבל ברגע שקוראים ולומדים לעומק את הספרים של הרב קוק ותלמידיו, מסתכלים על כל הכלל והגאולה אחרת.

זה כמו שתגיד לבן-אדם על תורת רבי נחמן שזה כולל, שמחה, תפילה פרטית, דבקות לצדיק, התבודדות.

אז השומע יגיד כולם כבר יודעים מה זה שמחה, כתוב "עבדו את ה' בשמחה". תפילה פרטית, הבעל שם טוב חידש שיחה פרטית עם ה' אבל מה ר' נחמן מוסיף עליו. דבקות לצדיק, זה נמצא בכל החסידויות ועוד אצלם זה בצדיק חי. התבודדות, מה התועלת בזה.

יש הרבה רבנים שמציגים את הדברים בצורה יבשה.

כדי ללמוד את הדברים לעומק צריך ללמוד ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי הלכות, ליקוטי תפילות וכו'.

אי אפשר לצפות מבנאדם ללמוד הכל ולעומק כדי לשפוט אם להתחבר

אחרי הכל, כל העומק אמור להביא מסקנה מובנת שתשפוך אור על מי שישמע אותה

גם לגבי הקב"ה עם כל הגדלות שלו כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'" ולא "תלמדו לעומק ותבינו"

אני לדוגמא לר' נחמן התחברתי מדיבור אחד שראיתי בליקוטי עצות שנתן לי זווית שונה לגמרי ממה ששמעתי עד אותו זמן. 

אם מנסים להסביר בכלליות זה ישמע רדוד,

אבל אם תביא את המסקנות של הצדיק עצמו לדעתי זה אמור להספיק. הרי לשם הכל מתנקז

נניח כשרב דורש לאנשים על דברים טובים שהתורה אומרת

סתם לדוגמא: חסד, לכבד את האשה, השבת אבידה, ענווה וכו' וכו'

הוא לא אומר להם את כל הסוגיה ואת כל העומק

וזה מספיק כדי שאנשים יאהבו את הדברים ויגידו שהדברים האלה טובים.

יש את העומק והכל, אבל אמור להיות כיוון ברור שאפשר להסביר בקצרה

מה גורם למשהו להיות "עבודת ה'" ולא פשוט עבודת ה'?

מה המשמעות שעבודת ה' היא חסרה?

שבלעדיהם הוא מרגיש שהתורה לא שלמה.

כך ממשיכי דרכו של הרב קוק.

כך ממשיכי דרכו של רבי נחמן (היה לי פעם דיון עם חברה ברסלברית לגבי השיר "בסוף כולם יהיו ברסלב". שאלתי אותה למה הם חושבים שכולם צריכים להיות כמותם, אז היא אמרה שהכוונה היא שכולם יבינו את ההמשך של השיר: "בסוף כולם יהיו עם לב בשר", כולם יבינו את הדגש המיוחד של ברסלב).

כך ממשיכי דרכו של הרבי מלובביץ'.

כך ממשיכי דרכו של החזון אי"ש.

כך ממשיכי דרכו של הרבי מסאטמר.

וכו' וכו', זה באמת לא יגמר.

תורתו של הרב קוק היא חשובה מאוד ומפרה מאוד את המחשבה והחיים היהודים אידיאליים, אבל החיים האלו לא שלמים לגמרי בלי הדגשים המיוחדים של כל האחרים. לא יודעת עד כמה זה אפשרי לשים לב לכולם, אז בואו נתמקד במה שחשוב לנו יותר וניתן לאחרים להתמקד במה שחשוב להם.

אני מתחברת לדרכו של הרב קוק, אדם אחר יתחבר לרב אחר שלו יש דגשים שונים. למה יש בזה בעיה?

שהכוונה להיות תוכי?

אולי הכוונה היא אחרת?

(לא עיינתי בכל השרשור, אז מחילה אם אני חוזר על דברים של אחרים....).

בסוף אפשר לשאול את אותה שאלה על אותם רבנים שלא עלו לארץ לפני השואה, והרי זה חסר.

רעיון דומה אפשר לראות כבר בגמרא, שיש את רבה ועולא שאמרו על דור המשיח: "ייתי ולא אחמיניה", אך רב יוסף אמר: "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה", ויש את הגמרא שאומרת שכל התורה הבל היא בפני תורתו של משיח, וכן יש כמה בתי מדרש למעלה, ומי שרוצה להיכנס לבית המדרש של המשיח צריך להפוך אור לחושך, מר למתוק וכו'...זאת אומרת, רואים שיש גדולים שהם נמצאים במן מצב עליון רוחני כזה, ולא מסוגלים להיות במצב של גללי החמור, במצב שיש חוצפא יסגי או התעוררות החומר, וזה אומר שיש להם תפקיד אחר, אך יש את תלמידי החכמים שהם אמורים להיות החיבור של שמים וארץ, האיחוד של החומר והרוח, שזה בית מדרשו של הרב זצ"ל, והמשיח שימשיך את זה ויביא לגאולה השלימה, וזה לא אומר שום דבר על פחיתותם, גם משה רבינו לא אכל ולא שתה 40 יום ו-40 לילה ופרש מאשתו, זה תפקיד אחר, הוא אמור להיות נותן התורה. (חוץ מזה שמשה רבינו לפי דעתי נמצא בדרגה עוד יותר עתידית ועליונה מהגאולה ומהמשיח, והתפקיד של המשיח הוא אמנם מאוד עליון ונעלה, אבל הוא פחוּת במדרגתו ממדרגת משה רבינו, אבל אם אתה רוצה זה באישי....).

(אגב, אם אתה רוצה סיפור שיהווה דוגמא להמחשה, באישי....)

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.