אם הוא לא לומד את כתבי הרב קוק ותלמידיו.

כלומר, איזה סברא יש לומר שמי שלא לומד את זה דווקא חסר לו משהו בעבודת ה'?

ושהיא הגואלת.. ממה היא גואלת בכלל?

הרי יגידו לך בפשטות שהגאולה תלויה:

בתשובה, בתורה לשמה, בשמירת הברית, באמונה וכו' 

מה באת להוסיף?

וכי רק מי שלמד את הרב קוק מחכה לגאולה? 

שוב, מה התורה הזאת שאתה מדבר עליה באה להוסיף בעבודת ה' למי שלא למד אותה? 

אלה שלא יודעים שפות ממזגים בין קודש לחול כשהם הולכים לעבודה, משא ומתן באמונה...

וגם כמה שידוע לי יש עוד דעות שאפשר ללמוד שפות. 

בתנאי שאותו אדם לומד בשביל עבודת ה' ולא סתם כחכמה (בבית ספר)

לגבי הסנהדרין, אתה יודע, צריך לדעת 70 שפות.. זה לא שפה או שתיים.

והקריטוריון היותר חשוב לסנהדרין זה להיות בקיא בתורה ובפסיקה.  ידיעת שפות זה התנאי האחרון 

אבל יש בכלל איזה ראיה שרב צריך ללמוד מעכשיו 70 שפות למקרה שיצטרכו סנהדרין? לא שמעתי על זה

יש רב כלשהו בהיסטוריה שלמד 70 שפות למקרה שיהיה סנהדרין? הרב קוק למד 70 שפות?

לא רואה פה איזה חיסרון בעבודת ה' במצב העכשוי

כמו הרב מוצפי - אתה יכול לראות באתר שלו 

או הרב יהודה יוספי וכו' 

או ברסלב

בקיצור לא רק הרב קוק...

יש אידיאל לפרנס, לא בהכרח לעבוד (אם לא שהבטלה תביא לידי שיעמום)

לגבי חדש, אוקיי.. אחלה נפקא מינה

אבל יש איזה ראיה שזה הוסיף בעבודת ה' ולאחר שנמנע מטכנולוגיה חסר לו בעבודת ה'?

האמת שמהמציאות נראה אפילו להפך

זה לא העניין כרגע ישיבות ומי מפחד, אני מדבר ככלל על הרב קוק מול דעות אחרות

גם ר' נחמן מברסלב דיבר על המעלה של משא ומתן באמונה וברסלב לא חוששים מעבודה

אבל גם הוא סייג שלא להתעסק בזה יותר ממה שצריך

מי אמר לצאת לעבוד כאידיאל? איפה ראית? 

אם זה ישוב ארץ ישראל זה ברור.. אבל סתם מי אמר

ואם לעבוד סתם כדי לקדש את החומר זה אידיאל.. מה הגבול? מתי הולכים ללמוד תורה?

לא ככה קיבלנו מחז"ל

אבל ההודעה הפותחת של השרשור התייחסה לתורת הרב קוק מול כולם...

ואני שואל מה ההבדל בינו לכוווולם...

כי חסדי הים התייחס אליה כהתורה הגואלת לעומת כל הדרכים האחרות

לאן אתה חותר בשאלה?

בסיכום..  למקרה שפספסתי

ואני לא מדבר על הנהגות, אלא מה לא כתוב אצל השאר שכתוב אצלו

היחס למדינה אני חושב שזאת באמת דעה מיוחדת

לגבי ישוב הארץ, גם ר' נחמן דחף לעלות לארץ ישראל ודיבר על זה לא מעט.

מה ההבדל?

ומה המקור בחז"ל לכך שלא צריך לעבוד במינימום שצריך? 

(רק להבהיר, אם אתה מתכוון ב"מינימום" לעבודות הכי נחותות זה כבר ידוע ביהדות, ותמיד היו סוחרים ובעלי מפעלים וכו', אני מבין שאתה מדבר על שעות עבודה)

אבל העניין שזה בסדר לעבוד בעבודה שתכניס הרבה כסף זה לא חידוש של הרב קוק

ידעתי את זה לבד. ויש חסידים בעלי עסקים שחיים בפאר והדר. 

באמת לא צריך לחיות במינימום...  

אז נשארנו עם העניין של שעות עבודה שלא לצורך פרנסה

(שאגב, לא ענית לי מה המקור לכך כי מחז"ל מקובל ההפך. אתה בטוח שהרב קוק אמר ככה?) 

אז תשובה על זה לגבי השאלה הפותחת, זה בטח לא נשמע לי כמו תורה גואלת ותוספת בעבודת ה'... נשמע בדיוק להפך 

וליישב את כל הארץ גם במחיר של סכנה והתגרות בגוים..

ממ.. אוקיי.  צריך לחשוב על זה.

אני הבנתי שאתה אומר על עבודה סתם שהיא קדושה בלי קשר לכמה הרווחתי..

הכוונה שלי שאין בעיה להרוויח הרבה או לעבוד הרבה אם זה ישרת את לימוד התורה בלי טרדות פרנסה. אבל בטח לא לעבוד סתם כי זה קדוש אפילו שיש לי אחלה כסף

(בכל אופן, לא זכור לי שיש מצווה דווקא להרוויח הרבה.. זה תלוי באדם ובהרגשה שלו

היו צדיקים שגרו בדירה מתפרקת והיה להם טוב עם זה)

למה לא לומדים תואר או שפות? לא בשביל להידפק בעבודה

אלא מסיבה של פגמים רוחניים. או שמיעת דעות רעות כדי לקבל תואר

תודה!

אם כי לגבי הכסף, אני זוכר שמצד שני יש תורה שאומרת שיש שבילי התורה שכדי להגיע להתבוננות בהם צריך עשירות גדולה.. ולכן היו צדיקים  שהיו עשירים גדולים וכן הנביאים 

(תורה ס' בליקוטי מוהר"ן)

צריך בירור בעניין הזה 

כמה שידוע לי שגם אצל שאר עובדי ה' מי שצריך להבין בתחום מסויים כדי לפסוק בו הולך ולומד אותו

הרי אתה אומר שזה בשביל לפסוק. 

תקן אותי אם אני טועה..

אז אתה אומר בעצם שהנפקא מינה הגדולה זה שכל תלמיד חכם ידע גם שאר חכמות שנחוצות לפסיקה?

(רק אומר... גם זה שכל אחד ילך לכל מקום לפני שנהיה ת"ח ויחשוב שהוא מקדש את החול זה לא נכון.. )

כמו האמירה המפורסמת בשם הגר"א לגירסאות השונות: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה"

חיזק את העניין?

שמע, זה יפה והכל. 

אבל האמת מעבר לזה שאני לא ממש מוצא פה משהו שלא ראיתי במקומות אחרים 

(עבודת קדושת האדמה לא ממש ברור לי מה זה) 

אולי הקטע של רבנות כללית וכו'

בסך הכל זה נראה כמו הנהגה כללית מה עושים כשעם ישראל בארצו...

חשוב והכל, אבל לא נראה כמו "תורה גואלת" ובלי זה יש חיסרון בעבודת ה' לאדם הפרטי.  

בבית הכנסת שבו אני מתפלל שמעתי לא מעט דיבורים על פי תורת הרב קוק מכל מיני רבנים שהביאו

רוב ככל הדיבורים היו רלוונטים אם ראש הממשלה או חברי הכנסת היו שם

אבל אלי אישית הם לא היו שייכים, ולא חיזקו אותי ולא יכלתי לקחת מהם משהו לקיים. 

(טעימה קטנה מספיקה כדי לדעת הטעם של כל הצלחת.

הרב כבר למד בעומק וזה הדוגמית שהוא הביא לשיעור)
 

פוליטיקה.

אם רק שומעים תיאור חיצוני, אז זה נשמע יבש. אכן יש רבנים, אפילו מפורסמים, שרק מציגים את הצד השטחי והיבש.

אבל ברגע שקוראים ולומדים לעומק את הספרים של הרב קוק ותלמידיו, מסתכלים על כל הכלל והגאולה אחרת.

זה כמו שתגיד לבן-אדם על תורת רבי נחמן שזה כולל, שמחה, תפילה פרטית, דבקות לצדיק, התבודדות.

אז השומע יגיד כולם כבר יודעים מה זה שמחה, כתוב "עבדו את ה' בשמחה". תפילה פרטית, הבעל שם טוב חידש שיחה פרטית עם ה' אבל מה ר' נחמן מוסיף עליו. דבקות לצדיק, זה נמצא בכל החסידויות ועוד אצלם זה בצדיק חי. התבודדות, מה התועלת בזה.

יש הרבה רבנים שמציגים את הדברים בצורה יבשה.

כדי ללמוד את הדברים לעומק צריך ללמוד ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי הלכות, ליקוטי תפילות וכו'.

אי אפשר לצפות מבנאדם ללמוד הכל ולעומק כדי לשפוט אם להתחבר

אחרי הכל, כל העומק אמור להביא מסקנה מובנת שתשפוך אור על מי שישמע אותה

גם לגבי הקב"ה עם כל הגדלות שלו כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'" ולא "תלמדו לעומק ותבינו"

אני לדוגמא לר' נחמן התחברתי מדיבור אחד שראיתי בליקוטי עצות שנתן לי זווית שונה לגמרי ממה ששמעתי עד אותו זמן. 

אם מנסים להסביר בכלליות זה ישמע רדוד,

אבל אם תביא את המסקנות של הצדיק עצמו לדעתי זה אמור להספיק. הרי לשם הכל מתנקז

נניח כשרב דורש לאנשים על דברים טובים שהתורה אומרת

סתם לדוגמא: חסד, לכבד את האשה, השבת אבידה, ענווה וכו' וכו'

הוא לא אומר להם את כל הסוגיה ואת כל העומק

וזה מספיק כדי שאנשים יאהבו את הדברים ויגידו שהדברים האלה טובים.

יש את העומק והכל, אבל אמור להיות כיוון ברור שאפשר להסביר בקצרה

מה גורם למשהו להיות "עבודת ה'" ולא פשוט עבודת ה'?

מה המשמעות שעבודת ה' היא חסרה?

שבלעדיהם הוא מרגיש שהתורה לא שלמה.

כך ממשיכי דרכו של הרב קוק.

כך ממשיכי דרכו של רבי נחמן (היה לי פעם דיון עם חברה ברסלברית לגבי השיר "בסוף כולם יהיו ברסלב". שאלתי אותה למה הם חושבים שכולם צריכים להיות כמותם, אז היא אמרה שהכוונה היא שכולם יבינו את ההמשך של השיר: "בסוף כולם יהיו עם לב בשר", כולם יבינו את הדגש המיוחד של ברסלב).

כך ממשיכי דרכו של הרבי מלובביץ'.

כך ממשיכי דרכו של החזון אי"ש.

כך ממשיכי דרכו של הרבי מסאטמר.

וכו' וכו', זה באמת לא יגמר.

תורתו של הרב קוק היא חשובה מאוד ומפרה מאוד את המחשבה והחיים היהודים אידיאליים, אבל החיים האלו לא שלמים לגמרי בלי הדגשים המיוחדים של כל האחרים. לא יודעת עד כמה זה אפשרי לשים לב לכולם, אז בואו נתמקד במה שחשוב לנו יותר וניתן לאחרים להתמקד במה שחשוב להם.

אני מתחברת לדרכו של הרב קוק, אדם אחר יתחבר לרב אחר שלו יש דגשים שונים. למה יש בזה בעיה?

שהכוונה להיות תוכי?

אולי הכוונה היא אחרת?

(לא עיינתי בכל השרשור, אז מחילה אם אני חוזר על דברים של אחרים....).

בסוף אפשר לשאול את אותה שאלה על אותם רבנים שלא עלו לארץ לפני השואה, והרי זה חסר.

רעיון דומה אפשר לראות כבר בגמרא, שיש את רבה ועולא שאמרו על דור המשיח: "ייתי ולא אחמיניה", אך רב יוסף אמר: "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה", ויש את הגמרא שאומרת שכל התורה הבל היא בפני תורתו של משיח, וכן יש כמה בתי מדרש למעלה, ומי שרוצה להיכנס לבית המדרש של המשיח צריך להפוך אור לחושך, מר למתוק וכו'...זאת אומרת, רואים שיש גדולים שהם נמצאים במן מצב עליון רוחני כזה, ולא מסוגלים להיות במצב של גללי החמור, במצב שיש חוצפא יסגי או התעוררות החומר, וזה אומר שיש להם תפקיד אחר, אך יש את תלמידי החכמים שהם אמורים להיות החיבור של שמים וארץ, האיחוד של החומר והרוח, שזה בית מדרשו של הרב זצ"ל, והמשיח שימשיך את זה ויביא לגאולה השלימה, וזה לא אומר שום דבר על פחיתותם, גם משה רבינו לא אכל ולא שתה 40 יום ו-40 לילה ופרש מאשתו, זה תפקיד אחר, הוא אמור להיות נותן התורה. (חוץ מזה שמשה רבינו לפי דעתי נמצא בדרגה עוד יותר עתידית ועליונה מהגאולה ומהמשיח, והתפקיד של המשיח הוא אמנם מאוד עליון ונעלה, אבל הוא פחוּת במדרגתו ממדרגת משה רבינו, אבל אם אתה רוצה זה באישי....).

(אגב, אם אתה רוצה סיפור שיהווה דוגמא להמחשה, באישי....)

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.