היא פה, אבל לא פה. הכי רחוק מפה.
היא צעקה אתמול ואז ירתה בשקט, בלי הרבה קול, כי למה להתאמץ על אדם שלא שווה את זה.
היא רצתה לברוח משם, והיא ברחה.
היא רוצה לברוח לתמיד.
תיק, טלפון, גרביים, משחה ומברשת, בגד אחד או 2, מטען ומחברת. זהו.
היא מתקפלת ויוצאת.
נערות עומדות בטרמפיאדה, היא נעמדת גם. הלב שלה סגור.
תיק.
יד מושטת.
גינס.
רכב עוצר.
ירושלים.
היא עליו, פותחת חלון. בולעת את המרחקים, את האוויר ואת השקט. היא מקליטה לעצמה בראש את הרעש של הרוח שמעיפה לה את השיער אחורה, שתוכל להפעיל את ההקלטה ברגעים שצריך.
ירושלים. לילה.
יום חמישי.
תיק יורד מהאוטו. ילדה מצטרפת אליו.