חנקת

עם לא מעט בחורים

והיו כאלו שהתלבשו פחות מכובד 

אבל בכאלו דוגמאות ב"ה לא נתקלתי........ זה באמת לא לענין אם הם לא מבינים את זה לבד ככה זה גברים , חלקם  צריכים שיסבירו להם דברים כאלה מצחיק 

וגם לנו הנשים יש מה ללמוד מגברים.... כמובן..

בצורה מסודרת. אל תהיה מה שאתה לא.

אם אתה לא מסתובב עם חולצה לבנה ביום-יום, אל תגיע ככה.

כמובן גם לכיוון ההפוך - אל תבוא בלבוש פשוט אם אתה הולך בצורה יותר רצינית.

העיקר לא להגיע בצורה מוזנחת. לא צריך להגזים.

בחור נורמלי יגיע מכובד אבל ממש רחוק ממה שאת כותבת. אם את מצפה לזה - פשוט חבל.

גם לא מבקבוק של חצי ליטר? נראה לי יצחיק אותי אם מישהו ישפוך לכוס מים מבקבוק אישי..

רוב הדברים כאן לא עוברים לי בעין וגם לא למרבית הבנות לפי הבנתי...

גם לי יש דברים שהעין שלי מתקשה לסבול ולאחרות הם לא יזיזו... פשוט דברים קצת אחרים שפחות נוגעים בנראות..

נגיד חברה שלי יצאה עם מישהו שגם אני יצאתי איתו והיא לא הצליחה לסבול את החולצה שהוא לבש פעמיים רצוף (לשרות הציבור מדובר בחולצת גלופה) וטענה שזה לא מכבד ולא ראוי... ואני לא שמתי לב לזה ואפילו התלבטתי כשהיא אמרה לי אם זה קרה.. מצד שני אותי חרפנה צורת הדיבור שלו שהרבה יותר תפסה אותי והיה קשה לי להתעלם ממנה.. והיא לא הבינה על מה אני מדברת

אגב אם לחשוב על סיבה אפשרית- אני מגיעה ממחוזות קצת יותר פשוטים שמעריכים אותנטיות, ובמשפחה שלה יש גם צורת דיבור דרמטית והיא מכירה אתזה. מש"ל. סתם

וגם לא הבנתי את המילה לשפוט...

אם בחור או סגנון מסוים לא מתאים לי זה לשפוט??

אולי לומר על מישהו/י שבחר/ה לסיים קשר מסיבה כזאת או אחרת שזה לא סיבה תקינה לחתוך- זה אולי לשפוט..?

בכל מקרה בעולמנו כשאומרים על אדם מסוים שהוא "שיפוטי" או מתנהג ב"שיפוטיות" לא מתכוונים להגדרה שתיארת עכשיו

למרות שטכנית אם היית יוצר את השפה בעצמך הטיעון שלך היה יכול להתקבל יפה.

שבכלל במקורות חלאה זה שם שמבטא יופי. מה שנקרא לך בכוחך זה אבל בוא נאמר שגם לא חכם וגם לא נכון. הקריאה הזאת תפגע היום באנשים כי יש לה משמעות שלטת אחרת וזה מה שמעניין. וכן בעניינים שבין אדם לחברו העולם כן קובע ולהתעלם מאיך שהעולם מדבר גובל בחוסר רגישות וסכנת נפילה בבין אדם לחברו.

אני אשתדל בעדינות 

נכון, בעולם קיים מושג המשפט, אבל כיהודיה מאמינה משתדלת לחיות ולהפנים שהשופט העליון הוא הקב"ה. וכשאני ניגשת להקשר של לנ"ו לכאורה אני או הוא מחליטים יחסינו לאן וכו, אבל בפועל המרקם האישיותי שלי ושלו והמטען הגנטי והסוציולוגי שלי ושלו מכווננים, והקב"ה לגמרי בתמונה כאן, ובכל מה שקשור לחוויה וההחלטה לבסוף האם אנחנו יכולים להתאים ולהיות אחד בשביל השני לנצח.

התפקיד שלנו בכלל לא בוחן או שופט או עומד מלמעלה וצופה עד להכרעה, אלא מקשיב.

כן שנינו עם כל הכבוד לנו כאנשים לכאורה בוגרים, רוצים ואמורים בסה"כ להקשיב ולהרגיש אם הדבר הזה בריא לנו- וכשהנפש מרגישה שיש כאן משהו הרמוני, היא משדרת את זה. אם היא מרגישה שמשהו כאן עקום- היא צורחת את זה. 

מי החליט בפועל ופיזית הוציא לעולם את המילים כן/לא? לכאו' אני/הוא. מי באמת "השופט"? הקב"ה שבראש ובראשונה הביא אותנו לכאן עם הרבה דיוק וחמלה ואיתותים נסתרים-גלויים שמציירים לנו מפה מפותלת שבלי להבין אפילו בונה לנו את התהליך המוגמר כמו גם את השבילים שאין לנו מושג איך אבל לא הגענו אליהם ומשהו מרחיק אותנו מהם תודעתית. 

יש כאן 2 צדדים להקשבה, וחלק מהלימוד הוא גם לדעת להקשיב יחד למה שקורה בינינו ולדעת לקבל את האינטואיציה של השני וגם לתת בה אמון. הוא בסה"כ מקשיב ג"כ כמוני וזאת ההבנה שלו.

זה גם לדעת לתת אמון בהקשבה שלי וברצון הכן שלי להגיע לרצון ה' בהאזנה שלי ובמסקנה שלי,

זה גם לדעת שלפעמים אחד קיבל מהלב תובנה שאמנם הפוכה או רחוקה קצת מהשני, אבל לא רק שיכול להיות שהוא צודק וזכה בסה"כ להקשיב יותר טוב בשביל שנינו (ויום אחד יתכן שהשני ימצא את עצמו בהסכמה מלאה ובהתפעמות מהאבחנה המדהימה שלו), אלא גם יכול להיות שהוא טועה ומותר לו, ומדויק לו עכשיו לטעות. חלק מסוים מהמפה שלו מעביר אותו מסע שיש בו גם טעויות שהוא יהיה חייב לדשדש בהן, ובשבילו ולמען התהליך הזה שיקר גם לצד השני כיהודי- של נעליך מעל רגליך. הוא הקשיב וזאת הבחירה שלו ובין אם היא טעות ובין אם לאו הריני מקבל עלי עול מלכות שמיים ויודע שמותר לו, אולי אפילו מוכרח לו, וזה התהליך שלו, זה המצפן שלו ואני מאמין במצפן הזה גם אם לי יש אלפי איתותים בשבילו שמספרים אחרת.

בעולם של לנ"ו אין טוב או לא טוב, יותר או פחות. כמה שאתה מכוון מטרה אתה מתכנס במה שקורה שם בינינו- בלי ציונים וגם בלי השוואות,

כדאי לשכוח מהמושג חסרונות ויתרונות, סרגל היררכי או מתמטיקה חישובית, ולהתמקד במה שאנחנו בונים ועשויים לבנות יחד. האם זה כוח מחבר ומגדל או מחליש? והתשובה מסתמכת על תשובות שמכירות ומחפשות לדייק את המכלול כולו של עצמנו, יחד עם מה שאנחנו פוגשים בצד השני ולהיפך. לא בציונים ודרגות. 

כן אני חושבת שבסיטואציה כזאת אין שפיטה. גם לא שוק ומסחרה.... אלא הרבה הקשבה עם הכנעה וענווה כלפי שמיא ומתוך כך כבוד גדול לחוויה של שנינו בתוך התהליך, כל "שנינו" שלא יהיה.

בסה"כ כתבת יפה.
ואלה בדיוק הבעיות שאני מדבר עליהן.
עבודת ה' בדייטים הצטמצמה רק להקשבה עצמית.
אנחנו מתעניינים אך ורק בעצמנו, אנחנו במוקד העניינים,
והגורם לכל הטעויות שלנו זה הקב"ה.

אצלי הרף להקשבה גבוה יותר,

וזה אומר להקשיב לשני הרבה יותר ממה שאני מקשיב לעצמי.

לא כי לא חשוב להקשיב לעצמי,
אלא כי בדור שלנו זה מוגזם מידי.

לא משנה עם כמה ניסוחים "רוחניים" ו"אמוניים" נעטוף את זה.

כשכל אחד מקשיב בעיקר לעצמו לא יוצא קשר. אני מצטער לבשר.
קשר נוצר מהקשבה בעיקר של האחד לשני והפוך.

לא בטוחה שהבנת מה אמרתי כי הסיכום שלך לא מתקרב לכוונה שלי בדברים

והעין העמוקה הטובה.
ולבחור להיות משפיע ולא מושפע

הרבה דברים בדייטים שיכלו להשפיע עלי השתדלתי לשים בצד עד שיתבהרו הפרופורציות האמיתיות כדי להכיר באמת את האדם. זה עובד.

ומן הסתם היום הוא היום לא פתח בשביל עצמו אלא בשביל להציג לבחורים נתונים מה הציפיות של בחורות מהם בהופעה חיצונית.

זה מחרפן שמתייחסים לזה כבעיה של הגברים וכדרישה הגיונית לגמרי של הבחורות. כמו כל הדרישות שמגיעות מהצד הנשי

אני חושב שהשאלה הנכונה היא אילו הרגלי היגיינה חשוב לנשים שנשתפר בהם *בחיים* ולא רק *בדייטים*, בסוף יש חיים שלמים ביחד אחרי הדייטים. בחורה שהתחתנה עם בחור שבאופי שלו פחות מסודר, ובחיים עצמם לא יקפיד על היגיינה, לא תתנחם בזה שהבחור הגיע מסודר מקולח ומבושם לדייט אחרי שקיבל הדרכה בנושא.

ברור שמותר וכדאי להשקיע ולעשות רושם טוב בדייטים גם בפן הזה, וכולם גם יודעים שזה ככה.. אבל חשוב לשים לב שהפער לא קיצוני, ולא גונבים את הדעת של הצד שכנגד.

אבל הרגלים קשה לשנות, זה לא זבנג וגמרנו, זו עבודה לחיים.

אם זה מתאים לך.

לא לכל הבנות מתאים להעביר את הבעלים הטריים שלהן תהליכי מודעות להיגיינה בעבודה נכונה וסובלנית, וגם אין שום הבטחה להגיע לתוצאות יפות. ככלל, אני ממליץ לא *לבנות* על שינויים עתידיים.

בגדים נקיים בכל כתמים/ קרעים

מראה אסטתי ומסודר- לא מרושל

ריח נעים- לא חייב בושם אבל גם לא מסריח מזיעה 

בגד שמותאם למבנה גוף- שמישהו מלא לא ילבש חולצה צמודה ולהפך

סהכ זה בסיסי ביותר.. רוב הבחורים אני מאמינה שאין להם בעיה בזה

בגדים במידה הנכונה נקיים ומגוהצים

מראה כללי נקי - ציפורניים שיער וכו'

ריח נעים- אסורים בתכלית האיסור ריח סיגריות וריח מדי חזק של דאורדורנט מסוים 

"שאלה לבנים - איזה עקרונות [אי-]היגיינה אתם רוצים שבנות יקבלו ויפסיקו להציק בקשר אליהם?"

אני יכול להבין את השאלה הזאת, אבל רק בניסוח כזה -

"בנות, אם בחור רוצה לשפר את הסיכויים שלו בדייט הבא, מה ההרגלים שהוא צריך לסגל, ועל אילו הרגלים לוותר?"

לדעתי בחור לא מחויב מוסרית וערכית בפגישה לשום דבר יותר ממה שהנורמה מחייבת, ואת זה הוא יכול לשמוע מחברים, הוא לא צריך "בנות" בשביל זה.

הוא יכול להתייעץ וזה בסדר, אבל אם בחורה נפגעת מזה שבאתי עם צבע חולצה לא תואם לגרביים - זה לגמרי בעיה שלה

גם כאן בחלק מהתגובות הדיון נסב סביב זה, וגם באופן כללי אני יודע שלפעמים זה היחס

נכון, השאלה כשלעצמה היא בסדר, כשהכוונה שלה כמו הניסוח שאני כתבתי.

כשהכוונה שיש תביעה מצד בנות שבנים ילבשו משהו מסוים - קודם שאותה בחורה תסכים להתחתן איתי, ואז (אולי) אתייחס לציפיות שלה כמשהו שאני צריך להתחשב בו. עד אז, היא לכל היותר יכולה לקוות.

ולגבי צבע הגרביים - אולי הגעתי עם מכנסיים קצרים?

לדוגמה - עבור בחור חרדי, הוא נדרש להגיע עם עניבה. אם לא, זה אומר שהוא לא מכבד את הסיטואציה. (לא מכיר את כל הכללים ויש כאן בקיאים ממני...)

לא לאחר, ואם יש איחור אז להודיע

העקרון הוא - יש לי מחויבות עצמית להתנהג כמו בן אדם

יש דברים שאטרקטיביים לגבי בחורה, וכדאי לי לעשות אותם

אבל אין לי חובה כלפיה בדברים האלה

נכון, לפעמים יש דברים שהם תלויי תרבות (סנדלים וגרביים?) אבל אז הייתי מצפה מהבחורה לקבל את זה שלבחור יש תרבות שונה משלה.

לסיכום -

אם איחרתי לפגישה

אם לא הצעתי לשלם

אם דיברתי בצורה שלא מכבדת

אני אשם

אבל

אם התנהגתי בצורה שהייתי מתנהג מול אדם מבוגר ממני שאני מכבד אותו (=התנהגתי כמו בן אדם)

ומילאתי אחרי ההוראות

אז אין לה שום תביעה כלפי.

היא יכולה לבחור אם היא רוצה אותי או לא.

היא יכולה לשאול "אכפת לך לוותר על הסנדלים וגרביים? זה החסרון היחיד שלך"

אבל זה אצלה ושלה, ולי אין מחויבות לזה

(דוגמאות נוספות? צניעות, שגיאות כתיב/דיבור, כיסוי ראש, ועוד מיליון שרשורים נפיצים שהיו כאן)

אבל "להתנהג כמו בן אדם" לא דורש חוות דעת של בנות. כל אחד אמור לדעת את זה.

חוות דעת של בנות היא רלוונטית כשאני מנסה להבין מה יגרום להן לרצות אותי יותר, אבל זה רצון שלהן ולא מחויבות שלי.

והנה, בסגנון קצת יותר ישיר.. וואו איזה מגזימות - לקראת נישואין וזוגיות

(אני נועל רק נעליים ולא סנדלים. בכל מקרה לא לקחתי אישי. הבנתי שזאת היתה בדיחה וכך התייחסתי לזה)

רק כתבתי מה יכול להיות נחמד אם יקויים, על אותה הדרך אתה יכול לפתוח מה היה נחמד אם בנות היו מקפידות עליו (רק אל תאשים אותי אם יזרקו עלייך עגבניות)

בסה"כ כמובן שאין פה דרישה מעבר על ביגוד ספציפי אלא בקשה לבוא בצורה אנושית ומכובדת, כמו שבחור לא רוצה לפגוש בחורה עם חולצה לא מגוהצת או מלוכלכת..

(ובכנות, נראה שעוד נתקלו כאן באותן הבעיות).

1. ריח. אני מבינה אם קרה משהו חד פעמי (עיין "עשר הפדיחות הגדולות של עולם הדייטים" - לקראת נישואין וזוגיות, שם חבל שהוא לא תיקשר עם המדוייטת, ואכמל), אבל כשאתה מגיע מסריח כל פגישה, זה לא נעים. יש ציר בין להתבשם בהגזמה לריח של קומזיץ, ולא צריך להיות בקצה. יכול להיות שאתה לא מודע לריח הגוף שלך (בעיקר בימים חמים) - תשאל! 

2. בגדים. נקיים, לא קרועים ולא מוטלאים. ואם נפגשנו ביום א ולבשת חולצה X שהיתה מוטלאת, וביום ג אתה לובש אותה חולצה שניכר שהיא לא כובסה, יחד עם סעיף 1 - המצב קשה. בגדים שמכבדים את המעמד (חולצת סוף מסלול בעיניי לא מתאימה). לא יודע מה עונה על ההגדרה הזאת? לשאול! לפתוח את העיניים ולראות איך האנשים בסביבה מתלבשים (כמה הולכים עם חולצה כהה ומכנסיים כהים יחד?)

3. נראות כללית. לכו לדבר עם מישהי שמבינה עניין. יכול להיות שזו קרובת משפחה, אשתו של אברך מהישיבה, שכנה או מישהי אחרת שאתה מעריך ומקבל את דעתה (ואפשר לקבל יותר מחוות דעת אחת). תבקש ממנה להחוות את דעתה על הנראות הכללית שלך. האם היא מכבדת אותך ואת הסיטואציה. וקונקרטית לפני פגישה - כדאי להעיף מבט על עצמך - האם נתקע לי משהו בשיניים? האם הרוכסן במכנסיים סגור? נעליים קשורות?

4. שירותים. כדאי לתכנן דייטים (במיוחד כאלה שמערבים מזון\שתייה) לאיזור שיש בו גישה לשירותים - ולהתפנות ברשות הרבים לא תמיד נתפס טוב. ראו כאן: אם נפגשים במרחב פתוח אז - לקראת נישואין וזוגיות

5. התנהגות. יש דברים שלא מקובל לעשות בציבור. לדוגמה: גרעפסים. לדאוג לכסות את הפה כשמשתעלים. לא לכסוס ציפורניים. לא להכניס לפה שיער (פנים, ראש, פיאות). חיטוט באף.

בנים לא אומרים לבחורות איך להגיע לפגישה. אז תכלס הן מגיעות איך שבא להן,

אבל כן מכתיבות לבחור איך להגיע. שחררו.

וגם יש פה המון דברים שמובנים מאליהם.

בואו, גם אנחנו נפגשנו עם 'יצורות' בסדר?

אנחנו לא אומרים אבל שבגלל זה כל הבנות הן יצורות.

אז במחילה, נפגשתן עם בחורים שלא יודעים להתלבש או לכבד אתכן ברמה מינימלית;

זה לא הממוצע בסדר?

כולנו נפגשים עם אנשים פחות מודעים. סתם מגזימות, תחביב כזה. הבעיה שההגזמה גולשת לחיים האמיתיים.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰