ילדתי בקיסרי
וכנראה גם שאר הלידות יהיו כך.
ואני כ"כ מרגישה החמצה על זה שלא עשיתי את זה כמו כולן.
סתם מרגישה שאני לא יודעת איך זה באמת ללדת.
כאילו יש את ההריון והכל ואז משכיבים אותך במיטה ומוציאים את הילד את כ"כ לא פעילה בתהליך המדהים הזה.
וכן גם אם כולן אומרות לך שזה כואב והן היו מעדיפות לדלג על זה.
תכלס זה שונה!
אבל גם מיוחד בדרך הזאת.
אז קבלי את השתתפותי בהרגשתך.
מבינה אותך ממש...מתואמת
.אחרי שפע של לידות רגילות. וכואבות למות. עם צירים בלתי נסבלים
תפרים, טחורים (וזה נשאר כרוני מאז הלידה האחרונה)
רצפת אגן ברצפה ממש
וואי, היתה לי משאלת לב להגיע לקיסרי.
כנראה שאין מושלם ומאחלת לך מכל הלב את שליבך חפץ, בנחת ובקלות.
+צלקת זוועתית בבטן וברחם
וכאבי איוב
לא שווה בכלל..
ע"פ לידה טבעית.
כמובן ששווה הכל כשבסופו של דבר יש תינוק\ת מתוק\ה בסופו של הקיסרי
רגיל ואמרה שמעדיפה קיסרי...
כשאני הייתי מועמדת לקיסרי בגלל סכרת היא ממש עודדה אותה עם כל
היתרונות של קיסרי, הכנתי את עצמי ובסוף זה נגמר ברגילה (טובה ב"ה. ולא התחרטתי עליה)
בחרו אחרי כמה לידות טבעיות לעשות קיסרי אלקטיבי, ולא מפסיקות להודות על האופציה הזאת להביא ילדים לעולם בלי הרבה כאב במהלך הלידה, ועם התאוששות כל כך קלה ומהירה שבקושי כאבה להם.
ולכן אני מאוד מתחברת לפריקה של הפותחת....
באמת יש משהו בכאב של לידה טבעית ובנכות הארוכה שיש אחרי הלידה והכאב הנורא שעושה את החוויה עוצמתית יותר.
אני גם בהתחלה קינאתי בכל הקיסריות, אבל כשחושבים על זה לעומק - זה לא כזה ורוד כמו שזה נראה...
וחיבוק גדול על כל מה שעברת!!
במיוחד מפי נשים שעברו לידות קלות עם אפידורל ובלי קרעים או תפרים
מבינים מיד שאין להן מושג על מה הן מדברות
אם יש נשים שעברו גם וגם ואומרות כך
או נשים שחוו לידות של סבל קיצוני (כמו קרעים בדרגה חמורה וכו)
אז מילא..
אבל סתם ככה?
באמת חבל לחשוב ככה שזה ככ רחוק מהאמת. חבל.
אמא יקרה לי*אבל לפעמים הדמיון זה כל מה שנשאר לך ברגעים הקשים האלו...
וברור שניתוח הוא לא פיקניק ואחרי שהצהרתי תחת כל בעל רענן שאלד רק בקיסרי- השתפנתי
וילדתי רגיל.
מתואמת וששתי ילדים זה מספייייייייק לגמריעל משקל שבועת היולדת שבגללה מביאים קרבן. כנראה שאנחנו לא לבד 
בסוף עוד כולנו נרצה להיות מיואשות ומאושרות ומצחיקות כמוך! 
חחח חאו קרעת אותי מצחוק!יערת דבשחחחח
אני נישקתי את הבת שלי בלהט בסופו של הקיסרי שעברתי...
ויש לי חשד עד היום שנישקתי בכלל את האחות החביבה שהראתה לי אותה ברוב טובה
לפני שהבריחה אותה לתינוקיה
הייתי מסוממת קשות
כי האפידורל לא הספיק בעליל כדי שינתחו אותי
מעניין מה חשבה לעצמה האחות אם זה אכן מה שקרה מתואמתמתואמתאחרי הניתוח הראשון שלי הרגשתי ממש כישלון ואכזבה גדולה. זה העסיק אותי ממש, אפילו זוכרת שבמחלקת יולדות כשהסתובבתי שם קינאתי בכל מי שהיה כתוב לה על העריסה של התינוק PS- כלומר לידה רגילה.
דוקא ירידת מים ואפידורל חוויתי.. הניתוח לא היה מתוכנן. אבל ממש ממש התבאסתי שלא הצלחתי ללדת.
עם הזמן חוויית האימהות קצת השכיחה וזה התגמד.
בסוף גם הלידה השניה הסתיימה בניתוח, ונאלצתי להשלים עם זה שככה אני יולדת. קבלתי את זה וזה המצב, והעיקר הילדים המתוקים, אבל ברור שהייתי שמחה אם הייתי מצליחה ללדת רגיל.
את במצב מעולה, כל האפשרויות פתוחות בפנייך ובע"ה בפעם הבאה תלדי בלידה רגילה בע"ה ותזכי לחוויה המתקנת.
את לא "לא עשית כלום". את הסכמת שינתחו לך את הבטן בשביל שתזכי לתינוק! זה ממש לא מובן מאליו. זאת גבורה.
את גיבורה שניגשת לניתוח, שנשארת שפויה תוך כדי, ומתרגשת, ומחכה לתינוק, ואוהבת אותו ומחבקת אותו אחר כך. ואת גיבורה שהתאוששת מהניתוח, ושאת יודעת שתגשי לעוד ניתוחים כדי לזכות בעוד ילדים.
לא חייבים להיות עם צירים, וללחוץ, ולסבול, ולצעוק, ולכתוב אח"כ בפורום סיפור לידה מרגש ומהמם כדי להרגיש שאת יולדת ואת אלופה ואת עשית את זה.
את עשית את כל מה שהיה בכוח שלך, בהתאם לכלים שלך- לגוף שלך, כמו שה' ברא אותך וכמו שהזדמן שיקרה.
וחוץ מזה שעשית גם המון בעצם זה שהיית בהריון תשע חודשים על כל מה שזה אומר וכל המאמץ שהקרבת עד ללידה.
וסתם אם זה מנחם, הלידה הראשונה שלי, שהייתה לא בניתוח, הייתה זוועתית מבחינתי וטראומתית הרבה הרבה יותר מהלידה השניה שהייתה בניתוח.
ואם אין לך אפשרות לבחור, אז עדיף לך לשמוח בכל היתרונות שיש בניתוח מתוכנן (תאריך קבוע מראש, בלי הרבה ייסורים לפני, אווירה רגועה בכללי) ולא להתעסק במה היה קורה אם ולמה אני לא כמו אחרות..
אני מבינה שזאת רק חוויה חד פעמית ושבלידות הבאות אמור להיות רגיל.
אז באמת שאת יכולה לשמוח וחבל לך על ההרגשות של ההחמצה..
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
🙃
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
נוראי.
העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה
תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
וכשהיה יותר חמור, נהיו לו פצעים.
עשיתי לו אמבטיה עם שמן אמול פורטה.
יש כאלה שזה לא טוב להם עם אטופיק, אבל לו זה עזר.
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
הבן שלנו התחיל לאכול בגיל חצי שנה אבל עדיין מרגישה שההתקדמות איטית מאד. יש דברים בודדים שהוא אוכל בכיף- יוגורט, קוטג, קצת פירות וירקות מעוכים ממרק, ופריכות.
עם אחיו הגדול האכילה זרמה בקלות ודי מהר הגענו להביא לו חתיכות גסות יותר והוא הסתדר בקלות ובשמחה.
התינוק הנוכחי מראה הרבה רצון ומנסה, אבל ברגע שזה חתיכות הוא משתנק מאד מהר וצריכה הרבה פעמים להוציא לו מהפה כשנראה שנחנק.
מנסה להבין אם זה נורמלי ופשוט להמשיך עם הרבה סבלנות ולחזור בעיקר לתת טחון, ושפשוט יש לי ציפיות בגלל איך שאם עם אחיו הגדול או שבאמת יש פה משהו שצריך לבדוק מה לעשות.
גם רעיונות למאכלים נוספים שלא מפחד שחנק יתקבלו בשמחה
לק"י
הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.
אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.
חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.
אפשר אצבעות טוסט עם ממרח
אצבעות בטטה
ואז זה רך ומתפרק לו בפה
עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?
אנחנו איתו בזמן ההרדמה?
כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי
בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם
בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס
בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..
ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלהכיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....
לקח לי כמה דקות טובות להתאפס
מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס
הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....
לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔
למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.
תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.
בהצלחה!!!
מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,
לגדולים ההרדמה בעירוי.
אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.
(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)
אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי
בשאיפה גם בגיל 14.
אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.
האמת שאני לא זוכרת כל כך.
הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.
עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...
והרדמה בעירוי...
הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.
כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,
סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.
בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.
לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה
זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.
הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷♀️
למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....
הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה
את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)
ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.
האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)
של ארבעה ניתוחים.
נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.
חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..
לקראת עוד ניתוח 😑
אשמח להתייעץ:
לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.
במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.
האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏
אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?
יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.
לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל
במבחנים חיצוניים אין לה?
הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.
אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.
השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.
פסיכודידקטי?
צריך אבחון פסיכודידקטי
כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.
אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.
האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?
אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר
מקווה שהוועדה תאשר
אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.
זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.
הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.
השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה
ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...
לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)
תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור
זה לוקח מלא זמן
בגלל זה אין את ההקלה הזאת
להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן
וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה
לדעתי עדיף לכוון לשעתוק
דבר ראשון? באיזה כיתה היא?
אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות
לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')
ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים
ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)
ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך
ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה)
והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה
שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר
אז איך מוציאים התאמת שעתוק?
פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך,
ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע
מקבלים את ההתאמה הזאת
במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה
למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק
אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק
תודה רבה!
יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.
אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.
מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.
בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא.
התאמות.
אחכ זה כבר יותר מסובך
ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...
זה מה שהתלמידה צריכה.
לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?
אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.
כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.
מתי החלטתם שזה דורש אבחון?
כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות
לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש
בת.2.5 עשתה היום כפתורים , הקטנת שקדים ושקד שלישי- היה ממש חסימה מלאה ככה המנתח אמר.
אנחנו עדיין באשפוז (לילה- מקווה מאוד) יודעת שזה לא מחליף התייעצות רפןאית אבל רוצה לדעת איך עבר לכם.
היא עשתה ממש בבוקר מוקדם , לא מוכנה לשתות/לאכול למעט מס שלוקים קטנים מאוד, ארטיק 1 וזהו...
היא לא עשתה פיפי (משעה 6 בבוקר), הניתוח עצמו היה ב 8
הצוות פה די לוקח את הזמן ואדיש אבל היא בוכה מלאא , מקבלת אקמול וגם נורופן
רואה ילדים יותר קטנים ממנה שעשו אחרנו והם כבר אוכלים,רצים רק היא חלשה וישנה המון ובוכה
ככה זה? מה מצפה לי עוד? אני אשכרה בוכה איתה ביחד, קשוח לי 😭😭
בעלי היה בבוקר שעתיים והלך לעבודה ואז היה עם הילדים בבית
אני מתחרפנת פה וקשה לראות אותה בוכה וסובלת ואני עייפה כ"כ...ויש לפניי עוד לילה
בעלי הציע שאשן בבית אבל יןדעת שלא אצליח לישון רחוק ממנה ואהיה עסוקה במחשבות רק
ולא תתייבש.
שיעבור מהר! תרגישו טוב!!
ואז עשתה פיפי, הזוי שהם ככה היו אדישים
מקווה שבבית יהיה קל יותר
יודעת שזה אנדוידואלי אבל לפי מה שאני קוראת שסהכ זה עובר לילדים בסדר והיא לקחה את זה קשה ממש
רק ככה הבת שלי אכלה
תרגישו טוב!
תראי לה סרטים בפלאפון ותביאי לה ארטיקים כל הזמן , הכי חשוב שלא תתייבש.
כל אחד עם סף כאב שונה, היא גם לא מכירה ולא מבינה כ"כ, זה קשוח . עברתי גם עם אחת הבנות.
ב"ה שעשיתם! חסימה מלאה זה גרוע, פחות חמצן למוח. בע"ה רפואה שלמה!!
היא קמה חמה מאוד, מדדתי לה 38.8...
אפשר לחכות לראשון? מספיק רופא או חייב מיון?
במחלקה אמרו להגיע למיון או להבדק אצל רופא בקופה
אי אפשר ליצור קשר עם המנתח כי זה ביה"ח ציבורי ולא מנתח פרטי
