אפשר להגיד לא התחברתי, לא הבנתי וכו. העיקר שהחיסרון הוא באדם שאינו מבין מספיק ולא בתורה (ובמשמע בנותן התורה ובחז"ל, שמצווה לשמוע בקולם)

(קוראת סמויה כבר שנים)

גם בעיני זה סיוט. בתקופות ששמרנו שבועיים-שבועיים הזוגיות שלנו היתה ברצפה.

שבועיים היינו רבים, הייתי טובלת עם דמעות בעיניים, שבוע היינו מנסים לשקם את ההריסות, חיים שבוע אחד בטוב- בשביל להגיע לעוד שבועיים של סיוט. ומחודש לחודש המצב רק הדרדר.

וכן, היו תקופות שבהם לא הצלחנו לשמור, ודווקא אז הצלחתי לטבול הרבה יותר ברוגע. לא יודעת מי המציא את האמירה ש"טהרת המשפחה מחזקת את הקשר". בעלי טוען שכנראה זה נכון לזוגות שלא באמת טוב להם ביחד...

ב"ה, מצאתי פתרון רפואי הורמונלי שבזכותו אנחנו כמעט ולא אסורים. אז ככה אנחנו מצליחים לשמור גם על הזוגיות וגם על ההלכה.

מבחינתי, מה שמחזיק אותי בתקופות שבכל זאת אנחנו אסורים זה לשחרר את האמירה שהכניסו לנו לראש מגיל קטן שתקופות הריחוק אמורות להיות משהו שמקרב. בשבילנו- הם לא. ושום דבר שנעשה לא ישנה את העובדה הזו.

אלו תקופות שצריך לשרוד, כל אחד עם עצמו, ולנסות להימנע כמה שאפשר מחיכוכים. אז כשאין את הציפייה הלא קשורה הזו, שהריחוק איכשהו יצור קרבה גדולה יותר, יותר קל לנו לצלוח אותו בשלום.

אבל העצה הכי גדולה שלי, היא לצמצם למינימום האפשרי את התקופות האסורות. ותרגישי חופשי להשתמש בכל היתר הלכתי ובכל הפטנטים שאת מכירה (ואם את לא מכירה- זה הזמן להרים טלפון לנשמת). זה תמיד עדיף על להביא את עצמך למצב של תסכול שבו את פשוט זורקת הכל.

הכרנו זה את זו והחלטנו להתחתן בלי לגעת. 

הבסיס של הקשר הוא לא מגע. אבל המגע בהחלט מקדם, מעמיק ומחזק אותו.

חייתי שנים ארוכות בשבועיים-שבועיים. זה לא שיפר כלום- רק יצר מתח ולחץ שהלך והחמיר.

עכשיו אני חיה במצב שבו טבלתי בערך 10 פעמים ב-5 השנים האחרונות, וסוף סוף יש מקום ופניות בנפש לשפר ולעבוד על מה שצריך. והזוגיות שלנו מעולם לא היתה במקום טוב כמו שהיא נמצאת בו עכשיו.

אז אולי אתם זקוקים למרחק הזה. אנחנו לא.

אני מקבלת בהכנעה וענווה את רצון ה', ועושה מה שצריך גם כשזה נראה לי הכי לא הגיוני בעולם. אני רק רוצה לשחרר אנשים שדומים לי מרגשי האשם ומאמירות כמו שלך, שאם הריחוק הוא קשה ולא מקרב- אז זה מעיד על בעיית עומק בזוגיות. כי זה לא. והתקופות האלו מספיק קשות גם ככה, אף אחד לא צריך שיחמירו לו את המצב עם רגשי אשם וספקות מיותרים.

אבל אני כן חושבת שהשיח סביב הנושא לפני החתונה, לא נותן מספיק מקום לקושי ומנסה רק להעצים את הטוב שלכאורה ההלכות הללו מביאות.

ודווקא החיפוש אחרי הטוב הזה, שאצלנו הוא לא קיים בכלל (אלא ההיפך הגמור), הוסיף עוד הרבה קושי. כשחוץ מהקושי האובייקטיבי של המחסור במגע נוסף גם קושי סובייקטיבי של פרשנות, ש'אם אנחנו לא מצליחים להיות קרובים גם בלי מגע מה זה אומר עלינו...".

רק אחרי שהפנמנו שבשבילנו תקופות ריחוק הן, כשמן- מרחיקות, רק אז למדנו להתרחק קצת פחות גם בהן.

ואולי לכן לא ניתנו טעמי המצוות. הניסיון להיאחז בכוח בטעם ספציפי, עלול ליצור מיאוס וכעס כלפי ההלכה עצמה כאשר הטעם הוא לא רלוונטי. וחבל. 

בדיוק הדיבורים האלו, על 'להעלות את הקשר למדרגה יותר גבוהה של להיות מסוגלים לדבר בלי מגע'- אלו בדיוק הדיבורים שיצרו אצלי את הקושי במשך שנים. חשבתי שמשהו דפוק בקשר בגלל שכל כך קשה לנו בתקופות של הריחוק.

אני לא מקבלת את הנחות היסוד שבבסיס השאלה הזו. ל מקבלת את זה ששיח בלי מגע הוא יותר רוחני או יותר עמוק משיח שיש בו מגע (או אפילו רק שיש ידיעה שיכול להיות בסופו מגע). אני יכולה להגיד באופן אישי שהיו דברים שאני לא פותחת בתקופות שאנחנו אסורים, כי אני יודעת שאח"כ ארצה חיבוק- וארגיש עצובה ותלושה אם לא אקבל אותו. או דברים שעלולים לפגוע בו, ואם יאמרו עם מגע אוהב יהיה לו קל יותר לשמוע ולהבין שהם נאמרים באהבה. לכן, בעיניי, הצורך במגע לא מחליש את הקשר בשום צורה ובשום דרך.

האם חקרתי אי פעם את ההבדלים בין חיי נישואין של דתיים וחילוניים? לא. ממש לא.

מהמעט שיצא לי להיחשף לציבור החילוני, אני ממש שמחה ש'לא שם חלקנו...'. אבל לתלות הכל בטהרת המשפחה זה קצת מגוחך. הרי כל השיח וכל החיים שונים לחלוטין. אני יכולה לחשוב על המון תחומים- עד כמה שמים את המשפחה במרכז החיים, גיל הנישואין, חשיפה לבני המין השני, החצנה של הזוגיות, השוואה למערכות יחסים קודמות ועוד ועוד- שבהם אני שמחה להיות בצד הדתי של המשוואה. 

לפותחת, נשמע שאת עוברת תקופה מאוד לא קלה. אז אמנם העלית קושי גדול בכלל מתקופת הריחוק, אבל תדעי, שאת נמצאת בהתמודדות גופנית ונפשית קשה, וזה שכעת לא הצלחתם לשמור על כל ההלכות, לא אומר שלא תוכלו לשוב ולשמור ולהיות צדיקים ולשמוח ואפילו יותר ממה שהיה לפני כן. לא להתייאש.. 

בנוסף, אתם זוג צעיר וטרי. מאמין שבמהלך הזמן תוכלו ללמוד ולהתנהל ביחד ובשמחה גם בנושא הזה. מה שנראה לפעמים מאיים ומפחיד בתחילת הדרך, יכול להתברר כהרבה יותר קל ונעים בהמשכה. 

תדעו, שאצל זוגות רבים, זמני האיסור אינם שבועיים שבועיים, אלא שיש גם תקופות היתר ארוכות, הריון,לידה, מניעה הורמונלית ועוד, כך ש(מאחל לכם) יכול להיות בעניין הרבה יותר קל ונעים. ובאמת, תקופת האיסור יכולה באמת להיות אמנם קשה ומאתגרת, אבל גם מקפצה לזוגיות, געגוע משיכה ועוד.

וכמדריך חתנים, ממליץ ממש ללמוד היטב עם ת"ח פתוח ומכיל את הנושא מבחינה הלכתית, מה אסור בדיוק ומה מנהג, במה ניתן להקל במצבים מסויימים, מה החמור ביותר ועוד. וזה חשוב כדי לא לספר לעצמכם שאנחנו מילא לא שומרים וכו. יש תקופות שבהן לכתחילה ניתן לשמור פחות בדברים מסויימים. ובנוסף, מה שאולי פחות רלוונטי כרגע אבל אולי בעתיד, עניין של פתרונות הורמונליים להארכת זמן ההיתר.

בהצלחה

בהצלחה!  

"אל תאמר איני רוצה - אלא אני רוצה ומה אעשה שכך גזר עליי הבורא"?

(ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"?)

וקודם כל חיבוק גדול גדול על ההפלה כמה שזה כואב ומציף ושורף

ולגבי הקושי בהרחקות,

נכון מאוד, זה קשה, לעיתים אפילו מאוד.

הקושי הוא קיים ונוכח.

ואנו מקיימים את הציווי על אף ולמרות הקושי.

*בנוסף* לקושי, וממש לא במקום או כדי להקטין ממנו או אותו -

יש עוד רבדים שמצוות טהרת המשפחה כן יכולים לתת,

למשל בפן האישי,

הימים הללו יכולים להיות זמן של התכנסות,

של מנוחה,

של התמלאות בכוחות ומצברים

של התבוננות אישית

של טיפוח העולם הפנימי של כל אחד מבני הזוג

של פיתוח תחביבים

של פגישות עם חברים, חברות, בני משפחה וכן הלאה

של עשייה בעוד תחומים מחוץ למשפחה

(שכמובן שכל אלה יכולים להיות גם בימים בהם מותרים, אך כעת זה יכול להיות גם זמן כאילו מעמיק יותר עבורם).

ובפן הזוגי, לצד הקושי והתסכול,

כן יכול להיות מימד של געגוע שמאוד חשוב לקשר (לטווח הקצר, וכמובן שגם לטווח הארוך),

מימד של התחדשות,

כיסופים, ציפייה, ועד כדי תחושת "פרפרים" כל פעם מחדש, הדלקת אותו ה"ניצוץ"

כל אלו יכולים כמובן להשתנות בין זוג לזוג, ואפילו בין זוג לבין עצמו בתקופות שונות בחיים - אבל הם גם קיימים.

לא תמיד הם יבואו לידי ביטוי, אבל כאשר הם יבואו - זו גם מתנה שבאה בעקבות ההמתנה הזו...

גם בימים האסורים עצמם, הזוגיות יכולה לקבל מענה בכל מה שאינו פיזי, כן, אפילו שזה חסר וקשה,

אבל כל הצד השכלי, הנפשי, הדיבור, התקשורת, הרגש, הרוח - אפשר בהחלט להמשיך ולפתח אותם ולעבוד עליהם.

האהבה אינה נגמרת או הולכת, אלא שהיא מצטמצמת לשאר שפות האהבה מלבד שפת המגע.

בעצם "מכריחה" אותנו ללמוד, או להיות יותר "ספצים" בשפות האחרות...

וכאשר נחזור לדבר באותה שפה - נוכל לדבר גם בה ביתר שמחה וגם בכל השאר...

מדגישה שוב, זה לא בא למחוק את או מהקושי,

זה לא בא לומר שלכל הזוגות תמיד זה כך,

זה לא בא לומר שיש רק יתרונות ואיזה יופי ופרפרים ולבבות...

אלא לשים את המיקוד שזהו דבר ה' ולכן אנו עושים זאת,

ולהרחיב את התמונה ולראות בתוכה אולי גם את הדברים האחרים שכן יכולים להיות, לצד כל ה"לא", לראות גם את ה"כן", או את ה"מה כן יכול להיות"

וזו באמת עבודה של כולנו 

המון המון ב"הצלחה יקרה, הלוואי שיהיו רק בשורות טובות

ושנזכה 🙏

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌