כשמתקרבים כשאסורים, זה קרבה נפשית הרבה יותר חזקה לדעתי

וגם זה עוזר באמת לפתור את הדברים עד העומק

הרבה פעמים המגע מחפה על הקשים, ואז כשאסורים אפשר להגיע לנושאים חשובים וללמוד איך להתקדם בזוגיות (כן כן, להתקדם גם בתקופה הזאת)

הנושא של המקווה ממש אהוב עליי,
אני אוהבת את זה וממש רוצה לקחת את הזמן ולהנות עם עצמי קצת
אחרי כל הטרוף של לסדר את הילדים ולהתארגן בבית...

אבל יש לי כזה תחושה שבעלי ממש לא אוהב שלוקח לי מדי הרבה זמן
הוא עוקץ אותי כל פעם שלוקח יותר זמן מהרגיל...
מצד אחד זה מרגש אותי כי הוא ממש ממש כבר מחכה(: לכן לא רוצה לגרום לו לחכות יותר מדי
אבל גם רוצה זמן לעצמי
אשמח לעצות!

האמת שמה שאותי מחזק הרבה פעמים זו המחשבה שאני עוד חוליה, חלק משרשרת של נשים ששומרות על זה.

אם אמא שלי, וסבתא שלי, וסבתא רבא (ועד הסבתא של סבתא של סבתא שטבלה במי קרח ברוסיה) כ"כ התאמצו לשמור על זה, בטח בתקופות שזה היה הרבה יותר מורכב מהיום - אז גם אני מסוגלת. עכשיו הגיע תורי.

ואז במצבים שממש קשה זה עוזר לי לעשות קצת זום אאוט, לראות את הכל בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה. נותן להכל משמעות רחבה יותר ממה שקורה כאן ועכשיו, וזה מקל עלי קצת. עוזר לי לרצות להתאמץ יותר.

(ד"א, המחשבה הזאת עזרה לי מאוד גם בלידה ואחריה. להרגיש שאני לא הראשונה ולא האחרונה שעוברת את זה. כל הנשים שלפני עברו לידה ובזכותן אני כאן, ועכשיו הגיע הזמן לעשות את החלק שלי. ומתרגשת לחשוב על כך שבעתיד בעז"ה אלווה את הבת שלי כשהיא בעצמה תלך ללדת...)

ואשמח לקרוא גם את התגובה שלך @בארץ אהבתי, תמיד לומדת ממך הרבה

כי לי דווקא זה ממש עזר

צריך להיות עקביים וסבלניים ובעיקר אמונה בה' ואמונה בשיטה

או שאני לא זוכרת...

קודם כל שרשור חשוב! יישר כח!

מבחינה טכנית, אני מרגישה שהכח שלי הוא בלהכיר את ההלכות. פשוט לדעת כי ידע זה כח. ורוב הדברים הבסיסיים פשוט כתובים בדרכי טהרה או בספרים אחרים של טהרת המשפחה. (כמובן שכשצריך לשאול רב- לשאול אבל ההתנהלות הבסיסית של הבדיקות, ההרחקות, ההכנות וכו' אפשר למצוא כתוב.) קורה לי לא פעם פשוט לפתוח ספר בעצמי. כך גם פעמים רבות מבינים מה הלכה ומה חומרה. ומודה שרמת ההקפדה על חומרות משתנה. לדוגמא אחרי הפלה הורדתי כמה שיותר דברים שהם לא הלכה אלא חומרה.

עוד עוזר לי קצת לקבל את זה כעובדה קיימת ולא להכנס לתסכולים כל פעם למה זה ככה וכו'.

עוד משהו- להשתדל להוריד בנושאים האלה את השורש פ.ד.ח. אין פדיחות! באופן אישי, שואלת בד"כ רב שהוא קרוב משפחה ומכיר אותי טוב, ולא נכנסת רגשית (גם בזכות האישיות המדהימה שלו, הענייניות והניתוק של זה משאר הקשר המשפחתי).

כנ"ל לגבי הטבילה. משתדלת שלא יראו, ואם ראו, ראו.

ותמיד לשאול-נו, ואז? הרב יודע שעשיתי היום הפסק- נו, ואז? גיסתי יודעת שטבלתי. נו, ואז? 

מבחינה רגשית- זה קשוח. מאוד. לי אישית אחרי שמתחילים ה7 נקיים יותר קל, גם כי רואים את האופק וגם כי "התרגלתי" כבר לחיות בלי חיבוקים וכו' הימים הראשונים יותר קשים. מה שעוזר לי זו המחשבה על הימים הטובים שיבואו אחרי (ב"ה ב"ה עם מחזורים יחסית ארוכים) וגם ההבעה של הגעגוע אחד לשני. מה שעוד עוזר זה לא לוותר על פינוי זמן לשיחות משמעותיות ומקרבות בינינו, במיוחד לפני השינה.

לגבי המקווה- אני ממש אוהבת. ב"ה יש קרוב אלינו מקווה מהמם ממש וזה משדרג את האוירה. הכנתי לי רשימת שירים שמכניסים אותי לאוירה שמחה ורגועה ומשמיעה אותם בפלאפון בזמן שאני מתארגנת במקווה.

סתם תדעי שברוב המקוואות הגדולים

יש מנקות מיוחדת במקווה

שכל תפקידן הוא בדיוק מה שאת עושה-לנקות בין הטובלות ()גם מחטאות שירותים ואמבטיה..הכל)

אני בהלם שאת צריכה לעשות את זה

לי למשל, זה היה ממש גורם לתחושה רעה אחרי כל הנקיון וההכנות לנקות חדר לא שלי

וחוץ מזה את מהממת וכתבת מהמם

ממש נגע ללב המסירות שלך למצווה

צריך לעמוד עם 10 קילו ברזל, והוא חושב שצריך חמישים..

אז מה ,תשימי 10 ותטמני את הראש בחול? באמת מנסה להבין.

הרב לא עובד בשבילך ואומר לך את מה שאת רוצה לשמוע. 

זה לא עובד ככה. רב להשכיר?

ומתחברת לגישה של בעלות מוחלטת על הגוף וכו

אבל מפה ועד לבוא בגישה שחייבים להתיר לי

ושבגלל שקבענו חדר במלון אז זה ברור יצא טהור 

הדרך רחוקה

התורה היא תורת חיים

ויש הלכה שצריך לעמוד בה כן גם אם נגרם מזה צער או אכזבה..

אבל ברור שבכל מצב אם קשה עדיף להקל 

אבל מתוך איך שכתבת

היה נשמע שזה מעבר

התורה חייבת תמיד להיות בהתאמה מוחלטת עם רצונותינו ותשוקותינו?

לא.

הדיאלוג שתיארת עם ההפסק

לוקחת את זה

במקום הלחץ הזה של 'יאללה עד נקי, ורק שלא יהיה פה איזה משהו ולא בא ליייי'

זה כזה משחרר!

אהבתי! תודה!

ועשית חשק ללכת לקורס

רבים וממושכים,

ולאחר שנה שלמה בה היינו מותרים סה"כ ימים בודדים,

בפעם האחרונה שעשיתי הפסק והייתי מאד סקפטית, מתוחה ומאד לחוצה ומפחדת

פתאום נכנסה לי המחשבה- מה עם לבקש מה'?

מה עם פשוט להגיד לו, אני רוצה להיות טהורה לבעלי,

אני רוצה לקבל חיבוק מבעלי,

רוצה להרגיש אהובה

ואכן- מאותו רגע, פשוט התחלתי להתפלל על זה,

בכל רגע שהזדמן לי...

לפני כל בדיקה,

לפני כל כניסה לשירותים (כל פעם כזו מהווה טראומה עבורי ממס' הפעמים שהכל השתבש לי....)

בקשתי, דברתי אתו, הסברתי לו שהוא אבא שלי והוא בטח יודע כמה אני זקוקה כבר לחיבוק, כמה אני זקוקה לפעם אחת שבעה נקיים בלי שאלות, כתמים, ועוגמת נפש רבה

וב"ה, ב"ה, באהבתו הרבה אלי הוא אכן זיכה אותנו בשבוע נקי וזך, בלי שאלות ובלי תהיות

מודה, ומבקשת על העתיד

ומשתפת אתכן

כי הוא כ"כ אוהב אותנו

הוא רק רוצה שנבקש

מאחלת לי ולכולן הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא

ושהתקופות הללו רק יקרבו אותנו אל הקב"ה

בס''ד

בשנים הראשונות של הנישואין, זה היה תחום נוראי בשבילי.

אין לי מספיק מילים כדי לתאר לכן את רמות הקושי שהיו לי עם סעיפיו השונים. פשוט אין לי מילים.

אני חושבת שמההתחלה, לצד הקושי הנוראי, חיפשתי.

חיפשתי מדריכה טובה (וזכיתי לאחת כזאת ב''ה, רק זה לא היה מספיק),

חיפשתי כתובת שמתאימה לנו מבחינת השאלות ההלכתיות,

חיפשתי תשובות לשאלות הנוקבות והכואבות שהיו לי,

והייתי בטיפול, גם...

בדרך נתקלתי בשליחים לא משהו, שעשו נזק לא קטן.

אבל המשכנו בעלי ואני בחיפוש -

ותודה לה' וזכינו גם לקבל

כתובות שטובות לנו,

תשובות והסברים שכליים וגם תשובות בתוכי,

דברים שהחיים הביאו לנו וששינו אותנו ואת החיים שלנו מאד,

משמעות לכל המסע המטורף שעברנו סביב הנושא הזה.

לא הכל קל לי עדיין, אבל ב''ה אני היום במקום אחר ממש.

הייתי יכולה להתחיל לפרט -

את הדברים שעזרו לי להתפייס עם הבדיקות,

את הדברים שעוזרים לי להתמודד עם הטבילה,

את הדברים שעזרו לי להתמודד עם בעייה של ביוץ קבוע לפני טבילה,

את הדברים שעוזרים לי לעבור ממצב של היתר למצב של איסור (והפוך),

את הדברים שעוזרים לי להעריך מאד את תקופת האיסור ולזרום עם דיני ההרחקות,

את הדברים שעוזרים לי לגבי העניין הזה של לשתף אדם שלישי (רב, יועצת וכו')

את המסקנות שלי לגבי הנושא של בודקות טהרה וכו'

אבל נראה לי שיותר מועיל לסכם את העניין

ולכתוב שבעיניי המפתח הוא לחפש - עד שמוצאים. 

זה נכון לגבי מקווה שמרגישים בו בנוח וזה נכון לגבי כתובת הלכתית להתייעצויות.

[וספציפית לגבי רב פוסק, בעיניי קריטי לחפש דמות שמרגישים איתה טוב מאד.

מישהו שממש מבין את הדברים שאני מסבירה. שיש לו סבלנות לשמוע את כל הצדדים של המקרה. את כל הפרטים.

אם יש קושי או מצוקה רגשית, שיש לו את חכמת הלב להקשיב גם לזה, עד הסוף.

שיש לו אמפתיה אמתית, שמבין מה זה כאב ומה זה צער ומה זה נפש האדם ומה זה שלום בית.

המסע האישי שלנו הוביל אותי להכיר שיש הרבה מאד קולות, ביניהן גם קולות גדולות מאד ומפתיעות מאד.

כידוע, כדי לשמור על ההלכה, ברבים מורים בצורה מסוימת וסטנדרטית. אבל כשזה מגיע למקרים פרטיים, כשיש מורכבויות, כשיש סבל נפשי וכשיש פגיעה בשלום בית - קיימות דרכים שהן אמנם בדיעבד לרוב הציבור, אבל יכולות להיות לגמרי לכתחילה בשביל זוגות מסויימים.

ולכן כל-כך חשוב להתייעץ, להעיז לשאול, לשקף באופן אמיתי מה המצב שלנו.

וכדי לעשות זאת, חשוב לחפש דמות שמרגישים שאפשר להפנות אליה שאלות רגישות, ושזה יהיה שווה את המאמץ הגדול הזה].

שנזכה לקיים את המצוות האלה מתוך אמונה, ביטחון, שמחה וקלות ❤🙏🏼

בכלל על השרשור המחזק שלך,תודה

אבל הכיוון הזה, מאיפה הרעיונות המהממים האלה?יש לך שיעורים קבועים?

התחברתי במיוחד לחלק של הטומאה והטהרה בזמן המקדש ומה שנותר מכך, כמה קדושה הזוגיות שלנו 

ותדעי שהיית חלק משרשרת מופלאה של ה' להוציא אותי מקושי מאד גדול ומתמשך בנושא

נראה לי אני אקנה את הספר בזכותך"

כותבת גם מה שעולה לי בנושא:

* כמה דברים על הפן הטכני

מה שלי אישית עוזר מאוד הם כמה דברים:

1. רב צמוד (הרב זכריה בן שלמה המדהים) לכל שאלה שהיא, בין אם זה בבדיקות, מראות, מהות וכל דבר שקשור לנושא הזה של טהרת המשפחה.

כמובן שגם רבני מכון פועה, נשמת וכו' גם ליווי אותי הרבה מאוד בחיים.

בתקופה של השנים האחרונות אני צמודה לליווי של הרב זכריה, ומרגישה שהזוגיות וגם בפן האישי - כל אלו מאוד נתרמים.

המון רוגע.

המון שלווה.

המון שמחה. 

ב"ה!

2. פיתוח העצמי והאישיות, התפתחות אישית וכו' - מאוד תורם לכל העניין גם של טהרת המשפחה וגם של יחסי האישות עצמם אצל כל איש ואישה - כיוון שחלק חשוב מאוד במיניות טובה הוא חיות (בשורוק) - ככל שאנחנו מרגישות יותר "חיות", יותר בעשייה, יותר פועלות, יותר בעלות ערך ומשמעות וטוב - זה יכול להשפיע לטובה גם על הפן הזה.

3. דימוי עצמי חיובי - כל מה שגורם לאישה להריגש טוב עם עצמה.

להרגיש יפה.

להרגיש נחשקת.

להרגיש מושכת.

בין אם זה בגדים, סטייליסטית שתעזור בכך,

קוסמטיקאית,

לייזר או הרדת שיער אחרת לצמיתות,

קרמים, בשמים, שמנים עם ריחות טובים,

תסרוקות, איפור, נעליים, אקססוריז, ביגוד מחמיא לאינטימיות וכן הלאה.

כאשר האישה מרגישה טוב עם עצמה - זה מקפיץ את כל הנושא בכמה וכמה דרגות.

דימוי עצמי הוא חלק מאוד חשוב במערכת יחסים.

4. להבין וללמוד ולדעת מהם ההלכות מעיקר הדין

ומהם חומרות או הנהגות וכדומה.

מעיקר הדין יש כמובן את ארבעת הכללים הידועים:

אשתו - אחרי חופה וקידושין

אשתו בטהרתה - לאחר טבילה כהלכה

בחדרי חדרים - כאשר רק שניהם נמצאים שם

ברצון שניהם - מובן

ועל גבי אלו שאר הדברים יכולים להיות מנהגים שונים, פסיקות שונות, חומרות, מחלוקות וכן הלאה.

אבל זה הבסיס.

וזוג שלשניהם מתאים אותו הבסיס ומרגישים גם אישית, גם הלכתית וכו' שזו דרכם - זה יכול מאוד מאוד לשמח את שניהם, להרגיע, להוריד תפיסות דתיות שעלולות לעכב וכן הלאה...

5. כנ"ל כמו בסעיף 4, גם לעניין הבדיקות והזמן שאסורים עצמו.

ללמוד.

לשאול.

לעיתים לכתחילה יורו לזוג לעשות את המינימום הנדרש בבדיקות (הפסק + בדיקה 1 בראשון לנקיים + בדיקה אחת בשביעי לנקיים), לקצר את ימי הדימום, 

לא להיאסר כאשר מותרים

כל דיני כתמים כמובן וכל מיני עצות איך לא להיאסר,

וכמובן ידיעה מה מקבל טומאה ומה בכלל לא, גם אם ראינו עליו דם ממש (למשל נייר טואלט, תחתונית וכן הלאה - שוב, אולי לא לפי כל הפסיקות. אבל לפי גדולים ורבים כן.)

כל העניין הזה של ידיעה מראש שממש לא כל דם או כתם אוסר,

שממש לא צריך "להתאבד" על מספר הבדיקות וכל השאר -

אלא יש מרחב הלכתי מאוד מאוד רחב ומאפשר,

מבין ויודע,

קשוב לנפש האדם,

קשוב לצרכים של הזוג הספציפי הזה,

ערכים שונים שרב עםפ כתפיים רחבות לוקח בחשבון

וכמובן עומק וידע הלכתי - כל אלו גורמים באמת לאותו משפט שאומרים": שרב עם כתפיים רחבות יודע דווקא איפה להתיר ולא איפה לאסור.

וזו נקודה מאוד מהותית שמשפיעה על כל עניין טהרת המשפחה, ועל כל החוויה של זה.

6. במקווה עצמו -

שוב, ללמוד מה צריך,

מה ממש לא צריך,

את הנחת הזו,

את הידיעה שהתפקיד של הבלנית או אך ורק לבדוק שכל הגוף והשיער במים ותו לא.

בידיעה של האוטונומיה של הגוף ושמותר ואף רצוי לבקש מהבלנית להסתובב וכדומה אם לא נעים, ורק לעשות את תפקידה האמור,

בחירת מקום נעים, נשים נעימות שיהיו הבלניות, מקום נגיש ונוח וכן הלאה.

הכנה כמה ימים קודם על מנת לא להיכנס ללחץ,

עשייה מאותו היום - יום מרגוע, להוריד בו כל מיני משימות שהן לא בגדר חובה, לקבל עזרה, להקליל בסטנדרטים שלנו לניקיון הבית וכו' באותו היום

וכל מה שיגרום לנו להגיע רגועות כמה שיותר, נינוחות כמה שיותר, שמחות כמה שיותר.

7. למידה של כל ההלכות וקבלת הדרכת כלות טובה, או למידה עצמאית בהמשך אם לא (או אם כן ורוצים להעמיק)

גם בדיני הרחקות, גם בימי פרישה וכו' - כל זה שוב לקבל הדרכה מרב ששנינו הולכים על פיו, ביחס לזוג עצמו, למצב עצמו, ולימוד נכון שלא גורם לנו ךחשוב שהכל רק מעיק מעיק ואסור אסור וחושך אחד גדול. ממש לא כך.

* כמה דברים על הפן הרגשי-מהותי

אז ב"ה נשואים 14+ שנים, וכמובן שבשנים הראשונות כל פעם של קבלת המחזור הייתה מלווה בעצב גדול וקושי גדול,

אבל בשנים האחרונות אני מרגישה שמשהו שם השתנה.

הגעתי למצב שהתפיסה שלי על כל הנושא הרבה יותר חיובית.

אני ממש מרגישה כאשר אני מקבלת מחזור ש"עוד 12 ימים בערך אנחנו מתחתנים!"

ממש מחזיר אותי לתקופה של האירוסין,

כמה היה קשה לשמור נגיעה, כמה חיכינו לחתונה, כמה ספרנו את הימים.

אז מבט כזה אצלי שאומר לי "הנה עוד שבוע את מתחתנת!

עוד 4 ימים החתונה!

הקירבה!

המפגש!"

זה גורם לי להתרגשות,

געגוע

כמיהה

כיסופים

ואני מצליחה הרבה יותר להבין את המשפט של חז"ל "שתהא חביבה עליו כשעת כניסתה לחופה".

תמיד קראתי את המשפט הזה כלאחר יד.

אבל בשנים האחרונות, בעיקר בשנתיים האחרונות, ממש מרגישה אותו על בשרי.

*אני* מרגישה ממש כלה!

מרגישה שזה יום החתונה!

העוצמות של הקירבה,

העוצמות של הגעגוע,

של ההתחדשות

של הרצון

של הכמיהה

וואו זה עושה כ"כ כ"כ הרבה טוב לקשר בעיניי

הפעמים הללו שיש מפגש מחודש לאחר התקופה שבה היה אסור, ממש מדמות את יום הנישואין עצמו, את ההתרגשות תחת החופה, את הבחירה אחד בשנייה, התשוקה העוצמתית, הפרפרים בבטן, המחשבות הטובות על האהוב/ה, ההתכווננות, התפילות, המעמד,

זה ממש מרגיש לי מתנה אדירה.

אני מרגישה בתוך המעגל הזה של הטהרה איך נשים יכולות לזכות לחוות עוצמות חדשות בזוגיות ובתשוקה, שלא חלמתי שאפשר להגיע אליהן ועוד אחרי שנים רבות, וזה כל פעם מפתיע מחדש מעוצמה והאפשרות והגודל של הדברים.

ממש מעניקות לעצמנו (ולבן הזוג ולביחד שלנו) מתנה של קבלת חוויה מדהימה ועוצמתית ומיוחדת וייחודית ואדירה.

יכולה עוד להאריך בזה אבל לא נראה לי שאצליח להביא לידי מילים את ההרגשה או החוויה הזו...

כמה שזה נשמע מצחיק אבל בכנות אני מדמיינת שעוד מעט אני מתחתנת שוב וכך אני סופרת את הימים עד שתגיע החתונה...

אז גם אם זה 12 ימים,

אני אומרת לעצמי, אה! יופי! רק עוד 12 ימים נשארו לחתונה! מה זה 12 ימים בשבילך? קטן עלייך! הרי חיכית הרבה הרבה יותר מזה!

אולי זה גם יותר קל לי כי המחזורים אצלי יותר ארוכים בממוצע (30+ ולא פחות), כל שזמן הטהרה הרבה יותר גדול מזמןם האיסור.

ב6 וחצי השנים האחרונות (בעצם 5 וחצי אם מורידים את ההנקה) המציאות שלנו היא באמת של חודש חודש, אבל כאמור- משהו כמו חודש + כל פעם בגלל הנתון הנ"ל. וזה ממש טוב לנו ב"ה.

- כמובן שגם בתקופה שבה אסורים, התקשורת, הבעת האהבה בדרכים אחרות שמגע אינו כלול בהן,

העמקה של הזוגיות, שיחות עמוקות וארוכות,

עשיית דברים משותפים יחד או כל דבר אחר שיכול לחזק ולהעצים את הזוגיות מעוד בחינות - מבורך ועוזר מאוד מאוד.

וגם עשייה של דברים מחות לזוגיות,

בין אם זה לתת זמן לעצמי, במיוחד בימי הוסת עצמה,

זמן של יותר מנוחה

של יותר הקשבה לעצמי, לגוף שלי

של יותר התכנסות פנימה

לדעת גם לעצור לפעמים.

לקבל את המתנות שיש בלעצור.

ובהמשך להתרכז גם בעוד מעגלים בחיים שיש להם יותר פנאי כעת - משפחה, הורים, אחים, חברות, שכנים, עבודה, תחביבים, העמקה עם הילדים, פרויקטים שחשובים לנו ואין תמיד פנאי אליהם וכן הלאה...

בעצם מחלקים את הזמן שלהם לעוד ועוד מעגלים

ממש כמו "לכל זמן ועת..."

והאיזון שזה יוצר יכול לשמח מאוד.

- נקודה נוספת: לראות את יום הטבילה כהזדמנות להתחבר יותר לגוף שלנו,

לשים אליו לב,

לאהוב אותו,

לטפח אותו,

להרגיש יפייפיה, נשית,

להקדיש לו את מלוא היחס החיובי והאוהב ותשומת הלב

לעבור איבר איבר בגוף ולהודות לקב"ה שהכל בריא, שאני בריאה,

שהכל מתפקד ב"ה, 

ניקיון, טיפוח, ממש ה"עיון" הזה שעושים וכל ההכנות - הן הזדמנות מצוינות להתחבר מחדש לגוף ולאהוב אותו ולשמוח בו, כל איבר וכל פיסה מהגוף. תודה לך ה' עליה!

הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולהתבונן גם בצד החיצוני ולהקדיש לו את הטיפוח הכי טוב שמגיע לנו, ממש "טיפול 10,000 " ומתוכו לשמוח גם בפנימיות שלנו.

* כמה דברים על הוסת עצמה:

האמת שלימוד עמוק עד כמה המחזוריות הזו והוסת עצמה היא בעצם *טובה* לגוף שלנו,

היא בעצם מנקה,

מוציאה פסולת,

אפילו מרזה,

עד כמה הגוף שלנו בריא כך

ועוד העמקה בכך - יכולה מאוד מאוד לעזור (לי עוזרת אישית).

שמעתי כמה וכמה הרצאות ולימוד בנושא. אבל אני חושבת שהכי התחברתי להרצאות של עינת לב שמדברת על כך,

ולשמוע עד כמה התהליך עצמו תורם לאישה, היה מפעים. בנכות.

אני מרגישה עכשיו אחרי שנים רבות של קבלת וסת, שאני אפילו שמחה בכך.

מרגישה את הבריאות ואת הטוב שזה נותן לי לגוף. ממש כך.

קצת קשה להסביר זאת כך בלי לשמוע את העומק של הדבירם, אבל מאוד ממליצה.

יש בפודקאסט של ד"ר מיכל פרינס ממרכז יה"ל כמה שיחות עם עינת לב בדיוק על הנושא הזה. ממליצה בחום לשמוע.

ומצרפת עוד נקודה עליה כתבתי בעבר בהרחבה:

* לגבי הנקודה של הבדידות כאשר אסורים -

זו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (ואולי כולן?) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבההה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!!!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- מממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

אז מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

אבל זה רק מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

זה לא שבעלך לא אוהב אותך פתאום

זה לא שהוא רוצה להתרחק ממך

וברור שגם לא את ממנו

זה בדיוק בדיוק להיפך!

שהוא כל כך אוהב אותך לכן זה כל כך קשה לו!!!

שאת כ"כ אוהבת אותו לכן כ"כ קשה לך!

וזה לא פחות ממדהים!

מדהים מדהים מדהים!

תראי את הקירבה הזו

הרצון הזה

האהבה הזו

איזה כיף ואיזו זכות שיש ביניכם את זה גם אחרי שנים של נישואין!

זה כ"כ לא מובן מאליו וממש לא כולם זוכים לכך!!!

המקום הזה שכתבת,

שדווקא כשאסורים את רוצה קירבה נפשית ומילולית וכו' - זה כ"כ טבעי ונורמלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה נשים (כולל אני עצמי

העניין הוא שלפעמים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!!!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!!!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!!!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!!!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיךלהבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרותאולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו 

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל 

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!!!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יוםפ.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

זהו נראה לי

שוב תודה @בארץ אהבתי היקרה על השירשור המדהים.

קודם כל תודה רבה לך על כל המילים הטובות והמשמחות, מחמם את הלב מאוד

מנסה לענות (וסליחה אם בקצרה כרגע, לא מגיעה כרגע ליותר מכך לצערי):

1. אז קודם כל כמובן כמובן שהגוף שלך לא דפוק חס ושלום!

הוא בריא, ופורה, ומתפקד

הוא מדמם כי כעת זהו זמן הוסת,

כי כרגע התהליך הביולוגי שלו של כל ההתנקות והמעגל הביולוגי מורה לו להוציא כל מה שלא נצטרך החוצה.

אם הדימום גורם לך לאי נוחות שלא מאפשרת לך להיות ניידת כלל - אולי כדאי לחשוב על כיוון של טמפונים מספיק חזקים או גביעוניות.

בדרך זו לא צריכה להיות כל בעיה בהתניידות, אין שום לכלוך או טפטוף, כמעט לא רואים ולא מרגישים את ההתעסקות עם הדם עצמו, חוץ מהחלפת הטמפון, בצורה נינוחה רגועה ופרטית בשירותים...

- לגבי הכאב מהבדיקות - אם יש כאן עניין של כאב, וכאב אפילו יותר מהממוצע - אולי שווה לבחון את הנושא בצורה פרטית.

כלומר, גם בצד ההלכתי של הקלות ופסיקות שיותאמו *לך* אישית

וגם בפן הרפואי מה ניתןלעשות כדי להקל

וגם בפן הנפשי כנ"ל.

- זה שאת עושה בדיקה אחת בראשון שביעי והפסק - את ממש לא צריכה להרגיש דפוקה מזה, כי אם זוהי הפסיקה עבורך - המצב הזה הוא *לכתחילה* *עבורך* ועם כל הנתונים המשוקללים שלך!

ו*זה* רצון ה' במקרה הזה!

- ואם צוואר הרחם רגיש - הוא חלילה לא דפוק, אלא רגיש ואולי יותר נוטה להיפצע.

לכן שוב, עם גב הלכתי, הטכני, רפואי ונפשי - ניתן להתייחס ספציפית למקרה הזה ולמצוא פתרונות שיגרמו לך לרווחה נפשית שכה חשובה כאן.

- לגבי הנקודה ש*את* עוברת הכל - נכון יקרה. לצערנו חלק מהקללה של חווה וחטא האדם הראשון...

יחד עם זאת, אולי כדאי לשנות את ההסתכלות דווקא על הימים האלה לימים של *התכנסות פנימה*

שבמקום לצפות ליהות 100% עבור כולם כמו כל הזמן -

להיות כמה שאפשר 100% כלפי עצמך.

לחמול על עצמך

לתת לעצמך מנוחה

רגיעה.

התכנסות פנימה.

צבירת כוחות.

מה שאומר - לקבל את כל העזרה והסיוע בימים הללו, בלי שום נקיפות מצפון

להוריד סטנדרטים מראש בימים הללו - גם, בלי מצפון,

למצוא כמה שיותר זמן למנוחה, מנוחת הגוף ומנוחת הנפש,

כמה שיותר לשכב, לפנק את עצמך, להשתבלל, לנוח, להתרוקן, להעניק לעצמך את האהבה וההכלה גם במצבים כאלה,

להעניק לעצמך את היכולת לעצור ולעשות סטופ מדי פעם.

לאפס את השעון הפנימי.

וכל, מתוך ההתכנסות הזו פנימה דווקא,

לאחר מכן תוכלי אפילו להעניק לסביבה ביתצר שאת ועם יותר כוחות.

כי כשאת מלאה ומתמלאת בעצמך - יש לך הרבה יותר כוחות ויכולת להעניק לאחרים,

יש לסביבה הרבה יותר *אותך*, הרבה יותר "ציפצופית"

2. לגבי המרחב ההלכתי הרחב ,המאפשר וכו' - אולי אם בנקודה הזו עדיין מאוד קשה ויש פערים - זה אומר שאת, אתם, עדיין בדרך במציאת הכתובת המדויקת עבורכם בפן ההלכתי?

אולי זה האיתות לחפש ולמצוא רבנים ודרך פסיקה עם כתפיים רחבות שכן קשובה לכל הצרכים של האדם, של האישה?

ויש, ב"ה יש בשפע!

הזכרתי בהודעתי את הרב שאני הולכת לפיו, ויש עוד הרבה מאוד, שווה לברר, לבדוק, לחפש, עד שמוצאים ב"ה

3. לגבי הלימוד הנכון שלא גורם לנו לחשוב שהכל רק מעיק ואסור:

אני חושבת שהתמקדות במה *כן* אפשר בימים הללו,

מה כן מומלץ,

איפה כן לכוון את הכוחות,

במקום רק במה לא - יכול מאוד לעזור.

(פירטתי על כל המה כן בהודעה המקורית שלי בשרשור)

וגם לגבי המה לא -

את ממש ממש לא מצורעת!

*אתם* כרגע, בעלך ואת, בתקופה של איסור. הוא בדיוק אותו דבר כמוך. אסורים אחד לשניה.

בגלל מושגים שאנחנו לא מבינים בהם של טומאה וטהרה, אבל לא מתוך מקום של פחיתות חלילה או מצורעת חלילה, ממש ממש לא יקרה!

אלא להיפך, מתוך מקום שדווקא הקשר בין איש לאשתו הוא קודש הקודשים

ובכדי להגיע לקודש יש את התנועה הזו של ריחוק וקירבה, זמן איסור וזמן היתר,

מתוך הגדולה של זה, מתוך הגדולה והייקר שלך, ולא חלילה מצורעת!

- וגם כאן לגבי כל דיני ההרחקות - למצוןא ולחפש פסיקה שבה תרגישו שזה מותאם אליכם, ללא החמרות אלא מעיקר הדין. יש כמובן דברים שהם אסורים, אבל יש כאן מרחב של עוד דברים שהם חומרות, ואולי במצב כמו שאת מתארת החומרות הללו ממש לא נכונות, אלא ההתרכזות רק בעיקר הדין?
 

בהצלחה רבה יקרה,

איזו מקסימה את שאת מבררת ושואלת ורוצה לדייק ובסך הכל רוצה לעשות את דבר ה' יתברך ולהרגיש גם טוב בדרך, זו שאיפה מקסימה בעיניי ונכונה כ"כ!

וזה לגמרי אפשרי ב"ה!

את בדרך ואת תגיעי!

השרשור המדהים הזה והנשים המדהימות בו יכוליםפ לשפוך עוד קצת ועוד קצת אור על כל הנושא, כל פעם מזווית שונה וייחודית שכל אחת מביאה, ולעזור בכך לכולנו

רק אור וטוב יקרה 🙏❤🙏

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.