כשמתקרבים כשאסורים, זה קרבה נפשית הרבה יותר חזקה לדעתי

וגם זה עוזר באמת לפתור את הדברים עד העומק

הרבה פעמים המגע מחפה על הקשים, ואז כשאסורים אפשר להגיע לנושאים חשובים וללמוד איך להתקדם בזוגיות (כן כן, להתקדם גם בתקופה הזאת)

הנושא של המקווה ממש אהוב עליי,
אני אוהבת את זה וממש רוצה לקחת את הזמן ולהנות עם עצמי קצת
אחרי כל הטרוף של לסדר את הילדים ולהתארגן בבית...

אבל יש לי כזה תחושה שבעלי ממש לא אוהב שלוקח לי מדי הרבה זמן
הוא עוקץ אותי כל פעם שלוקח יותר זמן מהרגיל...
מצד אחד זה מרגש אותי כי הוא ממש ממש כבר מחכה(: לכן לא רוצה לגרום לו לחכות יותר מדי
אבל גם רוצה זמן לעצמי
אשמח לעצות!

האמת שמה שאותי מחזק הרבה פעמים זו המחשבה שאני עוד חוליה, חלק משרשרת של נשים ששומרות על זה.

אם אמא שלי, וסבתא שלי, וסבתא רבא (ועד הסבתא של סבתא של סבתא שטבלה במי קרח ברוסיה) כ"כ התאמצו לשמור על זה, בטח בתקופות שזה היה הרבה יותר מורכב מהיום - אז גם אני מסוגלת. עכשיו הגיע תורי.

ואז במצבים שממש קשה זה עוזר לי לעשות קצת זום אאוט, לראות את הכל בפרספקטיבה הרבה יותר רחבה. נותן להכל משמעות רחבה יותר ממה שקורה כאן ועכשיו, וזה מקל עלי קצת. עוזר לי לרצות להתאמץ יותר.

(ד"א, המחשבה הזאת עזרה לי מאוד גם בלידה ואחריה. להרגיש שאני לא הראשונה ולא האחרונה שעוברת את זה. כל הנשים שלפני עברו לידה ובזכותן אני כאן, ועכשיו הגיע הזמן לעשות את החלק שלי. ומתרגשת לחשוב על כך שבעתיד בעז"ה אלווה את הבת שלי כשהיא בעצמה תלך ללדת...)

ואשמח לקרוא גם את התגובה שלך @בארץ אהבתי, תמיד לומדת ממך הרבה

כי לי דווקא זה ממש עזר

צריך להיות עקביים וסבלניים ובעיקר אמונה בה' ואמונה בשיטה

או שאני לא זוכרת...

קודם כל שרשור חשוב! יישר כח!

מבחינה טכנית, אני מרגישה שהכח שלי הוא בלהכיר את ההלכות. פשוט לדעת כי ידע זה כח. ורוב הדברים הבסיסיים פשוט כתובים בדרכי טהרה או בספרים אחרים של טהרת המשפחה. (כמובן שכשצריך לשאול רב- לשאול אבל ההתנהלות הבסיסית של הבדיקות, ההרחקות, ההכנות וכו' אפשר למצוא כתוב.) קורה לי לא פעם פשוט לפתוח ספר בעצמי. כך גם פעמים רבות מבינים מה הלכה ומה חומרה. ומודה שרמת ההקפדה על חומרות משתנה. לדוגמא אחרי הפלה הורדתי כמה שיותר דברים שהם לא הלכה אלא חומרה.

עוד עוזר לי קצת לקבל את זה כעובדה קיימת ולא להכנס לתסכולים כל פעם למה זה ככה וכו'.

עוד משהו- להשתדל להוריד בנושאים האלה את השורש פ.ד.ח. אין פדיחות! באופן אישי, שואלת בד"כ רב שהוא קרוב משפחה ומכיר אותי טוב, ולא נכנסת רגשית (גם בזכות האישיות המדהימה שלו, הענייניות והניתוק של זה משאר הקשר המשפחתי).

כנ"ל לגבי הטבילה. משתדלת שלא יראו, ואם ראו, ראו.

ותמיד לשאול-נו, ואז? הרב יודע שעשיתי היום הפסק- נו, ואז? גיסתי יודעת שטבלתי. נו, ואז? 

מבחינה רגשית- זה קשוח. מאוד. לי אישית אחרי שמתחילים ה7 נקיים יותר קל, גם כי רואים את האופק וגם כי "התרגלתי" כבר לחיות בלי חיבוקים וכו' הימים הראשונים יותר קשים. מה שעוזר לי זו המחשבה על הימים הטובים שיבואו אחרי (ב"ה ב"ה עם מחזורים יחסית ארוכים) וגם ההבעה של הגעגוע אחד לשני. מה שעוד עוזר זה לא לוותר על פינוי זמן לשיחות משמעותיות ומקרבות בינינו, במיוחד לפני השינה.

לגבי המקווה- אני ממש אוהבת. ב"ה יש קרוב אלינו מקווה מהמם ממש וזה משדרג את האוירה. הכנתי לי רשימת שירים שמכניסים אותי לאוירה שמחה ורגועה ומשמיעה אותם בפלאפון בזמן שאני מתארגנת במקווה.

סתם תדעי שברוב המקוואות הגדולים

יש מנקות מיוחדת במקווה

שכל תפקידן הוא בדיוק מה שאת עושה-לנקות בין הטובלות ()גם מחטאות שירותים ואמבטיה..הכל)

אני בהלם שאת צריכה לעשות את זה

לי למשל, זה היה ממש גורם לתחושה רעה אחרי כל הנקיון וההכנות לנקות חדר לא שלי

וחוץ מזה את מהממת וכתבת מהמם

ממש נגע ללב המסירות שלך למצווה

צריך לעמוד עם 10 קילו ברזל, והוא חושב שצריך חמישים..

אז מה ,תשימי 10 ותטמני את הראש בחול? באמת מנסה להבין.

הרב לא עובד בשבילך ואומר לך את מה שאת רוצה לשמוע. 

זה לא עובד ככה. רב להשכיר?

ומתחברת לגישה של בעלות מוחלטת על הגוף וכו

אבל מפה ועד לבוא בגישה שחייבים להתיר לי

ושבגלל שקבענו חדר במלון אז זה ברור יצא טהור 

הדרך רחוקה

התורה היא תורת חיים

ויש הלכה שצריך לעמוד בה כן גם אם נגרם מזה צער או אכזבה..

אבל ברור שבכל מצב אם קשה עדיף להקל 

אבל מתוך איך שכתבת

היה נשמע שזה מעבר

התורה חייבת תמיד להיות בהתאמה מוחלטת עם רצונותינו ותשוקותינו?

לא.

הדיאלוג שתיארת עם ההפסק

לוקחת את זה

במקום הלחץ הזה של 'יאללה עד נקי, ורק שלא יהיה פה איזה משהו ולא בא ליייי'

זה כזה משחרר!

אהבתי! תודה!

ועשית חשק ללכת לקורס

רבים וממושכים,

ולאחר שנה שלמה בה היינו מותרים סה"כ ימים בודדים,

בפעם האחרונה שעשיתי הפסק והייתי מאד סקפטית, מתוחה ומאד לחוצה ומפחדת

פתאום נכנסה לי המחשבה- מה עם לבקש מה'?

מה עם פשוט להגיד לו, אני רוצה להיות טהורה לבעלי,

אני רוצה לקבל חיבוק מבעלי,

רוצה להרגיש אהובה

ואכן- מאותו רגע, פשוט התחלתי להתפלל על זה,

בכל רגע שהזדמן לי...

לפני כל בדיקה,

לפני כל כניסה לשירותים (כל פעם כזו מהווה טראומה עבורי ממס' הפעמים שהכל השתבש לי....)

בקשתי, דברתי אתו, הסברתי לו שהוא אבא שלי והוא בטח יודע כמה אני זקוקה כבר לחיבוק, כמה אני זקוקה לפעם אחת שבעה נקיים בלי שאלות, כתמים, ועוגמת נפש רבה

וב"ה, ב"ה, באהבתו הרבה אלי הוא אכן זיכה אותנו בשבוע נקי וזך, בלי שאלות ובלי תהיות

מודה, ומבקשת על העתיד

ומשתפת אתכן

כי הוא כ"כ אוהב אותנו

הוא רק רוצה שנבקש

מאחלת לי ולכולן הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא

ושהתקופות הללו רק יקרבו אותנו אל הקב"ה

בס''ד

בשנים הראשונות של הנישואין, זה היה תחום נוראי בשבילי.

אין לי מספיק מילים כדי לתאר לכן את רמות הקושי שהיו לי עם סעיפיו השונים. פשוט אין לי מילים.

אני חושבת שמההתחלה, לצד הקושי הנוראי, חיפשתי.

חיפשתי מדריכה טובה (וזכיתי לאחת כזאת ב''ה, רק זה לא היה מספיק),

חיפשתי כתובת שמתאימה לנו מבחינת השאלות ההלכתיות,

חיפשתי תשובות לשאלות הנוקבות והכואבות שהיו לי,

והייתי בטיפול, גם...

בדרך נתקלתי בשליחים לא משהו, שעשו נזק לא קטן.

אבל המשכנו בעלי ואני בחיפוש -

ותודה לה' וזכינו גם לקבל

כתובות שטובות לנו,

תשובות והסברים שכליים וגם תשובות בתוכי,

דברים שהחיים הביאו לנו וששינו אותנו ואת החיים שלנו מאד,

משמעות לכל המסע המטורף שעברנו סביב הנושא הזה.

לא הכל קל לי עדיין, אבל ב''ה אני היום במקום אחר ממש.

הייתי יכולה להתחיל לפרט -

את הדברים שעזרו לי להתפייס עם הבדיקות,

את הדברים שעוזרים לי להתמודד עם הטבילה,

את הדברים שעזרו לי להתמודד עם בעייה של ביוץ קבוע לפני טבילה,

את הדברים שעוזרים לי לעבור ממצב של היתר למצב של איסור (והפוך),

את הדברים שעוזרים לי להעריך מאד את תקופת האיסור ולזרום עם דיני ההרחקות,

את הדברים שעוזרים לי לגבי העניין הזה של לשתף אדם שלישי (רב, יועצת וכו')

את המסקנות שלי לגבי הנושא של בודקות טהרה וכו'

אבל נראה לי שיותר מועיל לסכם את העניין

ולכתוב שבעיניי המפתח הוא לחפש - עד שמוצאים. 

זה נכון לגבי מקווה שמרגישים בו בנוח וזה נכון לגבי כתובת הלכתית להתייעצויות.

[וספציפית לגבי רב פוסק, בעיניי קריטי לחפש דמות שמרגישים איתה טוב מאד.

מישהו שממש מבין את הדברים שאני מסבירה. שיש לו סבלנות לשמוע את כל הצדדים של המקרה. את כל הפרטים.

אם יש קושי או מצוקה רגשית, שיש לו את חכמת הלב להקשיב גם לזה, עד הסוף.

שיש לו אמפתיה אמתית, שמבין מה זה כאב ומה זה צער ומה זה נפש האדם ומה זה שלום בית.

המסע האישי שלנו הוביל אותי להכיר שיש הרבה מאד קולות, ביניהן גם קולות גדולות מאד ומפתיעות מאד.

כידוע, כדי לשמור על ההלכה, ברבים מורים בצורה מסוימת וסטנדרטית. אבל כשזה מגיע למקרים פרטיים, כשיש מורכבויות, כשיש סבל נפשי וכשיש פגיעה בשלום בית - קיימות דרכים שהן אמנם בדיעבד לרוב הציבור, אבל יכולות להיות לגמרי לכתחילה בשביל זוגות מסויימים.

ולכן כל-כך חשוב להתייעץ, להעיז לשאול, לשקף באופן אמיתי מה המצב שלנו.

וכדי לעשות זאת, חשוב לחפש דמות שמרגישים שאפשר להפנות אליה שאלות רגישות, ושזה יהיה שווה את המאמץ הגדול הזה].

שנזכה לקיים את המצוות האלה מתוך אמונה, ביטחון, שמחה וקלות ❤🙏🏼

בכלל על השרשור המחזק שלך,תודה

אבל הכיוון הזה, מאיפה הרעיונות המהממים האלה?יש לך שיעורים קבועים?

התחברתי במיוחד לחלק של הטומאה והטהרה בזמן המקדש ומה שנותר מכך, כמה קדושה הזוגיות שלנו 

ותדעי שהיית חלק משרשרת מופלאה של ה' להוציא אותי מקושי מאד גדול ומתמשך בנושא

נראה לי אני אקנה את הספר בזכותך"

כותבת גם מה שעולה לי בנושא:

* כמה דברים על הפן הטכני

מה שלי אישית עוזר מאוד הם כמה דברים:

1. רב צמוד (הרב זכריה בן שלמה המדהים) לכל שאלה שהיא, בין אם זה בבדיקות, מראות, מהות וכל דבר שקשור לנושא הזה של טהרת המשפחה.

כמובן שגם רבני מכון פועה, נשמת וכו' גם ליווי אותי הרבה מאוד בחיים.

בתקופה של השנים האחרונות אני צמודה לליווי של הרב זכריה, ומרגישה שהזוגיות וגם בפן האישי - כל אלו מאוד נתרמים.

המון רוגע.

המון שלווה.

המון שמחה. 

ב"ה!

2. פיתוח העצמי והאישיות, התפתחות אישית וכו' - מאוד תורם לכל העניין גם של טהרת המשפחה וגם של יחסי האישות עצמם אצל כל איש ואישה - כיוון שחלק חשוב מאוד במיניות טובה הוא חיות (בשורוק) - ככל שאנחנו מרגישות יותר "חיות", יותר בעשייה, יותר פועלות, יותר בעלות ערך ומשמעות וטוב - זה יכול להשפיע לטובה גם על הפן הזה.

3. דימוי עצמי חיובי - כל מה שגורם לאישה להריגש טוב עם עצמה.

להרגיש יפה.

להרגיש נחשקת.

להרגיש מושכת.

בין אם זה בגדים, סטייליסטית שתעזור בכך,

קוסמטיקאית,

לייזר או הרדת שיער אחרת לצמיתות,

קרמים, בשמים, שמנים עם ריחות טובים,

תסרוקות, איפור, נעליים, אקססוריז, ביגוד מחמיא לאינטימיות וכן הלאה.

כאשר האישה מרגישה טוב עם עצמה - זה מקפיץ את כל הנושא בכמה וכמה דרגות.

דימוי עצמי הוא חלק מאוד חשוב במערכת יחסים.

4. להבין וללמוד ולדעת מהם ההלכות מעיקר הדין

ומהם חומרות או הנהגות וכדומה.

מעיקר הדין יש כמובן את ארבעת הכללים הידועים:

אשתו - אחרי חופה וקידושין

אשתו בטהרתה - לאחר טבילה כהלכה

בחדרי חדרים - כאשר רק שניהם נמצאים שם

ברצון שניהם - מובן

ועל גבי אלו שאר הדברים יכולים להיות מנהגים שונים, פסיקות שונות, חומרות, מחלוקות וכן הלאה.

אבל זה הבסיס.

וזוג שלשניהם מתאים אותו הבסיס ומרגישים גם אישית, גם הלכתית וכו' שזו דרכם - זה יכול מאוד מאוד לשמח את שניהם, להרגיע, להוריד תפיסות דתיות שעלולות לעכב וכן הלאה...

5. כנ"ל כמו בסעיף 4, גם לעניין הבדיקות והזמן שאסורים עצמו.

ללמוד.

לשאול.

לעיתים לכתחילה יורו לזוג לעשות את המינימום הנדרש בבדיקות (הפסק + בדיקה 1 בראשון לנקיים + בדיקה אחת בשביעי לנקיים), לקצר את ימי הדימום, 

לא להיאסר כאשר מותרים

כל דיני כתמים כמובן וכל מיני עצות איך לא להיאסר,

וכמובן ידיעה מה מקבל טומאה ומה בכלל לא, גם אם ראינו עליו דם ממש (למשל נייר טואלט, תחתונית וכן הלאה - שוב, אולי לא לפי כל הפסיקות. אבל לפי גדולים ורבים כן.)

כל העניין הזה של ידיעה מראש שממש לא כל דם או כתם אוסר,

שממש לא צריך "להתאבד" על מספר הבדיקות וכל השאר -

אלא יש מרחב הלכתי מאוד מאוד רחב ומאפשר,

מבין ויודע,

קשוב לנפש האדם,

קשוב לצרכים של הזוג הספציפי הזה,

ערכים שונים שרב עםפ כתפיים רחבות לוקח בחשבון

וכמובן עומק וידע הלכתי - כל אלו גורמים באמת לאותו משפט שאומרים": שרב עם כתפיים רחבות יודע דווקא איפה להתיר ולא איפה לאסור.

וזו נקודה מאוד מהותית שמשפיעה על כל עניין טהרת המשפחה, ועל כל החוויה של זה.

6. במקווה עצמו -

שוב, ללמוד מה צריך,

מה ממש לא צריך,

את הנחת הזו,

את הידיעה שהתפקיד של הבלנית או אך ורק לבדוק שכל הגוף והשיער במים ותו לא.

בידיעה של האוטונומיה של הגוף ושמותר ואף רצוי לבקש מהבלנית להסתובב וכדומה אם לא נעים, ורק לעשות את תפקידה האמור,

בחירת מקום נעים, נשים נעימות שיהיו הבלניות, מקום נגיש ונוח וכן הלאה.

הכנה כמה ימים קודם על מנת לא להיכנס ללחץ,

עשייה מאותו היום - יום מרגוע, להוריד בו כל מיני משימות שהן לא בגדר חובה, לקבל עזרה, להקליל בסטנדרטים שלנו לניקיון הבית וכו' באותו היום

וכל מה שיגרום לנו להגיע רגועות כמה שיותר, נינוחות כמה שיותר, שמחות כמה שיותר.

7. למידה של כל ההלכות וקבלת הדרכת כלות טובה, או למידה עצמאית בהמשך אם לא (או אם כן ורוצים להעמיק)

גם בדיני הרחקות, גם בימי פרישה וכו' - כל זה שוב לקבל הדרכה מרב ששנינו הולכים על פיו, ביחס לזוג עצמו, למצב עצמו, ולימוד נכון שלא גורם לנו ךחשוב שהכל רק מעיק מעיק ואסור אסור וחושך אחד גדול. ממש לא כך.

* כמה דברים על הפן הרגשי-מהותי

אז ב"ה נשואים 14+ שנים, וכמובן שבשנים הראשונות כל פעם של קבלת המחזור הייתה מלווה בעצב גדול וקושי גדול,

אבל בשנים האחרונות אני מרגישה שמשהו שם השתנה.

הגעתי למצב שהתפיסה שלי על כל הנושא הרבה יותר חיובית.

אני ממש מרגישה כאשר אני מקבלת מחזור ש"עוד 12 ימים בערך אנחנו מתחתנים!"

ממש מחזיר אותי לתקופה של האירוסין,

כמה היה קשה לשמור נגיעה, כמה חיכינו לחתונה, כמה ספרנו את הימים.

אז מבט כזה אצלי שאומר לי "הנה עוד שבוע את מתחתנת!

עוד 4 ימים החתונה!

הקירבה!

המפגש!"

זה גורם לי להתרגשות,

געגוע

כמיהה

כיסופים

ואני מצליחה הרבה יותר להבין את המשפט של חז"ל "שתהא חביבה עליו כשעת כניסתה לחופה".

תמיד קראתי את המשפט הזה כלאחר יד.

אבל בשנים האחרונות, בעיקר בשנתיים האחרונות, ממש מרגישה אותו על בשרי.

*אני* מרגישה ממש כלה!

מרגישה שזה יום החתונה!

העוצמות של הקירבה,

העוצמות של הגעגוע,

של ההתחדשות

של הרצון

של הכמיהה

וואו זה עושה כ"כ כ"כ הרבה טוב לקשר בעיניי

הפעמים הללו שיש מפגש מחודש לאחר התקופה שבה היה אסור, ממש מדמות את יום הנישואין עצמו, את ההתרגשות תחת החופה, את הבחירה אחד בשנייה, התשוקה העוצמתית, הפרפרים בבטן, המחשבות הטובות על האהוב/ה, ההתכווננות, התפילות, המעמד,

זה ממש מרגיש לי מתנה אדירה.

אני מרגישה בתוך המעגל הזה של הטהרה איך נשים יכולות לזכות לחוות עוצמות חדשות בזוגיות ובתשוקה, שלא חלמתי שאפשר להגיע אליהן ועוד אחרי שנים רבות, וזה כל פעם מפתיע מחדש מעוצמה והאפשרות והגודל של הדברים.

ממש מעניקות לעצמנו (ולבן הזוג ולביחד שלנו) מתנה של קבלת חוויה מדהימה ועוצמתית ומיוחדת וייחודית ואדירה.

יכולה עוד להאריך בזה אבל לא נראה לי שאצליח להביא לידי מילים את ההרגשה או החוויה הזו...

כמה שזה נשמע מצחיק אבל בכנות אני מדמיינת שעוד מעט אני מתחתנת שוב וכך אני סופרת את הימים עד שתגיע החתונה...

אז גם אם זה 12 ימים,

אני אומרת לעצמי, אה! יופי! רק עוד 12 ימים נשארו לחתונה! מה זה 12 ימים בשבילך? קטן עלייך! הרי חיכית הרבה הרבה יותר מזה!

אולי זה גם יותר קל לי כי המחזורים אצלי יותר ארוכים בממוצע (30+ ולא פחות), כל שזמן הטהרה הרבה יותר גדול מזמןם האיסור.

ב6 וחצי השנים האחרונות (בעצם 5 וחצי אם מורידים את ההנקה) המציאות שלנו היא באמת של חודש חודש, אבל כאמור- משהו כמו חודש + כל פעם בגלל הנתון הנ"ל. וזה ממש טוב לנו ב"ה.

- כמובן שגם בתקופה שבה אסורים, התקשורת, הבעת האהבה בדרכים אחרות שמגע אינו כלול בהן,

העמקה של הזוגיות, שיחות עמוקות וארוכות,

עשיית דברים משותפים יחד או כל דבר אחר שיכול לחזק ולהעצים את הזוגיות מעוד בחינות - מבורך ועוזר מאוד מאוד.

וגם עשייה של דברים מחות לזוגיות,

בין אם זה לתת זמן לעצמי, במיוחד בימי הוסת עצמה,

זמן של יותר מנוחה

של יותר הקשבה לעצמי, לגוף שלי

של יותר התכנסות פנימה

לדעת גם לעצור לפעמים.

לקבל את המתנות שיש בלעצור.

ובהמשך להתרכז גם בעוד מעגלים בחיים שיש להם יותר פנאי כעת - משפחה, הורים, אחים, חברות, שכנים, עבודה, תחביבים, העמקה עם הילדים, פרויקטים שחשובים לנו ואין תמיד פנאי אליהם וכן הלאה...

בעצם מחלקים את הזמן שלהם לעוד ועוד מעגלים

ממש כמו "לכל זמן ועת..."

והאיזון שזה יוצר יכול לשמח מאוד.

- נקודה נוספת: לראות את יום הטבילה כהזדמנות להתחבר יותר לגוף שלנו,

לשים אליו לב,

לאהוב אותו,

לטפח אותו,

להרגיש יפייפיה, נשית,

להקדיש לו את מלוא היחס החיובי והאוהב ותשומת הלב

לעבור איבר איבר בגוף ולהודות לקב"ה שהכל בריא, שאני בריאה,

שהכל מתפקד ב"ה, 

ניקיון, טיפוח, ממש ה"עיון" הזה שעושים וכל ההכנות - הן הזדמנות מצוינות להתחבר מחדש לגוף ולאהוב אותו ולשמוח בו, כל איבר וכל פיסה מהגוף. תודה לך ה' עליה!

הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולהתבונן גם בצד החיצוני ולהקדיש לו את הטיפוח הכי טוב שמגיע לנו, ממש "טיפול 10,000 " ומתוכו לשמוח גם בפנימיות שלנו.

* כמה דברים על הוסת עצמה:

האמת שלימוד עמוק עד כמה המחזוריות הזו והוסת עצמה היא בעצם *טובה* לגוף שלנו,

היא בעצם מנקה,

מוציאה פסולת,

אפילו מרזה,

עד כמה הגוף שלנו בריא כך

ועוד העמקה בכך - יכולה מאוד מאוד לעזור (לי עוזרת אישית).

שמעתי כמה וכמה הרצאות ולימוד בנושא. אבל אני חושבת שהכי התחברתי להרצאות של עינת לב שמדברת על כך,

ולשמוע עד כמה התהליך עצמו תורם לאישה, היה מפעים. בנכות.

אני מרגישה עכשיו אחרי שנים רבות של קבלת וסת, שאני אפילו שמחה בכך.

מרגישה את הבריאות ואת הטוב שזה נותן לי לגוף. ממש כך.

קצת קשה להסביר זאת כך בלי לשמוע את העומק של הדבירם, אבל מאוד ממליצה.

יש בפודקאסט של ד"ר מיכל פרינס ממרכז יה"ל כמה שיחות עם עינת לב בדיוק על הנושא הזה. ממליצה בחום לשמוע.

ומצרפת עוד נקודה עליה כתבתי בעבר בהרחבה:

* לגבי הנקודה של הבדידות כאשר אסורים -

זו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (ואולי כולן?) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבההה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!!!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- מממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

אז מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

אבל זה רק מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

זה לא שבעלך לא אוהב אותך פתאום

זה לא שהוא רוצה להתרחק ממך

וברור שגם לא את ממנו

זה בדיוק בדיוק להיפך!

שהוא כל כך אוהב אותך לכן זה כל כך קשה לו!!!

שאת כ"כ אוהבת אותו לכן כ"כ קשה לך!

וזה לא פחות ממדהים!

מדהים מדהים מדהים!

תראי את הקירבה הזו

הרצון הזה

האהבה הזו

איזה כיף ואיזו זכות שיש ביניכם את זה גם אחרי שנים של נישואין!

זה כ"כ לא מובן מאליו וממש לא כולם זוכים לכך!!!

המקום הזה שכתבת,

שדווקא כשאסורים את רוצה קירבה נפשית ומילולית וכו' - זה כ"כ טבעי ונורמלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה נשים (כולל אני עצמי

העניין הוא שלפעמים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!!!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!!!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!!!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!!!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיךלהבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרותאולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו 

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל 

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!!!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יוםפ.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

זהו נראה לי

שוב תודה @בארץ אהבתי היקרה על השירשור המדהים.

קודם כל תודה רבה לך על כל המילים הטובות והמשמחות, מחמם את הלב מאוד

מנסה לענות (וסליחה אם בקצרה כרגע, לא מגיעה כרגע ליותר מכך לצערי):

1. אז קודם כל כמובן כמובן שהגוף שלך לא דפוק חס ושלום!

הוא בריא, ופורה, ומתפקד

הוא מדמם כי כעת זהו זמן הוסת,

כי כרגע התהליך הביולוגי שלו של כל ההתנקות והמעגל הביולוגי מורה לו להוציא כל מה שלא נצטרך החוצה.

אם הדימום גורם לך לאי נוחות שלא מאפשרת לך להיות ניידת כלל - אולי כדאי לחשוב על כיוון של טמפונים מספיק חזקים או גביעוניות.

בדרך זו לא צריכה להיות כל בעיה בהתניידות, אין שום לכלוך או טפטוף, כמעט לא רואים ולא מרגישים את ההתעסקות עם הדם עצמו, חוץ מהחלפת הטמפון, בצורה נינוחה רגועה ופרטית בשירותים...

- לגבי הכאב מהבדיקות - אם יש כאן עניין של כאב, וכאב אפילו יותר מהממוצע - אולי שווה לבחון את הנושא בצורה פרטית.

כלומר, גם בצד ההלכתי של הקלות ופסיקות שיותאמו *לך* אישית

וגם בפן הרפואי מה ניתןלעשות כדי להקל

וגם בפן הנפשי כנ"ל.

- זה שאת עושה בדיקה אחת בראשון שביעי והפסק - את ממש לא צריכה להרגיש דפוקה מזה, כי אם זוהי הפסיקה עבורך - המצב הזה הוא *לכתחילה* *עבורך* ועם כל הנתונים המשוקללים שלך!

ו*זה* רצון ה' במקרה הזה!

- ואם צוואר הרחם רגיש - הוא חלילה לא דפוק, אלא רגיש ואולי יותר נוטה להיפצע.

לכן שוב, עם גב הלכתי, הטכני, רפואי ונפשי - ניתן להתייחס ספציפית למקרה הזה ולמצוא פתרונות שיגרמו לך לרווחה נפשית שכה חשובה כאן.

- לגבי הנקודה ש*את* עוברת הכל - נכון יקרה. לצערנו חלק מהקללה של חווה וחטא האדם הראשון...

יחד עם זאת, אולי כדאי לשנות את ההסתכלות דווקא על הימים האלה לימים של *התכנסות פנימה*

שבמקום לצפות ליהות 100% עבור כולם כמו כל הזמן -

להיות כמה שאפשר 100% כלפי עצמך.

לחמול על עצמך

לתת לעצמך מנוחה

רגיעה.

התכנסות פנימה.

צבירת כוחות.

מה שאומר - לקבל את כל העזרה והסיוע בימים הללו, בלי שום נקיפות מצפון

להוריד סטנדרטים מראש בימים הללו - גם, בלי מצפון,

למצוא כמה שיותר זמן למנוחה, מנוחת הגוף ומנוחת הנפש,

כמה שיותר לשכב, לפנק את עצמך, להשתבלל, לנוח, להתרוקן, להעניק לעצמך את האהבה וההכלה גם במצבים כאלה,

להעניק לעצמך את היכולת לעצור ולעשות סטופ מדי פעם.

לאפס את השעון הפנימי.

וכל, מתוך ההתכנסות הזו פנימה דווקא,

לאחר מכן תוכלי אפילו להעניק לסביבה ביתצר שאת ועם יותר כוחות.

כי כשאת מלאה ומתמלאת בעצמך - יש לך הרבה יותר כוחות ויכולת להעניק לאחרים,

יש לסביבה הרבה יותר *אותך*, הרבה יותר "ציפצופית"

2. לגבי המרחב ההלכתי הרחב ,המאפשר וכו' - אולי אם בנקודה הזו עדיין מאוד קשה ויש פערים - זה אומר שאת, אתם, עדיין בדרך במציאת הכתובת המדויקת עבורכם בפן ההלכתי?

אולי זה האיתות לחפש ולמצוא רבנים ודרך פסיקה עם כתפיים רחבות שכן קשובה לכל הצרכים של האדם, של האישה?

ויש, ב"ה יש בשפע!

הזכרתי בהודעתי את הרב שאני הולכת לפיו, ויש עוד הרבה מאוד, שווה לברר, לבדוק, לחפש, עד שמוצאים ב"ה

3. לגבי הלימוד הנכון שלא גורם לנו לחשוב שהכל רק מעיק ואסור:

אני חושבת שהתמקדות במה *כן* אפשר בימים הללו,

מה כן מומלץ,

איפה כן לכוון את הכוחות,

במקום רק במה לא - יכול מאוד לעזור.

(פירטתי על כל המה כן בהודעה המקורית שלי בשרשור)

וגם לגבי המה לא -

את ממש ממש לא מצורעת!

*אתם* כרגע, בעלך ואת, בתקופה של איסור. הוא בדיוק אותו דבר כמוך. אסורים אחד לשניה.

בגלל מושגים שאנחנו לא מבינים בהם של טומאה וטהרה, אבל לא מתוך מקום של פחיתות חלילה או מצורעת חלילה, ממש ממש לא יקרה!

אלא להיפך, מתוך מקום שדווקא הקשר בין איש לאשתו הוא קודש הקודשים

ובכדי להגיע לקודש יש את התנועה הזו של ריחוק וקירבה, זמן איסור וזמן היתר,

מתוך הגדולה של זה, מתוך הגדולה והייקר שלך, ולא חלילה מצורעת!

- וגם כאן לגבי כל דיני ההרחקות - למצוןא ולחפש פסיקה שבה תרגישו שזה מותאם אליכם, ללא החמרות אלא מעיקר הדין. יש כמובן דברים שהם אסורים, אבל יש כאן מרחב של עוד דברים שהם חומרות, ואולי במצב כמו שאת מתארת החומרות הללו ממש לא נכונות, אלא ההתרכזות רק בעיקר הדין?
 

בהצלחה רבה יקרה,

איזו מקסימה את שאת מבררת ושואלת ורוצה לדייק ובסך הכל רוצה לעשות את דבר ה' יתברך ולהרגיש גם טוב בדרך, זו שאיפה מקסימה בעיניי ונכונה כ"כ!

וזה לגמרי אפשרי ב"ה!

את בדרך ואת תגיעי!

השרשור המדהים הזה והנשים המדהימות בו יכוליםפ לשפוך עוד קצת ועוד קצת אור על כל הנושא, כל פעם מזווית שונה וייחודית שכל אחת מביאה, ולעזור בכך לכולנו

רק אור וטוב יקרה 🙏❤🙏

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

דר דוד דניס לווינסקי. איך הוא.

האם עושה בעצמו אולטרסאונד או שולח לטכנאית?

(בכללית, אז לא יודעת מה הנוהל על אולטרה סאונד)

הוא היה נחמד ממש אבל הפנה אותנו סתם למוניטור ומעקב צפוף כי העובר קטן כשהוא היה אחוזון 18, שזה לא כזה קטן...

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6