פחד מוות

אבא שלי הגיש בקשה לרשיון נשק

עכשיוו יש ביקוש גדול של נשקים!!

ברוך השם!!

כאילו זה עצוב..

ברור שמפחדים אבל אני נגיד חושבת על זה שאם לי היה מצב כזה הוא אחר ואאלה מה היה קורה בפועל אניי לא יודעת אבל עכשיו אני חושבת על זה שלי אסור לפחד כי אני לא יראה לערבים שאני מפחדת מהם ושמעתי את אבא בדיוק השניה הוא דיבר כאן עם איזה מישהו ואבא שלי אמר לו ''בסוף ערבים הם כלום הבעיה זה אנחנו'' ואז הוא הסביר שאם מישהו יכנס עכשיו לבית שלנו בלי אישור אז נעיף אותו (כאילו מישהו לא טוב) וזה משהו שגם השמאלנים הכי קיצונים מבינים. אז בעצם זה בעיה של המדינה שלנו שלא מעייפים אותם ושלא מבינים שהם לא אמורים להיות בארץ שלנו!

בנוסף אבא שלי אמר שאולי זה הדרך של ה' להגיד לנו את זה ואולי ככה כל העם יחזרו בתשובה ויבינו זאת...

אבל בהחלט חזק

לכו תדעו מה יקרה

כל הפיגועים האלה מזכירים ימים עברו.
אינתיפדות שהיו כאן, והמצב היה מתוח כל הזמן. לא היה יום של שקט. אלפים של נרצחים בפיגועים ושלא לדבר על כל הפעוצים והפגועים, לא מעט פגועי חרדה מאותם ימים. אנחנו חיים במינה מוטרפת שהשגרה שלה אינה שגירה. 
דורות על גבי דורות של ילדים גדלים למציאות אימתית. בפחד תמידי. 
זה לא נורמלי. באף מדינה בעולם זה לא נתפס, אז איך אצלנו זאת הנורמה? 
חייבים להתעורר ולעשות משהו עם זה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....