בעקבות המצבאנונימית בהו"ל
מה מחזק אתכם?
אני מרגישה שאני ממש לא רגועה ובעלי בדיוק בקיצון השני מבחינתו לשלוח למסגרות הכל בסדר והכל רגיל
אני לבד עם החרדה יש לי כאבי בטן ובחילות ואני רק מודה לה שאני כנראה לא בהריון (הפרשות יבשות לפני מחזור זה סימן שאין נכון?) ואני לא יודעת איך להביא ילדים לעולם כזה אכזר וקשה
הדיבור על מחר עושה לי רע והדמיונות מה יהיה משתקים אותי
מרגישה שאני עוד רגע משתגעת
מבינה אותךmiki052

אני מתפללת כל יום, שמה צדקה- צדקה תציל ממוות

ובנוסף שמתי לכל ילד בתיק וגם לבעלי תיקון הכללי. סגולה לשמירה.

לפני שיוצאים מהבית אנחנו אומרים תפילה קצרה לשמירה.

והרבה אמונה שלכל כדור יש כתובת.

זה מה יש.

ה' יעזור.

מבינה אותך ממש 💔. משתפת משהו שבדיוק כתבתי למישהי אחרתקמה ש.
בס״ד
עם עריכות קלות. אבל לפני הכל - חיבוק יקרה!!!!!!!

הרגשתי ככה בדיוק ב״אינטיפדת הסכינים״, כשהיו דקירות על ימין ועל שמאל, לפני 6 שנים. הייתי הולכת דרוכה ברחוב, נמנעת מרחובות מסוימים, איפה שפועלים ערבים עבדו בבנייה - ואז מגלה שגם ברחוב הבא יש שטח בבנייה עם פועלים אחרים. מייצרת בראשי תסריטים על מה אעשה עם הותקף ח״ו, כשאני עם ילד בן 3 ותינוקת בעגלה. האם אצעק לילד לרוץ בכל הכוח ואדחוף את העגלה בירידה עד שעובר אורח יקלוט מה קורה ויציל את התינוקת? וכו׳ וכו׳. יומם ולילה... מצב של חרדה מתמשך, בראש ובגוף.

ואז, הייתה לי שיחה עם חברה שרה אז בחור מסוכן ביו״ש והיא דווקא לא פחדה והייתה מלאה באמונה.

זאת היתה כזאת תפנית בשבילי. הבנתי שאני יכולה אחרת. שאני יכולה להשתחרר מהפחד. הכל מושגח ומה שצריך לקרות יקרה. ובינתיים למה לי לאבד את החיים שלי? כי כשאני מלאה בחרדה, אני לא חיה. אני בחיים, כל בני הבית והקרובים בחיים ב״ה. ואני - לא חיה. ולמה לי לתת להם את הניצחון הזה, יימח שמם?

אז החלטתי לפתוח חדשות רק פעם ביום, להצצה קצרה וזהו. תליתי שלט גדול מעודד בבית. שמתי שירי מורל (״עם ישראל לא מפחד״ של שווקי חגג אז, ועוד כמה מהסוג הזה). החלטתי להתמקד רק בכאן ועכשיו. (וגם השתתפתי במיני סדנא להגנה עצמית נגד סכינים, אבל זה לא היה העיקר). ב״ה השינוי קרה באופן די מיידי ואני הרגשתי שאני חוזרת לעצמי, שאני חוזרת לחיות, ושככה נכון גם.

ברור שפה ושם עולה פחד מסוים, נגיד במהלך שומרי החומות, כשהיה משהו קרוב אלינו. ואולי מחר אני זאת שאבקש מכן חיבוק, כן? אבל בכללי אני מנסה כל הזמן להחזיר את עצמי לכאן ועכשיו - כי זה הדבר היחיד שיש לנו באמת בעולם הזה...

ושה׳ יביא לנו גאולה בקרוב בקרוב!!!!!!
חור מסוכן ביו''ש לא מסוכן מכל מקום אחר עיין ערך השבועאורוש3
סליחה לא התכוונתי לצאת עליך. זה פשוט נושא כאוב.
את מהממת וכל מילה שלך זהב
❤️ תודה יקרה. ברור!!!קמה ש.
בס״ד

למה את מתכוונת נושא כאוב? המציאות הבטחונית הכללית? או זה שאמרתי שהיא גרה במקום מסוכן?

אולי הייתי צריכה לכתוב את זה עם גרשיים. בסוף ה׳ מחליט מה יהיה מסוכן למי ואף אחד לא חסין. ואנחנו אומנם גרים באיזור אחר בארץ אבל אני באופן אישי ואנחנו כמשפחה לגמרי מגיעים לכל מיני מקומות ביו״ש.

התכוונתי לאיזשהו מקום שהוא באמת חור (לא סתם ישוב ביו״ש) ושידוע כמקום שקורים בו הרבה דברים, מקום קטן יחסית שההגעה אליו מחייבת נסיעה דרך קטע כביש עוין, עם כפרים ערביים משני הצדדים, שמחבלים אוהבים לחסום כדי לעשות פיגועים 😔. (בהשוואה זה כמו להתייחס לאיזור שער שכם כמו לאיזור מסוכן יותר מכל מיני מקומות אחרים בירושלים. כי בהצטברות של מקרים, קראו שם הרבה יותר פיגועים בשנים האחרונים מאשר ברוב השכונות של העיר). כתבתי את הדברים כדי להדגיש שזה שהחברה שלי שנסעה יום יום בקטע כביש נורא מסוכן (כי אובייקטיבית קורים שם הרבה יותר פיגועים) ועדיין הרגישה כך, זה נתן לי השראה ודרייב להסתכל על הפחדים שלי בצורה שונה.

מקווה שעכשיו זה נשמע לך אחרת...
עונה לך בפרטיאורוש3
תודה, אהבתילהשתמח
כשיש לי פחדים, לפעמים עוזר לי פשוט לשחרר. ה' נתן לי את החיים, הוא שולט בכל הדברים שמפחידים אותי. האחריות שלי היא לשמוח ולהתאמץ במה שכן בשליטתי.
🙏🏻🤍קמה ש.
מבינה אותך ממשפה לקצת
גם אני אתמול שאלתי את עצמי למה אני מביאה ילדים לעולם כזה נורא ומפחיד.

שמתי לב על עצמי שבלילה הכל נראה לי יותר קודר ומפחיד ומייאש ורע (בכל נושא) ובבוקר הכל חוזר לפורפורציות.
מקווה שגם אצלך הבוקר הביא רגיעה כלשהיא לנפש ולפחדים.
בול אני.אהבתחינם
בלילה אני במאית של סרט אימה
בבוקר גיבורה
לגמרי!פה לקצת
למרות שמודה שהבוקר אני מפחדת לצאת איתם לגן שעשועים 😐
וואי, בדיוק..רק טוב=)
אתמול בלילה שגעתי את בעלי,
איך הגיוני שכל זה טוב מלמעלה?
ואומרים שהיה נס גדול שהצליחו להרוג אותו מיד,
אז למה ה' מלכתחילה תכנן שיהיה כזה פיגוע?
אוף, שום תשובה לא מתיישבת לי הלב ופיגועים כאלה ממש מערערים לי את האמונה😢
חוץ מזה שאני מתה מפחד.. כל לילה מדמיינת תסריטים נוראיים..😑
גם אני לגמרי! כל כך הרבה פעמיםמשהי חמדמדה

בכל מיני תחומים בבוקר יותר נרגע ובלילה נראה רע ומפחיד ושחור וקודר

אני מה זה מבינה אותךסמיילי12
ומקווה שאלוקים לא מקשיב לכל מה שאני אומרת ברגעים כאלה.
שאני מרחמת על התינוק שבבטן שלי ולאיזה עולם אני מביאה אותו.
ואמרתי לבעלי שלדעתי אנחנו לא צריכים להביא עוד ילדים🥺
עם כל ילד החרדה שלי גדלה. מרגישה שלא היה חודש אחד שגידלנו אותם בנחת ובשלווה🤕

אני גם מבינה אותך.נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ז באדר ב תשפ"ב 12:16
אתמול הרגשתי
הכי חזק
שהערבים לא רוצים אותנו בשום מקום.
צריך לזכור שהם הרעים ואנחנו הטובים!
עובדה שמגוש קטיף שהיה שלנו הייתה כזה פריחה וכזה ייצוא ושפע של ירוק וצבעוני...
וכשהערבים קיבלו אותו, הם לא הצליחו להפריח אותו.
(להשתלט על מבנים ולכבוש אותם לצרכיהם- אוניברסיטה, גן ילדים, בית ספר שכולם מחנכים לרוע צרוף...) זה לא נקרא להפריח. אם הם מחנכים לרצח ולשנאה סתם כי אנחנו יאהוד שלא באים להם טוב בעין? זהו, שאנחנו באים להם טוב מאוד בעין אבל הם לא מסוגלים עם האור, עם הטוב, עם הקדושה שלנו. לכן הם זוממים כל רגע להרוג להשמיד ולאבד.

צריך לדעת שאנחנו יהודים
יש עלינו שם ה'.
אנחנו בצד הנכון
אנחנו פועלים עם אל
ומוסיפים טוב.

והרעים לא מסוגלים להכיל את זה.
זה כמו קוץ בעיניים שלהם.
לכן הם רוצים להרוג ולהשמיד, כמו המן . ממש.
כל דור וההמן שלו, ההיטלר שלו, נבוכדנאצר שלו.

אנחנו נתחזק בטוב
אנחנו עושים טוב מעצם מהותנו כעם ישראל עם ה'.


נביא ילדים
נחנך אותם לעבודת ה' ולקודש
וה' רואה הכל. שומע הכל.


הוא עדיין לא פרע להם את החשבון
ו וואוווו כמה שהם הולכים לשלם....

זוכרת שהיה לרשות חוב ענק לחברת החשמל?
אז זה הרבה יותר מזה.


"השם איתנו
אל תיראו"



נשמור על כבוד ה'
נשצור על שלום הבית בינינו
נגדל את ילדינו
בשמחה
לתורה ולעבודת ה'
ועוד נראה מהם הרבה נחת יהודית אמיתית!


והעיקר
לא לפחד כלל


@סמיילי12
אין זה קשהסמיילי12
כשהייתי רווקה הדאגה שלי היתה בעיקר על עצמי.
עכשיו, עם הילדים, אני מרגישה שאני מחולקת לכמה מקומות ואני נשרפת מדאגה. ממש.

זה קשה ככ.

בכללי אני בן אדם חרדתי מאד מאד. כשמתחיל סבב בעזה אני מתחילה ממש לרעוד, פיזית.
אז זה עוד יותר קיצוני אצלי🥺

באמת מקווה שהקב"ה לא בקשיב לדיבורים שלי אתמול בלילה.
תדעי לך שבברסלב אומרים על ההתבודדות ככהנפש חיה.
כשבנאדם מתבודד ומתפלל ומדבר עם ה
על מה שהוא רוצה
כולל על עם ישראל

כביכול ה עוזב את מה שהוא מתעסק בו
ומקשיב לתפילה של אותו יהודי
והגזירה (אם הייתה) מתבטלת
רואים מזה כמה כוח יש לתפילות .
מהמםםםם חיזקת אותישירה_11


ברוך ה' זה מה דצריך. לחזק ולהתחזק בתפילות ומעשים טוביםנפש חיה.
❤ תודהסמיילי12
⁦♥️⁩⁦♥️⁩באהבהנפש חיה.
ואווו ריגשתלפניו ברננה!
כתבת ממש חזק ונכון
מזדהה הנפש שלי נחלשה בימים האחרוניםהושיענו נא
בעבר הייתי פחות חרדתית בדברים האלה. אבל היום.. עם בעל ושני ילדים אני מוצאת את עצמי משותקת מפחד ברגעים מסוימים. מתפללת לבורא עולם שישמור על הקטנים שלנו ושישמור עלינו בשבילם ובשבילנו. רועדת מהמחשבות שעולות לי לראש ולא מסוגלת אפילו לכתוב אותן. רק שנזכה לגדל את הילדים שלנו עד 120 ושנזכה לראות אותם גדלים בשמחה.. רק שנהיה בית שלם של בעל, אישה, וילדים.
ולצערי יש רגעים שהאמונה נחלשת.. ואז מנסה לחזק את עצמי. ולראות את הטוב האין סופי שה' שולח מנגד. ומתפללת שישמור לנו על כל זה. ורק רוצה לעבוד אותו בשמחה ולהרבות במצוות.. וכמה פתאום דברים מסוימים מתגמדים ומקבלים פרופורציות.
וחושבת נגיד על רוכבי האופניים אתמול שניצלו.. ה' שמר עליהם כי לא הגיע זמנם. והכול מדויק בהשגחה פרטית. אפילו שהיא יכולה להיות מרעידה.
כתבתי מבולגן ומבולבל כי הלב שלי מרגיש ככה..
אני כל כך איתך זה כל כך מפחידשירה_11

ובעצם מי לא....

אני משקשקת מפחד, מנסה להתחזק באמונה שה' קובע הכל ומסדר הכל אבל עדיין יש בי פחד,

בעלי יצא לעבודה הבוקר ואני לא רגועה לא רגועה עד שהוא יחזור,

מלחמה באמונה,

זה כבר לא דברים מפחידים באיזורים מסוימים

זה קרה אתמול בבני ברק ורק ממחיש שזה יכול להגיע  לכלללל מקום, הכי לא צפוי כביכול,

אם פעם היה מפחיד בעיקר ביו"ש ירושלים, וכו', עכשיו כל אחד מפחד בבית שלו,

 

לא הלכתי לעבודה מהפחד, ומנסה להתגבר 

צריך להתגבר להמשיך את החיים נכון

אבל הפחד התמידי הזה של מה יהיה...

 

אני כל פעם נזכרת בזוג הצעיר עם התינוקת שיצאו לתומם מהבית, מי היה מאמין שיצאו 3 ויחזרו 2????

זה רק ממחיש...

שאלה באמונהשירה_11

אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה

בין הפחד שיקרה משו לקרוביי או לי

לבין האמונה שה' שומר

כי יש לי תמיד את הפחד שנכון שהא שומר, אבל מה אם הוא החליט ח"ו ש...

 

בטוחה שגם היהודים שנרצחו אתמול היו בהרגשה של ה' שומר

 

סליחה אם אני מערערת מישי,

אני מנסה לחזור לשפיות 

ואולי זה יחזק פה כמה 

באופן כללי יש שמירה - השגחהנפש חיה.
על כל פרט ופרט יש השגחה פרטית
בגיוק לפספס את האוטובוס
בדיוק להתלכלך
בדיוק להיות בפיגוע ולא למות
בדיוק להיות שם ולהיפגע ולמסור נפש.

זה השגחת ה' שזה מה שיקרה.
ואולי הנרצחים סיימו את תפקידם כך?
ואולי גם השוטר הלא יהודי קיבל איזה עניין שבגללו נרצח באותו פיגוע?
שום צער לא בא לאדם בלי רצון ה' .
לרע או לטוב.

ממליצה ללמוד את שער הביטחון.
משתדלת מאוד לשמוע הרבה אמונהשירה_11

אבל זה החשש שלי,

מה אם תפקידי הוא כתפקידם?

התפקיד שלך מעצם היותך יהודייה, שונהנפש חיה.
יש בעולם דרגות
דומם
חי
צומח
אדם
נבדל (= ישראל, שנבדל מכל האנושות)


מהר"ל בספריו מדבר על זה

ונראה לי הרב שרקי גם.
ואנחנו כעם וכיחידים
מופיעים את אור ה בעולם.
על ידי מצוות
על ידי הוספת אור בעולם
ועל ידי קידוש ה' במעשים (לא במוות כאידאל!)


את זה האויבים לא יכולים להכיל
ונלחמים בזה בכל דרך

לכן זאת מלחמה בין דתות
לא סכסוך על פיסת אדמה.
לא לזה התכוונתישירה_11

ורק עכשיו אנ שמה לב שאני מנצלשת לה את השרשור בערך...

 

השאלה שלי היא אחרת 

אם תפקידך הוא כתפקידםלפניו ברננה!
אז זה רצון ה'.
תכלית הידיעה שלא נדע
ואם מסלול מסויים הוא מסלול שה' הועיד לנו בחיים, אז התפקיד שלנו הוא לקבל את הדין. אולי יותר מדוייק לומר שזה האתגר שלנו.
ה' החליט את מה שמדוייק לך.

וכל זה לא בא בסתירה לזה שאת חוששת להיפגע או שאחד מהמקרים שלך יפגע.
כי זה כל כך כואב.
זה קורע את הלב.
וכשדברים כאלו קורים נראה כאילו היום החשיך בבת אחת ולא יהיה שוב אור לעולם.
אבל גם שם, ה' מלווה אותנו, האמונה שהוא זה שמכוון ומדייק הכל היא מחזקת מאוד.
ואחרי תקופה בעצם מגלים שהשמיים כן מתבהרים.
הרי כולנו זוכרות תקופות קודמות של אינתיפאדות (גם אם לא קראו להם כך באופן רשמי..), ובין התקופות האלו החששות יורדים וחוזרים לחיים. אז בואו נתאמץ להישאר בחיים גם בתוך התקופה הזאת. תדעי שהדבקות בשגרה היא גם כלי טיפולי לטראומה וגם תשובת משקל לרשעים הארורים האלה.
לחיות בחששות לא יועיל. (התיקון האוטומטי תיקן לחדשות. גם זה לא יועיל )
כי גם מחצית כביש או נסיעה באוטו ואפילו מאכילת פיתה אדם יכול למות.
אז ברור שזה שונה כי אדם שנרצח מפיגוע לכאורה לא היה אמור למות. אבל אני כותבת לכאורה כי באמת זה ה' שהחליט לקחת דווקא אותו בדיוק כמו שהיה לוקח ח"ו אדם בתאונה.
כל הסיפורים על ההשגחה הפרטית, מעצור בנשק של המחבל, ילדים שלא נסעו עם אבא בסוף.. מראים כמה זה מדוייק.

מקווה שהצלחתי להבין ולענות על השאלה שלך.
זו תשובה קצת שכלית, שאמורה איכשהו להתיישב על הלב. העבודה היא בעיקר בקבלת הדין.
"דיין האמת" - זה מה שמברכים בלוויה.

ממליצה לך לחפש ראיונות עם אתיה דימנטמן. היא ממש מעבירה את המסר הזה כל פעם שהיא מדברת.

מצאתי לך קישורלפניו ברננה!
זה סרט שמישהו עשה על ישיבת חומש.
מומלץ בכללי לראות את הכל (25 דקות) אבל אם את רוצה רק את אתיה זה לקראת הסוף, בערך בחמש דקות האחרונות. יש לה גם עוד כל מיני ראיונות והמסרים האלו שזורים בכולם.
איפה הקישור?שירה_11


ערכתי. עכשיו את רואה?לפניו ברננה!
אם לא אז כנראה את צריכה לפתוח רימון או סינון אחר..
כן רואהשירה_11

תודה

ראיתי עכשיו את הסרטבארץ אהבתי
סרט חזק מאוד.. רק אומרת שיש שם כמה קטעים שהיו לי קשים לצפייה. סרט כואב ולא פשוט 😥
ואתיה באמת מיוחדת, וזה חזק לשמוע את הדיבורים שלה אחרי מה שהיא עברה...
נכון את צודקתלפניו ברננה!
גם לי היה קשה לצפייה..
יותר נכון לא הסתכלתי על חלקים מסויימים.
היא מדהימה!
הבנת את השאלה שלי והיטבת להסבירשירה_11

אז מה כאילו?

אני אמורה בעצם להשלים עם זה שעל אף האמונה ייתכן ואני לא זכאית וזה המסלול שה' קבע לי?

אני חושבת על הנשים של אותם יהודים שנפטרו, מי ינחם אותם???

 

ומחכה לבעלי שיחזור מהעבודה ורק חושבת כמה אני לא רוצה להישאר בלעדיו,

לא מצליחה להשלים עם זה,

אני יודעת שאני רק אתפלל שהשם ישים לי את המחשבות הנכונות,

כי שוב, זה לא שבוודאות תחשוב טוב יהיה טוב, כי אני יכולה לחשוב טוב אבל השם יחליט אחרת,

נכון שכל מה שהוא מחליט זה טוב, אבל לא תמד אפשר לראות את זה 

טוב אני לא פנויה להגיב על זה עכשיו.. מקווה בלי נדר בערב.לפניו ברננה!
בסוף יש לי עכשיו כמה דקות כי אני מניקהלפניו ברננה!
ועוד לא התחלתי זמן רינה.
דבר ראשון לשאלתך הראשונה - אני לא יודעת מה את "אמורה".
אני יודעת שככה אני משתדלת לחיות ככה את חיי. רק דיוק קטן - זה לא שאני לא זכאית, אולי בדיוק להיפך? הרי אנחנו מאמינים שה' לוקח את מי שסיים את תפקידו בעולם. ועוד יותר כשמדובר על מוות על קידוש ה'. אז ברור שלא נלך לחפש את זה, אנחנו מצווים "וחי בהם", אבל אנחנו מאמינים שיש הישארות הנפש ויש עולם שכולו טוב. אז כל עוד השליחות שלי היא פה בעולם הזה אני משתדלת להיות בה ולהוסיף טוב, ויודעת שיבוא יום (מקווה בגיל 120..) שהשליחות הזאת תיגמר ואני אמשיך למקום אחר טוב.
לגבי השאלה מי ינחם אותן? באמת אין מילים. רק ש"אנכי אנכי הוא מנחמכם".
הייתי בשבעה של דימנטמן כשלימור הר מלך - סון הגיעה לנחם.(בעלה נרצח בפיגוע כשהיה לה ילד אחד והיא הייתה בהריון, נפצעה, יילדו אותה כדי להציל את התינוקת. היום היא נשואה פעם שניה ויש לה משפחה גדולה).
היא אמרה לעצמה שמעכשיו השמחה תהיה פשוט שמחה אחרת. תמיד מהולה בעצב ובגעגוע. שהשמחה תגיע ממקום עמוק יותר, ושהיא תחזור לאט לאט.
רציתי להוסיף לך בהודעה הקודמת ושכחתי. אין לי זמן אז אני כותבת רק את ההתחלה כדי לזכור מה רציתי להגיד
כשהייתי בהריון ראו באולטרסאונד משהו חריג לתינוקת.
ואוו תודה שאת מקדישה מזמנ לכתוב לי שירה_11

אני מבינה את מה שאת אומרת, יותר מתיישב לי על הלב,

הפחד יישאר עד שאני יחדיר את לעצמי 

וטוב לשמוע ולהפנים את הנ"ל

♥️♥️♥️לפניו ברננה!
בשמחה ממש
את יודעת במקום לבזבז את הזמן בטלפון אז לעשות דברים מועילים..
זה היה בדיוק מתי שיצאתי לגן ואז קיבלתי על עצמי זמן רינה, לא שאני כזאת עבודה ולחוצה
רציתי להבהיר לגבי התשובה של מי ינחם אותן שנראה לי אין נחמה😥 אבל לומדים לחיות עם החור...

לגבי מה שרציתי לכתוב ולא היה לי זמן..
אז ראו לתינוקת משהו חריג ולא באמת ידעו מה זה.. וביומיום הראשונים נלחצתי מאוד ובכיתי המון מהחשש מה יהיה וכל מיני תרחישים שרצו בראש (ב"ה ב"ה היא בריאה ומקסימה ואין לה כלום וגם מה שראו היה משהו לא בעייתי ועכשיו הוא אפילו תקין ).
דיברתי עם אחותי שבאמת נולד לה ילד עם בעיה בריאותית רצינית, והיא אמרה לי ככה:

נכון תמיד אומרים שה' נותן ניסיון רק למי שמסוגל לעמוד בניסיון?
אם היו מספרים לי לפני שנה שעומד לקרות לי ככה וככה - הייתי אומרת שאין סיכוי שאני עומדת במצב כזה.
אני? בן אדם עם כוחות? להתמודד עם דברים כאלה? ובמקביל להמשיך להיות אמא שמחה ומשקיענית לגדולים שלי? חברות מסתכלות ומפרגנות לי אומרות שהן בחיים לא היו עומדות בכזה מצב, ואני גם הייתי אומרת בדיוק אותו הדבר לפני שנה.
ה' לא נותן ניסיון למי שיש כוחות, הוא נותן את הניסיון וביחד איתו נותן גם את הכוחות לעמוד בו.

אותי זה חיזק, והאמת גם די הרגיע אותי. (גם חלק מהדברים שכתבתי לך מוקדם יותר היו נקודות שעלו בשיחות איתה. אלו נקודות שבזמן משבר הרבה פעמים צריכים שיהיה מי שיעזור לנו להיזכר בהם...)
כתבת ממש יפה! ממש התחברתי...בארץ אהבתי
(גם בתגובות הקודמות, מגיבה על הכל ביחד)

ומוסיפה, שלי גם עוזר להבין שהחשש ממה שעלול להיות, לא יעזור לי בהתמודדות אם באמת משהו יקרה. זה לא שהמתח הנפשי מהאפשרות שזה יקרה, יעזור להתמודד טוב אם באמת ח"ו תהיה מציאות כזו.
כשמגיעים להתמודדות, אז צריכים לגייס כוחות להתמודד. וכמו שכתבת כל כך יפה - אז גם מקבלים את הכוחות להתמודד.
אבל לפני - זה לא מועיל להתעסק בזה. ורוב הסיכויים שגם לא יהיה רלוונטי, בעז"ה.
והאמונה שלי היא לא שה' ישמור עלי, אלא שהוא מכוון את כל המציאות, וכל מה שקורה הוא חלק מתכנית גדולה ממה שאני יכולה להבין, ובסופו של דבר הכל לטובה.

(בדיוק היום לבת שלי היה פצע שרציתי לחטא, והיא התלוננה שזה כואב לה, והסברתי לה שאני יודעת שזה כואב, אבל זה רק לטובתה, וזה ישמור על הפצע ויעזור לו להבריא יותר מהר.
ואז שמתי לב לניסוח שלי וחשבתי שצריך לזכור שככה זה גם בדברים שהקב"ה עושה לנו - לפעמים זה באמת כואב ושורף, אבל הקב"ה יודע שזה לטובתנו)
נכון, זאת נקודה שתכננתי לכתוב ושכחתילפניו ברננה!
ממש אהבתי את הדימוי לפצע!!
תודה על כל מה שכתבת בשרשור הזה🤍קמה ש.
♥️לפניו ברננה!אחרונה
אותי - לא נעים - מחזקת העובדה שלפחות מוות בפיגועמתואמת
הוא "על קידוש ה'"..
זוכרת איך בתור נערה (עכשיו אני רוב בהכחשה), בתקופת האינטיפדה השנייה, ביקשתי מה' שאם נגזר עליי כבר למות - אז שזה יהיה בפיגוע ולא בסתם איזו תאונה טיפשית, כדי שיהיה איזשהו "ערך" למוות שלי... (בעיניים בוגרות אני מנסה לנתח שהערך הוא שכל אסון לאומי כזה מקרב את הגאולה... אבל לא יודעת אם זה נכון...)

אבל אני כן מפחדת לאבד את הקרובים שלי... כי אמנם מוות בפיגוע הוא הרבה יותר "הירואי" - אבל החסר הוא אותו חסר... לא מסוגלת לחשוב על לאבד אותם... (ודווקא הם אלה שיוצאים ומסתובבים ואני פחות )
מבינה את החשיבה שלךשירה_11

שאם כבר למות, את על קידוש השם

עד כמה שידוע לי 

הם בטיסה שירה לגן עדן לא?

 

בתור ילדה בכיתה ב או ג תמיד התפללתי למות על קידוש השם, זה היה שייך לצדיקים בעיני ותמיד רציתי (לא למות!!! להיות מהצדיקים)

עד שבאיזה שיעור המורה אמרה זה אסור ואז הפסקתי....

אני גם ככה מאז שאני ילדה.נפש חיה.
במחשבה שאם צריך למות אז על ערך חשוב
כמו פיגוע או משהו כזה.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !