בעקבות המצבאנונימית בהו"ל
מה מחזק אתכם?
אני מרגישה שאני ממש לא רגועה ובעלי בדיוק בקיצון השני מבחינתו לשלוח למסגרות הכל בסדר והכל רגיל
אני לבד עם החרדה יש לי כאבי בטן ובחילות ואני רק מודה לה שאני כנראה לא בהריון (הפרשות יבשות לפני מחזור זה סימן שאין נכון?) ואני לא יודעת איך להביא ילדים לעולם כזה אכזר וקשה
הדיבור על מחר עושה לי רע והדמיונות מה יהיה משתקים אותי
מרגישה שאני עוד רגע משתגעת
מבינה אותךmiki052

אני מתפללת כל יום, שמה צדקה- צדקה תציל ממוות

ובנוסף שמתי לכל ילד בתיק וגם לבעלי תיקון הכללי. סגולה לשמירה.

לפני שיוצאים מהבית אנחנו אומרים תפילה קצרה לשמירה.

והרבה אמונה שלכל כדור יש כתובת.

זה מה יש.

ה' יעזור.

מבינה אותך ממש 💔. משתפת משהו שבדיוק כתבתי למישהי אחרתקמה ש.
בס״ד
עם עריכות קלות. אבל לפני הכל - חיבוק יקרה!!!!!!!

הרגשתי ככה בדיוק ב״אינטיפדת הסכינים״, כשהיו דקירות על ימין ועל שמאל, לפני 6 שנים. הייתי הולכת דרוכה ברחוב, נמנעת מרחובות מסוימים, איפה שפועלים ערבים עבדו בבנייה - ואז מגלה שגם ברחוב הבא יש שטח בבנייה עם פועלים אחרים. מייצרת בראשי תסריטים על מה אעשה עם הותקף ח״ו, כשאני עם ילד בן 3 ותינוקת בעגלה. האם אצעק לילד לרוץ בכל הכוח ואדחוף את העגלה בירידה עד שעובר אורח יקלוט מה קורה ויציל את התינוקת? וכו׳ וכו׳. יומם ולילה... מצב של חרדה מתמשך, בראש ובגוף.

ואז, הייתה לי שיחה עם חברה שרה אז בחור מסוכן ביו״ש והיא דווקא לא פחדה והייתה מלאה באמונה.

זאת היתה כזאת תפנית בשבילי. הבנתי שאני יכולה אחרת. שאני יכולה להשתחרר מהפחד. הכל מושגח ומה שצריך לקרות יקרה. ובינתיים למה לי לאבד את החיים שלי? כי כשאני מלאה בחרדה, אני לא חיה. אני בחיים, כל בני הבית והקרובים בחיים ב״ה. ואני - לא חיה. ולמה לי לתת להם את הניצחון הזה, יימח שמם?

אז החלטתי לפתוח חדשות רק פעם ביום, להצצה קצרה וזהו. תליתי שלט גדול מעודד בבית. שמתי שירי מורל (״עם ישראל לא מפחד״ של שווקי חגג אז, ועוד כמה מהסוג הזה). החלטתי להתמקד רק בכאן ועכשיו. (וגם השתתפתי במיני סדנא להגנה עצמית נגד סכינים, אבל זה לא היה העיקר). ב״ה השינוי קרה באופן די מיידי ואני הרגשתי שאני חוזרת לעצמי, שאני חוזרת לחיות, ושככה נכון גם.

ברור שפה ושם עולה פחד מסוים, נגיד במהלך שומרי החומות, כשהיה משהו קרוב אלינו. ואולי מחר אני זאת שאבקש מכן חיבוק, כן? אבל בכללי אני מנסה כל הזמן להחזיר את עצמי לכאן ועכשיו - כי זה הדבר היחיד שיש לנו באמת בעולם הזה...

ושה׳ יביא לנו גאולה בקרוב בקרוב!!!!!!
חור מסוכן ביו''ש לא מסוכן מכל מקום אחר עיין ערך השבועאורוש3
סליחה לא התכוונתי לצאת עליך. זה פשוט נושא כאוב.
את מהממת וכל מילה שלך זהב
❤️ תודה יקרה. ברור!!!קמה ש.
בס״ד

למה את מתכוונת נושא כאוב? המציאות הבטחונית הכללית? או זה שאמרתי שהיא גרה במקום מסוכן?

אולי הייתי צריכה לכתוב את זה עם גרשיים. בסוף ה׳ מחליט מה יהיה מסוכן למי ואף אחד לא חסין. ואנחנו אומנם גרים באיזור אחר בארץ אבל אני באופן אישי ואנחנו כמשפחה לגמרי מגיעים לכל מיני מקומות ביו״ש.

התכוונתי לאיזשהו מקום שהוא באמת חור (לא סתם ישוב ביו״ש) ושידוע כמקום שקורים בו הרבה דברים, מקום קטן יחסית שההגעה אליו מחייבת נסיעה דרך קטע כביש עוין, עם כפרים ערביים משני הצדדים, שמחבלים אוהבים לחסום כדי לעשות פיגועים 😔. (בהשוואה זה כמו להתייחס לאיזור שער שכם כמו לאיזור מסוכן יותר מכל מיני מקומות אחרים בירושלים. כי בהצטברות של מקרים, קראו שם הרבה יותר פיגועים בשנים האחרונים מאשר ברוב השכונות של העיר). כתבתי את הדברים כדי להדגיש שזה שהחברה שלי שנסעה יום יום בקטע כביש נורא מסוכן (כי אובייקטיבית קורים שם הרבה יותר פיגועים) ועדיין הרגישה כך, זה נתן לי השראה ודרייב להסתכל על הפחדים שלי בצורה שונה.

מקווה שעכשיו זה נשמע לך אחרת...
עונה לך בפרטיאורוש3
תודה, אהבתילהשתמח
כשיש לי פחדים, לפעמים עוזר לי פשוט לשחרר. ה' נתן לי את החיים, הוא שולט בכל הדברים שמפחידים אותי. האחריות שלי היא לשמוח ולהתאמץ במה שכן בשליטתי.
🙏🏻🤍קמה ש.
מבינה אותך ממשפה לקצת
גם אני אתמול שאלתי את עצמי למה אני מביאה ילדים לעולם כזה נורא ומפחיד.

שמתי לב על עצמי שבלילה הכל נראה לי יותר קודר ומפחיד ומייאש ורע (בכל נושא) ובבוקר הכל חוזר לפורפורציות.
מקווה שגם אצלך הבוקר הביא רגיעה כלשהיא לנפש ולפחדים.
בול אני.אהבתחינם
בלילה אני במאית של סרט אימה
בבוקר גיבורה
לגמרי!פה לקצת
למרות שמודה שהבוקר אני מפחדת לצאת איתם לגן שעשועים 😐
וואי, בדיוק..רק טוב=)
אתמול בלילה שגעתי את בעלי,
איך הגיוני שכל זה טוב מלמעלה?
ואומרים שהיה נס גדול שהצליחו להרוג אותו מיד,
אז למה ה' מלכתחילה תכנן שיהיה כזה פיגוע?
אוף, שום תשובה לא מתיישבת לי הלב ופיגועים כאלה ממש מערערים לי את האמונה😢
חוץ מזה שאני מתה מפחד.. כל לילה מדמיינת תסריטים נוראיים..😑
גם אני לגמרי! כל כך הרבה פעמיםמשהי חמדמדה

בכל מיני תחומים בבוקר יותר נרגע ובלילה נראה רע ומפחיד ושחור וקודר

אני מה זה מבינה אותךסמיילי12
ומקווה שאלוקים לא מקשיב לכל מה שאני אומרת ברגעים כאלה.
שאני מרחמת על התינוק שבבטן שלי ולאיזה עולם אני מביאה אותו.
ואמרתי לבעלי שלדעתי אנחנו לא צריכים להביא עוד ילדים🥺
עם כל ילד החרדה שלי גדלה. מרגישה שלא היה חודש אחד שגידלנו אותם בנחת ובשלווה🤕

אני גם מבינה אותך.נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ז באדר ב תשפ"ב 12:16
אתמול הרגשתי
הכי חזק
שהערבים לא רוצים אותנו בשום מקום.
צריך לזכור שהם הרעים ואנחנו הטובים!
עובדה שמגוש קטיף שהיה שלנו הייתה כזה פריחה וכזה ייצוא ושפע של ירוק וצבעוני...
וכשהערבים קיבלו אותו, הם לא הצליחו להפריח אותו.
(להשתלט על מבנים ולכבוש אותם לצרכיהם- אוניברסיטה, גן ילדים, בית ספר שכולם מחנכים לרוע צרוף...) זה לא נקרא להפריח. אם הם מחנכים לרצח ולשנאה סתם כי אנחנו יאהוד שלא באים להם טוב בעין? זהו, שאנחנו באים להם טוב מאוד בעין אבל הם לא מסוגלים עם האור, עם הטוב, עם הקדושה שלנו. לכן הם זוממים כל רגע להרוג להשמיד ולאבד.

צריך לדעת שאנחנו יהודים
יש עלינו שם ה'.
אנחנו בצד הנכון
אנחנו פועלים עם אל
ומוסיפים טוב.

והרעים לא מסוגלים להכיל את זה.
זה כמו קוץ בעיניים שלהם.
לכן הם רוצים להרוג ולהשמיד, כמו המן . ממש.
כל דור וההמן שלו, ההיטלר שלו, נבוכדנאצר שלו.

אנחנו נתחזק בטוב
אנחנו עושים טוב מעצם מהותנו כעם ישראל עם ה'.


נביא ילדים
נחנך אותם לעבודת ה' ולקודש
וה' רואה הכל. שומע הכל.


הוא עדיין לא פרע להם את החשבון
ו וואוווו כמה שהם הולכים לשלם....

זוכרת שהיה לרשות חוב ענק לחברת החשמל?
אז זה הרבה יותר מזה.


"השם איתנו
אל תיראו"



נשמור על כבוד ה'
נשצור על שלום הבית בינינו
נגדל את ילדינו
בשמחה
לתורה ולעבודת ה'
ועוד נראה מהם הרבה נחת יהודית אמיתית!


והעיקר
לא לפחד כלל


@סמיילי12
אין זה קשהסמיילי12
כשהייתי רווקה הדאגה שלי היתה בעיקר על עצמי.
עכשיו, עם הילדים, אני מרגישה שאני מחולקת לכמה מקומות ואני נשרפת מדאגה. ממש.

זה קשה ככ.

בכללי אני בן אדם חרדתי מאד מאד. כשמתחיל סבב בעזה אני מתחילה ממש לרעוד, פיזית.
אז זה עוד יותר קיצוני אצלי🥺

באמת מקווה שהקב"ה לא בקשיב לדיבורים שלי אתמול בלילה.
תדעי לך שבברסלב אומרים על ההתבודדות ככהנפש חיה.
כשבנאדם מתבודד ומתפלל ומדבר עם ה
על מה שהוא רוצה
כולל על עם ישראל

כביכול ה עוזב את מה שהוא מתעסק בו
ומקשיב לתפילה של אותו יהודי
והגזירה (אם הייתה) מתבטלת
רואים מזה כמה כוח יש לתפילות .
מהמםםםם חיזקת אותישירה_11


ברוך ה' זה מה דצריך. לחזק ולהתחזק בתפילות ומעשים טוביםנפש חיה.
❤ תודהסמיילי12
⁦♥️⁩⁦♥️⁩באהבהנפש חיה.
ואווו ריגשתלפניו ברננה!
כתבת ממש חזק ונכון
מזדהה הנפש שלי נחלשה בימים האחרוניםהושיענו נא
בעבר הייתי פחות חרדתית בדברים האלה. אבל היום.. עם בעל ושני ילדים אני מוצאת את עצמי משותקת מפחד ברגעים מסוימים. מתפללת לבורא עולם שישמור על הקטנים שלנו ושישמור עלינו בשבילם ובשבילנו. רועדת מהמחשבות שעולות לי לראש ולא מסוגלת אפילו לכתוב אותן. רק שנזכה לגדל את הילדים שלנו עד 120 ושנזכה לראות אותם גדלים בשמחה.. רק שנהיה בית שלם של בעל, אישה, וילדים.
ולצערי יש רגעים שהאמונה נחלשת.. ואז מנסה לחזק את עצמי. ולראות את הטוב האין סופי שה' שולח מנגד. ומתפללת שישמור לנו על כל זה. ורק רוצה לעבוד אותו בשמחה ולהרבות במצוות.. וכמה פתאום דברים מסוימים מתגמדים ומקבלים פרופורציות.
וחושבת נגיד על רוכבי האופניים אתמול שניצלו.. ה' שמר עליהם כי לא הגיע זמנם. והכול מדויק בהשגחה פרטית. אפילו שהיא יכולה להיות מרעידה.
כתבתי מבולגן ומבולבל כי הלב שלי מרגיש ככה..
אני כל כך איתך זה כל כך מפחידשירה_11

ובעצם מי לא....

אני משקשקת מפחד, מנסה להתחזק באמונה שה' קובע הכל ומסדר הכל אבל עדיין יש בי פחד,

בעלי יצא לעבודה הבוקר ואני לא רגועה לא רגועה עד שהוא יחזור,

מלחמה באמונה,

זה כבר לא דברים מפחידים באיזורים מסוימים

זה קרה אתמול בבני ברק ורק ממחיש שזה יכול להגיע  לכלללל מקום, הכי לא צפוי כביכול,

אם פעם היה מפחיד בעיקר ביו"ש ירושלים, וכו', עכשיו כל אחד מפחד בבית שלו,

 

לא הלכתי לעבודה מהפחד, ומנסה להתגבר 

צריך להתגבר להמשיך את החיים נכון

אבל הפחד התמידי הזה של מה יהיה...

 

אני כל פעם נזכרת בזוג הצעיר עם התינוקת שיצאו לתומם מהבית, מי היה מאמין שיצאו 3 ויחזרו 2????

זה רק ממחיש...

שאלה באמונהשירה_11

אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה

בין הפחד שיקרה משו לקרוביי או לי

לבין האמונה שה' שומר

כי יש לי תמיד את הפחד שנכון שהא שומר, אבל מה אם הוא החליט ח"ו ש...

 

בטוחה שגם היהודים שנרצחו אתמול היו בהרגשה של ה' שומר

 

סליחה אם אני מערערת מישי,

אני מנסה לחזור לשפיות 

ואולי זה יחזק פה כמה 

באופן כללי יש שמירה - השגחהנפש חיה.
על כל פרט ופרט יש השגחה פרטית
בגיוק לפספס את האוטובוס
בדיוק להתלכלך
בדיוק להיות בפיגוע ולא למות
בדיוק להיות שם ולהיפגע ולמסור נפש.

זה השגחת ה' שזה מה שיקרה.
ואולי הנרצחים סיימו את תפקידם כך?
ואולי גם השוטר הלא יהודי קיבל איזה עניין שבגללו נרצח באותו פיגוע?
שום צער לא בא לאדם בלי רצון ה' .
לרע או לטוב.

ממליצה ללמוד את שער הביטחון.
משתדלת מאוד לשמוע הרבה אמונהשירה_11

אבל זה החשש שלי,

מה אם תפקידי הוא כתפקידם?

התפקיד שלך מעצם היותך יהודייה, שונהנפש חיה.
יש בעולם דרגות
דומם
חי
צומח
אדם
נבדל (= ישראל, שנבדל מכל האנושות)


מהר"ל בספריו מדבר על זה

ונראה לי הרב שרקי גם.
ואנחנו כעם וכיחידים
מופיעים את אור ה בעולם.
על ידי מצוות
על ידי הוספת אור בעולם
ועל ידי קידוש ה' במעשים (לא במוות כאידאל!)


את זה האויבים לא יכולים להכיל
ונלחמים בזה בכל דרך

לכן זאת מלחמה בין דתות
לא סכסוך על פיסת אדמה.
לא לזה התכוונתישירה_11

ורק עכשיו אנ שמה לב שאני מנצלשת לה את השרשור בערך...

 

השאלה שלי היא אחרת 

אם תפקידך הוא כתפקידםלפניו ברננה!
אז זה רצון ה'.
תכלית הידיעה שלא נדע
ואם מסלול מסויים הוא מסלול שה' הועיד לנו בחיים, אז התפקיד שלנו הוא לקבל את הדין. אולי יותר מדוייק לומר שזה האתגר שלנו.
ה' החליט את מה שמדוייק לך.

וכל זה לא בא בסתירה לזה שאת חוששת להיפגע או שאחד מהמקרים שלך יפגע.
כי זה כל כך כואב.
זה קורע את הלב.
וכשדברים כאלו קורים נראה כאילו היום החשיך בבת אחת ולא יהיה שוב אור לעולם.
אבל גם שם, ה' מלווה אותנו, האמונה שהוא זה שמכוון ומדייק הכל היא מחזקת מאוד.
ואחרי תקופה בעצם מגלים שהשמיים כן מתבהרים.
הרי כולנו זוכרות תקופות קודמות של אינתיפאדות (גם אם לא קראו להם כך באופן רשמי..), ובין התקופות האלו החששות יורדים וחוזרים לחיים. אז בואו נתאמץ להישאר בחיים גם בתוך התקופה הזאת. תדעי שהדבקות בשגרה היא גם כלי טיפולי לטראומה וגם תשובת משקל לרשעים הארורים האלה.
לחיות בחששות לא יועיל. (התיקון האוטומטי תיקן לחדשות. גם זה לא יועיל )
כי גם מחצית כביש או נסיעה באוטו ואפילו מאכילת פיתה אדם יכול למות.
אז ברור שזה שונה כי אדם שנרצח מפיגוע לכאורה לא היה אמור למות. אבל אני כותבת לכאורה כי באמת זה ה' שהחליט לקחת דווקא אותו בדיוק כמו שהיה לוקח ח"ו אדם בתאונה.
כל הסיפורים על ההשגחה הפרטית, מעצור בנשק של המחבל, ילדים שלא נסעו עם אבא בסוף.. מראים כמה זה מדוייק.

מקווה שהצלחתי להבין ולענות על השאלה שלך.
זו תשובה קצת שכלית, שאמורה איכשהו להתיישב על הלב. העבודה היא בעיקר בקבלת הדין.
"דיין האמת" - זה מה שמברכים בלוויה.

ממליצה לך לחפש ראיונות עם אתיה דימנטמן. היא ממש מעבירה את המסר הזה כל פעם שהיא מדברת.

מצאתי לך קישורלפניו ברננה!
זה סרט שמישהו עשה על ישיבת חומש.
מומלץ בכללי לראות את הכל (25 דקות) אבל אם את רוצה רק את אתיה זה לקראת הסוף, בערך בחמש דקות האחרונות. יש לה גם עוד כל מיני ראיונות והמסרים האלו שזורים בכולם.
איפה הקישור?שירה_11


ערכתי. עכשיו את רואה?לפניו ברננה!
אם לא אז כנראה את צריכה לפתוח רימון או סינון אחר..
כן רואהשירה_11

תודה

ראיתי עכשיו את הסרטבארץ אהבתי
סרט חזק מאוד.. רק אומרת שיש שם כמה קטעים שהיו לי קשים לצפייה. סרט כואב ולא פשוט 😥
ואתיה באמת מיוחדת, וזה חזק לשמוע את הדיבורים שלה אחרי מה שהיא עברה...
נכון את צודקתלפניו ברננה!
גם לי היה קשה לצפייה..
יותר נכון לא הסתכלתי על חלקים מסויימים.
היא מדהימה!
הבנת את השאלה שלי והיטבת להסבירשירה_11

אז מה כאילו?

אני אמורה בעצם להשלים עם זה שעל אף האמונה ייתכן ואני לא זכאית וזה המסלול שה' קבע לי?

אני חושבת על הנשים של אותם יהודים שנפטרו, מי ינחם אותם???

 

ומחכה לבעלי שיחזור מהעבודה ורק חושבת כמה אני לא רוצה להישאר בלעדיו,

לא מצליחה להשלים עם זה,

אני יודעת שאני רק אתפלל שהשם ישים לי את המחשבות הנכונות,

כי שוב, זה לא שבוודאות תחשוב טוב יהיה טוב, כי אני יכולה לחשוב טוב אבל השם יחליט אחרת,

נכון שכל מה שהוא מחליט זה טוב, אבל לא תמד אפשר לראות את זה 

טוב אני לא פנויה להגיב על זה עכשיו.. מקווה בלי נדר בערב.לפניו ברננה!
בסוף יש לי עכשיו כמה דקות כי אני מניקהלפניו ברננה!
ועוד לא התחלתי זמן רינה.
דבר ראשון לשאלתך הראשונה - אני לא יודעת מה את "אמורה".
אני יודעת שככה אני משתדלת לחיות ככה את חיי. רק דיוק קטן - זה לא שאני לא זכאית, אולי בדיוק להיפך? הרי אנחנו מאמינים שה' לוקח את מי שסיים את תפקידו בעולם. ועוד יותר כשמדובר על מוות על קידוש ה'. אז ברור שלא נלך לחפש את זה, אנחנו מצווים "וחי בהם", אבל אנחנו מאמינים שיש הישארות הנפש ויש עולם שכולו טוב. אז כל עוד השליחות שלי היא פה בעולם הזה אני משתדלת להיות בה ולהוסיף טוב, ויודעת שיבוא יום (מקווה בגיל 120..) שהשליחות הזאת תיגמר ואני אמשיך למקום אחר טוב.
לגבי השאלה מי ינחם אותן? באמת אין מילים. רק ש"אנכי אנכי הוא מנחמכם".
הייתי בשבעה של דימנטמן כשלימור הר מלך - סון הגיעה לנחם.(בעלה נרצח בפיגוע כשהיה לה ילד אחד והיא הייתה בהריון, נפצעה, יילדו אותה כדי להציל את התינוקת. היום היא נשואה פעם שניה ויש לה משפחה גדולה).
היא אמרה לעצמה שמעכשיו השמחה תהיה פשוט שמחה אחרת. תמיד מהולה בעצב ובגעגוע. שהשמחה תגיע ממקום עמוק יותר, ושהיא תחזור לאט לאט.
רציתי להוסיף לך בהודעה הקודמת ושכחתי. אין לי זמן אז אני כותבת רק את ההתחלה כדי לזכור מה רציתי להגיד
כשהייתי בהריון ראו באולטרסאונד משהו חריג לתינוקת.
ואוו תודה שאת מקדישה מזמנ לכתוב לי שירה_11

אני מבינה את מה שאת אומרת, יותר מתיישב לי על הלב,

הפחד יישאר עד שאני יחדיר את לעצמי 

וטוב לשמוע ולהפנים את הנ"ל

♥️♥️♥️לפניו ברננה!
בשמחה ממש
את יודעת במקום לבזבז את הזמן בטלפון אז לעשות דברים מועילים..
זה היה בדיוק מתי שיצאתי לגן ואז קיבלתי על עצמי זמן רינה, לא שאני כזאת עבודה ולחוצה
רציתי להבהיר לגבי התשובה של מי ינחם אותן שנראה לי אין נחמה😥 אבל לומדים לחיות עם החור...

לגבי מה שרציתי לכתוב ולא היה לי זמן..
אז ראו לתינוקת משהו חריג ולא באמת ידעו מה זה.. וביומיום הראשונים נלחצתי מאוד ובכיתי המון מהחשש מה יהיה וכל מיני תרחישים שרצו בראש (ב"ה ב"ה היא בריאה ומקסימה ואין לה כלום וגם מה שראו היה משהו לא בעייתי ועכשיו הוא אפילו תקין ).
דיברתי עם אחותי שבאמת נולד לה ילד עם בעיה בריאותית רצינית, והיא אמרה לי ככה:

נכון תמיד אומרים שה' נותן ניסיון רק למי שמסוגל לעמוד בניסיון?
אם היו מספרים לי לפני שנה שעומד לקרות לי ככה וככה - הייתי אומרת שאין סיכוי שאני עומדת במצב כזה.
אני? בן אדם עם כוחות? להתמודד עם דברים כאלה? ובמקביל להמשיך להיות אמא שמחה ומשקיענית לגדולים שלי? חברות מסתכלות ומפרגנות לי אומרות שהן בחיים לא היו עומדות בכזה מצב, ואני גם הייתי אומרת בדיוק אותו הדבר לפני שנה.
ה' לא נותן ניסיון למי שיש כוחות, הוא נותן את הניסיון וביחד איתו נותן גם את הכוחות לעמוד בו.

אותי זה חיזק, והאמת גם די הרגיע אותי. (גם חלק מהדברים שכתבתי לך מוקדם יותר היו נקודות שעלו בשיחות איתה. אלו נקודות שבזמן משבר הרבה פעמים צריכים שיהיה מי שיעזור לנו להיזכר בהם...)
כתבת ממש יפה! ממש התחברתי...בארץ אהבתי
(גם בתגובות הקודמות, מגיבה על הכל ביחד)

ומוסיפה, שלי גם עוזר להבין שהחשש ממה שעלול להיות, לא יעזור לי בהתמודדות אם באמת משהו יקרה. זה לא שהמתח הנפשי מהאפשרות שזה יקרה, יעזור להתמודד טוב אם באמת ח"ו תהיה מציאות כזו.
כשמגיעים להתמודדות, אז צריכים לגייס כוחות להתמודד. וכמו שכתבת כל כך יפה - אז גם מקבלים את הכוחות להתמודד.
אבל לפני - זה לא מועיל להתעסק בזה. ורוב הסיכויים שגם לא יהיה רלוונטי, בעז"ה.
והאמונה שלי היא לא שה' ישמור עלי, אלא שהוא מכוון את כל המציאות, וכל מה שקורה הוא חלק מתכנית גדולה ממה שאני יכולה להבין, ובסופו של דבר הכל לטובה.

(בדיוק היום לבת שלי היה פצע שרציתי לחטא, והיא התלוננה שזה כואב לה, והסברתי לה שאני יודעת שזה כואב, אבל זה רק לטובתה, וזה ישמור על הפצע ויעזור לו להבריא יותר מהר.
ואז שמתי לב לניסוח שלי וחשבתי שצריך לזכור שככה זה גם בדברים שהקב"ה עושה לנו - לפעמים זה באמת כואב ושורף, אבל הקב"ה יודע שזה לטובתנו)
נכון, זאת נקודה שתכננתי לכתוב ושכחתילפניו ברננה!
ממש אהבתי את הדימוי לפצע!!
תודה על כל מה שכתבת בשרשור הזה🤍קמה ש.
♥️לפניו ברננה!אחרונה
אותי - לא נעים - מחזקת העובדה שלפחות מוות בפיגועמתואמת
הוא "על קידוש ה'"..
זוכרת איך בתור נערה (עכשיו אני רוב בהכחשה), בתקופת האינטיפדה השנייה, ביקשתי מה' שאם נגזר עליי כבר למות - אז שזה יהיה בפיגוע ולא בסתם איזו תאונה טיפשית, כדי שיהיה איזשהו "ערך" למוות שלי... (בעיניים בוגרות אני מנסה לנתח שהערך הוא שכל אסון לאומי כזה מקרב את הגאולה... אבל לא יודעת אם זה נכון...)

אבל אני כן מפחדת לאבד את הקרובים שלי... כי אמנם מוות בפיגוע הוא הרבה יותר "הירואי" - אבל החסר הוא אותו חסר... לא מסוגלת לחשוב על לאבד אותם... (ודווקא הם אלה שיוצאים ומסתובבים ואני פחות )
מבינה את החשיבה שלךשירה_11

שאם כבר למות, את על קידוש השם

עד כמה שידוע לי 

הם בטיסה שירה לגן עדן לא?

 

בתור ילדה בכיתה ב או ג תמיד התפללתי למות על קידוש השם, זה היה שייך לצדיקים בעיני ותמיד רציתי (לא למות!!! להיות מהצדיקים)

עד שבאיזה שיעור המורה אמרה זה אסור ואז הפסקתי....

אני גם ככה מאז שאני ילדה.נפש חיה.
במחשבה שאם צריך למות אז על ערך חשוב
כמו פיגוע או משהו כזה.
תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28אחרונה

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונהאחרונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו

אולי לימונדה ביתית?יום שני

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

עדיף פטל אבלאפונהאחרונה

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

אולי יעניין אותך