חייבת לפרוק ואני יודעת שזה המקום האחרון שישפטו אותי בו.אמונה בה' יתברך
יש לי בן 2.5 שקשה לי איתו בלשון המעטה.
מאז שנולד היה ילד בכיין אבל יש ימים שהבכי הזה הוא על סטרואידים. בוכה מהכל ומכך דבר קטן ושיהיה בריא יש לו בכי ממש חזק (לפעמים אפילו חוששת שהשכנים יזמינו משטרה מרוב הצרחות שלו ולא תגידו קרה משהו או שהוא נפל הוא יכול לצרוח רק כי הוא רוצה משהו ולא קיבל במיידי. הבכי שלו אפילו ברמה שאם הוא אוכל ונשפך לו קצת מים על השולחן אפילו לא עליו זה בכי פשוט כל דבר בכי וצרחות.
שיסלח לי אלוקים אני מודה עליו אבל אני לא נהנת מהגידול שלו קשה לי איתו ואני מנסה לגלות הכי הרבה סבלנות אהבה והכלה כלפיו אבל זה לא תמיד מצליח ואני נושמת הרבה .
דבר נוסף שמאוד קשה לי איתו ואני יודעת שזה ילדותי אולי אבל אני משקיעה בו כל כך הרבה מעניקה לו את כל החופ והאהבה שאפשר לתת (מי שיודעת אני די מגדלת לבד כי בעלי בעבודה אז אני איתו מהרגע שמתעורר ואז שישן .הוא רואה את בעלי בעיקר בשבת והוא פשוט מעדיף אותו בצורה אבסולוטית כאלו אני ההורה הרע . אם חס וחלילה בעלי הולך לבית הכנסת תנחשו איך הוא מגיב... נכון מאוד בבכי וצרחות כאלו הוא עם האויב חס ושלום.

אוף אני ממש על גבול בכי ודמעות מרגישה רע שאני מתלוננת עליו אבל באמת שממש קשה לי איתו
וואי יקרה זה נשמע באמת ממש קשוח!ליאניי
אני לא מנוסה לגיל הזה בשביל לתת לה טיפים והמלצות
אבל… מבינה לליבך זה בססר לשחרר ״קיטור״ לגדל ילדים זה קשה!!!!!
אפשר לפעמים לאבד שפיות ולפי מה שאת מתארת כל הכבוד שאת מצליחה לשמור על סובלנות בטוחה שזה ממש קשה.
השאלה היא למה הוא בוכה מכל דבר קטן? ז״א איך אפשר לעבוד על זה איתו.. ניסית להתייעץ עם מישהו?
ואם הוא יבכה דקה שתיים ויבין שלא סוף העולם ורק אז תתייחסי אליו? הרי את לא חייבת לעזוב הכל ולעצןר בשניה שהוא בוכה תני לו קצת אולי הוא בוחן אותך ככה?

מקווה שיעזרו לך פה לעצות משכילות
לבינתיים חיבוק ענק יקרה! ❤️
זה ממש מחרפן כל הבית צריך להתעורר כשהוא מתעורראמונה בה' יתברך
וכולן הולכים לישון רק כשהוא ישן זה מטורף הרמת בכי שלו.
תודה על החיזוק מהממת
לגבי ההעדפה שלוoo
אצלי זה הפוך, בעלי נמצא איתו יותר, והוא מעדיף אותי בצורה ברורה.
הרבה פעמים מעדיפים את ההורה שנמצא פחות כי הזמן איתו יותר יקר לילד,
והוא בוכה שבעלך הולך כי הוא מתקשה להפרד ממנו, זה לא קשור אליך.
טוב אני איתך באותה סירההמקורית
אני רוב הזמן עם הילדים ואני גם זו שאוסרת או כועסת עליהם יותר מן הסתם
ילדים הם ילדים ולא מבינים את המאמץ הכרוך בגידולם. הם רואים שחור ולבן - אמא ככה ואבא ככה
גם אותי זה מעצבן שאם אני אוסרת משו או כועסת הם מגיבים בכפיות הטובה האופיינית לילדים ורוצים את אבא. וגם בכללי הם נהנים יותר עם אבא כי אני עסוקה גם בחלק הטכני וגם בעבודה השחורה וגם בכיף, מתי שנשאר זמן
אני לא יודעת איך לפתור את זה. אני בשלב של קבלה והכלה והבנה.
את מחזירה אותי כמה שנים אחורהרק טוב!
אחד מילדינו היה ככה. בוכה כל הזמן. לא מעסיק את עצמו הכלל. פשוט ילד לא רגוע. לא מווסת. ממש ממש קשה. ומתיש.
וגם הבכי כמו שאמרת, על שטויות. כל דבר קטן היה גורם לו לעצור נשימה מתוך בכי כאילו הוא קיבל מכה מטורפת.
(וכשקיבל באמת מכה ממש ממש חזקה בראש, עצר נשימה ליותר זמן כולל גילגול עיניים. פחד ממש!!)


בערך סביב גיל שנתיים וחצי משהו השתנה בו.
והוא פשט הפך להיות ילד רגוע. משחק. מעסיק את עצמו. ילד טוב. פשוט ילד אחר. לא יודעת צה היתה הסיבה לבכי. אולי זה אופי. אולי באמת משהו הפריע לו. הציעו לנו בזמנו אסטואטופיה (או איך שכותבים את זה...) אבל חששנו לשלם סכומים גבוהים בלי לדעת שזה באמת יעזור.
היום שהוא כבר קרוב לגיל 6 עדיין יש לו קטעים שהוא נתפס לאיזה שטות ועושה על זה הפגנות מעצבנות אבל אין מה להשוות למה שהיה בילדות. בסה"כ הוא באמת ילד חכם ומתוק. והגננת שלו חולה עליו ואומרת שיש לו כזה לב גדול והוא אוהב לעזור. יש בו רגישות ורוגע.

מה שאני באה להגיד לך, שקודם כל, באמת יש ילדים כאלה וזה קשה ומובן שסוחט ממך כוחות. אבל זה לא אומר שהוא תמיד יהיה כזה.
מה שאני כן יכולה להציע זה פחות לתת יחס לבכיות שלו. הוא כבר מספיק גדול בשביל לדעת להרגיע את עצמו או לשלוט בעצמו. ואם הוא מעדיף עכשיו לשבת ולבכות כי אבא הלך לתפילה, בהצלחה. שיהנה, אין צורך לנחם או לנסות להרגיע, הוא רוצה ככה להיות בבכי וזה בסדר. אם קשה לך, לכי לחדר ותגידי לו אם הוא בא אחריך שיבוא רק אם הוא לא בוכה כי את רוצה עכשיו שקט ובחדר שלך לא בוכים עכשיו.

בהצלחה!

נשמע ממש ממש קשהילד בכור
אם מתאים לך וזה נראה לך קשור אלייך הגישה הזאת, אני ממש התחברתי לגישה ההיקשרותית ולאיך שהיא מתייחסת לבכי. אם זה מתאים לך יש להם קבוצת פייסבוק ואתר, את יכולה להציץ.
מה זה הגישה הזאת. ? בחיים לא שמעתי עליהאמונה בה' יתברך
אני עוד חדשה בזהילד בכור
אז לא רוצה להטעות.. תקראי על זה קצת וגם זוכרת שיש פה מדריכה בגישה הזאת אבל לא זוכרת איזה. היה לי חשוב לכתוב פה עוד צד כי כמה כתבו לך להתעלם מהבכי והגישה הזאת אומרת אחרת
נראה לי תיתי2 מדריכה בשיטה הזאתאחתפלוס
בא לי להוסיףילד בכור
שיש פודקאסט של הגישה המונטוסרית, אני פשוט מלקטת לי מה שמתחבר לי מכל גישה אז.. קוראים לפודקאסט מונטוסרית ובפרק 3 היא מדברת על גיל שנתיים. אולי תאהבי, לא יודעת למה את מתחברת אז זורקת אופציות
מצרפת קישור לפוסט על הנושא, בשיטה ההיקשרותיתבארץ אהבתי
על דמעות ואגרסיה - חזרה ללב ההורות
גם אני לומדת את השיטה, אבל מאוד מתחברת לגישה שלה לבכי ובכלל לגישה. עזר לי לא מעט פעמים..
יש עוד המון מה לקרוא בבלוג הזה, לי הוא ממש מוסיף. ויש גם קורסים שאפשר להעמיק בעזרתם עוד יותר (יש שם באתר גם קישורים לקורסים, שיעורים מוקלטים לרכישה ועוד. בזה לא התנסיתי, אני בינתיים רק קוראת).

ואם מעניין אותך - אחרי פסח תיתי2 (מדריכת הורים על פי הגישה ההיקשרותית) תעביר למשתתפות הפורום מפגש על הגישה.
כתבתי פה יותר בפירוט -
מעלה גם פה (ברשות המנהלות) - מפגש על חינוך עם תיתי2 - הריון ולידה
אפשר לפנות אלי בפרטי לעוד פרטים.
גם אני ממש אוהבת אותה ומתחברת לגישה!שקדי מרק
יש לה גם פודקאסט מצוין
אפשר קישור?לפניו ברננה!
איך קוראים לפודקאסט?עלה למעלה
מצטרפת לשאלהדפני11
זה מה שאני מצאתיבארץ אהבתי
הפודקאסט - חזרה ללב ההורות
(כשאני ניסיתי לשמוע בנסיעה הוא עצר לי כמה פעמים באמצע בלי סיבה. יכול להיות שאפשר למצוא בספוטיפיי וזה יעבוד יותר טוב, אני פחות מכירה)
תודה רבה!דפני11
תודה!לפניו ברננה!אחרונה
כתבת שאת לבד איתו מהבוקר עד הערבלהשתמח
אז התכוונת שהוא לא במסגרת? יש מצב שמסגרת, חברה, שגרה מובנית ופעילה תעשה לו טוב, תעזור לו להיות יותר רגוע.
הבן שלי היה תקופה בבית בסביבות גיל 2.5 והוא היה צריך תשומת לב אישית כל רגע , זה היה ממש מאתגר, וברגע שנכנס למסגרת הוא נהיה הרבה יותר רגוע, ופתאום הצליח להעביר את עצמו גם בבית.

ועוד כיוון, אולי לבדוק כיוון של קושי בוויסות חושי ( אצל מרפאה בעיסוק) ילדים עם קושי בוויסות חושי מתקשים לעבד את כל מה שהם מרגישים בצורה מאוזנת וזה יכול לגרום להם להיות מאוד לא רגועים.
הוא במעון . התכוונתי שאני איתו בבוקר ובצהרייםאמונה בה' יתברך
מקלחת והרדמה זה רק איתי
מובן לגמרי שקשה לךלהשתמח
עוד משהו שיכול אולי לעזור, זה להחזיק בראש תמיד שהסכים שלו זה לא נגדך. הוא בוכה כי קשה לו. אין לו רצון שיהיה לך רע. הוא לא חושב שאת האויב. פשוט קשה לו וזאת הדרך שלו להביע את הקושי כרגע.
שאלה- מה קורה איתו בגן?Noni
וואי איזה קשה זההההההמיואשת******
מה שהוא עושה עם בעלך זה טבעי ונורמלי וקורה לכולם, אבל זה לא הופך את זה פחות קשה ופוגע. הייתי בוכה מזה ממש. כל כך מבינה אותך!
ואין לי הרבה תובנות אבל הכרתי ילדה כזו שצרחה כל היום וכל הלילה עד איזה גיל ארבע ואז פתאום זה נעלם והיא הילדה הכי מתוקה עדינה ושקטה שיש היום. (היינו מסרבים להיות עם ההורים שלה שבת מרוב צרחות) מקווה שזה יעודד קצת
אני לא יודעת אם יעבוד אצלכם אבל יש לנו התמודדות דומהמיקי מאוס
של התקפי צעקות ובכי כאלה. הרבה פחות קיצונית... בעבר זה היה יותר מהיום אבל לא כל היום, נגיד פעם ביומיים שלושה התקפי בכי וצעקות כאלה כי לא קיבלה מה שרצתה וכדו

אני עוזרת לה להתבטא ומבקשת ממנה לבקש יפה. אם זה דברים שאני מוכנה להתפשר אני מסבירה לה שהיא צריכה לבקש יפה ועוזרת לה מה בדיוק היא צריכה להגיד, לפעמים אפילו מסתפקת בזה שהיא תגיד רק בסוף את ה "בבקשה"
ואז ברגע שהיא מתבטאת נורמלי אני נותנת לה (גם אם מראש תכננתי לא לתת, כדי שהיא תרכוש אמון בביטוי מילולי)

זה לא תמיד מצליח אבל הרבה פעמים גורם לה להתאפס ולהרגע

לפעמים לא

בעיקר שתדעי שאת נורמלית, זה בעז"ה יעבור אבל זה קשה ומותר לך להתלונן ולהתבאס!
גם אני עושה את זה.אנונימיות
אצלנו בצרחות לא מקבלים. אם היא מבקשת סליחה ומבקשת יפה לפעמים היא מקבלת גם דברים שלא תיכננתי לאפשר...
בעיני יותר חשוב ללמוד לדבר ולא לצעוק מלא לאכול שוקולד
אני לפעמים לא נותנת גם אחרי שמבקש יפהלפניו ברננה!
שלא תהיה נורמה כזאת שמשתולל ואז מבקש יפה ואז יקבל, וגם שלא תהיה הצניחה שתמיד כשמבקשים יפה מקבלים
ברור. גם אצלנו זה לא קבוע גם יש דברים שאני לא מוכנה להתפשראנונימיות
אבל כשכן וכשאני רואה שזה יועיל זה מה שאני עושה.
הוא משחק עם חברים אחה'צ?פרצוף כרית
כי אם לא, נשמע באופן כללי שחסר לו חברה ומשעמם לו
כתוצאה מכך ההסטריה שלו, מרוב שעמום או תסכול, רצון עז לחברה או משהו מעניין
וכתוצאה מכך גם הבכי שלו כשבעלך עוזב - זה לא כיהוא מתגעגע דווקא לבעלך, אלא ל'ריגוש' ול'חידוש'
של בנאדם 'חדש' שבא לבקר, וגם אולי קנאה בבעלך -כלומר הוא מקנא בבעלך שיוצא החוצה מהבית וכביכול עושה דברים מענינים בחיים ולא תקוע בבית

1) לצאת החוצה עם הילד כל יום, להשתדל - הוא רוצה לנשום אוויר ןלראות עולם
לדעתי תנסי לעשות לו חויות מענינות - או יותר לגינה, או לגינה רחוקה שלא הייתם שם לאחרונה, שיהיה קצת חידוש בשבילו
2) קשר עם חברים/משפחה - תנסי להזמין לו חבר או בן דוד, סבתא - או כל בנאדם שיוצר איתו קשר
כי נשמע שמשעמם לו מבחינה חברתית


וברור שהוא אוהב אותך וקשור אליך, אין לי ספק בזה!!!! הוא מרגיש שאת תמיד דואגת לו ובתוך תוכו יודע את זה- שאת שם תמיד בשבילו!!!! אל תדאגי זה רק משעמום חברתי ותסכול כנראה!
שולחת לך כוחות, נשמע קשה, אין לי עצות בפועל, אבל רק אומרתחבובוש

שצריך לזכור שהקושי הוא זמני והכללללללללללללללל עובר.

ואומרת את זה על סמך קשיים שהיו לנו עם הילד, שלפעמים הרגשתי שגדלות לי קרניים, ואחרי תקופה, אני אומרת לבעלי, אתה זוכר מה היינו עוברים איתו...

 

ועוד משהו, אני בהתקפי בכי או זעם, תופסת אותו חזק, אפילו קצת חיבוק "אגריסבי" שירגיש אותי בכל הכח ואומרת לו בוא ננסה להירגע, בוא תספר לי מה מפריע לך, איך אני יכולה לעזור לך, אבל זה בגיל יותר גדול.

 

בהצלחה ענקית.

ותתפללי על זה, שהילד יהיה רגוע, שיהיה לך סבלנות וכוחות. 

הבכור שלי היה בול כזה. היום הוא בן 12,סופי123
לא בוכה הרבה ב"ה אבל כן - רגיש ומבטא רגש בצורה מדהימה, וגם רגיש לאחרים, נשמה טהורה ואח בכור מהאגדות, מרעיף אהבה בלי סוף על האחים שלו. בדיעבד הוא היה ילד רגיש והרבה דברים שלא מפריעים לילדים אחרים הפריעו לו וכשהוא למד להגיד דברים בצורה ברורה ולהסביר מה קורה לו ומה הוא מרגיש זה מאד עזר לו והבכי נרגע מאד. עם ילד כזה שווה להשקיע בפיתוח שיח רגשי, לתת לו מילים להתבטא, כבר מגיל כזה.
ובקשר להעדפה של אבא - כל הילדים שלי מעדיפים את בעלי באופן ברור. מבינה אותם, הרבה יותר כיף איתו. הוא סבלני ומצחיק ומרים אותם וזורם איתם ולא מפריע לו לכלוך או רעש. יופי לו ויופי להם. היו זמנים שזה ביאס אותי אבל תכלס - הם זקוקים לי וקשורים אליי לא פחות, ואם הם אוהבים להשתולל עם אבא ולתת לי לנוח על הספה - נו, אני יכולה לחיות עם זה ;)
איזה תגובה מתוקה💜אם_שמחה_הללויה
ממתמודדת עם אותם דברים..למרות ששלי כבר בת 3 וחציאם_שמחה_הללויה
וכתבתי על זה פעם פוסט .בעיקר לעצמי. אולי יועיל למישהי.

#בבית על קטנטנים

היום אני הולכת לדבר על גיל שנתיים העקשן.🤯
גיל שבו הילד מבין שהוא אישות נפרדת, ונלחם על עצמאותו. גיל שבו מילים "לא רוצה" ו"לא" שגורים בפיו. וזה נורמלי. זה טוב. זה אפילו טוב מאוד. כי אם לא ילחם על עצמאותו, אם לא יעשה דברים לבד, אם לא יטעה, איך יהיה עצמאי ויגדל?

טיפים:
1) לבחור מלחמות.
להחליט מראש באיזה מקומות את מרפה (וכדאי לך שיהיו לך הרבה מקומות כאלה, בשביל הבריאות הנפשית שלך🤭) ואיפה זה בל יעבור ותתעקשי עם הפעוט.

עוד דרך, זה מראש לא להכנס למצב של עימות. הקטנים מחנכים אותנו ההורים להיות דיפלומטיים, בכלל בלימוד הורות יש המון ממנהיגות. אז לעניינינו, מראש לתת בחירה בלבוש, באוכל."איזה חולצה את בוחרת זאת או זאת?"מה את רוצה היום גבינה או אבקודו?" "את רוצה קודם לאכול ואח"כ להתקלח?" וכו'. כך, הפעוט מרגיש שהוא זה שמחליט ולרוב זורם איתך.

דבר נוסף, למזער נזקים.
הילדים בגילאים האלה נקראים גם "חבלנים" 😅, כי הם פשוט עושים המון המון בלאגן ומחבלים בכל דבר שפוגשים בדרכם. כדאי מראש להגדיר להם "טריטוריה" 🙅‍♀️🙅‍♀️🙅‍♀️בטוחה למעשי קונדס שלהם, לסגור ארונות (יש סוגרים מיוחדים, בדיוק הזמנתי ויכולה לשלוח קישור בתגובות), חדרים שלא רוצים שיכנסו בהם, מקרר (אם לא רוצים שהוא יתרוקן) את כל מה ששביר/ יקר לעלות למדף עליון.

מה כן?
💥לתת להם להשתחרר. לייחד חדר או מקום בו אתם מרשים מדי פעם לעשות בלאגן. מי שיש לה גינה, בכלל זכתה!
💥לצאת הרבה החוצה, ובחוץ להרשות להם לחקור את הסביבה, להרשות להם לגעת במה שלא מסכן אותם. לא יקרה שום דבר מזה שקצת יתלכלכו, מנערים אותם ויש מכונת כביסה.

ובעיקר להבין שבגיל הזה לפעוט יש הרבה תסכול, ההתפתחות השכלית שלו לפעמים גדולה מהתפתחות המילולית, הוא עוד לא יודע לבטא את עצמו.
תחשבי שאת בארץ זרה ואף אחד לא מצליח להבין אותך, או תזכרי בעצמך כילדה.
אולי את גיל שנתיים שלך את לא זוכרת, אבל תזכרי בגיל ההתבגרות שלך (זה לא היה כזה מזמן) איך רצית עצמאות, להחליט בעצמך על דברים.
תזכרי בעצמך כילדה ותפסיקי כבר להיות כל כך רצינית.
מחשבות בעקבות המלחמהאנונימית בהו"ל

המשפחה של בעלי גרה בחו"ל בעיר עם קהילה יהודית לא גדולה, ואחרי החתונה הייתה לנו מחשבה בעבר לגור שם, אבל העדפנו בארץ.

אבל המלחמות פה לא נגמרות וכל הזמן חירום ובלאגנים ויוקר מחייה מטורף ושם יכולה להיות לנו רווחה כלכלית.

 

זה לא יקרה, אני ממש לא רוצה להתרחק מהמשפחה שלי, אבל בתקופה האחרונה מכרסמת לי בלב תחושה שאולי לחצתי מידי על בעלי להישאר פה והיה עדיף לגור במקום שלו יותר עם ילדות נורמאלית לילדים ועבודות מסודרות ובלי היוקר מחייה הזה.

וזה לא אידיאולוגיית א"י להישאר בארץ כי ההורים של בעלי גרים שם בתור שליחות וקירב יהודים.

 

סתם פריקה 

חשבתם לנסוע אולי לכמה שנים?כורסא ירוקה

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

במקומות אחרים יש בעיות אחרותמקקה

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות


לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

יש מקומות בחו"ל עם איכות חיים מצויינתפרח חדש

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל


 

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

קצת קשה לימקקה

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

דווקא לפעמים הנוצץ כן זהבנעמי28
אפשר להישאר בארץ מסיבות אידאולוגיות,  אבל לא צריך לשקר לעצמנו שזה בגלל שבחו"ל גרוע בהרבה.
לגמרי.פרח חדש

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.


זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

יתכןמקקה
זה נכוןoo

שחו"ל יכול להיות טוב


אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

לא רק המלחמה הנוכחיתנעמי28

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.


 

 

אבל קחי לדוגמא את ארה"באפרסקה
נכון, לא חייב להתגייס שם. אבל יוקר המחיה שם עלה מאוד בשנים האחרונות. ואמנם הבתים שם רחבי ידיים ויותר זולים מפה, יש להם דברים אחרים כמו הלוואות סטודנטים כדי ללמוד תואר שמגיע למאות אלפי דולרים, חופשת לידה שלא קיימת ומצופה מאישה לחזור לעבודה יומיים אחרי לידה אלא אם כן יש לה מספיק ימי מחלה, אין להם בריאות ציבורית ככה שכל ביקור אצל הרופא יכול לעלות מאות דולרים, אין להם חוק חינוך חינם מגיל 3 ככה שאמא צריכה להישאר עם הילד בבית עד כיתה א או לשלם על מסגרת פרטית אלף דולר לחודש גם בגיל טרום טרום וטרום חובה

להמשיך?

דבר ראשוןנעמי28

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)


דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

אני מסכימה איתך שבאירופהאפרסקה

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

יש 20 ילדים בכיתה כי אין להם ילדיםחושבת בקופסא

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

ממש לאנעמי28

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

חינוך ציבורי או פרטי?חושבת בקופסא

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בצרפת למשל המצב של החינוך המיוחד גרוע בהרבה מאצלנומתואמת
יש לי בן דוד אוטיסט בצרפת, אמא שלו באה לארץ כדי ללמוד איך דברים מתנהלים פה ולנסות לממש את זה אצלם... (באופן פרטי, מן הסתם)
דווקא בשביל חינוך יהודי ישראל היא המדינה הכי טובהחושבת בקופסא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

 

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

שוב זה רק בארה"בנעמי28

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.


 

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.


 

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

 

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

 

התקשורת מייצרת הפגנות ענק של פרופלסטינים בקמפוסים?חושבת בקופסא

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

 

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

אני גרהנעמי28

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

 

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.


 

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.


 

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

אם את יכולה לענות את את יכולה להגידחושבת בקופסא

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

 

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

הם נחשבים חצי פרטיםנעמי28

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

 

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

אמoo

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)


מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)


לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים


האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

דווקא חינוך יהודי עולה הרבה בהרבה מקומות בחו"לקופצת רגע
וואי זה מעניין איך זה עניין של פרספקטיבה אישיתקמה ש.

בס"ד


אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.


הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.


ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.


זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

ממש לא זה מה שאמרתיפרח חדש

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

 

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

 

חושבת שגם הרבה ישראלים יכולים להביןכורסא ירוקה

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.


איך אפשר לומר בפשטות שאין בזה בעיה עקרונית?ריבוזום
ואף אחד לא חייב להישאר בארץ? זו מצווה לגור בארץ ישראל, ויש איסור על יציאה מהארץ. אחרי זה אפשר לדון במצבים ובמקרים, וייתכן שגם להגיע להכרעה שמותר לעבור במקרים ספציפיים, אבל זה רחוק משום בעיה עקרונית.
אני לא פוסקת הלכה אבל כמו הרבה דבריםפרח חדש

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

יש כל מיני גישות בזהכורסא ירוקהאחרונה
להפךמקרמה

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט


לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים


ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות


תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה


(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

בחו"ל יש מקומות מצויינים אבל זודיאט ספרייט

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

מבינה אותך🫂.מהצד השני: אני נולדתי וגדלתי בחו"לדף ועט

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...


מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.


חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

לא הבנתי את מה שכתבת בסוףואז את תראי

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

חייבת לפרוק איפשהואיך?איך?

אני פחות משבועיים אחרי לידה, בבית גם קטנטנים בני שלוש ומטה, לקטן שבמעון יש מסגרת חלקית

בעלי כל הזמן משאיר אותי לבד

עובד כרגיל (בעיקרון יכול להוריד לעצמו עבודה אבל אז זה יצור לו בהמשך עומס ממש גדול) וחוץ מזה קובע לעצמו כל מיני סידורים לפני ואחרי העבודה

התינוק מאוד רגוע אבל השניים הגדולים יותר ממש שובבים

הוא פשוט לא מבין אותי ואומר שהסידורים שלו ממש חשובים (וזה נכון אבל בכל זאת)

ממש קשה לי, כל פעם אני צריכה לחפש מי יקח ויוציא את הקטן מהמעון ולפעמים צריכה לצאת בקור עם התינוק הקטן ולסחוב את העגלה הכבדה שלו במדרגות או את הגדול יותר על הידיים וגם להסתדר עם כולם לבד בבית זה לא פשוט, כל הזמן צריכה לשמור שלא ירביצו לתינוק וכל הזמן כולם רוצים אותי

מרגישה שאני בכלל לא מחלימה

אוף

בעלך מכיר את המושג משכב לידה?מתואמת

אם לא, אז כדאי לתת לו לקרוא על זה...

כי זה באמת לא הגיוני שאישה שבועיים אחרי לידה תתפעל שלושה קטנטנים לבדה, ועוד תצטרך לצאת לפעמים החוצה... ובאמת הגיוני שלא תצליחי להחלים ככה...

אבל הוא צריך גם כן להבין מה הגיוני ומה לא במצב כזה, ולפעמים אם רק תאירי את עיניו הוא יקלוט וישתף פעולה...

מכיר טוב מאודאיך?איך?

ובכל זאת פשוט לא מבין אותי

כשאני מנסה להגיד לו הוא שואל מה הוא אמור לעשות שיש לו את כל הדברים החשובים האלה

יש גם גדולים בבית אבל מכל מיני סיבות הם לא תמיד נמצאים וכשהם נמצאים נופל עליהם באמת עומס גדול והם עוזרים המון

אני גם בלעדית אחראית על ניקיון הבית, כביסות וארוחות, גם בזה הגדולים עוזרים כשהם נמצאים אבל הם בכל זאת ילדים וגם כשהם עושים עדיין נשארת לי מלא עבודה

לא יודעת כבר איך להסביר ולהראות לו מעבר למה שדיברתי וביקשתי

ניסיתאיזמרגד1

לשבת ביחד איתו ולבדוק מה ממש קריטי מהסידורים שלו, ומה לא?

כי חשוב לא דווקא אומר קריטי לתקופה הנוכחית, ואולי אפשר לפחות לצמצם ככה את הסידורים שלו

הוא מתעצבן כל פעם שאני מדברת איתו על זה..איך?איך?

הרוב באמת חשוב, חלק מהדברים האלה ניסה לסיים לפני הלידה ומכל מיני סיבות לא התאפשר אז עכשיו אין ברירה

מפריע לי בעיקר שהוא כאילו לא זוכר שאני שניה אחרי לידה ולא חושב עלי וכשקובע את הסידורים אפילו לא מנסה להתאים אותם לשעות הקלות יותר

היום לדוגמה יש לו סידור בזמן הכי מורכב שיש, מראש היה יכול לקבוע אותו לשעה אחרת אבל כשקבע אותו לא חשב על זה ועכשיו כבר לא יכול לשנות את השעה

נשמע שצריך פה טיפול שורש... אולי ייעוץ זוגי?מתואמת
למה ניקיון כביסות וארוחות עליך?יראת גאולה

נשמה, אל תעשי את זה 💜

הקטנים צריכים אותך, זה מובן. צריך להוציא ילד מהגן זה משהו שחייב להיעשות.

אבל כביסות וניקיון ממש לא. את זה הוא יכול לעשות גם בשעות אחרות...

גם כשאת עם הקטנים, תשבי, תשכבי, תנוחי, אל תנסי לרוץ ולהספיק עוד משהו תוך כדי.

לאכול אפשר לתת להם לחם עם ממרח, קורנפלקס בייגלה או מעדן, זה ישמחו ויהיו שבעים. אפשר גם לחתוך מלפפון ופלפל בשביל הבריאות.

כל השאר יחכה בסבלנות. אם את תכבדי את זה שאת אחרי לידה ולא יכולה לטפל בניקיון כביסות וארוחות - גם בני הבית האחרים יטפלו בזה.

אה, ומאוד חשוב הארוחות שלך! אם צריך, תזמיני לך אוכל נורמלי. אבל יש מאכלים מזינים קנויים, אולי קצת מסובך עכשיו עם חמץ, אבל תמצאי לך מאכלים כאלו זמינים לאכילה, העיקר שאת תהיי מטופלת כמו שצריך.


הייתי מנסה לראות איך אפשר לקנות לך מנוחה,

אם אין בייביסיטר זמינה, אולי יעזור לקנות לקטנים משחק חדש? או לתת להם מסך?

חיבוק גדולאורוש3

מה לגבי עזרה בתשלום? נערה?

את חייבת לדאוג לעצמך. וכמובן להמשיך לתקשר לו את זה. אולי יבין בסוף

קשה מאוד למצוא אצלנואיך?איך?

וגם הקטנים בכל מקרה רוצים רק אותי..

קשה ממש..שקדי מרק

הוא הכי צריך להבין אותך ולהתחשב במצב המשפחתי החדש, אבל זה לא המצב כרגע..

הוא מרגיש שאת מבינה את החשיבות של הדברים שלו? אולי תנסו לחשוב ביחד מתי זה כן מתאים, תגידי לו במפורש מה השעות שקריטי לך שיהיה בבית ותבקשי שיתאים איתך את השעות של הסידורים שתוכלו לחשוב יחד מתי עדיף..

שבועיים אחרי לידה זה כלום.. את באמת צריכה מנוחה. הכביסות וכו' יכולים לחכות. 

הוא כאילו מבין אותי אבל טוען שאין לו מה לעשותאיך?איך?

הבעיה שהסידורים לא תלויים רק בו

אבל לפחות כשהוא קובע שיתחשב קצת וינסה לקבוע לשעות קלות יותר אבל הוא פשוט לא חושב על זה

אם אני לא אעשה כביסה וכו, אף אחד לא יעשה

מעניין. ואם הוא יחזור הביתהאורוש3

אחרי שלא נגעת בכביסה כלים ולא ניקית אחרי הילדים והם אכלו קורנפלקס וכזה ולא התקלחו??

אולי יבין שגם הסידורים בבית דחופים.

אל תיהי גיבורה. זה יתנקם בך. את באמת באמת צריכה לנוח. 

הוא חוזר הביתה מאוחראיך?איך?
סביב עשר ולפעמים אחרי (כי גם ככה הוא מסיים לעבוד רק אחרי שהילדים הקטנים הולכים לישון אז הוא הולך כבר לעשות קניות או דברים אחרים שצריך לבית) אין מצב שכשהוא חוזר בשעה כזאת הוא יעשה משהו בבית
יקרה, אין שום סיבה בעולםדיאט ספרייט

לכל בן אדם עובד בעולם החופשי לעשות קניות בתול חנות.

אין.

קניות זה רק און ליין.

גם אם שילמת משלוח 30 ש"ח, בזמן הזה עשיתם כביסה, שטפתם, משהו אחר- זה חיסכון נטו.

אין אצלנו..איך?איך?
גרים בחור
אמרת שהוא קובע סידורים לשעות הקשותאורוש3
יש ימים שמתחיל לעבוד מאוחראיך?איך?
וגם יום ולפעמים יומיים בשבוע שלא עובד 
נשמה לקרוס עכשיו ממש יזיק לך לטווחאורוש3

הרחוק.

תציבי לו עובדה. בדיבור או במעשה אם דרכים עדינות לא עובדות.. גם אם הוא יבוא באחת עשרה בלילה ויתחיל לאפס את הבית זה יותר הגיוני מאשר שאת עכשיו תתמוטטי. ואם לא יעשה זה יחכה לו ליום אחר כך.

הוא חייב להבין שאת לא יכולה לבד כרגע.

ברור שעדיף בתקשורת ושיח. אבל נשמע שזה לא חודר. 

נסי להקל על עצמךנעמי28

כמה שאפשר.

אוכל תזמיני מבחוץ, הכביסה שתהיה בערימה, ונסי למצוא עוזרת.


הוא לא יקלוט כמה זה לא שפוי כל עוד הוא חוזר לבית שמתפעל את עצמו כרגיל .


תני לו להרגיש את התוצאות של הבחירות שלו, הוא, ולא רק את.

בית לא מסודר, כסף שהולך על עזרה חיצונית ואוכל.

ולא בהתרסה ובדווקא, זה באמת יותר מדי עלייך.


כשהתוצאות של הבחירות שלו יהיו לו מול העיניים, והוא לא יגיע לבית שמתפעל את עצמו כמו קסם, גם לך תהיה עזרה, וגם הוא כנראה ישקול שוב את סדרי העדיפויות שלו.

הסברת טוב את מה שניסיתי לומראורוש3אחרונה
מישהי מבינה בתוצאות ויטמין בי 12. ופריטין?,שגרה ברוכה

אז ביו היתר לבדיקות דם של תחילת הריון ביקשתי מהרופאת משפחה להוסיך לי בדיקות עבור הנשירת שיער.


אז הבי12. יצא בתוך הנורמה 216(קרוב לגבול התחתון)


פריטין יצא לי 22(כנל גבול תחתון. אמור להיות מ10 עד 291)

האם הם יכולים להשפיע על נשירה? 

לי בבי 12 דומה לא בזמן הריוןמוריה

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

לא יודעת לגבי נשירההשם שלי

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

זה נמוך... את לא מרגישה חולשה?מתואמת
בכללי חולשה אבל השלכתי גם על ההיריון,שגרה ברוכה
אז כנראה שזה נובע גם מהחוסרים...מתואמת
ושאלה נוספת,שגרה ברוכה

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

מתי עשית את הבדיקות?מוריה
יכול להיות שבגלל המלחמהמוריה
יש שיבושים גם במעבדות. וזה לוקח יותר זמן.
תוצאות בדיקות מתעדכנות כל הזמןכי כל פהאחרונה
בדכ יש טווח ימים שעד אליהם הם צריכים להחזיר תשובות מלאות.. הייתי מחכה..
תוצאה נמוכה מאד בהעמסת סוכר 50שאלות חדשות.

מישהי נתקלה?

מחכה לתור לרופאה שבוע הבא ובגוגל אין מידע

זה נקרא היפואהבתחינם
אני קיבלתי הנחיה מהרופאה לאכול כל בוקר מתוק.
אבל זה נחשב לתוצאה לא תקינה?שאלות חדשות.

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

עד כמה שידוע ליאפרסקה
לא מתרגשים מתוצאה נמוכה
דווקא לי אז זכוראהבתחינם

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

יכול להיותאפרסקה
ככה אמרו לי כשלי יצא נמוך
וואו.. אני קיבלתי הנחיות ממש שונותמנגואית
גם יצא לי נמוך

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

הרגשתי חלשה קצת לאורך היוםשאלות חדשות.

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

הרופאה שלחה אותי למעקב של דיאטניתמנגואית

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר


אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.


אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

תרגישי טוב!מנגואית
לגבי מספר מדויק אני לא יודעתמנגואית
תודהשאלות חדשות.

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.


מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

החולשה ביום הבדיקה זה ממש נורמלישיפור
כמה נמוך?תקומה

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

חח זהו, האחות התקשרה מיד להגיד לי לנוחשאלות חדשות.

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

כן, היה לי 40 בהריון הקודם^כיסופים^

בדקתי עם כמה רופאים וכולם זילזלו בזה

בפועל ילדתי תינוק מהמם ב"ה אבל מעל 4 קילו (אני מאוד קטנה וזה לא היה פרופורציונלי בכלל)

היתה לידה טובה אבל נאלצתי לעבור ניתוח בעקבות זאת

בבית חולים השתגעו שלא עקבו אחרי הסוכר ואמרו שזה תסמין נוסף של סכרת (שזה לא מאוזן, עולה ויורד)

אחרי הלידה עשיתי העמסה של 75 ששוב יצאה נמוכה

ובתחילת ההריון הזה עשיתי שוב 75

תיכף צריכה לעשות 100

שווה לעקוב אחרי זה

אז שלי עוד פחות.. ממש נמוךשאלות חדשות.אחרונה

מעניין שאמרו שזה קשור

באמת הגישה הרווחת ממה שאני רואה זה שלא נלחצים

ודווקא אצלי בלידה הקודמת הוא נולד מאד קטן באופן מפתיע.. זה גם קשור? 

סנט ג'וזף - מישהי ילדה שםאחת כמוני
ויכולה להמליץ או לא??

תודה 

זה לא נוצרי?נפש חיה.
כן זה נוצרי,שגרה ברוכה
אני ממש התלבטתימקרמה
עבר עריכה על ידי מקרמה בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 20:34

אני אוהבת את הגישה הטבעית

ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי


 

לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי


 

אבל-

כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום

כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה

אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה


 

כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...

אולי זה השתנה

קראתי עכשיו עליהם כי לא היכרתיממתקית

נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם? 

זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...

למה לא? בערך כמו למה לא להכנס לכנסיה?נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 18:18

 


גם אם זה כשר...

יש אפשרויות סבירות יותר

 

 

נישט שייך

ככה אומרים, לא? 

זה ממש לא אותו דברשלומית.

כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.

אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה 

את יכולה לדייק לי מה ההבדל? כי זה נשמע לינפש חיה.

בשני המבנים האלה יש נזירות

שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות

האווירה נוצרית, לא?

בשתיהן  אממממ 'עוזרים' לאנשים

 

האיסור הוא על כניסה לבית פולחן של עבודה זרהירושלמית במקור
כנסיה היא בית הפולחן. לא בית חולים
תחשבי שמי שגרה בחו"ל - יהיו שם אחיות נוצריותבארץ אהבתי

מן הסתם.

אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.


באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.

אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.

חול זה מציאות אחרתנפש חיה.

פה בארץ ישראל

בעיניי, האוירה אחרת


וממילא

ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו

עם אוירה אחרת , "שלנו"


אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'? 

חשבתי שזה יהיה ברוראחת כמוני

אבל אסביר


יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.

גם אותי מרתיע הסוג של הצוות

אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.

אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה. 

זה בהחלט ברור לי , אישה צריכה ללדת איפה שטוב להנפש חיה.


רק תהיתי לגבי שתי הנקודות


גם האוירה במקום


ואם לא היה מובן

אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.


אין לי מושג מה הולך שם


אישית

רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע

לא שמוסלמים יותר טובים...


אבל שוין.


אני מבינה את התמיהה שלךבארץ אהבתי
אבל עדיין זה לא בר השוואה לכניסה לכנסייה, שאסורה מדין ע"ז.

בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.

גם אם לנזירות יש צלבים וכו' למה זה לא נחשב ע"ז?נפש חיה.

ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם? 

 

ומה עושים בשבת? 

לנו בארץ יש את הפריווילגיהבארץ אהבתי

שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.

אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.

ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.

אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.


דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)

לא ילדתי שם אבל ממה שפעם בררתי עליהםעכבר בלוטוס

הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים 

 

זה באמת מסובך וגם לא נעים

הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה

 

פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה

יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד

 

ממש באסה שהם נוצרים

 

כי זה לא קשורשלומית.

גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.

כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.

שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.

אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.

ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...

זה לא אותו דברניגון של הלב

צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.

לאידעת למה, זה מזכיר לי את הסיפור על הרב כהנמןנפש חיה.

שהלך להוציא ילדים מהמנזר...


סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור


אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)


ובגלל האסוציאציה שעלתה לי

זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד... 

הגבת לי?ניגון של הלב

דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...

כן, הגבתי לךנפש חיה.

מעניין

לא מוכר. 

אני ממש מבינה את ההתנגדות שעולהאחת כמוני

ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.

ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה

ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי

יש הבדלמקקהאחרונה

אחיות מכל הדתות יהיו אבל בית החולים עצמו הוא חילוני

כאן מדובר על מוסד נוצרי בהגדרה

אני לא יודעת מבחינת הלכה. לי מרגיש,שגרה ברוכה

ממש לא קשור ולא מתאים.

נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)

לא יודעת..

אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.

אז שם נראה ההיפך לצד השני.

זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת

אני רציתי.שושנושי

מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.

רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור

יואוווווו אפשר להסביר לבעלי שכלי כסף זה לא חמץ???עודהפעם

אני עצבנית.
סכמנו שעושים פסח ממש בקטנה.
בעלי רק רוטן שלא מתקדם כלום,
ו"רק אני עושה בבית הזה".

הלוווו אני בהריון!!!!! אני לא אמורה לעבוד קשה!

ועכשיו אני מגלה שרשם לקנות חומר לניקוי כלי כסף.
ממש דחוף. ממש!!!!

אוףףףףף אין לי כוח. 

כןoo

וגם מנקה קונה משגיח על הקטן

(טפו יצא לי משהו טוב 😉)

ילדה ששונאת להתקלחאנונימית בהו"ל

הבת שלי בת שמונה. היא שונאת להתקלח. היתה אומרת שלא אוהבת להיות לבד (היה קשה להרגיל אותה להתקלח בעצמה). עכשיו היא אומרת שזה משעמם. אני מבינה שיש שם קושי אבל מרגישה שקשה לנו למצוא את הפתרון הנכון. בשבועות האחרונים הסידור שמצאנו שמעודד אותה בכל זאת להתקלח זה שיחה שבה אני מעבר לדלת חדר האמבטיה ממלאת תפקיד של דמות מסוימת מספר שהיא אוהבת, והיא דמות אחרת ואני אומרת לה מה לעשות תוך כדי בדיחות והמצאות שקשורות לסיפור. זה סוף היום ומיותר לציין שזה דורש ממני הרבה אנרגיה.

היום הייתי עם הילדים עד הערב. בעלי חזר מאוחר מהעבודה. אני בתחילת הריון והייתי עייפה ורציתי לנוח, ושהוא יתפעל מקלחות והשכבה. אז קודם באו אליי לסיפור לפני השינה. בסדר, לא נורא. אבל בת השמונה אתמול דילגה על מקלחת ורצתה היום כן להתקלח, אבל לא רצתה לבד, כי היא חייבת אותי בשביל זה. אמרתי שאני עייפה ורוצה לנוח והיא נדנדה... עד שהפסיקה ומתברר שהיא חיכתה ש"אסיים לנוח". בסוף הלכה לישון מאוחר ובלי מקלחת (עדיין לא נרדמה בעצם). מה מתסכל אותי: יכולתי להתאמץ כן לעשות את זה, לא בטוחה מה היה עדיף לעשות. חשוב לי גם מבחינת הקשר אתה, אולי היא הרגישה שהיא לא חשובה לי מספיק אבל גם מתסכל אותי שחייבים אותי ולא יכול להיות ערב בלעדיי, ומסתכל במיוחד כל העניין הזה של בת השמונה עם המקלחת. קשה קצת גם עם הליכה לישון, אבל בעיקר זה.

אשמח לשמוע מחכמתכן... תודה רבה!

יכול להיות שהיא מפחדת?תוהה לעצמי
ואולי יעזור לשים לה סיפור תוך כדי?
וואי אלופה שאתתתתאוהבת את השבת
עבר עריכה על ידי אוהבת את השבת בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 0:40

איזה מתיששש


 

דבר אשון מדהימה על היצירתיות וההשקעה

לצערי אין לי כוח לדברים כאלה בכלל🙊

אבל האמת שגם נשמע לי לא סביר להשקיע ככה..

מה עם פשוט לקלח אותה 5 דק וזהו?

או שתשמע פןדקאסט תוך כדי מקלחת?

או טבלה שאחרי 3 ימים שהתקלה לבד ובעצמאות מקבלת צ'ופר? ואז כבר תתרגל...


 

לגבי שיסתדרו בערב לבד זה באמת חשוב

שתוכלי לנשום ולנוח

וכדאי לבנות לאטלאט את העצמאות בדברים שתלויים בך כדי שתוכלי להתנתק..


 

וגם אצלי הבת 8 ממש לא מוכנה להתקלח..

וחופשי מתקלחת פעם ב3 ימים ויותר...


 

ותנוחי הרבה!!! הגוף שלך זקוק לזה..

אצלינו גם אחד הילדיםלא סתם פה

עושה בעיות לגבי כניסה למקלחת.

הרבה פעמים אמבטיה זה הפתרון .

עונה קצתאנונימית בהו"ל

תודה רבה למגיבות!

ממשיכה לקרוא ולחשוב על הדברים שכתבתן.


@תוהה לעצמי אני לא חושבת שזה העניין אבל כן ראוי לבחון את זה.


לצערי ניסינו כמעט את כל ההצעות שעלו כאן (סיפור / פודקאסט, לוח נקודות. ו@לא סתם פה כתבתי "להתקלח" אבל הכוונה היא באמת לאמבטיה - זה הרגיל כאן). היא ממש מסרבת ללכת.

לקלח חמש דקות - @אוהבת את השבת את מתכוונת שאני אעשה את זה? היא לא גדולה מדי בשביל זה? עבדנו קשה איתה להתרגל לעשות אמבטיה לבד, וזה היה בסדר תקופה. אבל תקופה ארוכה שכבר לא בסדר... אולי אנחנו צריכים "לחזור אחורה"? מעניין.

הייתי חוזרת אחורהבאורות
ומסייעת לה למקלחת. היא עדיין קטנה בסוף זה לא נשמע לי ממש חריג. אנחנו בתקופה מטורללת לא לשכוח... אני הייתי עוזרת לה בצירוף אמירה כזו של-אני רואה שזה קצת קשה לך כרגע אז נעזור לך ולאט לאט נחשוב ביחד איך את יכולה להיות עצמאית שוב
יש לה רגישות תחושתית?מוריה
יכולה לספר על עצמי בגיל הזההשם שלי

וגם קצת יותר.


לא אהבתי להיות לבד באמבטיה.

אולי פחדתי ממשהו.


הרבה פעמים הייתי מתקלחת ביחד עם אח קטן, ומקלחת אותו תוך כדי.

בגיל יותר גדול, כבר פחות התאים להתקלח עם מישהו. אז הייתי מכניסה אח תינוק בעגלה, שיהיה איתי בחדר מחוץ לאמבטיה.

אולישיפור

תסבירי לה שאת אוהבת לדחק איתה ורואה שישוב לה, אבל קשה לך בערב כשאת עייפה ותחפשו סמן אחר שמתאים לשחק- אולי לא כל יום, יותר לכיוון של פעם פעמיים בשבוע.

ובמקביל תחשבו על פתירון שיעזור לה להתקלח, אם היא טוענת שמשעמם אולי לתת לה לבחור סיפור או שיר שהיא אוהבת. בעיניי זה עדיין גיל שסביר לקלח אותה אם זה מה שיעזור כמו שהציעו לפניי. נשמע לי יותר קל מהסידור הנוכחי.

אצלי אחד הילדים לא אהב להתקלחד' הוא האלוקים

אז עשינו שיחה בזמן ארוחת ערב יום אחד כמה חשוב להתקלח, שנהיה נקיים, ומה קורה עם לא מתקלחים,

 זה לא נעים מגרד וכו', היום נכנס יפה מאוד להתקלח, בעיקר לשדר שאם היא לא מתקלחת זה בעיה שלה,

והיא תצטרך להתמודד עם זה שהיא לא נקיה. (כלומר להעביר את האחריות ממך אליה.)

אם היא מפחדת אפשר שתשאיר את הדלת פתוחה ואת תבואי "לבקר" אותה פעם אחת במהלך המקלחת,

ולעמוד מאחורי הדלת באמת נשמע מתיש. 

בהצלחה.

אולי סיפור או מוזיקה מהפלאפוןרק טוב!

יחליפו את העמידה שלך שם?

ומה עם לנסות כמה מקלחות עם אטרקציות כמו פצצת אמבטיה, צבעי ידיים לצייר על האמבטיה, לקנות איתה סבונים מפנקים עם ריח מיוחד שהיא אוהבת וכו'?

ומצטרפת גם להצעה שאת לא צמודה לדלת אבל מגיעה כמה פעמים תוך כדי, והדלת לא לגמרי סגורה. 

הבת שלי כמעט באותו גילשקדי מרק

והאמת שאנחנו מקלחים אותה..

היתה תקופה שהתקלחה בעצמה וזה זרם אבל היום לא מעוניינת וגם לנו זה לא חשוב כל כך אז לא הרגלנו לזה.

היא גם שונאת להתקלח ממש, אבל בתכלס מתקלחת כמעט כל יום עם שכנועים שלנו, וזה מעייף.

היצירתיות והמשחקיות שלך מהממת לסיטואציה, כל הכבוד.

אני מרגישה שההתלבטויות הקטנות האלה הם חלק מההורות, באותה סיטואציה זה כך התאים לך, אולי היה נכון לשקף ולהבהיר טוב יותר לילדה את המצב או לבקש מאבא שגם יוכל להחליף אותך בזה או למצוא פתרון מושך אחר שמתאים לו. 

אצלנו (לא קראתי את התגובות האחרות)אבי גיל

בת 7 עם  חרדות סביב כל מיני נושאים

גם נורא פחדה בזמן מקלחת

הבאתי לה מלא צעצועים .. יש לנו ספינה כזאת עם כוסות וכל מיני כלים וסבונים (מבזבזת לנו הרבה סבון תוך כדי משחק.. לרוב אנחנו סופגים את זה).

היא ממש נהנית, כל פעם ממציאה משחק חדש פעם זה כמו מטבח , פעם מכינה שיקויים ...


יש משהו שהיא נהנת ממנו שאולי ימשוך אותה למקלחת? וחיבוק על הקושי !!

זה לא הזמן לדעתי ללמד אותה להתגבראמאשוני

על הרתיעה. תהא הסיבה אשר תהא.

אבל כן אפשר לחשוב איך לעשות את זה קל יותר.

למשל שתקליטי את עצמך ואז תוכלי להפעיל לה את ההקלטה ברמקול שהיא מכניסה למקלחת ואת מתחברת אליו בבלוטוס.

אפשר גם להציע לה סיפור בספוטיפיי או שירים.


בנוסף אפשר:

1. להעביר מקלחות לבוקר

2. ללא חפיפה. אפשר פעם בשבוע לפנק אותה בחפיפה שאת חופפת לה.

3. לא חייב מקלחת כל יום.

4. אפשר פעם בשבוע לתת לה לעשות אמבטיה מפנקת עם בגד ים עם דלת פתוחה ואז גם אבא/ אחות יכולים לעזור לה או סתם להיות לידה.

לגבי איך לדבר איתהאמאשוניאחרונה

כדאי בזמן רגוע להסביר כמה היא חשובה לך ואת מוכנה לעזור לה, הבעיה בפתרון שמצאתם היא שזה גורם לה לתלות בך וזה בעיה כי לא תמיד זה מסתדר לך עם הלוז.

אז לכן כדאי לחשוב כל פתרונות נוספים.

תני לה להתבשל ולנסות לחפש בעצמה רעיונות ואז גם תציעי מעצמך שהיא לא ישר תפסול אלא תבין שאם היא רוצה פתרון היא צריכה לעזור לחשוב גם.

אמצעי מניעה די כבר אתכםאנונימית בהו"ל

אני בדכאון כנראה על רקע פוסט טראומה

מטופלת גם תרופתית אבל עדיין מתמודדת עם זה.

שמחמיר מאד בהריונות.

להריון האחרון נכנסתי עם דיאפרגמה...

בהתיעצות עם רב לא הפלתי והמליץ אחרי הלידה למנוע בהתקן נחושת+ נרות... להגיע להכי בטוח שיש.

תכלס עד שהגיע התור להתקן קיבלתי מחזור וראיתי כמה קשה לי המצב שאסורים.

התיעצתי שוב עם הרב והציע לנסות חודשיים גלולות משולבות עם נרות מסוג עדין יחסית.

ועכשיו אני עם זה כבר חודש

 וממש מתלבטת אם זה לא מחמיר את הדכאון...

מצד שני האופציה האחרת התקן נחושת אומר שאסורים כל חודש.. מה אגיד גדול עלי

באמת. אני לא עומדת בזה...

בא לי להגיד שפשוט נימנע מקיום יחסים וזה יהיה המניעה שלנו

אבל בעצם זה אומר שאקבל ווסת כרגיל לא לא רוצה לטבול כל חודש

די כבר לא יודעת מה לחשוב.

למה אין אמצעי מניעה נורמליים?

למה חייבים לקבל ווסת כל חודש??

לא רוצה... פשוט לא רוצה.

טוב לי בחיים אני אוהבת את בעלי יש לנו משיכה יש לנו חיי אישות יפים מאד!

ב"ה התרופות לא פוגעות לי בחשק

לא צריכה את הריחוק והקרבה הזה כל חודש, לא חסר לי, לא חסר לבעלי.

לא מרגישה שזה נותן לי שום דבר בחיים חוץ מזה שזה פשוט איסור חמור מאד.

והאמונה שלי לא במיטבה (על רקע המצב הנפשי) ככה שזה עוד יותר מאתגר.

ולא מסוגלת לחשוב עכשיו על עוד ילד.

יש לנו גם ככה די צפופים וברור לשתינו שצריך עכשיו פרק זמן לשיקום אישי נפשי ומקצועי שלי.

גם לפסיכיאטר זה ברור, גם לעוס שלי וגם לרב. (שכאמור חושב שכדאי למנוע ב2 אמצעי מניעה כדי שיהיה הרמטי באמת אחרי הפשלה הקודמת שממש שקלנו ברצינות להפיל)

 

המלצה שקראתי כאן בפורוםיום שני

לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.

מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.

יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).

תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה


מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!

מטפלת בעצמך!

זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה

מה עם התקן הורמונלי?שלומית.
אמנם יש תקופת הסתגלות מעצבנת אבל אח''כ הרבה פעמים אין מחזור גם כמה שנים 
אם כבר התקן אז למה לא התקן הורמונלי?על הנס

התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,

שווה לך לנסות לשקול

זאת שאלה לרופא לא לרבאמאשוני

את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.

זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.

האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?

מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.

אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.

ההמלצה של הפסיכיאטראנונימית בהו"ל

בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.

הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.

בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע

בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..

הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.

 

אבל ההמלצות של שניהםאמאשוני

לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.

את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.

אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.

יש כל מיני סוגים.

תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.

ממד מוזר לי מה שהפסיכיאטר אמר על מירנהמקרמהאחרונה

עד כמה שידוע לי - בסקאלה של מניעה הורמונלית הוא הכי פחות משפיע

גם בגלל המינן וגם בגלל ההפרשה המקומית


הייתי מנסהלבקש שיחת התיעצות בן הפסיכיאטר וגניקוללוג שכל אחד יתן את התחום התמחות שלו

בול! אחרי שהרב התיר לכם למנוערק רגע קט

השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.

ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.

אשמח לקבל פרטים שלהאנונימית בהו"ל

אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,

לא חושבת שהיה צריך.

הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-

את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת) 

לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..

 

לא דיברתי על "אישור למנוע"רק רגע קט
אלא על ההמלצות של הרב באיזה אמצעי להשתמש. בעיני רב הוא פשוט לא האדם המתאים לזה.

מצרפת את הפלייר שלה.


וואו!!! הזדהיתי עם כל מילה כמעט!!הריון ולידה

הסיפור שלך מאוד דומה לשלי

הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור

אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו

אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו

והלוואי שאנחנו לא טועים

ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד. 

התנסית פעם בהתקן?שמעונה
אני עם התקן ומניקה ,לא קבלתי מחזור איזה 7-8 חודשים כרגע
לא מבינה בזהניגון של הלב

אבל ממליצה ללכת לאיש מקצוע דתי שידע לשלב בין האמצעי מניעה שלא ישפיעו עלייך נפשית לבין אלה שימנעו הרחקות וכתמים.

 

כי הפסיכיאטר ימליץ מה שישפיע הורמונלית הכי פחות, גם אם תיאסרי כל חודש. והרב ימליץ מה שלא תיאסרו וגם מה שהכי ימנע הריון (אם הבנתי נכון הוא לא רוצה שתגיעו שוב לדילמה של להפיל או לא אז הוא המליץ על שני סוגי מניעה ליתר ביטחון) בלי להתחשב בהשפעה ההורמונלית.

ואת צריכה מישהו שיבין את שני הצדדים

אולי יעניין אותך