חייבת לפרוק ואני יודעת שזה המקום האחרון שישפטו אותי בו.אמונה בה' יתברך
יש לי בן 2.5 שקשה לי איתו בלשון המעטה.
מאז שנולד היה ילד בכיין אבל יש ימים שהבכי הזה הוא על סטרואידים. בוכה מהכל ומכך דבר קטן ושיהיה בריא יש לו בכי ממש חזק (לפעמים אפילו חוששת שהשכנים יזמינו משטרה מרוב הצרחות שלו ולא תגידו קרה משהו או שהוא נפל הוא יכול לצרוח רק כי הוא רוצה משהו ולא קיבל במיידי. הבכי שלו אפילו ברמה שאם הוא אוכל ונשפך לו קצת מים על השולחן אפילו לא עליו זה בכי פשוט כל דבר בכי וצרחות.
שיסלח לי אלוקים אני מודה עליו אבל אני לא נהנת מהגידול שלו קשה לי איתו ואני מנסה לגלות הכי הרבה סבלנות אהבה והכלה כלפיו אבל זה לא תמיד מצליח ואני נושמת הרבה .
דבר נוסף שמאוד קשה לי איתו ואני יודעת שזה ילדותי אולי אבל אני משקיעה בו כל כך הרבה מעניקה לו את כל החופ והאהבה שאפשר לתת (מי שיודעת אני די מגדלת לבד כי בעלי בעבודה אז אני איתו מהרגע שמתעורר ואז שישן .הוא רואה את בעלי בעיקר בשבת והוא פשוט מעדיף אותו בצורה אבסולוטית כאלו אני ההורה הרע . אם חס וחלילה בעלי הולך לבית הכנסת תנחשו איך הוא מגיב... נכון מאוד בבכי וצרחות כאלו הוא עם האויב חס ושלום.

אוף אני ממש על גבול בכי ודמעות מרגישה רע שאני מתלוננת עליו אבל באמת שממש קשה לי איתו
וואי יקרה זה נשמע באמת ממש קשוח!ליאניי
אני לא מנוסה לגיל הזה בשביל לתת לה טיפים והמלצות
אבל… מבינה לליבך זה בססר לשחרר ״קיטור״ לגדל ילדים זה קשה!!!!!
אפשר לפעמים לאבד שפיות ולפי מה שאת מתארת כל הכבוד שאת מצליחה לשמור על סובלנות בטוחה שזה ממש קשה.
השאלה היא למה הוא בוכה מכל דבר קטן? ז״א איך אפשר לעבוד על זה איתו.. ניסית להתייעץ עם מישהו?
ואם הוא יבכה דקה שתיים ויבין שלא סוף העולם ורק אז תתייחסי אליו? הרי את לא חייבת לעזוב הכל ולעצןר בשניה שהוא בוכה תני לו קצת אולי הוא בוחן אותך ככה?

מקווה שיעזרו לך פה לעצות משכילות
לבינתיים חיבוק ענק יקרה! ❤️
זה ממש מחרפן כל הבית צריך להתעורר כשהוא מתעורראמונה בה' יתברך
וכולן הולכים לישון רק כשהוא ישן זה מטורף הרמת בכי שלו.
תודה על החיזוק מהממת
לגבי ההעדפה שלוoo
אצלי זה הפוך, בעלי נמצא איתו יותר, והוא מעדיף אותי בצורה ברורה.
הרבה פעמים מעדיפים את ההורה שנמצא פחות כי הזמן איתו יותר יקר לילד,
והוא בוכה שבעלך הולך כי הוא מתקשה להפרד ממנו, זה לא קשור אליך.
טוב אני איתך באותה סירההמקורית
אני רוב הזמן עם הילדים ואני גם זו שאוסרת או כועסת עליהם יותר מן הסתם
ילדים הם ילדים ולא מבינים את המאמץ הכרוך בגידולם. הם רואים שחור ולבן - אמא ככה ואבא ככה
גם אותי זה מעצבן שאם אני אוסרת משו או כועסת הם מגיבים בכפיות הטובה האופיינית לילדים ורוצים את אבא. וגם בכללי הם נהנים יותר עם אבא כי אני עסוקה גם בחלק הטכני וגם בעבודה השחורה וגם בכיף, מתי שנשאר זמן
אני לא יודעת איך לפתור את זה. אני בשלב של קבלה והכלה והבנה.
את מחזירה אותי כמה שנים אחורהרק טוב!
אחד מילדינו היה ככה. בוכה כל הזמן. לא מעסיק את עצמו הכלל. פשוט ילד לא רגוע. לא מווסת. ממש ממש קשה. ומתיש.
וגם הבכי כמו שאמרת, על שטויות. כל דבר קטן היה גורם לו לעצור נשימה מתוך בכי כאילו הוא קיבל מכה מטורפת.
(וכשקיבל באמת מכה ממש ממש חזקה בראש, עצר נשימה ליותר זמן כולל גילגול עיניים. פחד ממש!!)


בערך סביב גיל שנתיים וחצי משהו השתנה בו.
והוא פשט הפך להיות ילד רגוע. משחק. מעסיק את עצמו. ילד טוב. פשוט ילד אחר. לא יודעת צה היתה הסיבה לבכי. אולי זה אופי. אולי באמת משהו הפריע לו. הציעו לנו בזמנו אסטואטופיה (או איך שכותבים את זה...) אבל חששנו לשלם סכומים גבוהים בלי לדעת שזה באמת יעזור.
היום שהוא כבר קרוב לגיל 6 עדיין יש לו קטעים שהוא נתפס לאיזה שטות ועושה על זה הפגנות מעצבנות אבל אין מה להשוות למה שהיה בילדות. בסה"כ הוא באמת ילד חכם ומתוק. והגננת שלו חולה עליו ואומרת שיש לו כזה לב גדול והוא אוהב לעזור. יש בו רגישות ורוגע.

מה שאני באה להגיד לך, שקודם כל, באמת יש ילדים כאלה וזה קשה ומובן שסוחט ממך כוחות. אבל זה לא אומר שהוא תמיד יהיה כזה.
מה שאני כן יכולה להציע זה פחות לתת יחס לבכיות שלו. הוא כבר מספיק גדול בשביל לדעת להרגיע את עצמו או לשלוט בעצמו. ואם הוא מעדיף עכשיו לשבת ולבכות כי אבא הלך לתפילה, בהצלחה. שיהנה, אין צורך לנחם או לנסות להרגיע, הוא רוצה ככה להיות בבכי וזה בסדר. אם קשה לך, לכי לחדר ותגידי לו אם הוא בא אחריך שיבוא רק אם הוא לא בוכה כי את רוצה עכשיו שקט ובחדר שלך לא בוכים עכשיו.

בהצלחה!

נשמע ממש ממש קשהילד בכור
אם מתאים לך וזה נראה לך קשור אלייך הגישה הזאת, אני ממש התחברתי לגישה ההיקשרותית ולאיך שהיא מתייחסת לבכי. אם זה מתאים לך יש להם קבוצת פייסבוק ואתר, את יכולה להציץ.
מה זה הגישה הזאת. ? בחיים לא שמעתי עליהאמונה בה' יתברך
אני עוד חדשה בזהילד בכור
אז לא רוצה להטעות.. תקראי על זה קצת וגם זוכרת שיש פה מדריכה בגישה הזאת אבל לא זוכרת איזה. היה לי חשוב לכתוב פה עוד צד כי כמה כתבו לך להתעלם מהבכי והגישה הזאת אומרת אחרת
נראה לי תיתי2 מדריכה בשיטה הזאתאחתפלוס
בא לי להוסיףילד בכור
שיש פודקאסט של הגישה המונטוסרית, אני פשוט מלקטת לי מה שמתחבר לי מכל גישה אז.. קוראים לפודקאסט מונטוסרית ובפרק 3 היא מדברת על גיל שנתיים. אולי תאהבי, לא יודעת למה את מתחברת אז זורקת אופציות
מצרפת קישור לפוסט על הנושא, בשיטה ההיקשרותיתבארץ אהבתי
על דמעות ואגרסיה - חזרה ללב ההורות
גם אני לומדת את השיטה, אבל מאוד מתחברת לגישה שלה לבכי ובכלל לגישה. עזר לי לא מעט פעמים..
יש עוד המון מה לקרוא בבלוג הזה, לי הוא ממש מוסיף. ויש גם קורסים שאפשר להעמיק בעזרתם עוד יותר (יש שם באתר גם קישורים לקורסים, שיעורים מוקלטים לרכישה ועוד. בזה לא התנסיתי, אני בינתיים רק קוראת).

ואם מעניין אותך - אחרי פסח תיתי2 (מדריכת הורים על פי הגישה ההיקשרותית) תעביר למשתתפות הפורום מפגש על הגישה.
כתבתי פה יותר בפירוט -
מעלה גם פה (ברשות המנהלות) - מפגש על חינוך עם תיתי2 - הריון ולידה
אפשר לפנות אלי בפרטי לעוד פרטים.
גם אני ממש אוהבת אותה ומתחברת לגישה!שקדי מרק
יש לה גם פודקאסט מצוין
אפשר קישור?לפניו ברננה!
איך קוראים לפודקאסט?עלה למעלה
מצטרפת לשאלהדפני11
זה מה שאני מצאתיבארץ אהבתי
הפודקאסט - חזרה ללב ההורות
(כשאני ניסיתי לשמוע בנסיעה הוא עצר לי כמה פעמים באמצע בלי סיבה. יכול להיות שאפשר למצוא בספוטיפיי וזה יעבוד יותר טוב, אני פחות מכירה)
תודה רבה!דפני11
תודה!לפניו ברננה!אחרונה
כתבת שאת לבד איתו מהבוקר עד הערבלהשתמח
אז התכוונת שהוא לא במסגרת? יש מצב שמסגרת, חברה, שגרה מובנית ופעילה תעשה לו טוב, תעזור לו להיות יותר רגוע.
הבן שלי היה תקופה בבית בסביבות גיל 2.5 והוא היה צריך תשומת לב אישית כל רגע , זה היה ממש מאתגר, וברגע שנכנס למסגרת הוא נהיה הרבה יותר רגוע, ופתאום הצליח להעביר את עצמו גם בבית.

ועוד כיוון, אולי לבדוק כיוון של קושי בוויסות חושי ( אצל מרפאה בעיסוק) ילדים עם קושי בוויסות חושי מתקשים לעבד את כל מה שהם מרגישים בצורה מאוזנת וזה יכול לגרום להם להיות מאוד לא רגועים.
הוא במעון . התכוונתי שאני איתו בבוקר ובצהרייםאמונה בה' יתברך
מקלחת והרדמה זה רק איתי
מובן לגמרי שקשה לךלהשתמח
עוד משהו שיכול אולי לעזור, זה להחזיק בראש תמיד שהסכים שלו זה לא נגדך. הוא בוכה כי קשה לו. אין לו רצון שיהיה לך רע. הוא לא חושב שאת האויב. פשוט קשה לו וזאת הדרך שלו להביע את הקושי כרגע.
שאלה- מה קורה איתו בגן?Noni
וואי איזה קשה זההההההמיואשת******
מה שהוא עושה עם בעלך זה טבעי ונורמלי וקורה לכולם, אבל זה לא הופך את זה פחות קשה ופוגע. הייתי בוכה מזה ממש. כל כך מבינה אותך!
ואין לי הרבה תובנות אבל הכרתי ילדה כזו שצרחה כל היום וכל הלילה עד איזה גיל ארבע ואז פתאום זה נעלם והיא הילדה הכי מתוקה עדינה ושקטה שיש היום. (היינו מסרבים להיות עם ההורים שלה שבת מרוב צרחות) מקווה שזה יעודד קצת
אני לא יודעת אם יעבוד אצלכם אבל יש לנו התמודדות דומהמיקי מאוס
של התקפי צעקות ובכי כאלה. הרבה פחות קיצונית... בעבר זה היה יותר מהיום אבל לא כל היום, נגיד פעם ביומיים שלושה התקפי בכי וצעקות כאלה כי לא קיבלה מה שרצתה וכדו

אני עוזרת לה להתבטא ומבקשת ממנה לבקש יפה. אם זה דברים שאני מוכנה להתפשר אני מסבירה לה שהיא צריכה לבקש יפה ועוזרת לה מה בדיוק היא צריכה להגיד, לפעמים אפילו מסתפקת בזה שהיא תגיד רק בסוף את ה "בבקשה"
ואז ברגע שהיא מתבטאת נורמלי אני נותנת לה (גם אם מראש תכננתי לא לתת, כדי שהיא תרכוש אמון בביטוי מילולי)

זה לא תמיד מצליח אבל הרבה פעמים גורם לה להתאפס ולהרגע

לפעמים לא

בעיקר שתדעי שאת נורמלית, זה בעז"ה יעבור אבל זה קשה ומותר לך להתלונן ולהתבאס!
גם אני עושה את זה.אנונימיות
אצלנו בצרחות לא מקבלים. אם היא מבקשת סליחה ומבקשת יפה לפעמים היא מקבלת גם דברים שלא תיכננתי לאפשר...
בעיני יותר חשוב ללמוד לדבר ולא לצעוק מלא לאכול שוקולד
אני לפעמים לא נותנת גם אחרי שמבקש יפהלפניו ברננה!
שלא תהיה נורמה כזאת שמשתולל ואז מבקש יפה ואז יקבל, וגם שלא תהיה הצניחה שתמיד כשמבקשים יפה מקבלים
ברור. גם אצלנו זה לא קבוע גם יש דברים שאני לא מוכנה להתפשראנונימיות
אבל כשכן וכשאני רואה שזה יועיל זה מה שאני עושה.
הוא משחק עם חברים אחה'צ?פרצוף כרית
כי אם לא, נשמע באופן כללי שחסר לו חברה ומשעמם לו
כתוצאה מכך ההסטריה שלו, מרוב שעמום או תסכול, רצון עז לחברה או משהו מעניין
וכתוצאה מכך גם הבכי שלו כשבעלך עוזב - זה לא כיהוא מתגעגע דווקא לבעלך, אלא ל'ריגוש' ול'חידוש'
של בנאדם 'חדש' שבא לבקר, וגם אולי קנאה בבעלך -כלומר הוא מקנא בבעלך שיוצא החוצה מהבית וכביכול עושה דברים מענינים בחיים ולא תקוע בבית

1) לצאת החוצה עם הילד כל יום, להשתדל - הוא רוצה לנשום אוויר ןלראות עולם
לדעתי תנסי לעשות לו חויות מענינות - או יותר לגינה, או לגינה רחוקה שלא הייתם שם לאחרונה, שיהיה קצת חידוש בשבילו
2) קשר עם חברים/משפחה - תנסי להזמין לו חבר או בן דוד, סבתא - או כל בנאדם שיוצר איתו קשר
כי נשמע שמשעמם לו מבחינה חברתית


וברור שהוא אוהב אותך וקשור אליך, אין לי ספק בזה!!!! הוא מרגיש שאת תמיד דואגת לו ובתוך תוכו יודע את זה- שאת שם תמיד בשבילו!!!! אל תדאגי זה רק משעמום חברתי ותסכול כנראה!
שולחת לך כוחות, נשמע קשה, אין לי עצות בפועל, אבל רק אומרתחבובוש

שצריך לזכור שהקושי הוא זמני והכללללללללללללללל עובר.

ואומרת את זה על סמך קשיים שהיו לנו עם הילד, שלפעמים הרגשתי שגדלות לי קרניים, ואחרי תקופה, אני אומרת לבעלי, אתה זוכר מה היינו עוברים איתו...

 

ועוד משהו, אני בהתקפי בכי או זעם, תופסת אותו חזק, אפילו קצת חיבוק "אגריסבי" שירגיש אותי בכל הכח ואומרת לו בוא ננסה להירגע, בוא תספר לי מה מפריע לך, איך אני יכולה לעזור לך, אבל זה בגיל יותר גדול.

 

בהצלחה ענקית.

ותתפללי על זה, שהילד יהיה רגוע, שיהיה לך סבלנות וכוחות. 

הבכור שלי היה בול כזה. היום הוא בן 12,סופי123
לא בוכה הרבה ב"ה אבל כן - רגיש ומבטא רגש בצורה מדהימה, וגם רגיש לאחרים, נשמה טהורה ואח בכור מהאגדות, מרעיף אהבה בלי סוף על האחים שלו. בדיעבד הוא היה ילד רגיש והרבה דברים שלא מפריעים לילדים אחרים הפריעו לו וכשהוא למד להגיד דברים בצורה ברורה ולהסביר מה קורה לו ומה הוא מרגיש זה מאד עזר לו והבכי נרגע מאד. עם ילד כזה שווה להשקיע בפיתוח שיח רגשי, לתת לו מילים להתבטא, כבר מגיל כזה.
ובקשר להעדפה של אבא - כל הילדים שלי מעדיפים את בעלי באופן ברור. מבינה אותם, הרבה יותר כיף איתו. הוא סבלני ומצחיק ומרים אותם וזורם איתם ולא מפריע לו לכלוך או רעש. יופי לו ויופי להם. היו זמנים שזה ביאס אותי אבל תכלס - הם זקוקים לי וקשורים אליי לא פחות, ואם הם אוהבים להשתולל עם אבא ולתת לי לנוח על הספה - נו, אני יכולה לחיות עם זה ;)
איזה תגובה מתוקה💜אם_שמחה_הללויה
ממתמודדת עם אותם דברים..למרות ששלי כבר בת 3 וחציאם_שמחה_הללויה
וכתבתי על זה פעם פוסט .בעיקר לעצמי. אולי יועיל למישהי.

#בבית על קטנטנים

היום אני הולכת לדבר על גיל שנתיים העקשן.🤯
גיל שבו הילד מבין שהוא אישות נפרדת, ונלחם על עצמאותו. גיל שבו מילים "לא רוצה" ו"לא" שגורים בפיו. וזה נורמלי. זה טוב. זה אפילו טוב מאוד. כי אם לא ילחם על עצמאותו, אם לא יעשה דברים לבד, אם לא יטעה, איך יהיה עצמאי ויגדל?

טיפים:
1) לבחור מלחמות.
להחליט מראש באיזה מקומות את מרפה (וכדאי לך שיהיו לך הרבה מקומות כאלה, בשביל הבריאות הנפשית שלך🤭) ואיפה זה בל יעבור ותתעקשי עם הפעוט.

עוד דרך, זה מראש לא להכנס למצב של עימות. הקטנים מחנכים אותנו ההורים להיות דיפלומטיים, בכלל בלימוד הורות יש המון ממנהיגות. אז לעניינינו, מראש לתת בחירה בלבוש, באוכל."איזה חולצה את בוחרת זאת או זאת?"מה את רוצה היום גבינה או אבקודו?" "את רוצה קודם לאכול ואח"כ להתקלח?" וכו'. כך, הפעוט מרגיש שהוא זה שמחליט ולרוב זורם איתך.

דבר נוסף, למזער נזקים.
הילדים בגילאים האלה נקראים גם "חבלנים" 😅, כי הם פשוט עושים המון המון בלאגן ומחבלים בכל דבר שפוגשים בדרכם. כדאי מראש להגדיר להם "טריטוריה" 🙅‍♀️🙅‍♀️🙅‍♀️בטוחה למעשי קונדס שלהם, לסגור ארונות (יש סוגרים מיוחדים, בדיוק הזמנתי ויכולה לשלוח קישור בתגובות), חדרים שלא רוצים שיכנסו בהם, מקרר (אם לא רוצים שהוא יתרוקן) את כל מה ששביר/ יקר לעלות למדף עליון.

מה כן?
💥לתת להם להשתחרר. לייחד חדר או מקום בו אתם מרשים מדי פעם לעשות בלאגן. מי שיש לה גינה, בכלל זכתה!
💥לצאת הרבה החוצה, ובחוץ להרשות להם לחקור את הסביבה, להרשות להם לגעת במה שלא מסכן אותם. לא יקרה שום דבר מזה שקצת יתלכלכו, מנערים אותם ויש מכונת כביסה.

ובעיקר להבין שבגיל הזה לפעוט יש הרבה תסכול, ההתפתחות השכלית שלו לפעמים גדולה מהתפתחות המילולית, הוא עוד לא יודע לבטא את עצמו.
תחשבי שאת בארץ זרה ואף אחד לא מצליח להבין אותך, או תזכרי בעצמך כילדה.
אולי את גיל שנתיים שלך את לא זוכרת, אבל תזכרי בגיל ההתבגרות שלך (זה לא היה כזה מזמן) איך רצית עצמאות, להחליט בעצמך על דברים.
תזכרי בעצמך כילדה ותפסיקי כבר להיות כל כך רצינית.
משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חחח תודה רבהאפונה

אמן!!

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

אני רוצה להגיד משהו שונה מכולםדיאן ד.

לא הכל בידיים שלנו, ולא בטוח שלך יש אפשרות לגרום לבעלך לבצע שינוי.

ככה זה, אנחנו שולטים (באופן חלקי) על מה שאנחנו עושים/ חושבים/ מתנהגים

יש לנו די אפס שליטה על המעשים של הסביבה.

יותר מהכל הייתי חושבת איך את יכולה לגרום לעצמך להרגיש טוב יותר במצב הנתון.

אם יש דברים שגדולים עלייך כמו הבקרים מקצה לקצה את יכולה לבקש ממנו/ לדרוש גם/ להציב גבול.

לא בטוח שזה יעזור.

אם זה לא יעזור אז תראי איפה את יכולה כן לשחרר את עצמך.

בעיניי אם הילדים קמים מספר פעמים בכל לילה ואת ממשיכה לישון, זה לוקסוס ענק.

אפשר להתמקד בזה.

אפשר גם להגיד שהערבים יהיו עליו.

אולי את יכולה בעבודה לחזור לישון שעה וחצי בבוקר ולהשלים אחה"צ/ ערב כשהילדים בבית.

כל מיני פתרונות כאלו.

אבל ממש לא יעזור להבליט את החסרונות והקשיים של בן הזוג שלנו.

בעיניי זה גם לא התפקיד של אישה וגם לא התפקיד שלה להיות הפסיכולוגית של בעלה.

וגם, אני לא חושבת שזה יקדם את בעלך לעשות שינוי כלשהו.

שומרת הערים האבודותחזקה בעורף

יותר מתאים לפורום אמהות השלב הבא, אבל פה יותר פעיל🤪🫣

מישהי במקרה מכירה לעומק? קראה את הסדרה?

הבת שלי התחילה והיא ממש על זה. שמעתי ממישהי שהיא מרשה לבת שלה עד ספר 3 כי בהמשך הסדרה מוזכרות גם מערכות יחסים חד-מיניות, אבל זוכרת ממי שמעתי.

אשמח אם יש מישהי שיכולה להפריך או לאמת לי את המידע הזה😳

קראתידרקונית ירוקה

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

תודה על המענה!חזקה בעורף

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

הוא קליל לאורך כל הסדרהדרקונית ירוקה

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

דווקא יש לי רגישות גדולה לדברים שכתובים בAIאמהלה

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

מענייןדרקונית ירוקה

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

קראתי, זה סדרה די ממכרת, דווקא לא זכור לי סצנותאמהלה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

תודה על המענה!חזקה בעורף

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

קראתי הכל... לצערי התמכרתי ומחכה להמשךאמהלה

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

רגע,מה? זה מעניין גם למבוגרים? חשבתי זה לנוער צעירמרגול

אני צעירה..... וכן, אני אהבתי מאדאמהלה

אמא שלי גם קוראתמתיכון ועד מעון

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא קראתי את הנל אבל ספרי נוער זה הספרים הכי נחמדיםחילזון 123

גם אני הכי אוהבתשיפוראחרונה

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

לא מספיק מבינה בזה, אבל אולי תיקחי ימי חופשאמא טובה---דיה!

על חשבונך?

אי אפשר לצעריחמדמדה

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

אחותך לצרה. גם לי אין ימי חופש והאמת הייתיהמקורית

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

כל חול המועד או חלק?שלומית.

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

כל הימים…חמדמדה

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי תבקשי לעבוד חצי יום?פרח חדש

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

זה רעיון לפעם הבאה שאחפש…חמדמדה

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אוויי מבאס ממש😥😒😔שיפור

אמממ..כבת שבעים

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

אי אפשר להכנס למינוס?רינת 24

גיליתי את זה כי נכנסתי למיניס חחחחחמדמדה

ממש ממש מבעס😐יעל מהדרום

אפשר לנצל"ש?אפרסקהאחרונה

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקו

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אני לא מספיק מכירהשלומית.

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

הגודל לדעתיאחת כמוני

יש כמה הבדלים עיקריים-שימושית
  1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

  2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

  3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

התקן לא הורמונלי ג'נפיקסאחת כמוני

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

טוב מעדכנת שהייתי אצלהאנונימית בהו"ל

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

אוי איזה באסהקנקן שבור

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

מה יכול לגרום לדימום?אנונימית בהו"ל

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

אם את לא מניקה סיכוי גבוה שזה מחזורפרח חדש

לא מניקה, גם חושבת ככהאנונימית בהו"ל

אם זה מחזור, תקווי שהשאריות יצאו בוקנקן שבוראחרונה

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

השאריות שיליהקנקן שבור

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

שמחה לשמועשימושית

בע"ה הוא ואת תהיו מרוצים מעכשיו והלאה

המלצה לצימרבת.

חיכיתי שיגמר החופש וכעת מבקשת המלצה מכל הנופשות

מחפשת המלצה לצימר באיזור ירושלים או בית שמש כדי לחגוג אירוע משפחתי..

מה צריך להיות שם?

סלון גדול ופינת אוכל גדולה, מדובר בכ20 אנשים.

בריכה

מקום מפנק.

כמה שיותר זול,

חדרים לא משנים לי כי אנחנו רוצים לשכור ליום שלם בלי לינה.

למישהי יש רעיון בשבילי?

אם חשוב לכם פנים גדול ומרווח אז אתם צריכים ווילהקנקן שבור

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

כן , התכוונתי וילהבת.

לא יודעת למה יצא לי צימר

אז סליחה, על וילה אין לי המלצה מניסיון, בהצלחה!קנקן שבור

אנחנו היינו במתחם צימריםבארץ אהבתיאחרונה

שהיה בו גם חדר אוכל גדול ומרווח שבו ישבנו כולנו.

יכולה לתת פרטים בפרטי בשמחה. היינו בשני מקומות כאלו, שניהם באזור בית שמש.

נשמע יותר שאתם צריכים לשכור מתחם של בריכה פרטיתמתואמת

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

כן. בחודשים הראשוניםיעל מהדרום

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אולי לא רקחילזון 123

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

אם יש אפשרות להשאיר בכיתה זה ממש מקליעל מהדרום

וואי, כמה נלחמתי אצלינו שייתנו מערכתשימושית

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

גם אצלנו יש עוד מקצועות אבל הכלל בכיתהילד בכור

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שלי

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

חיבוקאפונה

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

  1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

  2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

  3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

  4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

תודה!! לקחתי לי כמה רעיונות טובים!!!שיפור

ממש שמחה לשמוע!אפונה

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

וואהו! מי את? כתבת מדהים !אובדת חצות

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

כן כן זה היה מובןאפונהאחרונה

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אולי יעניין אותך