מאז שנולד היה ילד בכיין אבל יש ימים שהבכי הזה הוא על סטרואידים. בוכה מהכל ומכך דבר קטן ושיהיה בריא יש לו בכי ממש חזק (לפעמים אפילו חוששת שהשכנים יזמינו משטרה מרוב הצרחות שלו ולא תגידו קרה משהו או שהוא נפל הוא יכול לצרוח רק כי הוא רוצה משהו ולא קיבל במיידי. הבכי שלו אפילו ברמה שאם הוא אוכל ונשפך לו קצת מים על השולחן אפילו לא עליו זה בכי פשוט כל דבר בכי וצרחות.
שיסלח לי אלוקים אני מודה עליו אבל אני לא נהנת מהגידול שלו קשה לי איתו ואני מנסה לגלות הכי הרבה סבלנות אהבה והכלה כלפיו אבל זה לא תמיד מצליח ואני נושמת הרבה .
דבר נוסף שמאוד קשה לי איתו ואני יודעת שזה ילדותי אולי אבל אני משקיעה בו כל כך הרבה מעניקה לו את כל החופ והאהבה שאפשר לתת (מי שיודעת אני די מגדלת לבד כי בעלי בעבודה אז אני איתו מהרגע שמתעורר ואז שישן .הוא רואה את בעלי בעיקר בשבת והוא פשוט מעדיף אותו בצורה אבסולוטית כאלו אני ההורה הרע . אם חס וחלילה בעלי הולך לבית הכנסת תנחשו איך הוא מגיב... נכון מאוד בבכי וצרחות כאלו הוא עם האויב חס ושלום.
אוף אני ממש על גבול בכי ודמעות מרגישה רע שאני מתלוננת עליו אבל באמת שממש קשה לי איתו
אבל כן - רגיש ומבטא רגש בצורה מדהימה, וגם רגיש לאחרים, נשמה טהורה ואח בכור מהאגדות, מרעיף אהבה בלי סוף על האחים שלו. בדיעבד הוא היה ילד רגיש והרבה דברים שלא מפריעים לילדים אחרים הפריעו לו וכשהוא למד להגיד דברים בצורה ברורה ולהסביר מה קורה לו ומה הוא מרגיש זה מאד עזר לו והבכי נרגע מאד. עם ילד כזה שווה להשקיע בפיתוח שיח רגשי, לתת לו מילים להתבטא, כבר מגיל כזה.
) את כל מה ששביר/ יקר לעלות למדף עליון.
בעלך מכיר את המושג משכב לידה?
אבל גם מתסכל אותי שחייבים אותי ולא יכול להיות ערב בלעדיי, ומסתכל במיוחד כל העניין הזה של בת השמונה עם המקלחת. קשה קצת גם עם הליכה לישון, אבל בעיקר זה. 