אני יודע מה הקשר לערך עצמי.
כדי שבן אדם יהיה זכאי שתדברו אליו בעברית או בכל אופן בשפה ברורה ומובנת, הוא צריך להוכיח בפניכם, שהוא חכם מספיק, ולא רק 'חכם' במובן שהוא מתייחס לדברים כמו שצריך, אלא גם, ובעיקר, שה"חוכמה" שלו נובעת מ'ערך עצמי' - כלומר, שה"חוכמה" היא תולדת גאוותו, ולא חס וחלילה תולדת התבוננות נכוחה במציאות. זו אכן גישה הגיונית, המזכירה לכולנו כמה חשוב לאדם להיות 'שמח בחלקו' כלומר בעל ערך עצמי מספיק חזק, כדי לזכות להיות 'הכובש את יצרו' כלומר הראוי לדבר נכוחה על דברים שהגאה שממולו עדיין לא הצליח להבין לבד, כיוון שהוא (האדם שממול) עדיין לא הספיק 'להתגבר' על יצרו של האדם הראשון. זה אכן מוביל היטב לתובנה העמוקה 'הלומד מכל אדם', לא רק להבין את עצמך, אלא בראש ובראשונה לזכור כמה אנשים אתה רוצה כבושים תחתיך (או, בעיקר - כמה אנשים אתה רוצה כבושים או בלתי כבושים - העיקר רחוקים, כמו שנאמר 'מכובד, המכבד את הבריות', מכיר בערכם אין כתיב כאן, אלא 'מכבד' בעלמא, לקיים מה שנאמר 'כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו', ומאחר וכן, מי (=האם, בארמית) ראוי, וכי ראוי לכבד מי שאינך מכיר בערכו? מוטב תרחיקהו, ולא תיכשל בעוון, אלא במידות רעות תיכשל, בלא עוון, ר"ל, בלא עוון דחוכמה של 'שיגגת חוכמה עולה זדון', וזה טוב להם וראוי בעיניהם מאוד, יותר מכל דבר אחר)
