יהיה לאדם שאיפות כמוך אבל למעשה הוא רחוק מהמקום שלך

(דברים שאצלך הם קווים אדומים אצלו זה סבבה)?


יותר מזה. איך זה שבפועל יש הרבה אנשים שנמצאים במקום אחר כשהשאיפות שלהם זהות,
אם איפה שהמחשבה שם האדם?
 

טוב זה ברור, יש אנשים שיש להם שאיפה באמת ויש כאלה שרק מדברים - אבל לא באמת נמצאים שם.

ההבדל הוא בגדול (בתור כלל אצבע) כמה זה מעסיק אותם ביום יום ולא, לדוגמה בעניינים דתיים, רק בחודש אלול או כשבמקרה שומעים שיעור מוסר. 

אתה מדבר כשזה ברמה קיצונית. כמו האלה שאומרים "אני דתי בלב"
 אבל נגיד כשזה בניואנסים קטנים יותר?
זה לא נראה לי אותו דבר, יכול להיות שתיים ששואפים למקום גבוה מאוד
אחד נמצא ב80% 
והשני יהיה ב45% מהיעד 
ועוד שכל אחד מתקדם בצעדים וקצב שונה

(וזה לא רק תלוי ברמת הרצון זה תלוי במשתנים סביבתיים והמקום הנפשי)

עכשיו נניח אין מציאות שהבית שאני ירצה, הוא לא מתחת ה80% שאני נמצאת בו?
למרות שהוא שואף ל100 גם, הוא נמצא במקום אחר משלי.

 

זה קורה לכולם כל הזמן. תמיד יש את מה שנמצא בראש כ"בא לי להיות אבל זה ממש לא יקרה בגלגול הזה", אבל השאלה אם יש שאיפה להתקדם לאט לאט גם בתוך המציאות העכשווית - לא כולם שמים לב לזה אלא זורמים עם מה שהחיים מזמנים.

בהרחבה:

יש את מה שנקרא לו "המצפן" שלי, שהוא דרך החיים שאני רוצה באופן כללי, ויש שאיפות שהן דברים מוחלטים ומוגדרים, לדוגמה: לעבור מבית עם 3 חדרים לבית עם 5 חדרים, להתפלל 3 תפילות ביום, ללמוד תנ"ך.

עכשיו גם אם המצפן של שניכם זהה - זה יפה אבל לא בהכרח מספיק. אם הפער הריאלי רחוק מדי זה עלול להיות קשה.

אלא אם כן שניכם מאוד בקטע של להתקדם ולעזור אחד לשניה וזה מה שהכי חשוב בחיים לכם ואז זה יכול ללכת טוב, אבל לא נראה לי שכדאי לסמוך על זה. אולי להפך, שניים ש"שואפים" יכולים להמשיך לשאוף-לחלום ולא להתקדם בפועל.

תודה על ההסבר וההרחבה
אני אצמד לאחת הדוגמאות כדי שהשאלה שלי תהיה מובנת

נניח יש שתיים ששואפים להתפלל 3 תפילות ביום, אצל אחד זה ראלי, אצל השני זה לא.
(זה מה שהתכוונת שהפער הראלי רחוק?)
ואפילו אם זה אצל שניהם ראלי,

אחד לא יכול לקחת אחריות על השני ולצפות ממנו שבאמת זה יהיה בפועל
בשונה מעצמו, שעל עצמו הוא כן יכול לקחת אחריות ולצפות מעצמו...

[3 תפילות ביום זה ריאלי לכל אחד, אלא אם כן הוא חייל שעושה מארבים כל היום או לא יודע מה. זה נקרא ריאלי כי פשוט תקום בבוקר או תפסיק באמצע העבודה ותתפלל. ריאלי = מציאותי, בלי קשר לקושי הנפשי שבקיום הדבר, ששם בדיוק זה עובר לתחום ה"שאיפה".]

אז השאלה שלך היא: אם כרגע את שואפת לשלוש תפילות אבל מתפללת רק תפילה אחת, והוא גם שואף לשלוש אבל לא מתפלל בכלל (יאללה פירגנתי לך על חשבונו). האם להאמין לו שהוא יגיע לשלוש תפילות כמו שאני רוצה, או שמא לחפש מישהו בדרגה לשלי כי אנחנו נמצאים באותה "בעיה" ואז תהיה הבנה הדדית והליכה משותפת?

אז התשובה היא שזה ממש לא משנה, כי כמו שאמרת יפה במשפט אחד לפני אחרון - את לא יכולה לסמוך עליו (ומעניין שאת כן סומכת על עצמך בלי להתחשב במצבו - זו נקודה למחשבה בדיון נפרד).

מה שחשוב זה לראות שהוא בעל רצון להתקדם וגם פועל ככה בעולם, ואז ממילא הוא יבין אותך וייתן לך את החופש להתקדם כמו שאת רוצה. מה שהוא יעשה עם עצמו - זה עניינו שלו בלבד. וכל התלות שלך בו היא רק שלא ידכא את הרצונות והשאיפות שלך אלא יעודד אותך להתקדם בהם.

בעצם לפי זה, זה לא משנה אם הפער הוא גדול או קטן. כל החילוק הזה היה רק כדי להסביר את השאלה "איך זה שבפועל יש הרבה אנשים שנמצאים במקום אחר כשהשאיפות שלהם זהות", בלי קשר לכלום...

כי את עצמי אני יכולה לשנות ולעבוד על זה

אבל מהאחר אני לא יכולה לצפות מה שאני שואפת מעצמי גם אם הוא שואף לשם...

או שהוא כבר שם או שאקבל את זה שהגיוני שלעולם הוא לא יגיע לשם

נשאל את השאלה אחרת:
דבר ראשון, מה התכוונת גם וגם?

אני הבנתי גם לפי השאיפה וגם לפי המקום הנוכחי.
זה אומר שאתה מצפה שהיא תהיה כמוך בשתיהם?
אם לא, אז איזה מהלך אתה עושה לפיהם?

בכל אופן מה שאני התכוונתי:
2 אנשים ששואפים לאותו מקום,

אחד לא יכול לקחת אחריות על השני ולצפות ממנו שבאמת זה יהיה בפועל.
בשונה מעצמו, שעל עצמו הוא כן יכול לקחת אחריות ולצפות מעצמו...
ולכן אם הראשון(או הראשונה;)) בוחר בשני הוא צריך לבחור מנקודת הנחה שיכול להיות שהשני לא יגיע לעולם למקום השואף שלו(הראשון)(שזה לא התבטא אצלו בפועל), הוא לא יכול לצפות ממנו. ככה נראה לי

אם לא, אז. צריך את שתיהם..

אי אפשר לקחת אחריות גם על עצמך. הרצון שלך שווה לאמירה של השני. ככה נראה לי

ברוך הוא ה' שמה' אישה לאיש,

אחרת הייתי מתחתן?

(תכלס, אולי באמת אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על עצמנו. אבל זה התכלית?! שלא ניקח אחריות על עצמנו?! לא יודעת
מעניין מה שאתה אומר)

זה מה שהתכוונתי, שעל השני אי אפשר.

אולי זה הפלא בזוגיות, האמון.
ככה גם מקדמים אחד את השני בלי "לקחת אחריות".
"אני מאמין בו שהוא יגיע לאן שהוא שואף"


(ואולי גם ה' רוצה לתת לנו את התחושה הזאת

שהוא מאמין בנו, לכן הוא לא לוקח ממנו את האחריות.)

זאת אומרת, המיקום הנוכחי הינו האמון לשאיפות.

אבל בנקודת האמת, לא ניתן לדעת מה יהיה, רק האל ברוך הוא תמים דעות יודע..

לא בסדר בכלל

את מה שלא מדויק...

אנחנו יכולים להשפיע על עצמנו  ועל האחר. יתכן שיש גם אחריות מסוימת.

(יש כלים, פשוטים, להשפיע על האחר שזה מפחיד כשקולטים אותם... אם אכתוב אותם אצטרך להרוג את כל הפורום..)

אבל זה מינורי מאוד. נקודת הבחירה היא נקודה.

הרוב הרוב, זה לסמוך על ה' ברוך הוא. לי זה פשוט. פעם חשבתי שיש לאדם שליטה

מסכימה, אין בידנו כלום, הכל ממנו אליו, כולל הבחירה 

(חחח ובקשר לכלים,אם לא תכתוב הסקרנות תהרוג את הפורום
סתם.. נו תגלה)

את יודעת למה...

אבל בנקודת האמת, ה' מלך העולם, ויתכן והפורום צריך להיות.

אייי מה יהיה עם הלב הזה

לגבי הזוגיות, אבל מה לגבי העקרונות של הבית שאנחנו הולכים לבנות?

הם יהיו בדרך או בתוצאה?

ואם בכל זאת מדובר במבחן התוצאה - אולי באמת זה מצריך לעשות בירור ערכי ולדעת מה עדיף ממה ועל מה אפשר גם לוותר לטובת דבר מה אחר.

אבל בכל מקרה,

יש לי נטיה להתלהב יותר (נקרא לזה ככה) ממישהי שהיא כמו מה שאני רוצה להיות, כי כאילו אוכל "ללמוד ממנה", או שזה סוג של עוגן שבו אני סומך על עצמי להתקדם ולא בונה עליה שתגיע אליי.

אבל ברור לי שזה לא באמת עובד ככה ולא בטוח שזה תקין.

אני מנסה דווקא לפרט ממש לפרטים את מה שאני רוצה, ממש להסביר טכנית למה זה יועיל לי, ואז יש הרבה יותר גמישות להחליט מה נשמע מתאים ומה לא.

הבנתי את הפסקה הראשונה, וזה יפה ונכון

את השניה לא ממש הצלחתי להבין... אשמח שתפרט/תתן דוגמה

לא יהיה הוגן בהכרח לחפש מראש אחת שאני מעריץ אותה רק בגלל שהיא כזאת צדיקה או חכמה או מה שזה לא יהיה שהיא יותר ממני (כי מה שחשוב יותר בסופו של יום זה כמו ש advfb כתב).

לכן דרך ההתמודדות שלי היא לבדוק, לדוגמה: היא לומדת תנ"ך. וזה מגניב כי אני שואף ללמוד יותר תנ"ך (ואם נרחיב את השאיפות אז נאמר גם להתעסק במשהו שמצריך ידע בתנ"ך). אבל אני לא מחפש מראש דווקא כזאת שלומדת תנ"ך כי זה מצמצם לי את האפשרויות. וגם לא בטוח שלימוד התנ"ך אצלה זה משהו שיישאר לאורך זמן כמו שאני מדמיין כך שאולי לא אוכל "ליהנות" מזה בסוף.

אז הבדיקה אומרת שלימוד תנ"ך מצביע על הרחבת האופקים בלימוד התורה בכללה. ואם נקודתית אצלי חסר תנ"ך אני לא צריך לחפש דווקא את לימוד התנ"ך בבחורה אלא מספיק שיהיה לה אהבה ללימוד תורה (לא חשוב איזה נושא) או סתם ככה ללימוד דברים חדשים. או יכול להיות עוד אפשרויות, העיקר שיהיה בבחורה משהו שייתן לי מוטיבציה ללמוד בעצמי את התנ"ך בלי קשר למה שהיא עושה בעצמה.

סיכום העניין הוא, לחפש מישהו שיעזור לי ליישם את השאיפות שלי ובלי קשר למצב שלו או למצב שלי בהווה (כמובן במקביל לגבולות מוגדרים מראש ושהראש פחות או יותר תואם).

או שאני בכלל לא מצליח להזדהות עם הגדרת ה"שאיפה" שלך ואז אני סתם מבלבל בשכל.

חלילה מבלבל בשכל, זה דברים ממש נכונים וחכמים, תודה!
מסכימה והתחברתי מאוד לגישה ולהסתכלות,
אבל נגיד בדוגמא שנתת של תנ"ך זה שאיפה ששייכת לאדם ספציפי, לאו דווקא לבית
לפעמים יש שאיפות שיותר מכלילות ושקשה לוותר על זה שהצד השני יקח בהם חלק..

 

אוקיי אז עכשיו אני מבין יותר טוב למה התכוונת... חשבתי שאת מתכוונת לשאיפות אישיות.

אם את מדברת על דברים שחייבים ללכת ביחד עם בן הזוג אז לא נראה לי שיש מה לעשות חוץ מלברר איתו טוב שהוא באמת בעניין כמוך.

למשל שאיפה לרמת צניעות מסויימת / כשרות ברמה מסויימת זה דוגמאות שמתאימות לשאלה שלך?

ברור שיותר קל למצוא מישהו שכבר נמצא שם, אבל למה לא לתת צ'אנס למקרה שגם הוא אמר שהוא רוצה כמוך ומוכן לצאת איתך לדרך משותפת בהשגת היעד (שאולי תהיה יותר קלה אם לשניכם יש אותו כח רצון)?

זו שאלה מעניינת והתחלתי להסתבך בעצמי, מה הדוגמה שיש לך לשאיפות כאלה?

סתם כדי לראות אם הבנתי אותך טוב. את רוצה למצוא מישהו שיותר ממך כי ככה את רגועה לגביו ויכולה להפנות כוחות רק לעבודה העצמית שלך? ומה איתו, המסכן, שיצטרך לחכות עד שתסיימי לעשות את העבודה שלך?

אין לי כל כך מה להגיד, נראה שזאת שאלה פרטנית שתלויה במי שתפגשי ותראי מה דעתך עליו לפי המכלול שלו. לפעמים קורה שמתגמשים, לא כי מוותרים על הרצונות אלא כי מדייקים אותם ומגלים דברים חדשים בעצמינו ורואים שאפשר להיות שונים אחד מהשני כשזה יורד לעולם המעשה של כל אחד בנפרד.

צודק, לגמרי.

יש לך גישה נכונה ובריאה לחיים.
אני ממש מסכימה איתך
סתם לפעמים שמתחילים להתפלסף על דברים זה מסבך יותר
ההסתכלות שלך בריאה ופשוטה ועזרה לי.

תודה רבה רבה!

"סתם לפעמים שמתחילים להתפלסף על דברים זה מסבך יותר"

כל כך כל כך נכון!

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.