יהיה לאדם שאיפות כמוך אבל למעשה הוא רחוק מהמקום שלך

(דברים שאצלך הם קווים אדומים אצלו זה סבבה)?


יותר מזה. איך זה שבפועל יש הרבה אנשים שנמצאים במקום אחר כשהשאיפות שלהם זהות,
אם איפה שהמחשבה שם האדם?
 

טוב זה ברור, יש אנשים שיש להם שאיפה באמת ויש כאלה שרק מדברים - אבל לא באמת נמצאים שם.

ההבדל הוא בגדול (בתור כלל אצבע) כמה זה מעסיק אותם ביום יום ולא, לדוגמה בעניינים דתיים, רק בחודש אלול או כשבמקרה שומעים שיעור מוסר. 

אתה מדבר כשזה ברמה קיצונית. כמו האלה שאומרים "אני דתי בלב"
 אבל נגיד כשזה בניואנסים קטנים יותר?
זה לא נראה לי אותו דבר, יכול להיות שתיים ששואפים למקום גבוה מאוד
אחד נמצא ב80% 
והשני יהיה ב45% מהיעד 
ועוד שכל אחד מתקדם בצעדים וקצב שונה

(וזה לא רק תלוי ברמת הרצון זה תלוי במשתנים סביבתיים והמקום הנפשי)

עכשיו נניח אין מציאות שהבית שאני ירצה, הוא לא מתחת ה80% שאני נמצאת בו?
למרות שהוא שואף ל100 גם, הוא נמצא במקום אחר משלי.

 

זה קורה לכולם כל הזמן. תמיד יש את מה שנמצא בראש כ"בא לי להיות אבל זה ממש לא יקרה בגלגול הזה", אבל השאלה אם יש שאיפה להתקדם לאט לאט גם בתוך המציאות העכשווית - לא כולם שמים לב לזה אלא זורמים עם מה שהחיים מזמנים.

בהרחבה:

יש את מה שנקרא לו "המצפן" שלי, שהוא דרך החיים שאני רוצה באופן כללי, ויש שאיפות שהן דברים מוחלטים ומוגדרים, לדוגמה: לעבור מבית עם 3 חדרים לבית עם 5 חדרים, להתפלל 3 תפילות ביום, ללמוד תנ"ך.

עכשיו גם אם המצפן של שניכם זהה - זה יפה אבל לא בהכרח מספיק. אם הפער הריאלי רחוק מדי זה עלול להיות קשה.

אלא אם כן שניכם מאוד בקטע של להתקדם ולעזור אחד לשניה וזה מה שהכי חשוב בחיים לכם ואז זה יכול ללכת טוב, אבל לא נראה לי שכדאי לסמוך על זה. אולי להפך, שניים ש"שואפים" יכולים להמשיך לשאוף-לחלום ולא להתקדם בפועל.

תודה על ההסבר וההרחבה
אני אצמד לאחת הדוגמאות כדי שהשאלה שלי תהיה מובנת

נניח יש שתיים ששואפים להתפלל 3 תפילות ביום, אצל אחד זה ראלי, אצל השני זה לא.
(זה מה שהתכוונת שהפער הראלי רחוק?)
ואפילו אם זה אצל שניהם ראלי,

אחד לא יכול לקחת אחריות על השני ולצפות ממנו שבאמת זה יהיה בפועל
בשונה מעצמו, שעל עצמו הוא כן יכול לקחת אחריות ולצפות מעצמו...

[3 תפילות ביום זה ריאלי לכל אחד, אלא אם כן הוא חייל שעושה מארבים כל היום או לא יודע מה. זה נקרא ריאלי כי פשוט תקום בבוקר או תפסיק באמצע העבודה ותתפלל. ריאלי = מציאותי, בלי קשר לקושי הנפשי שבקיום הדבר, ששם בדיוק זה עובר לתחום ה"שאיפה".]

אז השאלה שלך היא: אם כרגע את שואפת לשלוש תפילות אבל מתפללת רק תפילה אחת, והוא גם שואף לשלוש אבל לא מתפלל בכלל (יאללה פירגנתי לך על חשבונו). האם להאמין לו שהוא יגיע לשלוש תפילות כמו שאני רוצה, או שמא לחפש מישהו בדרגה לשלי כי אנחנו נמצאים באותה "בעיה" ואז תהיה הבנה הדדית והליכה משותפת?

אז התשובה היא שזה ממש לא משנה, כי כמו שאמרת יפה במשפט אחד לפני אחרון - את לא יכולה לסמוך עליו (ומעניין שאת כן סומכת על עצמך בלי להתחשב במצבו - זו נקודה למחשבה בדיון נפרד).

מה שחשוב זה לראות שהוא בעל רצון להתקדם וגם פועל ככה בעולם, ואז ממילא הוא יבין אותך וייתן לך את החופש להתקדם כמו שאת רוצה. מה שהוא יעשה עם עצמו - זה עניינו שלו בלבד. וכל התלות שלך בו היא רק שלא ידכא את הרצונות והשאיפות שלך אלא יעודד אותך להתקדם בהם.

בעצם לפי זה, זה לא משנה אם הפער הוא גדול או קטן. כל החילוק הזה היה רק כדי להסביר את השאלה "איך זה שבפועל יש הרבה אנשים שנמצאים במקום אחר כשהשאיפות שלהם זהות", בלי קשר לכלום...

כי את עצמי אני יכולה לשנות ולעבוד על זה

אבל מהאחר אני לא יכולה לצפות מה שאני שואפת מעצמי גם אם הוא שואף לשם...

או שהוא כבר שם או שאקבל את זה שהגיוני שלעולם הוא לא יגיע לשם

נשאל את השאלה אחרת:
דבר ראשון, מה התכוונת גם וגם?

אני הבנתי גם לפי השאיפה וגם לפי המקום הנוכחי.
זה אומר שאתה מצפה שהיא תהיה כמוך בשתיהם?
אם לא, אז איזה מהלך אתה עושה לפיהם?

בכל אופן מה שאני התכוונתי:
2 אנשים ששואפים לאותו מקום,

אחד לא יכול לקחת אחריות על השני ולצפות ממנו שבאמת זה יהיה בפועל.
בשונה מעצמו, שעל עצמו הוא כן יכול לקחת אחריות ולצפות מעצמו...
ולכן אם הראשון(או הראשונה;)) בוחר בשני הוא צריך לבחור מנקודת הנחה שיכול להיות שהשני לא יגיע לעולם למקום השואף שלו(הראשון)(שזה לא התבטא אצלו בפועל), הוא לא יכול לצפות ממנו. ככה נראה לי

אם לא, אז. צריך את שתיהם..

אי אפשר לקחת אחריות גם על עצמך. הרצון שלך שווה לאמירה של השני. ככה נראה לי

ברוך הוא ה' שמה' אישה לאיש,

אחרת הייתי מתחתן?

(תכלס, אולי באמת אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על עצמנו. אבל זה התכלית?! שלא ניקח אחריות על עצמנו?! לא יודעת
מעניין מה שאתה אומר)

זה מה שהתכוונתי, שעל השני אי אפשר.

אולי זה הפלא בזוגיות, האמון.
ככה גם מקדמים אחד את השני בלי "לקחת אחריות".
"אני מאמין בו שהוא יגיע לאן שהוא שואף"


(ואולי גם ה' רוצה לתת לנו את התחושה הזאת

שהוא מאמין בנו, לכן הוא לא לוקח ממנו את האחריות.)

זאת אומרת, המיקום הנוכחי הינו האמון לשאיפות.

אבל בנקודת האמת, לא ניתן לדעת מה יהיה, רק האל ברוך הוא תמים דעות יודע..

לא בסדר בכלל

את מה שלא מדויק...

אנחנו יכולים להשפיע על עצמנו  ועל האחר. יתכן שיש גם אחריות מסוימת.

(יש כלים, פשוטים, להשפיע על האחר שזה מפחיד כשקולטים אותם... אם אכתוב אותם אצטרך להרוג את כל הפורום..)

אבל זה מינורי מאוד. נקודת הבחירה היא נקודה.

הרוב הרוב, זה לסמוך על ה' ברוך הוא. לי זה פשוט. פעם חשבתי שיש לאדם שליטה

מסכימה, אין בידנו כלום, הכל ממנו אליו, כולל הבחירה 

(חחח ובקשר לכלים,אם לא תכתוב הסקרנות תהרוג את הפורום
סתם.. נו תגלה)

את יודעת למה...

אבל בנקודת האמת, ה' מלך העולם, ויתכן והפורום צריך להיות.

אייי מה יהיה עם הלב הזה

לגבי הזוגיות, אבל מה לגבי העקרונות של הבית שאנחנו הולכים לבנות?

הם יהיו בדרך או בתוצאה?

ואם בכל זאת מדובר במבחן התוצאה - אולי באמת זה מצריך לעשות בירור ערכי ולדעת מה עדיף ממה ועל מה אפשר גם לוותר לטובת דבר מה אחר.

אבל בכל מקרה,

יש לי נטיה להתלהב יותר (נקרא לזה ככה) ממישהי שהיא כמו מה שאני רוצה להיות, כי כאילו אוכל "ללמוד ממנה", או שזה סוג של עוגן שבו אני סומך על עצמי להתקדם ולא בונה עליה שתגיע אליי.

אבל ברור לי שזה לא באמת עובד ככה ולא בטוח שזה תקין.

אני מנסה דווקא לפרט ממש לפרטים את מה שאני רוצה, ממש להסביר טכנית למה זה יועיל לי, ואז יש הרבה יותר גמישות להחליט מה נשמע מתאים ומה לא.

הבנתי את הפסקה הראשונה, וזה יפה ונכון

את השניה לא ממש הצלחתי להבין... אשמח שתפרט/תתן דוגמה

לא יהיה הוגן בהכרח לחפש מראש אחת שאני מעריץ אותה רק בגלל שהיא כזאת צדיקה או חכמה או מה שזה לא יהיה שהיא יותר ממני (כי מה שחשוב יותר בסופו של יום זה כמו ש advfb כתב).

לכן דרך ההתמודדות שלי היא לבדוק, לדוגמה: היא לומדת תנ"ך. וזה מגניב כי אני שואף ללמוד יותר תנ"ך (ואם נרחיב את השאיפות אז נאמר גם להתעסק במשהו שמצריך ידע בתנ"ך). אבל אני לא מחפש מראש דווקא כזאת שלומדת תנ"ך כי זה מצמצם לי את האפשרויות. וגם לא בטוח שלימוד התנ"ך אצלה זה משהו שיישאר לאורך זמן כמו שאני מדמיין כך שאולי לא אוכל "ליהנות" מזה בסוף.

אז הבדיקה אומרת שלימוד תנ"ך מצביע על הרחבת האופקים בלימוד התורה בכללה. ואם נקודתית אצלי חסר תנ"ך אני לא צריך לחפש דווקא את לימוד התנ"ך בבחורה אלא מספיק שיהיה לה אהבה ללימוד תורה (לא חשוב איזה נושא) או סתם ככה ללימוד דברים חדשים. או יכול להיות עוד אפשרויות, העיקר שיהיה בבחורה משהו שייתן לי מוטיבציה ללמוד בעצמי את התנ"ך בלי קשר למה שהיא עושה בעצמה.

סיכום העניין הוא, לחפש מישהו שיעזור לי ליישם את השאיפות שלי ובלי קשר למצב שלו או למצב שלי בהווה (כמובן במקביל לגבולות מוגדרים מראש ושהראש פחות או יותר תואם).

או שאני בכלל לא מצליח להזדהות עם הגדרת ה"שאיפה" שלך ואז אני סתם מבלבל בשכל.

חלילה מבלבל בשכל, זה דברים ממש נכונים וחכמים, תודה!
מסכימה והתחברתי מאוד לגישה ולהסתכלות,
אבל נגיד בדוגמא שנתת של תנ"ך זה שאיפה ששייכת לאדם ספציפי, לאו דווקא לבית
לפעמים יש שאיפות שיותר מכלילות ושקשה לוותר על זה שהצד השני יקח בהם חלק..

 

אוקיי אז עכשיו אני מבין יותר טוב למה התכוונת... חשבתי שאת מתכוונת לשאיפות אישיות.

אם את מדברת על דברים שחייבים ללכת ביחד עם בן הזוג אז לא נראה לי שיש מה לעשות חוץ מלברר איתו טוב שהוא באמת בעניין כמוך.

למשל שאיפה לרמת צניעות מסויימת / כשרות ברמה מסויימת זה דוגמאות שמתאימות לשאלה שלך?

ברור שיותר קל למצוא מישהו שכבר נמצא שם, אבל למה לא לתת צ'אנס למקרה שגם הוא אמר שהוא רוצה כמוך ומוכן לצאת איתך לדרך משותפת בהשגת היעד (שאולי תהיה יותר קלה אם לשניכם יש אותו כח רצון)?

זו שאלה מעניינת והתחלתי להסתבך בעצמי, מה הדוגמה שיש לך לשאיפות כאלה?

סתם כדי לראות אם הבנתי אותך טוב. את רוצה למצוא מישהו שיותר ממך כי ככה את רגועה לגביו ויכולה להפנות כוחות רק לעבודה העצמית שלך? ומה איתו, המסכן, שיצטרך לחכות עד שתסיימי לעשות את העבודה שלך?

אין לי כל כך מה להגיד, נראה שזאת שאלה פרטנית שתלויה במי שתפגשי ותראי מה דעתך עליו לפי המכלול שלו. לפעמים קורה שמתגמשים, לא כי מוותרים על הרצונות אלא כי מדייקים אותם ומגלים דברים חדשים בעצמינו ורואים שאפשר להיות שונים אחד מהשני כשזה יורד לעולם המעשה של כל אחד בנפרד.

צודק, לגמרי.

יש לך גישה נכונה ובריאה לחיים.
אני ממש מסכימה איתך
סתם לפעמים שמתחילים להתפלסף על דברים זה מסבך יותר
ההסתכלות שלך בריאה ופשוטה ועזרה לי.

תודה רבה רבה!

"סתם לפעמים שמתחילים להתפלסף על דברים זה מסבך יותר"

כל כך כל כך נכון!

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳