ב' ניסן 23:41

פעם קרה לכם שהוכתם בתדהמה כי נפלה לכם ההבנה,
שאינכם טובים, לאחר שתקופה ממושכת חשבתם שאתם בסדר?

תמיד ידעתי שאני עושה דברים לא בסדר, אבל עד היום קלטתי את זה עם תירוץ מקומי (ובאמת היו מקרים שהיה הדבר הנכון),
אבל פתאום היום נפלה לי ההבנה שכבר אי אפשר לתרץ מקומית ומדובר בשינוי מהותי.
וזה מבאס :/
כי עכשיו אני קולט שיש כל כך הרבה תחומים מבין אדם לחברו בין אדם למקום עסקי הקודש ועסקי החול שאני צריך לטפל,
גם על נושאים שחשבתי שאני בסדר יחסית ועברתי אותם. אין כמעט נושא אחד שאני לא צריך לבצע בו כלכך הרבה תיקונים,
אבל החורים כבר כל כך גדולים, והזמן כל כך דוחק ורחבות העיסוקים כה רבה שנראה שאני פשוט מתגלגל בירידה.
ותוספת לכל זה שהיום קצר והמלאכה רבה, והפועלים עצלים.......

 

ג' ניסן 00:19
גם " ההכי טוב" שלנו זה לא מספיק 😒
כל הכבוד על ההבנה ככה, לקחת את עצמך בידיים
רק שים לב לא ליפול למחשבות השליליות
כי זה בד"כ לא עוזר להתקדם..
בהצלחה בהמשך
ג' ניסן 19:01

אבל לפעמים זה כי דברים שחשבנו שאנחנו כבר טובים בהם מתברר שהשתנו.

ג' ניסן 19:32
ג' ניסן 12:50
חלק מעבודתו ה' זה להשלים עם המדריכה שאני נמצא וכעת ולקבל את עצמך כפי שאתה. ומשם, מאותו מקום שאתה נמצא - להתקדם ביתר שאת. המטרה היא ההשתלמות, התהליך, הדרך ולא היעד. והכל שמבינים את זה יותר קל להמשיך הלאה ולהתקדם.
ג' ניסן 19:05

לא בטוח שזה מדויק,

האם אכן המטרה זה רק ההשתדלות  או גם התוצאה הסופית?

נניח נקח חטאים שבין אדם לחברו נשמע מוזר שהתוצאה הסופית לא משנה.

בבין אדם למקום אני יכול יותר להבין. וגם שם זה תלוי אולי.

 

זכור לי שיש שתולים זאת במחלוקת שמופיעות בכמה סוגיות. אבל לא זוכר כרגע, מקווה שלא הפוך </...

ג' ניסן 21:07
"לא עליך המלאכה לגמור", המטרה היא לא להשיג הכל ולהיות הכי טוב, ואעפ"כ- "אי אתה בן חורין ליבטל ממנה", את הדרך אתה חייב לעשות...
ככה זכור לי, לא זוכר בשם מי
ד' ניסן 10:46

עיין תפארת ישראל על המשנה ;)
 

ד' ניסן 00:02
אדם נולד במציאות מסויימת שהוא לא בחר בה.
אדם נקלע לסיטואציות שונות ומשונות שהוא לא בחר בהם. וגם כאדם בחר בהחלטות מסויימות לא היה לו כלים לדעת מה ההשלכות המדויקות של בחירותיו.
ואדם כטבעו - עושה גם טעויות. זה חלק בלתי נפרד מהמסגרת האנושית בה אנחנו נמצאים.

האדם הוא ייצור בחירי. וזה מה שיש לו. אתה רואה עוד מה שיש באדם? אדם מחליט על תוצאות בעולם הזה?! ממתי?!

האדם הוא בשלב הצעקה, התפילה, ההשתדלות
הקב"ה הוא בשלב הגאולה, הישועה, התוצאה.

לגבי שאלתך - אדרבה, גם בבני אדם לחברו הצפייה היא לא 'לא לטעות' אלא לטעות ולבקש סליחה. אדם שגנב ולא מחזיר את הגניבה הוא לא רק אשם בתוצאה אלא אשם ברמת ההשתדלות (במידה והוא יכול להחזיר, במידה והוא לא יכול להחזיר הוא אכן אנוס).

נשמע מאוד הגיוני שגם הבנאדם לחבריו המוקד הוא בהשתדלות. כי זה מה שאני יכול לעשות... איך אפשר לצפות ממני משהו שאני לא יכול לעשות?!(שלא תמיד אני יכול להחליט על התוצאה). "הקב"ה לא בא באירוניה עם בריותיו" - הוא לא מצפה מהם משהו שהם לא יכולים לעמוד בו. גם הרמב״ם אומר בהלכות תשובה שעניין חופש הבחירה מצדיק שכר ועונש. בלעדי זה - מה המשמעות של חיינו שווה?
ד' ניסן 10:40

כאשר אתה מדבר על מקרי קצה. וכאשר את מכנה כל החלטה ובחירה בשם השתדלות. נשמע שזה נכון.

גם אני חשבתי ככה בנוגע לבן אדם לחברו. אני חושב שבמעל ל6 שנים. אבל כיום אני לא חושב שזה גישה וסמנטיקה נכונה.אלא להפך דווקא בגלל הסמנטיקה הזאת נוצרים הרבה יותר חטאים בעיות וצרות, כי השימוש במונח זה לרוב טומן בתוכו את "הנפילה" (כפי שאתה באמת הכנסת אותו בשרשור כאן). כמו הסמנטיקה של בקשת סליחה תמיד (וגם עליו רמזת)..

יש דברים שאי אפשר "להרשות" בהם ליפול.

נכון שבדיעבד צריך סליחה, ותמיד יש מקרי קצה, וכו' וכו' אבל השימוש בגישה הזאת בתחום הזה של בנ"א לחברו מרגיש לי לא נכון.

 

בעיקרון לגבי הטענה שלך עם שכר ועונש זה דווקא להפך, כי אתה צריך לחפש מקורות של אנוס...

ואדם מועד לעולם (וכלעיל).

ד' ניסן 16:05
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ד' בניסן תשפ"ב 16:19
עיקר התגובה הראשונה שלי כלפי ההודעה הפותחת שלך היתה - שההשתדלות והדרך מדגישות את כך שהעיקר בחיים הוא התהליך ולא התוצאה. ובכך יותר קל להשלים עם המקום האישי לא מתוך חולשה אלא מתוך מוטיבציה להתקדם הלאה מהמקום הנוכחי.

לגבי התגובה הזאת שאני מגיב עליה כעת -
אתה חושב שאתה לא מסכים איתי הסימנטיקה או בתוכן?

מה אתה חושב שנותן מוטיבציה להתמודד עם הפער בין הרצוי למצוי?
מה אתה חושב
ד' ניסן 08:21
בס"ד
וויכח שם אצל רבי עקביא מעשי מי חשובים יותר של האדם או הבורא ורבי עקיבא לו מתבלבל ועונה שמה עדיף לחם או חיטה?
ה' ברא את העולם וכן אותנו לא שלמים, העבודה שלנו היא לשים לב איך אנחנו יכולים מהדברים שקיבלנו לצור יותר טוב, למצוא את הנקודות שבהן אני יכול להפוך את עצמי והעולם יותר טוב, ה' לא רצה שניהיה מושלמים, יש לנו משרתים כאלה מלאכים שהוא ברא שעושים רק רצונו ה' ברא אותנו שנעשה נס מכל נסיון.
חודש ניסן הוא חודש הניסים, חודש הלידה של העם היהודי הקבלה של מצוות קידוש החודש, שמלמדים אותנו כמה אנחנו יכולים לשנות, כן היינו בשפל המדרגה, היינו במ"ט שערי טומאה ועלינו מצאנו את הניסים והנסיונות שבהם אנחנו מקדשים את הזמן מחליטים להתחדש להתקדם ליצור משהו יותר טוב לגלות אור נוסף ובסוף זה דרך החיים, למצוא לגלות דברים חדשים בי ובעולם לגלות ולעלות לעבר השלמות לעבר ה', לא נצפה מתינוק לדעת לקרוא ולכתוב, ולא נצפה מילד לצאת לעבודה, ולא נצפה מנער לחדש חידושים, יש פעמים שזה קורה ויש ניצוצת של אור להזכיר לנו את הדרך אבל זה תהליך כל יום להיות יותר טוב מהיום של אתמול .
ולשאלה שלא נשאלה וקשורה כבר אמרתי פעם חשוב גם להסתכל אחורה על הצעדים שכבר עשינו על השנים שעברנו על ההצלחות והיצירות שלנו כי כן עשינו כן אנחנו הולכים ובדרך אבל כן עשינו ועלינו להמשיך ולהסתכל קדימה.
ד' ניסן 10:47

לא הבנתי את השורה האחרונה יש לך שם נראלי מס' טעויות כתיב או שלא קראתי נכון?

ד' ניסן 20:43

היי,

וואי תחושות מובנות.. 

 

אולי עצם ההבנה שאני לא במקום גבוה היא התקדמות בפני עצמה.

 

מעבר לזה, חשוב לא ליפול ליאוש, ולמקום של הכל רע, כי זה לא נכון,

התקדמות יכולה בעיקר לנבוע ולהתממש (דווקא) מתוך ראיית הטוב על עצמנו.

 

ההסתכלות שלנו על העבודה שיש לעשות יכולה להיות מתוך מקום ששואף ורוצה להשתלם לשם, שרוצה להיות שלם, משתלם..

כמו הרצון לשמח מישהו בצורה הכי מושלמת, כמו לארגן משהו בצורה טובה, כמו להצליח במבחן גדול.. כמה אנחנו נשמח להצליח, לראות את ההצלחה בעיניים, "לקנות" את זה אלינו. 

 

הדרך למקום הזה כוללת אתגרים, משברים, שמחות וגם זמנים שפחות..

אבל שמבינים שההשתדלות היא העניין ולא (רק) התוצאה, זה מקבל צורה אחרת.. יש ערך לדרך, לא רק לשלימות הסופית. 

 

בהצלחה..

 

 

 

 

 

א' אייר 19:08
לדעתי כתבתי קצת מסורבל, לא נורא