הוא שובב מאוד, בודק גבולות, יודע מה מותר ומה אסור והחיוך והצחוק שיש לו בשעת מעשה מסגירים אותו ביג טיים... והוא רק בן שנה ו4
הוא מטפס על הספה ומתגלגל מצחוק מחכה שנבוא להוריד אותו (וברור שנבוא אחרת הוא עלול ליפול)
זורק אוכל באמצע הארוחה (לא סיים לאכול) וצוחק - בסוגיה הזו אני קצת מצליחה לשלוט וחושבת שאני מגיבה בסדר
זורק משחקים מהשידת החתלה או בכללי זורק משחקים חזק על הרצפה שממש חבל לי שישברו אבל אני לא יכולה להרחיק ממנו את כל המשחקים ואני מנסה תגובה של - אוי עכשיו אין את המשחק הזה ואני לא מחזיקה לו אבל זה לא באמת משנה משהו....
אבל -
הוא סורט אותי בלי סוף! לא משנה איך אני מגיבה הוא לא מפסיק ,
מנסה לומר שזה לא נעים ולא כיף ודי
אומרת בטון רגוע, אחרי זה טון תקיף
מזיזה את היד שלו באגרסיביות ממני
מנסה להסיח את דעתו אבל לפעמים זה בלתי אפשרי כי הוא סורט אותי הפנים כשאני מחזיקה אותו בידיים ובאותו הרגע לא יכולה להוריד.
שאלתי בגן אם הוא סורט והיא אמרה שלא ולבעלי גם הוא לא עושה כלום.. אני באמת ממש מרגישה שזה משהו נגדי ואני לא יודעת איך להשתלט על זה ואיך להגיב.
זה בעיקר בפנים כשאני מרימה אותו או ברגליים שלי וכשהוא רואה שאני הורדתי את הטייץ הארוך אחרי החורף זה עוד יותר מושך אותו!!
עניין לפוסט אחר או אולי אני אשחיל את זה כאן בכל זאת.
אני מרגישה שהוא לוקחת אותי כמובן מאליו... עכשיו זה ברור אני אמא שלו אני תמיד אהיה איתו ולא משנה מה.
אבל אני רוצה שיתרגש איתי שיצחק איתי שיפריח לי נשיקות.
את הגננת הוא מנשק בסוף היום ואני כל פעם שמבקשץ נשיקה על הלחי אני מקבלת סריטה...
הוא אומר בינתיים רק אבא בצורה שובת לב ולא מתקרב אפילו לאמא, מחפש את אבא סלח הפסקה ואפילו כשהוא בוכה באמצע הלילה אני רק אומרת שנקרא לאבא והוא נרגע לא משנה מה אני עושה..
כמובן בסוף היום בגן הוא רץ אליי ולפעמים מוצא בי נחמה אבל גם היום כשנפל בגינה ובאתי לתת לו חיבוק הוא נתן לי להרגיע אותו ואז הזיז אותי... אני בטוחה שהוא אוהב אותי אבל אני רוצה גם לראות את זה ולהרגיש את זה ולא רק להרגיש האמא המחנכת שכאן על תקן בייביסיטר... אני רוצה שנהיה חברים ...
הוא מטפס על הספה ומתגלגל מצחוק מחכה שנבוא להוריד אותו (וברור שנבוא אחרת הוא עלול ליפול)
זורק אוכל באמצע הארוחה (לא סיים לאכול) וצוחק - בסוגיה הזו אני קצת מצליחה לשלוט וחושבת שאני מגיבה בסדר
זורק משחקים מהשידת החתלה או בכללי זורק משחקים חזק על הרצפה שממש חבל לי שישברו אבל אני לא יכולה להרחיק ממנו את כל המשחקים ואני מנסה תגובה של - אוי עכשיו אין את המשחק הזה ואני לא מחזיקה לו אבל זה לא באמת משנה משהו....
אבל -
הוא סורט אותי בלי סוף! לא משנה איך אני מגיבה הוא לא מפסיק ,
מנסה לומר שזה לא נעים ולא כיף ודי
אומרת בטון רגוע, אחרי זה טון תקיף
מזיזה את היד שלו באגרסיביות ממני
מנסה להסיח את דעתו אבל לפעמים זה בלתי אפשרי כי הוא סורט אותי הפנים כשאני מחזיקה אותו בידיים ובאותו הרגע לא יכולה להוריד.
שאלתי בגן אם הוא סורט והיא אמרה שלא ולבעלי גם הוא לא עושה כלום.. אני באמת ממש מרגישה שזה משהו נגדי ואני לא יודעת איך להשתלט על זה ואיך להגיב.
זה בעיקר בפנים כשאני מרימה אותו או ברגליים שלי וכשהוא רואה שאני הורדתי את הטייץ הארוך אחרי החורף זה עוד יותר מושך אותו!!
עניין לפוסט אחר או אולי אני אשחיל את זה כאן בכל זאת.
אני מרגישה שהוא לוקחת אותי כמובן מאליו... עכשיו זה ברור אני אמא שלו אני תמיד אהיה איתו ולא משנה מה.
אבל אני רוצה שיתרגש איתי שיצחק איתי שיפריח לי נשיקות.
את הגננת הוא מנשק בסוף היום ואני כל פעם שמבקשץ נשיקה על הלחי אני מקבלת סריטה...
הוא אומר בינתיים רק אבא בצורה שובת לב ולא מתקרב אפילו לאמא, מחפש את אבא סלח הפסקה ואפילו כשהוא בוכה באמצע הלילה אני רק אומרת שנקרא לאבא והוא נרגע לא משנה מה אני עושה..
כמובן בסוף היום בגן הוא רץ אליי ולפעמים מוצא בי נחמה אבל גם היום כשנפל בגינה ובאתי לתת לו חיבוק הוא נתן לי להרגיע אותו ואז הזיז אותי... אני בטוחה שהוא אוהב אותי אבל אני רוצה גם לראות את זה ולהרגיש את זה ולא רק להרגיש האמא המחנכת שכאן על תקן בייביסיטר... אני רוצה שנהיה חברים ...
,כתבת דברים
