בקיצור. שמעת על פעמונים? ארגון מקסים שעוזר מאוד בתחום של התנהלות כלכלית נבונה. יש להם הרצאות בנושא הזה שהותאמו לכל קהל יעד- רווקים, זוגות צעירים וזוגות יותר מבוגרים+.
אם אני זוכרת נכון, הם מסבירים שם בין היתר שצורת החיים הכי משתלמת מבחינה כלכלית היא זוגות שעדיין אין להם ילדים. ברגע הראשון זה לא מסתדר לגמרי- באופן אישי חשבתי שלהיות רווקה זה הכי כלכלי (כי אני חיה לעצמי, ואין לי הוצאות מטורפות וכו'..), אבל העקרון הכללי שהם מביאים הוא שלזוג יש הכנסות של שניים (בערך..), והוצאות של 1.5.. כי יש דברים שלא צורכים אותם בכמות כפולה למרות שמדובר בשני אנשים, ולכן זה יוצא יותר כלכלי.
אז, קודם כל- אפשר לנשום. יש אמת במחשבה שלך. יחד עם זה, יכול להיות שכן כדאי לחשוב על כמה דברים: א. אולי שווה לברר על קורס כזה של פעמונים שיכול לתת כלים שידייקו את ההתנהלות הכלכלית שלך עכשיו. ב. נראה לי שכדאי לבדוק על השקעות כאלו ואחרות. בפעם הראשונה אפשר להשקיע סכום קצת יותר גדול, ואז להחליט שכל חודש את מפרישה סכום מסוים מכל משכורת. (לא נראה לי שזה משהו בשביל הזמן הקרוב, אבל תהיי בטוחה שיהיה שלב שבו תוכלו בעז''ה למשוך את זה ולעשות בזה שימוש לבית שלכם..)
אתה יוצא מנקודת הנחה שמגורים עם ההורים=מגורים בדירת שותפים=מגורים עם אשתך כזוג צעיר.
אז, נראה לי שזה לא מדויק. •לכאורה מגורים עם ההורים זה הכי משתלם מבחינה כלכלית- הם אחראיים על התשלומים בכל מה שנוגע למחיה (אוכל,חשבונות כאלו ואחרים וכו'..). אבל- א. לא תמיד זה משתלם מבחינה נפשית (ו-וואלה, יכולות להיות לזה השלכות על הוצאות אחרות). ב. גם מבחינת הלך הרוח הכלכלי שזה יוצר, הרגלים שזה עשוי לטבוע וכו'- לא בטוח שזה מיטבי. ג. לפעמים דווקא בגלל זה יש יותר הוצאות על דברים אחרים. (כמובן שכל הדברים האמורים הם תלויי אדם, תלויי הורים ותלויים האינטראקציה בין השניים).
•יש איזו אשליה שמגורים בדירת שותפים זה מאוד משתלם. אבל זה לא באמת וודאי- תשלום שכה''ד והחשבונות הוא שווה בין כל השותפים, ולא מתחשב בהוצאות אמיתיות ובצריכה אמיתית (אם למשל יש לך שותף שישן בלילה עם מזגן- אתה משלם על זה גם אתה לא משתמש בו, אם יש לך שותף שמתגלה שעה וחצי- אתה לחלוק איתו את חשבון המים, וכו'..). וזה בלי לקחת בחשבון שבתמורה לתשלום שלך עדיין יש לך גישה מוגבלת לדירה (כי אתה לא יכול לנצל את כל החדרים/מדפים/ארונות, ואתה לא יכול לעשות שם כל מה שתרצה באופן מוחלט ועוד..)
גם באוכל, במידה מסוימת- ממה שידוע לי, לרוב צריכה של דירת שותפים היא לא כמו של זוג צעיר, אלא כמו של משפחה, שזה יקר יותר. מה גם שהרבה פעמים בנוסף לקניות המשותפות יש לכל שותף את המצרכים שהוא קונה לעצמו באופן פרטי, ואז יוצא שלפעמים כפרט אתה מוציא על אוכל סכום של יותר מאחד..
•באופן כללי, אורח חיים של רווקים הוא שונה באופי שלו משל זוג/משפחה. אתה פחות צריך 'לדפוק חשבון' על כל שקל, אתה חי לעצמך וקובע את סדרי העדיפויות שלך, יש לך הרגלים שונים.. לדבר הזה יש גם השלכות כלכליות, ולפעמים זה בא לידי ביטוי בהתנהלות כלכלית פחות חסכונית..
•לגבי ההכנסה הכפולה וההוצאה של ה1.5- אז קודם כל הבהרה- לא השתתפתי בקורס הזה בעצמי. שמעתי את הדברים ממישהו שהשתתף בו, כך שלא זכורים לי הפרטים המדויקים לצערי. אנסה לברר את העניין.. אבל דווקא אם אתה מדבר על דירת שותפים נראה לי שעניין תשלום השכ''ד יכול להיות דוגמה טובה. נגיד שגם אני וגם בעלי לעתיד גרים כרגע בשכירות עם שותפים. כשנגור יחד בעז''ה, השכירות לא תהיה כפולה עפ''י רוב, אלא פי 1.5 (כמובן שזה גם משתנה בהתאם לאזור בו בוחרים לגור וכו'..)
"תשלום שכה''ד והחשבונות הוא שווה בין כל השותפים, ולא מתחשב בהוצאות אמיתיות ובצריכה אמיתית" זה עובד לשני הכיוונים.. מי שמשתמש יותר מאחרים בחשמל יוצא מורווח.
"אתה פחות צריך 'לדפוק חשבון' על כל שקל, אתה חי לעצמך וקובע את סדרי העדיפויות שלך, יש לך הרגלים שונים" זה תלוי בהרגלים של האדם, יש אנשים שגם בתור רווקים לא מבזבזים סתם כסף (רוב הביינישים..), ויש נשואים שמבזבזים הרבה. ועדיף להתרגל לכך גם בתור רווק, קשה לשנות אח"כ הרגלים.
"אבל דווקא אם אתה מדבר על דירת שותפים נראה לי שעניין תשלום השכ''ד יכול להיות דוגמה טובה. נגיד שגם אני וגם בעלי לעתיד גרים כרגע בשכירות עם שותפים. כשנגור יחד בעז''ה, השכירות לא תהיה כפולה עפ''י רוב, אלא פי 1.5" לא הבנתי.. גם בדירת שותפים מתחלקים בין כולם
2 שותפים בחדר זה רמת חיים פחות מזוג שחי בדירת 2 חדרים. אז זה כאילו להשוות 2 דברים שונים זוג יכול גם להחליט לחיות בדירת 4 חדרים אבל אם משווים פחות או יותר אותה רמת חיים אז זה דירת 2 חדרים לעומת 3.
אז כמה דברים- א. חשבתי שזה היה מובן, אבל ראיתי עכשיו את התגובות וחשבתי שאולי כדאי לחדד שכן התייחסתי בתחילת דבריי לרווק שגר לבד ולא עם שותפים (יש שלב שבו פחות מחפשים אווירה וחברה) אח''כ אתה שאלת לגבי רווק שגם עם ההורים או בדירת שותפים, וזה קצת זז לכיוון אחר.
ב. וכדי להבהיר עוד יותר את העניין, המדרג הוא בערך כזה- הכי יקר זה משפחה. אבל זה גם הכי יקר מבחינה ערכית אז זה בסדר(; אח''כ רווק שחי לבד אח''כ זוג מגורים בדירת שותפים נוטים לכיוון של זוג, ועם זאת- יש תחומים שבהם יש קרבה גם למשפחה או ליחיד. תלוי בהתנהלות וברמת השותפות..
ג. הדברים שאמרתי לגבי יחסיות החלק שלך בתשלום חשבון כזה או אחר לעומת הצריכה הממשית הם סתם דוגמה למצב שבו יכול להיות שזה לא כלכלי באותה רמה שבה אנחנו תופסים את זה- זה לא מוחלט לכאן או לכאן..
ד. עניין ההתנהלות הכלכלית הנכונה הוא נכון, ואני ממש מסכימה שנכון וראוי להתחיל עם זה קודם כי מדובר בהרגלים. ועדיין, יש דברים בסדרי העדיפויות שמשתנים כשמתחילה 'חשיבה זוגית', וגם אם עד היום הם לא היו בקטגוריית הפזרנות, עכשיו הם כן ייחשבו למותרות. נגיד הדוגמה שהביאה @בינה. לגבי היציאה עם חברות לעומת ההכנה בבית יכולה להיות מעולה. לא מחייב שיציאה עם חברות לערב של בילוי פעם ב.. היא פזרנות אדירה, אבל הגיוני שברגע שהמחוייבות הכלכלית לבית גדלה, או נכנסת יותר למודעות, זה ייראה אחרת.
ה. לגבי תשלום שכר הדירה- הכוונה הייתה שאם תחבר את התשלומים של כל השותפים, לא בטוח שתמיד הסכום שיצא יהיה שווה לשכר דירה של זוג שיכור דירה באותו הגודל. כן הייתי צריכה לדייק שזה לא 1.5, אבל זה כן פחות מ2. כלומר, אם נגיד אדם רוצה להשכיר דירת שלושה חדרים ב5500 בשביל זוג (לא יודעת אם יש היום הרבה דירות כאלו במחיר הזה חח) , אז לגמרי יכול להיות שמשני שותפים הוא ייקח קצת יותר מחצי מהסכום (נגיד 100 שקל יותר). למה לעשות כזה דבר? א. כי מבחינת הזוג להוסיף את ה200 שקל האלה זה כבר עלול להיות גבוה מדיי, ולעומת זאת בשביל רווק ה100 שקל האלה הם סוג של זניחים. ב. כי לרוב משכירים מעדיפים זוגות/משפחות מאשר שותפים, אז נוצר מצב שיש יותר ביקוש לדירות שותפים מאשר ההיצע, אז נוצר מצב שיש לך קהל לקוחות שהוא סוג של שבוי. ג. כי הוא יכול..
ומשהו קטן לגבי הדברים שפתחת איתם- הטענה שלכל כלל יש יוצא מן הכלל לא בהכרח מבטלת את הכלל.. (;
א. ב. אני בהחלט מסכים ג. אוקי.. ד. לא יודע.. אולי אני לא מכיר מספיק כי אני חסכן מטיבעי (ודווקא בתור נשוי מוציא קצת יותר). בכ"מ אנחנו מסכימים שזאת בחירה של האדם ולא משהו מחוייב במציאות. ה. מעניין..
לא דיברתי על כלל ויוצאים מן הכלל, לדעתי אין בכלל כלל.. אחוזים גדולים מהרווקים (אולי רוב) חיים עם ההורים או בדירת שותפים/מעונות, לא לבד. כמובן שזה גם תלוי גיל.
סתם לשים כסף בצד או להשקיע את הכסף בבנק/תוכניות חסכון/בורסה וכו'?
בעקרון אם את עובדת אז יש כסף ואם לא עובדת אז אין.
לחסוך מזומן זה קשה כי תמיד אפשר למצוא על מה להוציא את הכסף (דרך אגב יש כאלה שיכולים להתקמצן על עצמם וחיים טוב עם זה, זה תלוי בין היתר בסגנון חיים שהתרגלו אליו).
דעתי האישית ולא בטוח שהיא נכונה: לא נשמע לי כל כך הרעיון של לאגור כמה אלפים בכוח ובצמצום של החיים רק כדי שאני אוכל להגיד בעוד 10 שנים "עכשיו יש לי מלא כסף", זה נשמע לי פתאומי מדי לתפעול וגם אכזרי מדי לאורך כל השנים של החסכון.
אני חושב שכדאי אם יש כסף פנוי אז חלק ממנו לתת לצדקה (מצקצק לעצמי אבל בכל זאת) וחלק להשקיע שזה שגר ושכח ויותר נוח להתנהל ככה. כמו שמסתדרים עם המצב הנוכחי אז אני מאמין שנסתדר אחר כך איך שלא יהיה ואין מה להיות בלחץ אחרי השתדלות לגיטימית כמו מציאת עבודה יציבה.
רק מבינה שהשקעות זה הדיבור בתקופתנו.. ודווקא כרווקה יש יותר מקום לקחת סיכונים וללמוד את זה לדעתי..
אני אישית לא מצליח לחסוך בתור סטודנט רווק במקצוע תובעני...אם רק נאמין
אפשר לומר שאני חי מהיד לפה, ומצליח לשמור על איזון סביב סכום לא גדול בחשבון. האמת שאני ממש לא משקיע בשיפור ההתנהלות הכלכלית שלי כרגע, ואני משער שכל עוד לא התחלתי לעבוד במקצוע אמיתי אין לי סיכוי ריאלי לעשות פלאים עם הכסף שלי. אבל עוקב, מקווה שיהיו פה תובנות מעניינות
כלומר על מה הכסף יוצא, כאילו אם יש משכורת ובכ''ז מסיימים את החודש בקרשים צריך לבדוק על מה הכסף יוצא. בד''כ אצל נשואים יש יותר סדר מה יוצא ועל מה. אצלנו (לפחות לפי מה שאני מכיר אצל רווקים) זה כזה זורמים עם מה שיש.. וכן גם כסף שסתם יושב בעו''ש זה בזבוז.. אפשר היום בקלות להשקיע במניות זה כבר נושא אחר.. אבל העיקר זה הסדר בעצם להחליט שבמקום שכל פעם שמתחשק איזשהו חטיף אז קונים לא קונים רק מתי שממש צריך. וזה ההבדל לענ''ד בין רווקים לזוגות, זוגות יש להם מי שהם 'נותנים לו חשבון' וזה עוזר להוציא רק מה שצריך
לפני החתונה גרתי אצל ההורים + לא החזקתי רכב, אז למרות שעבדתי רק 1/4 משרה, הצלחתי לחסוך סכום מכובד בשנים הללו. לעומת זאת, מאז החתונה אנחנו דירה + מחזיקים רכב + קונים אוכל וכל מה שצריך + משלמים חשבונות מים, חשמל, גז, מיסי ישוב, דמי שמירה וכו וכו'. אז למרות שאני עובדת בחצי משרה, אנחנו לא מצליחה לחסוך. זה בוודאי קשור לזה ששנינו סטודנטים, האישלי בשנה א' בתואר קשוח מאוד, ואין לו אופציה לעבוד כרגע חוץ מבחופשים. אחרי החתונה יש יותר הרגשה שצריך את הכסף, אז מתנהלים יותר נכון אולי... קונים פחות בגדים, לא משקיעים כמעט כסף בתחביבים, פנאי וכדו'... אני כמעט ולא אוכלת בחוץ, מכינה לי תמיד בקופסאות... בקושי יוצאת עם חברות אלא יותר מזמינה אליי (להכין כאן אוכל יותר זול מלצאת לבית קפה+לשלם דלק/תחבצ וגם אישית יותר כיף לי😅) אם בשנים קודמות כל חופשת סמסטר כללה טיול מושחת עם חברות, וכל סופש כלל יציאה לפיצה - אז וואלה זה לא קורה מאז שהתחתנתי לקנות דירה, הרבה מאוד זוגות לא יכולים לאפשר לעצמם. במיוחד אלו שהתחתנו בגיל צעיר, ונולדו להם ילדים מוקדם ברוך ה'.. מה שהרבה פעמים גורם להמרח עם תארים, להוציא מלא על מעונות בתקוםה שאין לך ככ הרבה... להאריך חופשות לידה, לקחת פחות משרה מלאה ועוד כל מיני דברים "לא כלכליים". לעומת זאת, רווק/ה שמתחתן בגיל יותר מאוחר, יכול לתת לחסכונות שלו בינתיים לשבת בקופ"ג בסיכון גבוה, ולקחת מחיר למשתכן עם הון התחלתי הרבה יותר גדול, ולקחת משכנתא יותר משתלמת כיוון שיש לו ולבן/בת הזוג כבר משרה מסודרת ומכניסה יפה. נכון שערך הנדלן עולה יותר מהר מהבורסה בממוצע, אבל עדיין אם מתנהלים כלכלית נכון, אין סיבה שלא לחסוך ברווקות. (מה גם שאם הסיפור הוא דירה, אפשר לקנות דירה לא רק דרך מחיר למשתכן. יש קבוצות רכישה, פרוייקטים או סתם ערים וישובים זולים בפריפריה/ יו"ש). האם לחסוך יותר או פחות קשור לשלב בחיים שלך ושל בן/בת הזוג ולבחירות שלכם. בעיניי למשל, לגור בבית של ההורים היה מדהים. גרתי בשנה א' בדירת שותפות, ונראלי אני הייתי הבנאדם הכי מאושר בקורונה, אין על ההורים שלי ואין על הבית שגדלתי בו.. היה כיף חיים לחזור, ולא מחיר בכלל לגבי רכב - יש כאלו שלא אוהבים לנהוג/ גרים במקום עם תחבצ טוב ומעדיפים לנצל את זמן הנסיעה ולכן הם לא מרגישים שלא להחזיק רכב זה "ויתור". לסיכום - זו שאלה של המון משתנים, והרבה סדרי עדיפויות ולא משהו שתלוי בהכרח בסטטוס משפחתי כזה או אחר. ולענ"ד כדאי מאוד לחסוך כמה שיותר ברווקות, זה לא נהיה יותר קל אח"כ אלא אם מתחתנים כששני הצדדים כבר עובדים משרה מלאה ומסודרת... בכל מקרה לחסוך זה טוב וחשוב
אם את גרה בשכירות אז כמובן שיש הוצאות וקשה יותר לחסוך כנ"ל אם את לומדת ולא עובדת במשרה מלאה.
כך או כך לדעתי טוב להרגיל את עצמך לחסוך אפילו אם מדובר בסכום לא גבוה במיוחד ובעיקר להשקיע את הכסף כדי להרוויח מהריבית (אפשר לעשות את זה די בקלות ע"י קופת גמל להשקעה למשל).
מכירה זוגות שהתחתנו לא צעירים בכלל ונזכרו להתחיל לחסוך רק אחרי החתונה ובשלב הזה זה הרבה יותר קשה ודורש מאמץ.
חיסכון יכול להיות גם בחשבון הבנק, ככה אין רווח אמנם אבל בטוח אין הפסד.
אם כן החלטתם ללכת על ההשקעות ואתם רוצים משהו יחסית בטוח אז יש אגרות חוב (אג"ח) שלגביהם שווה לודא מה מותר הלכתית ומה לא (מצד ריבית)* או מדדים שלרוב עם רווח צפוי גבוה יותר אבל הם עם סיכוי גבוה יותר להפסד. *אג"ח זבל עם סיכון גבוה יותר להפסד.
לדוגמא, במרווחי זמן של 20 שנה בשוק האמריקאי ב140 שנה האחרונות אני חושב שהיו רק שנתיים שזה לא השתלם. (לא זוכר אם זה היה ביחס לאג"ח או רווח באופן כללי) לעומת זאת ביפן, בשנות השמונים חלה ירידה כה גדולה, שהשוק שם לא התאושש מזה עד היום. מדובר במדינה גדולה יחסית ומבוססת.
יש ירידת ערך של כסף כאשר יש אינפלציה. זה ממש לא משנה איפה הכסף נמצא. הדרך היחידה להימנע ממנה היא להוציא את הכסף היום. העניין הוא שבכסף בבנק אין עלייה בכמות הכסף ולכן אין משהו שמקזז את ירידת הערך, אנחנו מקווים שההשקעות יצליחו (וצריך ללמוד איך להשקיע נכון, לפעול ביושר ולהתפלל להצליח) ואם הם יצליחו אז הם בתקווה גם יקזזו את ירידת הערך, אבל זה לא מחויב.
שלא יובן לא נכון, אני חושב שטוב ללמוד איך להשקיע. אבל קחו בחשבון שכסף מושקע זה כסף בסיכון, ולכן זה בטח לא רווח מובטח, וגם כדאי לשקול כמה שמים בהשקעות @צהרים
יש כאלו שמצליחים לחסוך לפני החתונה ויש כאלו שאחרי.. ויש כאלה שכלל לא מצליחים לחסוך. זה תלוי בכל כך הרבה דברים כמו עזרה מההורים, שכר חודשי שאותו אדם מקבל, מצב נפשי ורפואי וכו~
אם זה זוג ששתיהם אחרי לימודים, עם מקצוע ביד ויציבות מסויימת בחיים אז כנראה יהיה להם הרבה יותר קל לחסוך. אבל זוג ששתיהם סטודנטים, שבמקביל עובדים בעבודות עם שכר מינימום ושלהורים אין יכולת לעזור כנראה שלא יצליחו לחסוך סכומים רציניים בתחילת דרכם
כמובן שזה גם תלוי ברמת הרצון לחסוך יש אנשים שמוכנים לא לקנות כלום ולחיות בצימצום מטורף בשביל החיסכון ויש כאלו שלא מסוגלים נפשית לחיות בצימצום כזה כשיש להם כסף בחשבון __ בדרך כלל לרווקים שגרים אצל ההורים יותר קל לחסוך, וזה מסיבה מאוד פשוטה.. גם אם הם לומדים וגם אם יש להם רכב.. (בהנחה שעובדים) למה? כי כל ההוצאות של שכירות, חשמל, מים, ארנונה, גז, אוכל וכן הלאה לא קיימות מבחינתם כי בסוף ההורים מרגישים שהם עוד לא יצאו מהבית ועוזרים יותר... זו המציאות (אבל אם את גרה לבד זה כבר סיפור אחר...)
כשלא הייתה לי הכנסה קבועה (בתקופה אחרי השחרור ובתקופת הלימודים): בלי עזרה מההורים בכלל, בלי הכנסה קבועה ובלי לחיות בצמצום הצלחתי לחסוך סכומים גדולים מאוד עד גיל 22. איך? לקחתי את המענק + פיקדון של הצבא מיד כשקיבלתי אותם, הוספתי עליהם הלוואות קטנות מכמה גמחים קטנים (ללא ריבית), אותם החזרתי בסכומים קטנים במשך שנתיים שלוש. השקעתי את הסכום הזה והוא שווה עכשיו פי 1.5. שזו השקעה מקובלת.
עכשיו כשסיימתי את הלימודים ויש לי הכנסה יציבה: חישבתי את ההפרש בין ההכנסות להוצאות שלי, לקחתי הלוואה גדולה מאוד עם ריבית מינימלית (פריים) שאותה אחזיר בעזרת ההפרש בין ההכנסות להוצאות. את ההלוואה השקעתי שוב.
אין צורך לחיות בצמצום לדעתי כדי לצבור כסף, הכל עניין של מודעות התנהלות והשקעה נכונה. פשוט להשקיע. אני לא חושב על ההוצאות שלי ברמה היומיומית, הפוך, אני מאמין בפיזור, כסף לא מרוויחים מלחסוך חמישה שקלים פה או חמישים שקלים שם...
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מה שמעולה בשליש גן עדן זה שהם הוסיפו אפשרות לחיפושקעלעברימבאר
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.
