סיימתי את הפרק החדש של החיים עצמם בבכי נהדר שיוצא רק בזכות מסחטת רגשות כמו החיים עצמם, על הגז אני מבשלת פסטה, ברקע take the sadness out of saturday night (ג'ק אנטונוף נמצא במקום די גבוה ברשימת הדברים שעושים אותי מאושרת). ועד יום רביעי הבא יש שבוע שלם, וכנראה שהוא יהיה הרבה יותר קל בשבוע הבא.
אני ממשיכה לכתוב כאן, אני חושבת, כי עושה לי טוב לקרוא דברים מלפני חצי שנה ולראות איך למרות שאני לגמרי עדיין אני, עם כל הרגשות שלי, עדיין אני מתקדמת כל כך. לא הייתי מאמינה אז שאצליח להגיע עד לכאן. ואם את זה הצלחתי, מה זה אומר לגבי שאר הדברים?
אני מאוד מאוד שמחה ויש לי קצת עצוב בלב, אבל תכף תהיה פסטה וspeak now tv בטח כבר לא רחוק

התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן