ואני לא יודעת אם סיימתי והכל טוב
או שיבוא עוד גל
ואז שוב
לבכות
לנסות
להתפלל
להיוושע
רק שבסוף תהיה ישועה
מי יכול להבטיח דבר כזה
לחיות על הקצה
האדרנלין
הריגוש
לשחק בגבול של מותר לאסור
אני עושה את זה לעצמי
זה בסדר
רק לא לשכוח
הריגוש
הנגיעה באסור
הליהטוט הזה
נוגע לא נוגע
רק אל תשכחי את עצמך
אל תשכחי
זה מרגש
זה מנחם
זה מרגיע
את מרגישה עטופה
את מרגישה בטוחה
אבל
את בטוחה?
אל תשכחי את הגבולות שלך
אל תשכחי אותך
מותר לך
תשמרי עלייך
אף אחד אחר לא יעשה את זה
זה היה מביך. ברמות אבל
ועברתי את זה
כל הכבוד לי או משהו כזה.
זה ככ קשה לי שהוא *
אופ.
הייתי בחרדה של החיים
עזר לי קצת לצלם את הטבע אבל ישר אחכ חזרה החרדה
יהיה בסדר נכון?
היה לילה קשוח ברמות.
הזום הזה ריגש אותי ואני מעריצה אותה והיא השראה אבל אופ למה זה טירגר אותי והחזיר אותי לשם
ואז בלילה פלאשבקים ובכי ואופ
אני עייפה. פיזית ונפשית
יום מורכב ועוד יש פגישה איתה
קמתי בחמש והלכתי לישון אחרי שתיים עשרה
טאטע תהיה איתי טוב?
למה את עושה את זה לעצמך אה
למה
בבקשה תבינו,
אנחנו לעולם - בשום נקודה - לא בעתיד הנראה לעין ולא בעתיד הרחוק - "נשב ונצחק על זה".
לא ניזכר בעבר הטראומטי ברגשות שחרור או רגשות נוסטלגיה, ונהיה "אסירי תודה שעברנו את זה".
לא יימלא שחוק פינו.
זרענו בדמעה, אין ספק, אבל רק מעטים (אם בכלל) יזכו "לקצור ברינה".
כל הצפה שלכם מחדש של הדברים שעברתי, אפילו של הדברים שעברנו ביחד, נתפסת אצלי כזילות נוראה באותו כאב שלי.
ואולי זה לא נראה ככה, אולי אתם לא יודעים (אני רוצה דן לכף זכות),
אבל גם כשהכאב הזה לא משתק אותי, או שולט בי, הוא מאוד נוכח, מאוד חי.
כל יום מחדש אני מקבל בעל כורחי אינספור תזכורות לכמה שהוא נוכח, לכמה שהוא חי.
בבקשה, אל תחמירו את המצב.
כי אני לא אומר לכם את זה, אבל בפנים אני מפחד, אני מת מפחד.
זה לעולם לא "פשוט יחלוף", אני ביסודי תמיד אשאר הרבה מאוד מאותו ילד מלא חרדות.
אם הייתי יכול להשתפך בכנות מוחלטת, הייתי מספר לכם עד כמה (!) יותר משאכפת לי מעצמי אכפת לי מכם.
אני לא רוצה לפגוע בכם, לא לצער אתכם, יותר ממה שכבר גרמתי לכם עוגמת נפש.
ואני לא יכול להפסיק לתת לכם להרגיש שאתם הולכים בין הטיפות איתי.
אני שומר על עצמי, על הנפש הקרועה הזאת.
בבקשה תבינו.
כמות הזמן שלי מוגבלת, כמו תמיד
אבל באלי לכתוב לך
לך העתידית, שתשקול אם לתת לו הזדמנות שלישית, שתשקול אם לתת הזדמנות למישהו בכללי.
1. אם תלמדי לומר לא ליכולת שלך ולהסכמה שלך לומר כן יהיה פי מיליון ערך, וגם את וגם הצד השני ירגישו את זה
2. אם רגשית כבר לא מספיק אכפת לך, לפחות פיזית שיהיה אכפת לך מהזמן שלך, כי אותו את כן מעריכה, את יוצאת פעם בשבועיים מצהל, אל תבזבזי חצי דקה על אדם שלא שווה את זה
3. תהיי כנה, זה תמיד משתלם, אחרת אנשים ישחקו בך, לא מרגיש לך? תדברי, לא מסכימה? תאמרי, תדרשי תשובות מאנשים, תדרשי תקשורת. ומי שלא שלא ינסה להשיג הזדמנויות
4. תהיי הקובעת, יש לך נטייה לתת צאנסים, נטייה לתת לאנשים להחליט ולהגמיש את עצמך אליהים
חדל לזה, את יודעת מה את רוצה, תתחילי לדבר
חוץ מזה את הכי טובה שיש, את גם יודעת אצ זה
גם בחיים, גם בבגרות ובשיתוף שלך
וגם בקורס בייבי
תכף 21, לא האמנת בכלל שלשם תגיעי
אבל חלומות מתגשמים
לילה טוב נסיכה שלי.
מה שלומך?
מממ טוב
אני חושבת שטוב
עכשיו הרבה יותר טוב
זה מה שרציתי
זה מה שהייתי צריכה
התאפסתי
קיבלתי חיבוק במילים
טוב לי עכשיו
הכל בסדר יותר
פתאום אפשר לראות את האור שבחוץ
קשה להיות לבד
מזל שיש אותן
יש עניין שנתהפך הכל לטובה
המעברים הקיצוניים האלה
אתרגל אליהם יום אחד?
תודה על הכל אבא
תודה על החיבוקים האלה
לא הייתי שורדת את זה לבד
תודה על הכל אבא
תודה
אני לא שוכחת
הכל קורס
הכל מתפרק
אני קורסת
הצילו
מה קורה כאן
אולי צריך להיגמר
כדי מחר להתחיל
במקום אחר
אולי זה ההתחלה של הסוף
אולי זה הסוף של ההתחלה
הכל קורס
הכל נשבר ומתפרק ונופל
אני טובעת
עובר מול העיניים ונשבר
הכל נשבר
הכל נשבר!!!
אתה לא מבין??
הכל נשבר!!
כלום כבר לא נשאר
הכל שקר
הכל שבור וחולה
כבר לא נשאר לנו כלום
אפילו אותנו לא נשאר לנו
מה יהיה הסוף
איפה הסוף
איפה התכלית
האם יש תכלית
מה המהות של כל זה
לשם שמיים?
הכל כואב ומתפרק ונגמר
הכל כואב ומציף ומוגזם
אין אוויר
אי אפשר לנשום
מתי יבוא מחר
שיבואו הדמעות
שינקו ישטפו יטהרו
שיבואו הדמעות
שיבואו
שמשהו יקרה
