אני לא יודעת כלום יותר

אני צריכה את החיבוק הזה אלוהיםם אני צריכהה

וזה טוב וזה רע

ואני רוצה ומפחדת ונגעלת ומשתוקקת

אבל הוא נפסיק לדבר ופשוט חיבוק

בוא ננשום את זה

פשוט חיבוק של נצח

להרגיש את הלב פועם ביחד

האיפוס הזה

הרגיעה

הוויסות

הנשימה שחוזרת לקצב סביר

ההרגשה הבטוחה והמוגנת

אני חייבת את החיבוק הזה דחוף

חייבת ואסור לי בו זמנית

מי יודע מה יוליד מחר

לא יודעת מה לקוות

עזוב הכל

פשוט תביא חיבוק

תן להרגיש אותך 

כיפחיים ככה כיפכוף של יום

אעאעאע טאטע תושיע אותי

ואני לא יודעת אם סיימתי והכל טוב

או שיבוא עוד גל

ואז שוב

לבכות

לנסות

להתפלל

להיוושע

רק שבסוף תהיה ישועה

מי יכול להבטיח דבר כזה

לחיות על הקצה

האדרנלין

הריגוש

לשחק בגבול של מותר לאסור

אני עושה את זה לעצמי

זה בסדר

רק לא לשכוח

זה היה מביך. ברמות אבל

ועברתי את זה

כל הכבוד לי או משהו כזה.

זה ככ קשה לי שהוא *

אופ.

הייתי בחרדה של החיים

עזר לי קצת לצלם את הטבע אבל ישר אחכ חזרה החרדה

יהיה בסדר נכון?

היה לילה קשוח ברמות.

הזום הזה ריגש אותי ואני מעריצה אותה והיא השראה אבל אופ למה זה טירגר אותי והחזיר אותי לשם

ואז בלילה פלאשבקים ובכי ואופ

אני עייפה. פיזית ונפשית

יום מורכב ועוד יש פגישה איתה

קמתי בחמש והלכתי לישון אחרי שתיים עשרה

טאטע תהיה איתי טוב?

בבקשה תבינו,
אנחנו לעולם - בשום נקודה - לא בעתיד הנראה לעין ולא בעתיד הרחוק - "נשב ונצחק על זה".
לא ניזכר בעבר הטראומטי ברגשות שחרור או רגשות נוסטלגיה, ונהיה "אסירי תודה שעברנו את זה".
לא יימלא שחוק פינו.
זרענו בדמעה, אין ספק, אבל רק מעטים (אם בכלל) יזכו "לקצור ברינה".
כל הצפה שלכם מחדש של הדברים שעברתי, אפילו של הדברים שעברנו ביחד, נתפסת אצלי כזילות נוראה באותו כאב שלי.

ואולי זה לא נראה ככה, אולי אתם לא יודעים (אני רוצה דן לכף זכות),
אבל גם כשהכאב הזה לא משתק אותי, או שולט בי, הוא מאוד נוכח, מאוד חי.
כל יום מחדש אני מקבל בעל כורחי אינספור תזכורות לכמה שהוא נוכח, לכמה שהוא חי.

בבקשה, אל תחמירו את המצב.
כי אני לא אומר לכם את זה, אבל בפנים אני מפחד, אני מת מפחד.
זה לעולם לא "פשוט יחלוף", אני ביסודי תמיד אשאר הרבה מאוד מאותו ילד מלא חרדות.

אם הייתי יכול להשתפך בכנות מוחלטת, הייתי מספר לכם עד כמה (!) יותר משאכפת לי מעצמי אכפת לי מכם.
אני לא רוצה לפגוע בכם, לא לצער אתכם, יותר ממה שכבר גרמתי לכם עוגמת נפש.
ואני לא יכול להפסיק לתת לכם להרגיש שאתם הולכים בין הטיפות איתי.
אני שומר על עצמי, על הנפש הקרועה הזאת.
בבקשה תבינו.

כמות הזמן שלי מוגבלת, כמו תמיד

אבל באלי לכתוב לך

לך העתידית, שתשקול אם לתת לו הזדמנות שלישית, שתשקול אם לתת הזדמנות למישהו בכללי.

1. אם תלמדי לומר לא ליכולת שלך ולהסכמה שלך לומר כן יהיה פי מיליון ערך, וגם את וגם הצד השני ירגישו את זה

2. אם רגשית כבר לא מספיק אכפת לך, לפחות פיזית שיהיה אכפת לך מהזמן שלך, כי אותו את כן מעריכה, את יוצאת פעם בשבועיים מצהל, אל תבזבזי חצי דקה על אדם שלא שווה את זה

3. תהיי כנה, זה תמיד משתלם,  אחרת אנשים ישחקו בך, לא מרגיש לך? תדברי, לא מסכימה? תאמרי, תדרשי תשובות מאנשים, תדרשי תקשורת. ומי שלא שלא ינסה להשיג הזדמנויות

4. תהיי הקובעת, יש לך נטייה לתת צאנסים, נטייה לתת לאנשים להחליט ולהגמיש את עצמך אליהים

חדל לזה, את יודעת מה את רוצה, תתחילי לדבר

חוץ מזה את הכי טובה שיש, את גם יודעת אצ זה

גם בחיים, גם בבגרות ובשיתוף שלך

וגם בקורס בייבי

תכף 21, לא האמנת בכלל שלשם תגיעי

אבל חלומות מתגשמים

לילה טוב נסיכה שלי.

מה שלומך?

מממ טוב

אני חושבת שטוב

עכשיו הרבה יותר טוב

זה מה שרציתי

זה מה שהייתי צריכה

התאפסתי

קיבלתי חיבוק במילים

טוב לי עכשיו

הכל בסדר יותר