אמהות למתבגרים צריכה את עזרתכןאנונימית בהו"ל
אני כנראה בתחילת הריון צעיר מאוד
עדיין לא בטוחה אפילו שאני בהריון
רק המחזור פשוט איחר לי ועשיתי בדיקה
בינתיים יצאה שלילית
כנראה המתבגרים ראו את העטיפה כשפינו פחים
ובשולחן שבת הם החליטו שאני בהריון
ומצאו לנכון גם לומר ש "יש להם עובדות מוצקות"
קצת פטפטנו על זה ואמרנו להם שנראה לנו שהם חיים באשליות
אבל לומר את האמת
זה ממש לא היה לי נעים
גם ככה המצב הזה ממש רגיש מבחינתי
ניסינו למנוע וכנראה לא הלך
אני לא יודעת עוד בוודאות אפילו שאני בהריון
זה קשה לי רגשית לעכל את זה
מאוד
מאוד
והרגשתי שהם "מפשיטים" אותי בפורום של כל הילדים האחרים
בדיון פתוח כזה באמצע השולחן
אולי יש נשים שזורמות עם זה וטבעי להן
אני קנאית לפרטיות שלי
לפעמים אפילו מול בעלי
קל וחומר מול מתבגרים
לא מעוניינת שיבלשו אחריי
שישימו לב מתי אני לא מרגישה טוב
מצד שני זה חסר סיכוי
הם יעלו עליי בשניה הראשונה שתהיה לי בחילה
ואני סובלת מאוד בהתחלה
כך שלבזבז כוחות על להסתיר זה נדון מראש לכשלון
איך אתן מתמודדות עם המתבגרים שלכן?
זה ממש אנשים קטנים שחולקים אתכם את הבית
והרגעים הכי אינטימיים
זה ממש קשה לי
😓
יש פה ערבוב של שני נושאיםמיואשת******
הפרטיות שלך באופן כללי
והריון באופן פרטי
לגבי אם יהיה הריון ולא תרגישי ווב והם ישימו לב, אין מה לעשות עם זה בכלל. זה המציאות.
אבל מצד שני אם תטפלי בנושא הפרטיות יש דרכים לעבור את זה בצורה סבירה

נושא הפרטיות הוא חשוב מאד.
קודם כל זה הזמן ללמד טקט. טקט זה דבר חשוב ולא לכולם הוא בא בצורה טבעית.
לוקחים אותם הצידה, עדיף
אחד אחד, ומסבירים שיש נושאים שהם פרטיים, שגם אם הם חושבים משהו זה לא נושא שדנים בו מול כל המשפחה ולא בשולחן שבת.
מדברים על זה שלפעמים חושבים דברים ולא כל דבר שחושבים צריך לומר. מביאים דוגמאות מהחיים האישיים שלהם- נכון יום אחד חזרת מצוברחת כי חברה פגעה בך? האם היה לך נעים אם הייתי מעלה את זה בשולחן שבת מול כולם והיינו דנים ברגשות שלך?
או אם את צריכה חזיה חדשה האם זה מתאים לדון בזה מול כולם?
(סליחה אין לי דוגמאות של בנים אבל בטח יעלו לכם לבד)
פשוט מדברים.
על פרטיות
על שתיקה
על זה שחלק מבגרות זה גם כששמים לב למשהו לא ישר לומר את
זה. ילד בן חמש צועק- וואי האשה הזו שמנה, ליד כולם. ילד בן 11 כבר מבין שזה מעליב אותה. באותה צורה גם דברים של אבא ואמא הם דברים אישיים ופרטיים. לא מחטטים, לא בולשים, ואם איכשהו נודע משהו, מחכים בסבלנות שאבא ואמא יבואו לספר לך על זה ועד אז אם לא אמרו לך במפורש- זה סוד. שמת לב? מקסים. אתה בוגר וחכם ופיקח. עכשיו תהיה עוד יותר בוגר וחכם ופיקח ותראה את זה על ידי שלא תדבר על זה. אנינו סומכים עליך.
כמו שלא מחטטים לך במגירות האישיות ובמחברות, ככה אתה מכבד את הפרטיות של אחרים. גם אחים וגם הורים.
ואם יש משהו שנראה לך שהיו צריכים לבוא ולספר לך ולא סיפרו, אפשר לבוא לשאול את אמא או אבא בשקט, בצד. לבד. בצורה מכובדת.

❤️❤️❤️
כתבת מהמם!משמעת עצמית
באמת ללמד טקט זה דבר נורא חשוב.
ומעבר לזה- ללמד שלהורים יש רגשות. יש דברים שמפריעים להם.
ילדים נוטים לחשוב שההורים שלהם סופגים הכל ויש מקום ללמד שלא. יש דברים שמביכים גם אותך כאמא. ושיהיו רגישים לזה כדוגמת מה שמיואשת כתבה.

וחוצמיזה, תעלימי ראיות...
מה שלא היית משאירה בפח של חמותך
אל תשאירי בפח שהילדים רואים.
הרסת אותי עם הסוףאנונימית בהו"ל
זה מעצבן ממש זה היה בשירותים הפרטי שלנו 😤
אוישששמשמעת עצמית
מעצבן
מתבגרים הם רחרחנים🤭
וואו איזה תגובה מדהימה ומלמדת♡אוהבת את השבת
ממש מסכימה ומצטרפת לכל מילה. נכון מאודמה מי מואחרונה
זה באמת קשה...מתואמת
אני זכיתי בבכורה מלאת טקט (בהיריון האחרון היא גילתה עליו כשהייתי בשבוע 5... היא לא אמרה כלום, עד שסיפרתי לה בעצמי בשבוע 9). הבן שאחריה רחפן-על. גם אם אקיא ממש מולו הוא לא יקלוט שאני אולי בהיריון...
לא יודעת איך הבאים בתור יהיו בתור מתבגרים.
בכל אופן, מצטרפת לדבריה החכמים ממש של מיואשת - שצריך לדבר איתם בפרטיות על חשיבות השמירה על הפרטיות של כל אחד. אני חושבת שאפשר גם להדגיש שלזוג נשוי חשובה עוד יותר הפרטיות (יעזור גם לדברים אחרים מולכם, וגם לעתיד - שלא יחטטו לאחים הנשואים שלהם, ושבעצמם ישמרו על הפרטיות הזוגית של עצמם).
אני חושבת שלא הייתי מקשרת את השיחה הזו באופן ישיר למה שהם עשו בשבת, אבל כנראה שהם יבינו לבד.

מאחלת לך בהצלחה עם זה, וגם עם ההתמודדות עם ההיריון עצמו
לי היה משהו דומהנפש חיה.
היינו אצל ההורים של בעלי
היה פורום של כל האחים אחיות גיסים וכו'

והבת שהייתה אז בת 8-9 ניצלה רגע של שקט
שפתאום אני קולטת אותה מתבוננת בי ושואלת אותי בקולי קולות "את בהריון?" כשחמי וחמותי יושבים מולי



וההורים שלה שישבו לידי , לא ידעו איפה לקבור את עצמם מהבושה... עזר לי להבין שהיא ילדה ועדיין לא מבינה את הדקויות של רגישות לאחרים.


אחר כך הסברנו לה שיש דברים שזה בסדר לשאול אבל צריך לשים לב מתי ושלא אומרים בקול,
כמו שיש דברים אישיים שכל אחד בוחר אם לספר או לא.
ואם לא סיפרתי או דיברתי - סימן שלא רציתי שמישהו ידע.

נראה לי לומר להם דברים בסגנון הזה
ושכשיהיה עידכון הם יישמעו מההורים.
בשביל מקרים כאלוoo
ובכלל באופן כללי
אני מלמדת את הילדים תקשורת רגישה, להבין כשאומרים:
משהו אישי/ פרטי
זה לא מתאים עכשיו/ בפורום כזה

אני מלמדת להסתכל על שפת גוף של האדם השני, לראות אם לא נעים לו.
מלמדת להבין שגם אם יודעים משהו, לא חייבים לקבל את כל הפרטים עליו.

זה עובד לשני הצדדים, גם לדברים פרטיים שלי וגם לשלהם.

גם אצלי זה קרה עם בדיקת הריון שעוד לא בוצעה, שהיתה בשקית קניה שלה. בתחילה אמרתי שזה ענין פרטי שלי. שהתחלתי להרגיש לא טוב (די בהתחלה) שיתפתי מיד, כי לא רציתי שהילדים ידאגו סתם.
הפותחת- מגיבה לכולןאנונימית בהו"ל
תודה רבה ממש עזרתן לי
לסדר את המחשבות ולהבין איך כדי להגיב
ממש תודה
נראה לי שאת צריכה לבחור וללכת עד הסוף מטוב ועד רעאם מאושרת
אצלנו בבית הילדים עוד לא מתבגרים ממש, וזה לא נושא שיחה, אז הילדים לא ידעו.
אבל זה תלוי בשיח במוסדות הלימוד . בנים או בנות אופי של ילדים וכו'.
אבל זה גם הצריך ממני השקעה כדי לעמוד בזה- לא שיתפתי שאני צריכה יותר עזרה בתחילת הריון. וכשהם שאלו אם הקאתי בשרותים, עניתי שכן ולא פרטתי למה. יש כ"כ הרבה סיבות להקיא שהם לא חשבו על הריון.
וכשאמא יותר עייפה והבית פחות מתוחזק זה לגיטימי גם בלי תרוצים.

אבל אם הילדים שלך יותר בעניינים- אז תזרמי איתם. אי-אפשר לדרוש מילדה שבכיתה "מרכלת" עם חברות האם המורה בהריון או לא ורק על אמא לא תדבר.
זה אפילו מסוכן- דווקא בנושאים האלו הייתי רוצה שאלי יהיו הכי פתוחים.

וזה היה משמח אותי שיחה כזו בשולחן שבת-
תהיי בטוחה שהם "ירכלו" בינהם ,אז למה שלא יעבור דרככם?

ואולי אפשר לעבוד על עצמך בנושא הזה- למה זה מלחיץ אותך השיתוף?
למה את רואה בהם אנשים זרים? למה שולחן שבת זה פורום לא נעים יותר מאשר בחדר?

בשרות לאומי היתה לי חברה שביקשה כמה שעות חופש כי אמא שלה הזמינה אותה לבילוי- הם הלכו יחד לאולטרה סאונד של האמא. לתדהמתי היא אמרה שאמא שלה משתפת אותה בחוויה.כמובן שהיא לא רואה את האמא בתוך החדר,אבל זה הזדמנות של האמא להסיר מבוכה מהנושא הזה. כל אולטרסאונד היא לוקחת מתבגרת אחרת,והם הולכות יחד לבית קפה וזה הזדמנות נחמדה לחזק את הקשר בינהן.

מצד שני- יש לי חברה שהיה לה אח בישיבת הסדר והוא מאד התבייש שאמא שלו היתה בהריון ולא חזר הביתה מהישיבה כמה חודשים ...
וההורים שלה קיבלו את זה באהבה והבנה.

העיקר שיהיה בשעה טובה,בשמחה ותהיי שלמה עם הדרך שבחרת בה💗
מזדההאורי8
בהרבה מאוד מקרים אני אפילו לא מצליחה להסתיר שאני הולכת למקוה. הבנות קולטות אותי מתקלחת באמצע היום וישר מבינות.
גם אני מרגישה זוועה בתחילת הריון ולכן בהריונות של הקטנים שלי לא טרחתי להסתיר מהמתבגרים, רק ביקשתי לא לומר לקטנים, והם עמדו בזה, וגם עזרו יותר, כי הבינו את המצב.
האמת, נראה לי שפשוט לקבל את המציאות. ואם את באמת בהריון, פשוט לומר להם, ולבקש שלא יספרו, וגם תקבלי יותר עזרה.
כשיש דברים שממש חשוב לך להסתיר, אז לזרוק את הפח בעצמך...
זה לא מפריע לך לגבי המקווה?באר מרים
אני בגלל זה עושה את כל ההכנות בלילה הקודם ולפני המקווה רק מתקלחת מקלחת קצרה וכל פעם מוצאת תירוץ מתאים בהתאם לנסיבות..
מפריע מעט, אבל פעמים רבות לא מצליחה להסתיראורי8
באופן כללי , אני אדם שלא טוב בלהסתיר, לא יודעת לשקר וכו...
היו לי בשנים האחרונות המון טבילות בליל שבת, ואז זה ממש שקוף. יש לי בנות גדולות, ואני אף פעם לא יוצאת בליל שבת לשום מקום. אז כל התרוצים של הלכתי לשכנה עם עוגה ( ובלי הקטנים )לא יעבדו.
הן חכמות ומבינות, והן גם צריכות להשגיח על האחים, כשאני יוצאת.
אז במקום לשחק משחקים, כשזה בשבת, אני פשוט אומרת להן.
כשזה ביום חול, אני מנסה להתארגן בשקט, שלא ישימו לב, ולפעמים הן כן שמות לב, אני אף פעם לא מתקלחת סתם באמצע היום, רק בוקר או ערב.
ואנחנו גם לא מסתירים את מצב המיטות, החלטנו שזה מה יש , ושיבינו מה שיבינו.
באופן כללי, אני די פתוחה עם הילדים, אין לי כוחות לעסוק בהסתרות.
גם לי היו לאחרונה הרבה טבילות בליל שבת..באר מרים
ופשוט יצא שבפעם הראשונה שהיתה לי טבילה בליל שבת בסגר של הקורונה אמרתי להם שאני צריכה ללכת לעזור לאיזו אישה לקיים מצווה (לעצמי, לטבול..) ובשאר הפעמים אמרתי להם ששוב הגיע תורי לעזור לאישה הזאת..

אז הם התרגלו שיש איזו אישה שלפעמים צריכה עזרה בליל שבת בקיום מצווה.. (כן, אני, צריכה לטבול..)

פתר לי לגמרי את הבעיה!!
והם לא שאלו איזה אשה? ואיזה מצווה?רינת 23
אמרתי להם שזה משהו אישי של האישה הזאתבאר מרים
ושהיא לא רוצה שכולם ידעו מי זאת..

נכון, לא?
לא היה עובד אצלי...אורי8
היה נראה להם מוזר, במיוחד שאני הולכת בלי הקטנים. וגם כי אני פשוט לא יודעת להמציא דברים כאלה בצורה משכנעת, ובמיוחד מול בנות גדולות, הן היו מסתכלות עלי במבט של- אמא, על מי את עובדת? אנחנו יודעות לאן את הולכת.
וכמו שאני לא רוצה שהן ימציאו לי סיפורי בדיות ( גם אם זה כאילו נכון), אני לא רוצה ללמד אותן לשקר ולהמציא. אם אני עושה את זה מולן, למה שלא ישקרו לי כשנח להן.
לא יודעת אם אני מצליחה להיות מובנת, אבל ממש קשה לי נפשית לשקר, ובמיוחד לילדים שלי, ואם ילד,שלי היה ממציא לי סיפורים כאלה , כדי שלא אדע מה הוא עושה, הייתי לוקחת את זה קשה מאוד.
אז איך אני יכולה לשקר להם? ( גם אם זה לא ממש שקר, מול מתבגרת שבעצם מבינה שזה לא נכון, זה ממש ללמד אותה להתנהל מולי ככה).
ערך האמת חשוב לי יותר.
מעדיפה שהבנות הגדולות ידעו שאני טובלת, מאשר שילמדו שמותר להמציא סיפורים כדי להסתדר בחיים.
הן יכולות להבין שטבלתי גם כי יראו שחיברנו מיטות, ואז יבינו שהמצאתי סיפור, גם אם אהיה משכנעת מאוד. למה בשביל להסתיר טבילה מהילדים , מותר ללמד אותם לשקר? האמת חשובה יותר בעיני
אבל גם הם בחיים יצטרכו לדעת לשנות מהאמתדבורית
וזה לא חייב להיות שקר גס
לעזור לאיזו אשה כשאת מתכוונת לעצמך
זו לא האמת הגלויה המפורשת
וזה לא שקר גס
ואני גם כזאת שממש לא יודעת להסתיר ולא לשקר
ולפעמים זה לרועץ בחיים שלי
לא כל סיטואציה מתאים לומר בה את כל האמת
וערך השלום חשוב יותר
ולפעמים אני ממש מתקשה לעשות את זה
לומר אמירות חלקיות, מעורפלות
כשיש מצבים שזה הכי נכון לעשות
וזה גם מיומנות וערך ששווה להנחיל להם
במיוחד שמצד ההלכה לצורך הצנעת טבילה מותר לשנות מן האמת
כך שגם מבחינה הלכתית יש בכך ערך
אני לא חושבת שמה שאת עושה לא נכון
אני חושבת שזה מקסים ממש
הקשר הפתוח שיש לך עם הבנות
הוא ערך עצום בפני עצמו!!!
רק היה חשוב לי להאיר עוד נקודה
זה לא חייב להיותoo
אמת או לא אמת
אפשר לומר הולכת למשהו אישי, לא בצורה מעורפלת, אלא בצורה ברורה.

זה לא רק לצורך התשובה הספציפית לאותו רגע, זה היכולת לבחור מה לשתף ומה לא, מבלי לשקר/ להתנצל/ לתת סיבה.
הבעיה שלפעמים כשאני אומרת ככה, הן כבר מבינותאורי8
אולי ילדים שלא מודעים בכלל לאופציה שאמא הולכת למקוה יקבלו סיבה כזו.
כשאני אומרת ככה, הן מבינות. הגדולות מבינות בשקט, בדרך כלל, אחת מהן יכולה חומר- טוב, הבנתי...
ובת ה 9, כבר קלטה איכשהו, והיא שואלת אותי- את הולכת למקוה? ( כמובן שהסברתי לה שזה בסדר לשאול אותי, אבל לא מספרים את זה לחברות או לאחים).
לומר שהולכת ל שהו אישי, זה בסדר, אם כי הבנות שלי מבינות. לספר סיפורי בדיות על שכנה, גם אם זה כאילו נכון, מרגיש לי שמלמד אותם לעשות אותו דבר כלפי כשירצו להסתיר משהו.
זה בסדר מבחינתי שילדה תאמר לי שהיא הולכת למשהו אישי, אבל לא ארצה שתספר לי שהלכה לחברה כשבעצם הלכה לחבר( לדוגמא). ומאמינה שאיך שאני מתנהלת מולם, הם יתנהלו מולי.
נראה לי שההיפוך יכול לעזור..באר מרים
כמו ש @מיואשת****** כתבה:

ברור לכולנו שבת נשואה לא צריכה לספר לאמא שלה או לחמותה שהיא הולכת למקווה גם אם זה מצריך שינוי מסויים מהאמת, ואף אחת לא תחשוב שבשם מידת האמת בת או כלה חייבת לשתף את האם או החמות בזה, כ"כ וקל וחומר שהפוך, אין עניין לשתף את הילדים הרווקים או הנשואים בליל טבילה של ההורים. זה עניין פרטי של הזוג.

וכן, מותר לך להגיד שאת לא משתפת.
כשיש לי טבילה ביום חול אני הרבה פעמים פשוט מנצלת רגע שלא שמים לב ויוצאת מהבית בלי שום הסבר, ואם הם שואלים אני פשוט אומרת שאני צריכה לסדר משהו ולא מסבירה..
נכון שיש מצבים שצריך חומר משהו מעורפל בחייםאורי8
ובמיוחד בתפקיד,שלי בעבודה , יש צורך לשמור על פרטיות של אנשים, ואני נאלצת לומר ח אי אמת, או משהו מעורפל( מודה שלשקר קשה לי נפשית, חינוך של אמא שלי).
אבל בבית, זה לומר לבנות משהו שדי ברור,שיבינו שלא נכון. הן ישימו לב למצב המיטות ומייד יבינו שלא אמרתי אמת, וילמדו גם להתנהל ככה מולנו, וגם שאלו נושאים שלא מדברים עליהם. וזה לא מה שאני רוצה ללמד.
בנוסף, תרוץ של ללכת לכזור למישהי לא יעבוד אצלי. לבאר מרים יש רק בנים גדולים, הם הולכים לתפילה בזמן הזה, אותי הבנות( אפילו בת ה 9). ישאלו מייד- לאיזו שכנה? מה המצווה? אפשר לבוא איתך? ולמה בכלל העזרה שלי לשכנה חשובה יותר מזה שהן תלכנה להתפלל? .
בקיצור, לא יעבד אצלי, יש לי ילדים סקרנים, ששואלים הכל.
וממילא הבנות יבינו, ואז רק הפסדתי, שידרתי שבנושאים האלה יש קשר שתיקה, וצריך לסהן קצת ולא לדבר על זה.
ברור שאם מישהו לא מהמשפחה ירצה לבוא , או יפגוש אותי בדרך, אומר לו חצי אמת ולא אומר לאן הלכתי.זו ההלכה, במשפחה זה יותר בעיתי, כי השקר יכול להתגלות, הילדים חיים איתנו בבית.
מהמם. אהבתי ממש את הגישהלפניו ברננה!
אני חושבת שיש בזה הרבה אמתבארץ אהבתי
הזכרת לי שפעם אחת אמא שלי יצאה בערב ולא הבנתי לאן היא הולכת (זו היתה סיטואציה די נדירה. לא יודעת מה היה בכל הפעמים האחרות אבל אף פעם לפני זה לא יצא שהיא יצאה בלי שידעתי לאן), וממש חקרתי אותה עם שאלות. בהתחלה היא ניסתה לענות בצורה כללית, אבל כשדחקתי אותה אותה קצת היא אמרה לי שהיא הולכת למקווה.

אני לא זוכרת אם היא אמרה לי או שהבנתי לבד שזה משהו שאני לא אמורה לדעת. ומצד שני הבנתי שאמא שלי לא תשקר לי.

מאז אף פעם לא חקרתי יותר מידי. לגמרי הבנתי מזה שיש דברים שאני לא חייבת לדעת. אבל היו כמה פעמים שהבנתי מההקשר. ואני חושבת שזה היה ממש בסדר - שידעתי שאני לא צריכה לשאול, אבל זה גם בסדר שאני יודעת. (וממש לא חשבתי מעבר לזה...)
אני באמת לא מבינה מה הקטעמיואשת******
יצא לי לומר לילדות שלי שאני הולכת כרגע ולא יכולה לפרט לאן.
אמנם אצלי זה בנושא טיפולים יותר מאשר מקווה אבל ההנחה שלי זהה, מותר לאבא ואמא לא לספר לילדים כל דבר
ולא, זה לא קשר הדדי. אנחנו ההורים הם הילדים. אנחנו לא מספרים להם כל דבר בחיים והם כן צריכים לומר לנו לאן הם הולכים.
ואם היא תיקח עבודת נוער היא צריכה אישור שלי ואני לא צרכיה אישור שלה להתקבל לעבודה חדשה.
היא הבת שלי
היא קטינה
אני האמא, אני בגירה
זה לא קשר הדדי
וכל האיבוד הזה של הסמכות ההורית וההרגשה שאנחנו חייבים לומר לילדים הכל בשביל שהם יגידו לנו הכל זה כזה לא נכון בעיני ולא הגיוני בשום צורה.
אני לא משקרת לילדות שלי
אני בהחלט אומרת שאני לא יכולה לומר כרגע לאן אני הולכת
וזה בסדר
אני האמא
זה ההיררכיה אצלינו בבית וזה מאד ברור ונורמלי עבורן
אני לא נותנת להן דוח. לא לאן אני הולכת לא כמה אני מרוויחה לא אם אני רוצה עכשיו לקחת משכנתא ולא אם אני רוצה להזמין אורחים לשבת.
מה שמתאפשר לי ומתאים אני משתפת, מסבירה מספרת. מה שלא אני שמה גבול.
מי שבוחרת במודע לשים את הגבול במקום אחר או לא לשים אותו- מה טוב.
אבל לחיות בגישה שאסור לשים גבולות בפרטיות שלי או בבחירות שלי כי אחרת הם ישימו לנו בחזרה זו בעיני לא גישה נכונה
וכן בתור נשואות הן בהחלט תשמנה את הגבול הזה
ואני לא מצפה מהן בתור נשואות לומר לי אמא היום אל תבואי לבקר כי יש לי מקווה
או אנחנו לא נבוא לשבת כי יש לי מקווה.
ובדיוק כמו שזה נשמע הגיוני לכולן ככה לי נשמע הגיוני שהן לא תדענה מתי המקווה שלי. זה לא אירוע משפחתי. זה אירוע זוגי. זה הגבול שלי, ואין לי שום חשש שבגלל זה הן תלכנה לאני לא יודעת איפה בלי לספר לי. נשמע לי מוגזם מאד להקיש מפה לשם
לא משקרת
כן שומרת על פרטיות
(יאללה פסח.)
יש הבדל בין לשמר על פרטיות ללהמציא דברים כדי להסתיאורי8
נראה לי לגיטימי לגמרי לומר שאני הולכת למשהו אישי, ואני אומרת את זה. חוץ מליל שבת, שזה ממש ברור, אין לי ענינים אישיים בליל שבת. בעי י בעיני להמציא סיפטר לא נכון, גם אם הוא חצי אמת, במיוחד אם יש סיכוי גדול שהיחדים יבינו שהמצאתי, וילמדו שזו ההתנהלות כשלא נעים לי לומר אמת, זה ממש לא סותר סמכות הורית, ברור שלא חייבים לתת דוח לילדים, נראה לי שלא הובנתי, דיברתי בעיקר על טבילות בליל שבת, שבהן אין לי שום ענינים אישיים וזה שקוף לחלוטין מול הבנות שלי.
ואין מצב שאותר על טבילה בליל שבת כדי שהן לא תדענה, אלה הטבילות הכי טובות שלי, גם מבחינת חווית הטבילה, וגם מבחינת הפניות שלנו אחריה.
בסדר גמור וגם רצוי לומר לילדים שיש ענינים אישיים. בעיתי בעיני להמציא או לשקר, וכן, זה יחמד את הילדים שלהו ששקר או המצאות הן כלי להסתדר בעולם.
בזה אני מסכימה איתךמיואשת******
אני באמת לא חושבת שלשקר זה טוב.
וכמו שאמרתי זה ממש הגיוני שכל אחת תמצא את הגבול שלה, ולך הגבול הזה נכון ומכבד ומתאים- אז זה נכון ומצוין עבורך


ואם מישהי אחרת אומרת משהו שבעיניה הוא אמת מוחלטת גם אם חלקית, והילדים שלה מקבלים את זה, אז זה הגבול שלה הוא נכון ומתאים.
אורי תודה על זהתהילה 4
באופן כללי נראה לי לא נכון לחיות בהסתרות על גבי הסתרות. שלא לדבר על איבוד הכיף של המצווה סביב כל ההתעסקות בזה.
אני בלנית אז ללכת למקוה אצלינו זה נורמלי. אבל ממש כואב לי שאומרים שצריך לשקר לשביל זה. מה? זה משהו פסול?
אני נטהרת, אני מקיימת את מצוות התורה איך הגענו לעולם ההסתרות הזה? ו- אני יודעת שיש עניין הלכתי כזה אבל הוא ממש ממש צורם לי ואני סמוכה ובטוחה שבימים כתיקונם- ימי הגאולה העניין הזה ייפסק לחלוטין.
למה את מחברת את זה למשהו פסול? ההסתרה היא מצניעותמיואשת******
לא קשורה למקווה בכלל אלא לעובדה שמקיימים יחסים באותו לילה.
המצווה חשובה טהורה וחס ושלום לא פסולה
מסתירים את ענין זה שמקיימים יחסים וזה בהחלט משהו שלא ישתנה עם ביאת המשיח , אולי להיפך, תהיה יותר צניעות ממה שיש היום.
זה דבר חשוב מכובד ויפה מאד שמסתירים את זה. זה צניעות זה אינטימיות זה אירוע זוגי שבין איש לאשתו.
בדיוק כמו שמסתירים שיער כי הוא מקודש לאיש וכמו שמתלבשים בצניעות, וכי יש בגוף שלי משהו פסול? וודאי שלא. ככה מסתירים טבילה, היא שלנו, של הזוגיות האינטימיות שלנו. וזה דבר יפה בעינ
אבחנה חשובה מאוד בעיניידבורית
הצנעה מתוך כבוד
לא מתוך שלילה
מקסים!!!אם מאושרת
כל מילה שלך זהב!!!
אני מרגישה ב"הסתרה" הזו משהו מתוק... משהו אישי רק שלנו.
הצניעותoo
בקיום יחסים, שהם מתקיימים בחדר סגור, שלא מדברים עליהם ליד כולם.

שיער לא מסתירים אלא מכסים, אין בזה שום סוד שהוא קיים מתחת לכיסוי ראש.

בהסתרה יש מימד של בושה, וזה ההבדל בין להצניע ולבין להסתיר.
אז תקראי לזה להצניעמיואשת******
קודם כל את מקשרת הסתרה לבושה וזה זכותך. אבל בעיני המילה הסתרה ממש לא קשורה לבושה. ולהסתיר משהו שאני לא מעונינת שידעו זה סבבה לגמרי. גם המשכורת שלי מוסתרת. לא מוצנעת, מוסתרת. ולא מבושה ב״ה.

אבל את יכולה לקרוא לזה הצנעה אם בעיניך זה יותר נחמד.

מבחינתי הצנעה של יחסים היא גם לא שידעו שהלילה הוא הלילה שלנו.
משכנים הורים ילדים- כולם.
אין שום סוד בזה שאנחנו מקיימים יחסים. יש סוד במתי. לא אמורים לדעת.

ולכן ליל טבילה הוא משהו אישי שלי. מוסתר מוצנע או איך שבא לך לקרוא לזה.
טובoo
אני באמת לא מסתירה בצורה אקטיבית שום דבר. לא מפרסמת כל דבר, אבל לא פועלת להסתיר.

אני כן חושבת שמשהו מניע את ההסתרה, במודע או בתת מודע. אולי בושה אולי פחד אולי משהו אחר.

ויש הבדל בין להסתיר משכורת, שזה בסך הכל לא לומר כמה היא, לבין הכנות ויציאה למקווה, שלהסתיר אותם מבני הבית זה מורכב, ואז צריך מניע חזק יותר להסתרה.
בהחלט יש לי מניע חזק וגם הסברתי אותימיואשת******
ואני לא מבינה למה את צריכה לקחת משהו שהסברתי מה מניע אותו ולהחליט שיש לי איזה מניע תת מידע אחר שקשור לבושה ופחד.
זה מאד לא נעים לי הצורה הזו.
הסברתי מאד ברור שזמן קיום היחסים עם בעלי הוא משהו פרטי שלי ובהחלט ממש לא נעים מתאים או צנוע בעיני שהילדות שלי ידעו מתי בדיוק הוא מתרחש.
לך מתאים? סבבה.
לי לא.
מפה להפוך את זה שזה קשור לפחד ובושה זה לא קשור לא יפה ולא נעים לי הפרשנות הזו ולא ברור לי אי אפשר לקבל הרגשות ומניעים של אנשים אחרים בלי לפרשן אותם. פשוט לקבל שמישהו אחר מרגיש וחושב אחרת ולא להצמיד לו מניעים ופירושים
לא התכוונתי לעצבןoo
התכוונתי לתחושה בסיסית שמניעה, מעבר לסיבה שיש לך.

אם ההסתרה לא תעזור, וידעו שיש ליל טבילה, מה תרגישי אז?
התחושה הזו היא המניע להסתרה.

ככה בודקים מניע.
וואומיואשת******
לא התכוונתי לעצבן- אבל עכשיו אני אמשיך לנתח אותך פסיכולוגית ולהסביר לך איך בודקים מניע כאילו את ילדה שלא מבינה מה הסיבות והמניעים שלה בחיים.
אם את לא מתכוונת לעצבן, תשדלי קצת יותר.
מי שלא מבינה את המניע המאד פשוט שאינטימיות זוגית תישאר במסגרת הזוגית, בעיה שלה
אני סיימתי את הדיון הזה.

אגב אולי תבדקי מה המניע שלך שגורם לך חיסר יכולת לקבל סיבות ורגשות של אנשים אחרים ולנסות לתרץ את ההתנהגויות שלהם עד שיגיע ההסבר שיניח את דעתך שאת בסדר והם לא.
לא אמרתיoo
שמי שמסתיר הוא לא בסדר. תמיד רצונו של אדם כבודו. זו הראיה שלי, ובהחלט הגיע הזמן לסיים את הדיון.
זו תפיסה שלא ברורה לי האמתדבורית
גם ספר תורה מכסים בין העליות
אפילו בשני כיסויים
אין פה בושה
יש פה נתינת כבוד
בתרבות המערבית, שמדגישה חיצוניות, כשמסתירים משהו זה קופת שרצים
ביהדות- ככל שמשהו הוא בעל ערך- כך הוא יותר מכוסה
אגב, זה ככה גם בגוף שלנו
איבר חשוב יותר- עם יותר כיסויים (המהרל)
לא יודעתoo
מה כבוד בזה שאישה צריכה להסתיר טבילה.
יש המון ערכים ביהדות שמוחצנים וגלויים, המשוואה הזו לא נכונה.
גם אני חושבת שצריך להשתדל להסתיר טבילהאורי8
לא אומר לחברה/ שכנה וכו... יש לי טבילה היום.
בעלי אמר פעם בעבודה שיש לו אירוע משפחתי( די נכון).
התכוונתי רק כשאי אפשר להסתיר, כמו טבילה בליל שבת, אני מעדיפה לומר אמת מלספר סיפורים שהבנות מבינות שהם לא נכונים, וגם שאני לא מסתירה ומתרצת את ההכנות שלי, גם ביום חול, אם הבנות מבינות, זה לגיטימי בעיני, ולא מסתירה את מצב המיטות, כי לא רואה אופציה להסתיר, הילדים חיים איתנו בבית וטבעי שהם מבינים לפעמים, בגילאים מסוימים גם דברים אישיים שלנו, זה חלק מהחיים בבית.
זה ממש לא לפרסם, לפרסם זה לדבר על זה חופשי עם כולם, אין מצב,שאומר שיש לי טבילה למישהי בעבודה/ חברה/ גיסה( טבלתי פעם בשבת בר מצוה משפחתית בישוב שאני לא מכירה, שאלתי נשים ברחוב איפה המקוה ולא את גיסתי שגרה שם, די ברור לי שהגיסות הבינו לאן נעלמתי, לא אמרתי כלום, וזה חלק מהחיים שהבינו, לא אדחה טבילה בשביל שלא יבינו).
מסכימה איתךoo
גם אצלי זה מסתכם בלא לפרסם.
כל מה שכתבתי היה על פעולות ההסתרה שעושים מעבר ל-לא לפרסם, שאני לא רואה בזה כבוד אלא משמעויות אחרות.
יקרה זה דברי המהר"לדבורית
ועוד גדולים אחרים
מותר לומר קטונתי אני לא מבינה
(וגם אני עוד קטנה ויודעת מעט)
אבל לומר המשוואה הזו לא נכונה
זה קצת בעייתי

אנחנו לצערנו סופגים הרבה ערכים מעוותים מהתרבות המערבית, זה אחד מהם
כשמצניעים משהו, מכסים אותו, בעצם מייחדים אותו לזמן מקום ואנשים ספיצפיים-
זה נתינת כבוד
וואו כתבת יפה ומדוייק!משמעת עצמית
את יודעת למה זה בעייתי?oo
כי דברי המהרל או דברי קדושים אחרים יכולים להיות מפורשים להרבה כיונים.
מה להצניע/ איך להצניע וכו׳.

לתת את זה בתור ׳הוכחה׳ שצריך לעשות פעולות נוספות מעבר ל׳לא להסתיר׳ זו פרשנות שלך
את מחזקת מאד! תודהאם מאושרת
טויב. את צודקת אצלי טהרהתהילה 4
זה עניין יותר גדול מ"קיום היחסים באותו הלילה". זה הטהרה. לכן גם כתבתי שאני חושבת שבימות הגאולה לא תהיה הסתרה כי יהיו הרבה טהרות להרבה עניינים. זה שהיום מצוות ההיטהרות כל כך קשורה לדבר אחד זה מקטין משהו. ואפשר להגיד שגם מגדיל את הקשר הזוגי ורני לא יכולה לחלוק על זה.
השאלה אם זה עושה טוב לאישה או שמא סרטים. וכשבספרי ההלכה מופיע ביטוי של "ארור שוכב עם בהמה" לאישה שמפרסמת את ליל טבילתה. זה לא נראה כמו משהו קסום וחביב ובטח שלא יוצר מתיקות. אלא משהו שמלחיץ ולא נעים. יש הרבה מאד נשים שמסתירות הריונות וזה משהו מתוק וחביב בינן לבין בן זוגן. הללויה.
אבל זו לא הנחיה עם ביטויים קשים ומלחיצים.
מסכימה לגמריתהילה 3>
תודה, חידדת לי דברים חשוביםבארץ אהבתי
תודה רבה על התגובות שלך כאןקמה ש.
בס״ד

מתחברת מאד לחיבור העמוק לנושא של האמת. אני מרגישה מאד כמוך לגבי הדבר הזה. לא יצא לי אף לעם להגיד לילדים שלי שאני הולכת למקווה ואני לא בטוחה מה מתאים *לי* אישית. אבל בהחלט נתת לי עוד חומר למחשבה. וגם את @בארץ אהבתי, עם מה שסיפרת על עצמך. תודה לכן!
מזלך שזה בנות..לבנים זה בעייתי להגידאור123456
במקווה האחרון הבן 17 שאל אותי לאן אני הולכת..התחלתי למלמל משהו והוא מייד אמר.."אה לא משנה ועבר נושא"..כנראה קלט שלא מתאים לשאול...
יש לי גם בניםאורי8
ואם שואלים אומרת שהולכת ותכף אחזור, או משהו בסגנון. גם לבנות אומרת כך, אלא אם כן זה ברור כמו בליל שבת. והאמת כשהן רואות אותי מתקלחת באמצע היום, אני יודעת שהן מבינות. הבנים פחות שמים לב לדברים האלה.
לא יודעת איך אפשר להסתיר את זה, אולי אם עושים את כל ההכנות במקוה. וזה פחות נעים לי.
אני מתכננת "תירוץ" למקלחת..באר מרים
מטגנת משהו מסריח או מארגנת ש"ישפך" עלי משהו, שאעשה משהו שמזיעים בו או משהו דומה..

את כל ההכנות אני עושה בלילה הקודם, ככה שממש נכנסת למקלחת זריזה ויוצאת...

ויש ימים שאני נכנסת להתקלח מיד אחרי השכבת הקטנים ואז ממשיכה את הערב, ככה שזה לא ממש חשוד בעיניהם..
ואוו את ממש יצירתיתאורי8
אני לא יודעת להמציא דברים כאלה , ולא יודעת לשחק משחקים. פשוט לא מסוגלת להתנהל ככה.
אפילו כשיצא לי לטבול בשבת או חג שהיינו אצל ההורים, אם הצלחתי סתם ללכת לטבול בלי שאמא שלי תשים לב, מעולה. אם לא, או שהיתי צריכה להשאיר איתה את הילדים, פשוט אמרתי לה, לא יודעת להמציא, והרעיונות האלה אפילו לא עולים לי בראש.
זו לא ביקורת כלפייך, נשמע מאוד יצירתי, פשוט לא יודעת לשחק את המשחקים האלה. ואפילו מופתעת כל פעם מחדש כשאני מגלה שמישהו התנהל מולי באופן כזה( לא נאמר בביקורת, מניחה שבשביל הסתרת טבילה זה מותר, פשוט לא יודעת להתנהל ככה).
והאמת, אם היתי מגלה שמישהו קרוב אלי התנהל מולי ככה כדי להסתיר דברים, היתי נפגעת. אבל אולי בשביל הסתרת טבילה זה אחרת, לא יודעת.
אני חושבת שזה חשוב בשבילך לקרוא על זה פה מיואשת******
ולא בביקורת בכלל כן?
אבל מאד הגיוני שבנות נשואות בהמשך החיים ירצו להסתיר ממך דברים כמו טבילה, תחילת הריון, מריבה עם הבעל אפילו או כל דבר אחר אישי וזוגי
ואז אולי הן יהיו יצירתיות לכי תדעי
ויהיה חבל שתיפגעי.
זה דרך העולם
את נשמעת פתוחה ומדהימה, ויש לך אישיות כנה ופתוחה ובוטחת. וזה באמת מהמם בעיני.
עם זאת זה ממש נורמלי שלא כל הבנות שלך תרגשנה כמוך, למשל כמו שאת משתפת את אמא שלך וזה… מה לעשות לא כל הילדים יוצאים דומים לנו באופי, לא שלי ולא שלך 😏
וכמובן יש בעל שאולי הוא מגיע ממנטליות של הסתרה ושל פרטיות יותר וממש לא יהיה מוכן לקבל שאשתו תגיד לך בטבעיות שהיא הולכת לטבול..
ונראה לי חשוב לדעת ולהכיר בזה, שזה לא נועד לפגוע, ההיפך , זה נועד לשמור על פרטיות בתורה שלא תפגע
דווקא אם תהיה לך בת שתרצה לשמור על פרטיות בנושא כלשהו אולי לא תרגיש נול כי היא יודעת שאת כזו פתוחה וכנה, ואולי היא גם תארגן איזה בימוי יצירתי כמו באר מרים 😁
מתוך אהבה וכבוד אליך, חס ושלום פגיעה. אז נראה לי טוב להיות מודעים לזה (נאמר גם לעצמי… אמאל’ה בטח קשה לשחרר יום אחד)
את ממש צודקת וזה אפילו קצת קורהאורי8
ושוב, אין לי בעיה עם שמירה על פרטיות, ממש מכבדת את זה וגם לי יש פרטיות, וממש בסדר לא לספר לי דברים, או לומר שאני הולכת למשהו אישי, או לחברה.
נראה לי שאם הבת שלי תמציא דברים כדי להסתיר הריון או טבילה, לא אפגע מזה.
מודה שמה שכתבת רלוונטי מאוד כי יש לי בת נשואה וחתן שבאמת נראה לי שבא ממנטליות אחרת בעניין( לא מרחיבה, יש מצב,שהיא גם קוראת פה😁🙈).
היה מעניין לשמע כל מיני גישות לעניין, גדלתי עם אמא מאוד מאוד ישרה( ובזכות התכונה הזו היא חזרה בתשובה), אז תמיד מופתעת לגלות התנהלויות אחרות, עובדת 20 שנה עם מגוון גדול של אנשים ועדיין מופתעת כל פעם מחדש כשאני מגלה ששיקרו לי או המציאו.
חג שמח לכולן.

את ממש מהממתמיואשת******
באמת. הלוואי עלי כזו ישרות פשוטה בלי משחקים. מודה שאצלי פרטיות זה משהו מאד חזק ולא מתאים לי לחיות כמוך, אבל המבט שלך על החיים והטוהר שלך בולטים מכל מה שאת כותבת למרחקים וזה ממש מקסים ומיוחד בעיני. זכית.
הסתרה היא לא בהכרח שקראם מאושרת

אצלנו ההורים שלי הקפידו להגיד "סידורים" כשיצאו מהבית, ולא סיפרו לנו תמיד גם אם הלכו לרופא/ לפגישות עבודה. בכוונה כדי שנדע שלא כל דבר צריך לדעת.

ואני בטוחה שגם לך יש דברים שאת מסתירה, למרות בנושא הזה בחרת להיות פתוחה איתם.
(אם שכנה תשאל אותך כמה כסף יש לך בחשבון בנק,תעני לה?)
לא, גם אם הבת שלי תשאל לא אענה להאורי8
מה שאני מנסה לומר, זה שזה בסדר בעיני לומר שזה משהו אישי/ לא מתאים שאענה/ זה משהו פרטי של ההורים / להעביר נושא וכו...
לא מתחברת ללשקר ולהמציא דברים, גם אם הם נכונים חלקית.
גם בעבודה שלי אני חייבת לשמור על פרטיות של אנשים, אבל יש לי מחויבות גם לאמון. כשאני לא יכולה לפרט משהו, אני אומרת שאי אפשר לפרט, או משהו כללי ומעורפל, או מקסימום, שאני לא ממש יודעת... משתדלת מאוד לא להמציא ולשקר. כשאני משקרת , גם שקר לבן, האמינות שלי מול האדם שמולי נפגעת, מנסה ללכת בין הטיפות כדי לשמור על הפרטיות, והאמון שלי מול כל מי שאני עובדת איתו.
הסברת כ"כ טוב.מסכימה איתך לגמרי!!!אם מאושרת
כתבת מהמםדפני11
אני הבנתי אותך מההתחלה.
(גם אנחנו מהבית לא יודעים לשקר..)
ובמקרה של המקווה בשבת זה ברור לך שהן יודעות, אז את לא רואה טעם לכסות או לומר משהו אחר. גם כדי שידעו שזה חלק מהחיים. בעיני זה מהמם ומיוחד מאוד. ומקווה גם אני להיות ככה פתוחה עם הבנות שלי. יש בזה משהו מאוד חזק שהבנות מתחברות לזה שזה קיים עוד לפני החתונה (מה שסיפרת על הספרדיות באזורך..)
מצד שני מתחברת גם ממש לגישה שזה יכול להיות לא נעים לבת לחשוב בלילה על זה שעכשיו ההורים שלה יחד (אמא שלי למשל עדיין הולכת למקווה והיום כנשואה אני הרבה יותר בקלות שמה לב מתי זה קורה- לא מתאפרת וכו) ואני עד היום ממש מדחיקה את זה בראש שלי. זה לא נעים לי לחשוב על זה..
כמה שאני יודעת שזה החיים ואני מאודדד פתוחה עם אמא שלי (אין לי בעיה לומר לה שיש לי טבילה לצורך העניין). משהו בהפוך של זה זה פחות נעים.
ושוב, מאוד אהבתי את הגישה הכללית שלך לעניין.
מעניין מה יהיה כשיגדלו....
תודה על הדיון המעניין!

וגם @בארץ אהבתי מה שסיפרת על אמא שלך חזק בעיני
התכוונתי להגיב לאורי8דפני11
בספר על דפנה מאיר ז"ל היה שיח מאד פתוחנפש חיה.
היות שהיא עסקה בדיאפגרמות
היחס שלה לכל הנושא של מיניות, פתיחות, חיים בצורה מאד טבעית, מופיע בספר עליה
בצורה מאד פתוחה
והבנתי שהילדים קיבלו את זה כחלק מהחיים והעריכו (הגדול)

אני באופן אישי קיבלתי המון מהגישה שלה לחיים בכלל.


זכרונה לברכה.



יפה!אביול
אני פתוחה איתם לחלוטין ודי מייד אומרת להם שאניאור123456
בהריון
לא משקיעה זמן בלהסתיר מהם שאני מרגישה לא טוב..זה חסר סיכוי
תגידי ברור שהיה לך חשד ושאת לא בהריון עד כמה שידוע לך..ותסגרי מולם את העיניין
גם אני אומרת להם די מהראנונימית בהו"ל
כבר בשבוע 7 אמרתי להם פעם אחרונה
וגם לי אין כח להסתרות
אבל זה לא המקרה פה
קודם כל עדיין יש הבדל בין שבוע 4 ל 7
והנקודה היותר משמעותית היא
התזמון, הפורום והיוזמה
כאן הם יזמו את הגילוי ולא אני
כשאני מחליטה לספר להם יש לי שליטה על הסיטואציה
אני יוזמת את השיתוף, ולא הם
לא נכון בעיניי להפתיע אדם במידע רגיש
מבלי שהוזמנת להתערב
קל וחומר כשזה מול כל הילדים האחרים
ואני ממש מסכימה עם הנאמר בתגובות לפני
הם צריכים ללמוד טקט
וואותהילה 3>
נראה לי שכדאי לגמרי לשים גבולות.
ואדרבה ללמד אותם פרטיות של אחרים.
גם אם יש דרך לדעת, גם אם הם שמעו או ראו,
להגיד זה לא נעים לי, אני מבקשת שתכבדו את הפרטיות שלי.
זה לא לעניין.


וחיבוק על התחושות הלא נעימות
ועל המצב.
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...