נפחדד לנוו בייחדדד

לעזור לכם...

למרות שזה קשה כשאני לא באמת מכירה אותכם אבל מוזמנות...

א.זה מלא עם חברות,אני אוהבת ממש להיות עם חברות.אבל פמינינה לפעמיים זה יותר מידי.

ב.אני הולכת למקות שהוא רחוק מהבית שלי.

ג.אוכל....

קיצר...

מפחיד קצת

ואני רוצה להוסיף שאחותי היא נראה לי פעמיים בשבוע מדברת עם אבא שלי והם לומדים ביחד...

קיצור אם זה יותר מידי חברות תנסי למצוא זמן אולי לדבר עם המשפחה וחברות שלך מאיפה שאת גרה וכו...

ובעניין האכול זה באמת מפחיד

זה משנה אם היא מלאה או חצי.

נתחיל מזה שבואי נהייה כנות רגע, זה לא קל בהתחלה. בכלל.

אבל רק בהתחלה.

אח"כ זה שווה כל שניה של עצב או געגוע שהיו בהתחלה.

כיף חיים, מבגר, מגבש, מדהים בקיצור.

טיפים?

מצטערת על הייבוש אבל אין קיצורי דרך.

את יכולה לארגן לעצמך ספרים או דברים אחרים שיעזרו לך לברוח מההתמודדות, אבל לטווח הרחוק זה לא שווה את זה. הדרך היחידה היא ניסוי וטעייה, יצירת חברויות. אפשר גם תמיד להתקשר הביתה

מלא בהצלחה! תהני מכל רגע. מילה שלי.

מלא ניקים שקוראים את השרשור, יכול להיות שהוא עוזר להם, אבל הם בלתי נראים..

אז אמנם אני כבר כמה שנים בפנימיה מלאה, ורחוק מהבית שלי בכמה שעות טיסה..

אבל נהנה לקרוא את השרשור, יש כאן עצות מאד יפות ונכונות..

אמנם בנים זה מסתמא שונה מבנות, אבל אולי אכתוב בהמשך גם משהו.

אז תודה למי שכתב, אני כבר לא 'נוסע סמוי'.

האמת שנכון.לבנים זה ממש שונה מבנות בקטע של פנימיה.

אבל,

א. אני חושב שבקטע הזה הייתי ואולי עדיין, מאד רגיש, הרבה יותר מהחברים שלי.

אני גם חושב שאני טיפוס יותר רגיש בעניינים מסויימים באופן כללי.. 

[ רגיש\רגשי..]

וגם עשיתי בגיל יותר קטן מהם את המעבר [קפצתי שנה],

וגם זה היה מאד חותך.

הייתי כל שנות הילדות שלי בבית, לא למדתי בבית ספר, ז''א שכשעברתי לפנימיה, זה היה מעבר מ24 שעות בבית, בלימוד ביתי, עם ההורים, וללא חברים כמעט, לחיי פנימיה מלאים, כשאני רואה את ההורים שלי פעם בכמה חודשים..

אז ההתמודדות עם המעבר לפנימיה, הייתה מאד קשה.

ורוב העצות שאני רואה פה, מאד מתאימות גם למעבר שלי אז, למרות שאני בן.

[ההורים שלי שליחים של הרבי מה''מ בחו''ל. ושם עשיתי את שנות ילדותי.

אין בית ספר יהודי. כמו גם קהילה יהודית, היו קצת משפחות יהודיות, לא דתיות בכלל, שילדיהם למדו בבי''ס הגוי, היו באים לבית חב''ד לפעמים, ואני הייתי הולך אליהם לפעמים ומשחק עם הילדים, אבל חברים כפי שיש בארץ.. - לא היו לי.]

טוב אני ינסה לכתוב בקצרה רק תדעי שאני בן ככה שמה שאני יאמר כנראה לא מדויק לגבי בנות...
אז ככה..
אוהבת חברות? 
-אם כן אז אחלה!
פנימייה זה פשוט לגור עם החברות שלך, לקום איתם לאכול איתם ולישון איתם...

את יכולה להגיד ש:"כן זה מפחיד וקשה ומלחיץ  ובלה בלה בלה"
ואת צודקת! בתור תלמיד כיתה ט' שתחיל השנה ללמוד בפנימייה אני מבין את זה..
נכון, זה לא נעים להיות בחדר עם אנשים שאני לא מכיר ושאני אמור להיות חבר שלהם למרות שאין לי מושג מי הם...
אבל זה לא כזה נורא.. נכון שבלילה הראשון יש כזו שתיקה רועמת ואין לך מושג מה ומי אבל את תכירי שמות ותתחברי לכולם בסופו של דבר..

ביקשת טיפים..
א) תזכרי שאת לא כל העולם
    כמו שאת רוצה להתקלח גם חברה שלך.. אז תתחשבי ותמצאו פתרון (ופליז בשבילכם לא פתרון ילדותי)
ב) אל תשני את עצמך בשביל אחרים
    אל תשני את עצמך כדי שמישהי מקובלת תהיה חברה שלך או משהו כזה (לא סגור על איך זה עובד אצל בנות..)
ג) אם את מקובלת (וגם אם לא) תנסי להיות חברה של כולם, כן גם של האלה הלא הכי קולים
       תחשבי מה היית מרגישה אם זה היה הפוך (אתן לא צריכות להיות הבסטיות אחת של השנייה אבל אל תהיי סנובית, מותר לך לאחל בוקר טוב לכולם)

ד)  תקבלי את זה שאנשים מוזרים
    כן יש אנשים שנראים מוזרים אבל אם תכירי אותם את באמת תביני שהם מיוחדים ולא כל מי שלא נראה כמוך או חושב כמוך הוא מטומטם וחריג שכלית  וצריך להתרחק ממנו
ה) אם קשה לך או שאת מתגעגעת אל תתביישי לבקש ממישהי חיבוק אן שיחה טובה לאמצע הלילה
      אף אחד לא מתנגד לחיבוק, תאמיני לי   (אצלנו אני יכול לחבק חבר סתם בלי קשר לכלום... ) 
ו) תזרמי
   אף אחד לא אוהב אנשים מקובעים, תזרמי
    מותר לעשות שטויות כל עוד את יוצאת מזה בחיים... כמובן שגם בצורה נפשית

לא יצא לי כל כך קצר מקווה שעזרתי 
אם יש לך עוד שאלות תכתבי

לא יודעת מה איתכם\ן אבל כשאני פוגשת בנות אני ממש לא ישנה בלילה בטח שלא בראשון אני כל הזמן מדברת כאילו מתווכחת... וזה הדבר שאני הכי פוחדת מימנו שאני לא יגבהה כשאני יהיה בפנימיה כי אני לא ישן בלילה מרוב שאני ידבר וכו...

לא משנה שאני יחסית גבוהה אבל עדיין יש לי לגבוהה

קיצור או שזה לא אותו דבר בנים ובנות או שאני סתם מוזרה שלמדה מחברות שלה לדבר הרבה או מאחיות שלי (בכל זאת יש לי אחיות גדולות...)

אפילו בשבתות ישביה של אבא שלי ואז פתאום הבת של המרצה או הא לא יודעת מה פתאום ישנה איתי ועם עוד בנות שאני מוצאת...חח

קול

איזה את?

אבל תודה על התגובה שלך, תגובה טובה ויפה מאד!

פשוט תתקלחי בצהריים. זה בד"כ פותר את הבעיה הזאת

אבל אם היא עושה משהו ספורטיבי בלילה או שאין מים חמים בצהריים זה לא רלוונטי..

זה חלק מהחיים, וזה חשוב

כל אחת ואיך שהיא רגילה... זאת צריכה חושך, זאת חייבת מנורת לילה, זאת לא עולה על מיטת קומותיים, זאת חייבת ליד הקיר, זאת לא מסוגלת מול הדלת, זאת הולכת לישון מוקדם וצריכה שקט, זאת הולכת לישון מאוחר וקר לה בחוץ, זאת מדברת מתוך שינה, זאת קמה מוקדם ומעירה את כולן, לזאת יש שעון מעורר חופר, זאת חייבת חלון פתוח, זאת חייבת חלון סגור... וואו זה לא יגמר באמת.. זה מה שעלה לי עכשיו, מבוסס על סיפורים אמיתיים

תכלס הפתרון הוא או לנסות להתחשב (אם זה אפשרי) או לבקש מהמורה / מדריכה שתעביר אותך חדר. אפשר לעשות את החדר של האלה שישנות מוקדם ואת החדר של האלה שצריכות חושך ודברים כאלה. מקווה בשבילך שיהיו לכם חדרים קטנים.

לילה אחד סבלתי מסיוטים, אח"כ ביקשתי לעבור. מקווה שהיא לא נעלבה

יש לי חבר כזה זה קורע... אני באמצע שיחת נפש עם חבר ופתאום שנינו שומעים את חבר שלי ממלמל משהו .. נשפכנו

(כמו זה אפשר להתייחס לכל בעיה אפשר להתעצבן ולהתבאס ואפשר לצחוק על זה..)

לא כתבת שזה סיוט? 

לא הייתי רוצה את זה כל יום..אבל עדין זה מצחיק

ופעם צילמתי אותה מדברת והיא כזה התישבה והתחילה לדבר זה היה קורע...

וגם ביא פעם סיפרה שהיא הייתה באולפנה ואז היא אמרה מתוך שינה משהו לא באלי להיות בחדר הזה אני גם ישנה במיטת קומתיים ו** ישנה במיטה הכי נוחה...

קיצור היא אמרה דברים מתוך שינה וחברות שלה אחר כך שאלו אותה אם היא אוהבת את החדר שלה..

קיצור זה ממש מצחיקק

בבעיות טכניות כמו זה בדר"כ מתחשבים

בבעיות חברתיות לפעמים עושים הפוך..

אני אוהב לישון מאוחר אז שמו אותי עם ילד שישן מוקדם כדי שאני יהיה חייב להיות בשקט ולישון..

בסוף יצא שגם הוא ישן מאוחר

מתוחכמים....

אבל אני ועוד חברים בעקבותיי עושים את זה הרבה..

אני שם משהו מטריקו או בד רך אחר על העיניים.. גם חושך מושלם וגם זה משהו רך ולא נגיד כמו האלה שמחלקים בטיסות..

בד''כ זה גופיה נקיה שמוקצית רק בשביל זה ונמצאת תמיד אצלי..

ככה אני ישן שנים, כי בהרבה מקומות בחיים אין מצב כזה שכשארצה לשון יהיה בדיוק חושך מושלם בדיוק כמו שלי..

אז אולי קצת מגוחך, השאלה אם רוצים לשון טוב או לא..

[כי לי לדוגמא, יכול להפריע לפעמים אפילו ספרות של המזגן..]

הוא לקח כיסוי עיניים של טיסות.. מצחיק אבל חמוד...

סורי על הישירות אבל.. נדפקת

בד"כ יש מנורת לילה או כאלה שאוהבים לישון מאוחר ומתארגנים עד אמצע הלילה... (כמוני)

תנסי להתרגל לישון עם קצת אור.. סורי..

זה הדבר הכי טוב שיקרה לך אני גם פעם לא ידעתי גם הייתי חייבת שקט וכו.. הייתי נוראית בקטע הזה עכשיו אני נרדמת בכל פוזה וזה הדבר הכי טוב שאני יודעת לעשות...

כי וואלה זה כאילו גם מבחינת החברות שלך שבטוח (99%) זה שלא כולם ירצו חושך גמור וגם נגיד את בטיול בשטח ויש שם אור או לא יודעת המזגן או כל דבר שיכול לעשדות אור זה יוכל להיות לך קשה להרדם ובאמת יהיה לך קשה בחיים אם את יודעת להרדם רק בחושך..,

אמרתי כאןכמובן חלק דברים בציניות אבל באמת תחשבי על זה כי זה משהו חשוב..

אני מנסה בזמן האחרון לנסות לישון  גם לא בחושך גמור..

תוצאי לך את זה מהראש שאת יודעת לישון רק בחושך ואז יקח לך יותר מהר לישון עם אור..

לי זה הגיע לרמה שאני רוצה לישון עם אור כי זה מרדים אותצי אז אני קוראת ספר בחושך עם פנס ואז אני גם נרדמת אבל עזבו את זה...

מהעייפות אני נרדם בכל פוזה....

האמת שגם בלי עיפות אני נרדמת בכל פוזה אבל סבבה..חח

אני ממש נהנה מהתגובות שלו, תגובות ממש יפות וחכמות. שכוייח לכולם.

כפי שכתבתי, כתבו פה כבר הרבה עצות חכמות, אז לא יודע אם יעזור עוד, אבל אנסה לחשוב מה עזר לי, אולי יהיה משהו חדש.

אוכל - לא יודע מה הרמה שם, בכל מקרה ראיתי בחורים שישר זרמו, בחורים שלקח זמן, בחורים שהתמודדו עם זה והלכו לאכול בחוץ כל הזמן\להזמין מפיצריות פלאפל וכד', ובחורים שאמא שלהם שלחה להם כל הזמן אוכל מהבית..

אם לא רוצים להתפנדרק מדי, וגם לא רוצים לאכול אוכל לא בריא\לעשוק את ההורים מבחינה כספית.. לא מומלץ לקנות כל הזמן בחוץ, פעמים נדירות, מותר להתפנק, אבל לא כדאי לעשות את זה הרבה..

כדאי להביא לפנימיה טוסטר, קומקום, וכד' [היו גם כאלה שממש הביאו סיר וכו', לא חושב שזה נצרך בד''כ], בד''כ אפשר כך לקחת מצרכים מהחדר אוכל, וליצור מאכלים מאד טעימים.. 'מתכונים' רצו אצלנו. היה אחלה..

חברים - כמו שכבר כתבו פה בארוכה, חברים ש'מקבלים' מחיי פנימיה, זה דבר שלא יכולים לקבל בשום מצב אחר לדעתי. זו אחת המתנות הענקיות שמקבלים, וממש צריך להעריך את זה!

אבל צריך גם לעבוד בשביל זה בחזרה.. 

מומלץ להסתכל בתגובה של 'לראות בטוב' ו'היי זה אני'' יש שם עצות יפות ונכונות.

אולי זה נראה שעצות כאלה זה בשביל אחרים, ואת הרי ביקשת עצות לעצמך, אבל הדברים האלה חוזרים למי שהשקיע בהם, כמו 'יו יו'.. {בומרנג זה נשמע שלילי ;) }

1. להתחשב, דבר ראשון! וזה מתבטא במלא דברים..

- במקלחות כפי שאמרו..

- ברעש בפנימיה, יש אנשים שמרשרוש קטנטן הם מתעוררים, זה יכול לעצבן את אלה שישנים איתם, אבל צריך להבין עד כמה קשה להם לשון בלילה ובפנימיה, אם תוכלי להתחשב אפילו בצורה שנראית 'מוגזמת', זה יתן להם להבין עם מי הם ישנים בחדר..

- בעניין השינה, יש הרבה אנשים חסרי רגישות לזולת, וזה מעצבן לפעמים עד פיצוצים 

התפקיד שלנו, זה לא להיות מהאנשים האלה..

אחרי שעת השינה, [אם יש אחת כזו], או בשעות מאוחרות בלילה, לשים לב לזולת!

אני לא בבית. לא לשיר במסדרון, אם אני מדבר גם בשקט עם חבר במסדרון, אין לי מושג עד כמה שומעים את זה בחדרים ליד.. אעשה את זה בחוץ\בלובי.. חברים שלי יעריכו את זה!

לא לטרוק דלתות, פתחתי דלת בכל שעות היממה של חדר אחר, לסגור אחרי.. הם רוצים את  הפרטיות שלהם גם בתוך פנימיה. בקיצור, כמה שאתחשב יותר, חברים שלי יראו את זה, יעריכו אותי, וזה רק יחזור אלי..

- בעניין אחר, שגם עליו כבר כתבו, יש מלא בחורים שנראים מאד דומיננטיים, מעניינים, כולם נסחפים אחריהם, אבל יש בצדדים, ממש אוצרות., ולא במטאפורה, אני לא איש 'חינוך'..

אני פשוט עברתי את זה, בהתחלה הסתכלתי על היותר נוצצים קצת, אחד מהחברים הכי טובים שלי כיום, היה שקט, לא דיבר מילה כמעט עם אף אחד.. היה נראה די טמבל, וזה מה שחשבתי שהוא..

אחר כך התחלנו לדבר קצת, ובתקופה מאד קשה שהייתה לי בתחילת הדרך, הוא היה אחד מאלה שהחזיקו אותי. כיום הוא הרבה יותר מדבר ופתוח, ואני מודה לה' ששלח לי אותו, ושלא נשארתי במחשבה של ה'טמבל', כי אז הייתי מפסיד אותו.

חברים בפנימיה, מגיעים הרבה פעמים, ולדעתי במיוחד בגילאים האלה, למצב של קרבה מטורפת בין אחד לשני, הם אלה שנותנים את הכח להשקיע, להתאמץ, גם בתקופות של משברים, אין מילים לאמר עד כמה באמת כשאתה עם חבר טוב, אתה יכול לעבור הכל.

אבל צריך גם להשקיע בהם, להקשיב, לא להשתלט, להיות איתם כשקשה,

ולא רק להם, לשים לב לכל אחד בפנימיה, לאמר בוקר טוב לכולם, לשים לב אם נראה שמשהו קצת 'דועך', להתעניין בו.

אפשר ממש להציל בחורים ככה!

יש עוד הרבה דברים, אבל גם אמרו אותם כבר אחרים.

וגם נראה לי שכתבתי די הרבה, ודי מבולגן, אז כרגע זהו, אולי בהמשך אכתוב עוד..

פנימיה

בפנימיות שאתם הייתם [כל מגיבי השרשור..]

כמה יש בד''כ בחדר אחד?

זה גם תלוי בגודל של החדר..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...