לבנות

אני חושב שקראתי הרבה ספרים שמיועדים לבנות, ומחלק מהם התרשמתי ואהבתי. אבל לספרים שלה,  לא ממש, כאילו, די שטוח, לא מעניין מהבחינה ה'עלילתית', ולא מהבחינה ה'רגשית', וגם לא מבחינת העומק.

יותר הסכמתי עם חלק ממה שכתבה @חושבת בקופסא

לפי הסדר..

א. לא ממש ממחיש לי איך האנשים חיו ומה היו בעיותיהם, כי ראיתי כבר המחשות שנעשו בצורה ממש יפה, לדוגמא קורמו, שהוא ספר מדהים ומרתק. לעומת הספר שלה, ששוב, לא חושב שהוא וואו באחד מהדברים הנזכרים.

ב. כן מסכים עם הקטע השני בדברים של 'חושבת בקופסא', הגדרה די מדוייקת לספר..

אבל גם זה, יש ספרים שיהיה לי כיף, רק לפתוח אותם, לקרוא קצת, לעצור, לחשוב על זה וכו', אבל הספר הזה לא ממש לטעמי גם בקטע הזה.

ג. לגבי הקטע השלישי, יכול להיות שזה נכון לגבי אחרים, אבל אני חושב שלא ממש לגביי, כפי שאמרתי, קראתי הרבה ספרים של בנות, לא היה לי את הבעיה הזאת בספרים אחרים של בנות, כל עוד הם היו טובים מספיק..

ג. לא מסכים עם הקטע השלישי

נראה לי העניין העיקרי שבהם זה להמחיש את התקופה התנכ"ית המדוברת, ממש איך אנשים חיו ומה היו הבעיות שלהם.

בעיה שאני יכולה לראות, זה שהרבה פעמים אין לגיבורות שלה ממש מטרה שהן מנסות להשיג, סתם דברים קורים להן אחד אחרי השני, וזה יכול להרגיש לא קשור.

זאת הסיבה שאלו יותר סיפורים קצרים דבוקים ביחד, וככה יותר נוח לקרוא אותם בשבת, לפתוח בסתם עמוד אקראי, לקרוא 50 עמודים ואז לעשות משהו אחר ואולי להמשיך אחר כך.

אה, וגם זה עניין ידוע, כשהפרוטגוניסט הוא גבר יש יותר סיכוי שגם גברים ונשים יתחברו אליו, וכשזאת אישה הסיכוי הוא שבעיקר נשים יתחברו אליה. אז אולי זאת הבעיה.

כל הספר הוא פשוט דיכאון ואומללות בלי מטרה או כיוון, פשוט סדרה של דברים רעים קורים אחד אחרי השני ואז בסוף יש חתונה. לא מרגיש כאילו יש עלילה ברורה או מטרה בכל זה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.