משומה התעסקתי בנושא יותר ולא ברור למה

בד"כ זה נושא שנזכרת בו רק באיזור יום הזיכרון השואה ולגבורה
הייתי רוצה לדעת יותר כי בסוף זה חלק מהיסטוריה
מצד שאני עד גבול מסוים כי זה לא נושא שכיף לשמוע אליו ולא באלי לחיות אותו ביום יום 

ובכללי אני מאוד מתעניין מלחמת העולם השנייה וברייך השלישי.(נושא מרתק)

וכן, אני רוצה לדעת יותר על השואה, כי אני מרגיש שמחובתי כיהודי, לדעת מה עשו לעם שלי. ואני משוכנע שאם ה*טלר לא היה אנטישמי, היינו מדברים היום גרמנית.

השואה אז הם כבר התחילו תספירה לאחור...

סתם האמת שיצא לי כמה פעמיים לקרוא ספרים לראות סרטים אבל בגלל שזה מאד מכניס אותי לעצבות וזה פחות הדברים שמשמחים אותי אז כמו שאמרו בזור יום השואה יותר חושבת על זה ברור שיש לי את זה בתת מודע ואני לא יודעת אם אני רוצה לדעת על זה עוד דברים כאילו ברור שכן אבל לא הכל בגיל שלי עכשיו...

לא מזמן היה לנו מסע "משואה לתקומה", והיה לנו יום שלם שבו למדנו רק את נושא השואה (וגם באופן מעניין ולא "יבש"..), חוץ מהחומר לבגרות בהיסטוריה שנה שעברה..

לדעתי הנושא לא נוכח מספיק במערכת החינוך (לפחות עד התיכון), וצריך להתעסק בזה יותר (לאו דווקא מהצד ההיסטורי, אלא מהצד היהודי והאמוני), לפחות בחט"ב.

דווקא לי מרגיש כשמתעסקים בזה במערכת החינוך קצת מדברים בצורה מעורפלת מידי שלא נותנת לקלוט באמת את גודל הזוועה, ובעיקר מדברים על תקווה וחסד והצלה.

כמה שבועות אחרי הבת מצווה להורים שלי היה חשוב לקחת אותי ליד ושם (כי הגבלת הגיל לכניסה היא 12, לא בגלל חגיגות בת מצווה) ובאמת עברתי את כל הסיור שם.

שנתיים אחר כך בכיתה ח' לקחו אותנו לשם מטעם האולפנא (בדיוק בזמן שהיה יום פתוח לטרמ"חיות. הם לא רצו שנפגוש אותן ונספר על האולפנא? זה עדיין מוזר לי) ובסיור הזה המדריכות העבירו אותנו יחסית מהר בתערוכה בלי שמספיקים לקרוא את הכל, ובחלק על ההשמדה עצמה הן לקחו אותנו מאחורי הלוחות תצוגה כדי שלא נראה את החלק הזה בכלל.

מה שכן זיעזע אותי בביקור ההוא עד היום, זה שלקחו אותנו לחדרים האחוריים לשמוע שיחה או משהו כזה, והייתה שם תמונה על הקיר של רכבת לאושוויץ, עם הכיתוב "הִנֵּה בָּאָה הָרַכֶּבֶת\ בּוֹאוּ יְלָדִים לָשֶׁבֶת"- שזה הרס לי לגמרי את השיר הזה ובכל פעם אני רואה רואה רכבת זה מזכיר לי את זה.

והמסע שואה לתקומה שהיה לנו שנה שעברה, גם כן לא היה ממש על השואה, מתוך 3 ימים בסך הכל ביום הראשון הלכנו למוזאון על העזרה והחסד של יהודי הונגריה בשואה ואז בסוף הכנו עפיפונים (וגם תערוכה על נשים חזקות בשואה, מתוך נרטיב ברור) בשאר בימים הסיור היה על הקמת המדינה.

הפירוט שלך, על מה כן מלמדים ועל מה לא.

לוקחים דמויות שעשו דברים משמעותיים בשואה, אם הבית של בית היתומים של יאנוש קורצ'אק, מישהי שפתחה בית ספר לאומנות בגטו, משתתפת פעולה במרד גטו ורשה, ועוד כל מיני דברים כאלו,

עושים כאילו מה שהן עשו קשור לתנועה הפמיניסטית והסיבה שלא שמענו עליהן  זאת אפלייה (כמה מתוך המיליונים שהיו בשואה קיימים במודעות הציבורית? אין לזה שום קשר לעובדה שהן נשים)

אותי ממש עיצבן שבמקום פשוט לתת כבוד לדמויות לא מוכרות גם השתמשו בהן לנרטיב הזה.

בכללי יש דגש על המרד, על ההתקוממות, כאילו הם לא יכולים להשלים עם זה שהם "הלכו כצאן לטבח". וגם הפמיניסטיות לא טמנו את ראשם בחול כמובן...

כאילו שהשואה היא בסה"כ עוד דרך לקדם את האג'נדות המעוותות שלהם.

זה די הולך ביחד, הגישה הנבזית שהייתה קיימת בעוז ובתוקף אחרי השואה, ולצערנו ממשיכה בצורות רבות גם כיום.

ההדגשה של כוחי ועוצם ידי, לא רק כהדגשה של זה בפני עצמו.

אלא גם ובשביל, לגנות ולבזות את השאר ש'לא נלחמו' והלכו 'כצאן לטבח' [עפ''ל.]

הפרטיזנים - לוחמי מרד גטו וורשא - וכל אלו שנלחמו למען יהודים וכו', היו קדושים כולם, אבל הגישה הזו, קביעת יום השואה דווקא לתאריך של המרד, הלימוד דווקא על דברים מסויימים, וכו' וכו', נעשה בצורה מאד ברורה, [שנאמרת בהרבה מקומות בעזות שאין כמוה ובמפורש]

צורה שבאה לאמר, מי שנלחם, 'קדוש' ואנו מתגאים בו, ומי שלא? אין לו מקום אצלנו, אנו מתביישים בו. [עפ''ל]

במקום להגדיל ולהאדיר את הגבורה היהודית האמיתית.

ואכן קמו הרבה ספרים לאחר השואה שנלחמו בגישה הזו, הרבה אנשים שעמלו בצורה רבה להראות את הגבורה היהודית..

[כותב בקיצור, כי די מאוחר פה, הייתי חייב להגיב בקצרה. ובעז''ה מחר אם יהיה פנאי בין ההכנות, אשב קצת יותר על העניין. מאד נוגע לי..]

ניצול שואה, כתב על עצמו בספר 'כערער בערבה'.

וכתב עוד הרבה ספרים במטרה להלחם בגישה של 'כצאן לטבח',

יש אני חושב את רוב או כל ספריו ב'אוצר החכמה'.

ניסיתי לשלוח קישור לספריו באוצר החכמה, לא בטוח שהצלחתי.

אם זה נתן רק קישור לאוצר החכמה, אפשר לכתוב בחיפוש 'יהושע אייבשיץ', הספרים שלו כמדומה לי בחינם, אני באמצע לקרוא אותם גם כן. מומלץ מאד!

אוצר החכמה

מה זאת אומרת להלחם בגישה של 'כצאן לטבח'?

מקווה שיהיה לי זמן בימים הקרובים, או בפסח.. אבל אפשר לראות מה שכתבתי פה.

כמה אתם יודעים על השואה? | ערוץ ７

פשוט לרגע חשבתי שכוונתך להילחם בגישתם של אלו שהלכו 'כצאן לטבח'

זה חלק מתוכנית הלימודים. הולכים ליד ושם או טסים לפולין. בוכים, עוברים את זה.

בתכלס, לא חלק משמעותי מהחיים שלי. אבל בואו, כמה אפשר לחפור בעבר? היה, כאב, מאוד כאב, גמר חצי מהעם שלנו, השאיר צלקות, אבל בואו נצמח מהם! לא מבינה למה זה מועיל ללמוד בפירוט על כל הזוועות שהיו שם. שיעבוד מצרים מזעזע אותנו כמו השואה? הוא היה קשה, אכזרי וממושך הרבה יותר. אז למה? מה קרה? למה להגיד בואו נתקדם מהשואה זה חוצפה להגיד אבל לגבי שיעבוד מצרים כולם חושבים ככה ושותקים? רק בליל הסדר נזכרים, מוצאים כמה וורטים מעניינים להגיד בליל הסדר, אבל בתכלס זה מרגש אותנו כמו השלג דאשתקד.

בכ''ז

אבל בעז''ה אענה בהמשך, יש פה כמה נקודות מעניינות שנראה לי צריכות תגובה..

שכוייח לעונים.

@בת סוד

@מנ-דוס

@א.י.

@החיים מאושרים

@סוזנה ושות'

@חושבת בקופסא

@נעה ונדה

הייתה תקופה בגיל צעיר שקראתי המון על השואה וזה תפס אצלי מקום משמעותי בראש ובלב, עכשיו חלק נשכח, ולצערי אני מסתכלת על זה גם מנקודת מבט קצת אחרת

 כדי שלא אשכח אותם בהמשך.. מוזמנים להביע גם אתם את דעותיכם.

לא הלך לי כל התיוגים.. אשמח אם תעזרו לי.

אני כותב את זה בציטוטים מתוך דבריכם שברצוני להגיב עליהם..

א. ''מצד שני עד גבול מסוים כי זה לא נושא שכיף לשמוע עליו ולא באלי לחיות אותו ביום יום '' - 

@בת סוד

ב. ''וכן, אני רוצה לדעת יותר על השואה, כי אני מרגיש שמחובתי כיהודי, לדעת מה עשו לעם שלי.'' -

@מן-דוס - 

ג. '' בגלל שזה מאד מכניס אותי לעצבות  אז כמו שאמרו באזור יום השואה יותר חושבת על זה, ... אני לא יודעת אם אני רוצה לדעת על זה עוד דברים ... בגיל שלי עכשיו... -

@החיים מאושרים

ד. ''ובסיור הזה המדריכות העבירו אותנו יחסית מהר בתערוכה בלי שמספיקים לקרוא את הכל, ובחלק על ההשמדה עצמה הן לקחו אותנו מאחורי הלוחות תצוגה כדי שלא נראה את החלק הזה בכלל.'' -

@חושבת בקופסא

ה. ''בשאר הימים הסיור היה על הקמת המדינה.'' - חושבת בקופסא.

ו. ''בתכלס, לא חלק משמעותי מהחיים שלי. אבל בואו, כמה אפשר לחפור בעבר? היה, כאב, מאוד כאב, גמר חצי מהעם שלנו, השאיר צלקות, אבל בואו נצמח מהם! לא מבינה למה זה מועיל ללמוד בפירוט על כל הזוועות שהיו שם. שיעבוד מצרים מזעזע אותנו כמו השואה? הוא היה קשה, אכזרי וממושך הרבה יותר. אז למה? מה קרה? למה להגיד בואו נתקדם מהשואה זה חוצפה להגיד אבל לגבי שיעבוד מצרים כולם חושבים ככה ושותקים? רק בליל הסדר נזכרים, מוצאים כמה וורטים מעניינים להגיד בליל הסדר, אבל בתכלס זה מרגש אותנו כמו השלג דאשתקד.'' -ממש הדליק אותי מצד אחד, מצד שני אולי טוב שאגיב עוד כמה ימים, כשארגע קצת.. כי אני יכול להבין, למה מצד של הסתכלות לא נכונה [מחקתי כמה פעמים מה שכתבתי בשורות האחרונות.. ;)  ] אפשר להגיע לכתיבת המילים האלה, ומקווה שבימים הבאים אצליח להגיב על זה בצורה עדינה, שמסבירה ולא נוזפת.. -

@נעה ונדה

ז. ''ולצערי אני מסתכלת על זה גם מנקודת מבט קצת אחרת'' - איזו נקודה?

@אלפניסטית

שזה קרה כשהייתי בכיתה ח'. אולי הם חשבו שזה חומר קשה מידי בגיל הזה (למרות שכמו שאמרתי, ההורים שלי לקחו אותי לסיור המלא כולל ההשמדה והכל שנתיים לפני כן)

וחושבת שטוב לי אז איך אתה יכול לחלוק עלי?!?!

טוב אבל מעניין אותי מה תגיד...

עוד לא אמרתי אם דעתי שלילית או חיובית..

אז למה את כבר נרגזת ושואלת עם כמה סימני שאלה וקריאה ''איך אתה יכול לחלוק עליי''??

מי אמר לך שחלקתי עלייך?

טוב, אבל מעניין אותי מה תגידי...

עם היעוצת אז היא אמרה את זה...

וכאילו חיקיתי אותה כי יש לה קול כזה...

ובגלל זה כתבתי

טוב אבל מעניין אותי מה תגיד...

אבל צריך עזרה בקילופים..

[לא יודע אם כולם מעודכנים..

אבל אני בבית חב''ד בחו''ל [גר שם, בד''כ אני בישיבה בארץ, אבל בפסח אני בבית]

ולא יודע אם כולם מעודכנים בחומרות של פסח, אבל בין החומרות שנהוגים אצלנו, אנחנו לא אוכלים בפסח שום ירק\פרי, שלא עבר קילוף [כולל עגבניות]

אז גם בבית רגיל יש הרבה עבודה, ובבית חב''ד זה הרבה יותר..

אז מדי פעם נותן גיחות, אבל קשה קצת לכתוב תגובה ארוכה, [ועוד בנושא שכזה נוגע לי] בתנאים כאלו.. אז העתקתי את התגובה למחשב, ומקווה שבקרוב אוכל להמשיך לכתוב אותה..

{רק שתדעו שלא זנחתי את התגובה שלי..}

@נעה ונדה

@חושבת בקופסא

@החיים מאושרים

בטח אתם מארחים מלאהה אנשיםםם ואווו אדירר איזה טובים אנחנו עושים גם משהו של אירוח יהיה אצלינו בסביבות ה40 אנשים בטח אצלכם יותר לא??

ואווו אדיר ולא ידעתי מגניבב....

ואני מחכה...

https://daat.ac.il/daat/shoah/shoa-nakam.pdf - מאד מעניין ממליץ לקרוא באופן כללי.

אבל בתוך המאמר הזה, אני מדבר על עמודים 51-52-53-54.

מצד אחד אני מאד מסכים איתו, וכדאי לקרוא את זה בשביל להבין עוד נקודה שבגללה יש לנו חובה וזכות לדעת ולקרוא, ולמצוא ולזכור כמה שיותר חומר על השואה.

מצד שני, יש נקודה שמאד מקוממת אותי ומציקה לי בהרבה מהכתיבה על מעשי הנקמה.

השאלה שהם שואלים, או במקרים אחרים ה'קביעה' הזו, 

בתור שאלה, 'מי נתן לאנשים פרטיים את הזכות לנקום'

או בתור קביעה 'ברור שאסור לנקום כאנשים פרטיים'.

הביטויים האלה, 'עשו שלא כשורה וקבעו דין לעצמם'.

למה מי זה בית המשפט?

מי המציא את החוקים?

אלו לא היו אנשים פרטיים?

בגלל שהם הקימו בית משפט והפכו את זה לרשמי?

אז ניצולי השואה הקימו ארגון משלהם, שהם קראו לו רשמי, ונקמו בשופכי דמם.

אסור להם להרוג את אלה שרצחו את משפחתם?

מה העיוות המחשבתי הזה?

כתבתי בקיצור יחסי, ומקווה שהובנתי..

אני לא מדבר ב'מדינת ישראל', אני לא מדבר על ערבים.

אני מדבר בשנים או אפילו בחודשים שמיד לאחר המלחמה. לפני שקמה ממשלה [שהדיון על הזכות שלה, הוא דיון אחר ולזמן אחר.]

מי נתן את הגיבוי לאנשים מסויימים, שמה שהם עושים, לפי מה שעולה בראשם, זה הצדק, וזה הנכון, וזה חוקי, כי הם קבעו לעצמם חוקים וקראו לעצמם ארגון חוקי.

ולעומת זאת כשאחרים, ניצולי שואה, ו\או יהודים אחרים שהחליטו לנקום את נקמת עמם, ולנקום ברוצחי אחיהם ואחיותיהם, כשהאחרים האלו קמו לארגון, או לבודדים, והחליטו לנקום את נקמת הדם שנשפך, מי נתן לכותבים האלו את הזכות לבקר אותם? ועל מה יש לבקר אותם? האם המעשים שאלו עשו, לא היו נכונים??

אוקי. שונאת. את כל האנטישמים. לא רק את הגרמנים אלא גם את הפולנים, האוקראינים, ההונגרים וכל מי שעזר להם. שונאת את כל מי ששונא אותי בלי שום סיבה ומוכן לרצוח אותי רק בגלל המוצא שלי. שימור זיכרון השואה משמר את השנאה. זאת המטרה?? לשנוא?? השנאה קודם כל הורסת אותנו בעצמנו!! איך אפשר לחיות ככה חיים שלמים של שנאה? לגבי מי שהיה שם, או הושפע ממה שהיה שם בכל צורה כלשהי, השנאה הבוערת מובנת ומוצדקת לחלוטין. גם אנחנו, שלא הושפענו כ"כ צריכים לשנוא אותם ("משנאיך ה' אשנא"), אבל בכזאת בערה? זה יועיל לנו? זה יקדם אותנו במטרה שלשמה הגענו לעולם? כן, חלק מגילוי כבוד ה' בעולם הוא ביעור הרע, אבל לא נראה לי שזה התפקיד הספציפי שלי שלשמו הגעתי לעולם. לא באתי לרצוח, לא באתי לנאום באש השנאה מעל כל במה אפשרית.

הדרך שלי היא לפחות לנסות להפיץ טוב.

דרך אגב, זה מאוד מתקשר אצלי לאלו שדרכם להפיץ טוב היא להילחם בצבא, להילחם בממשלה, להילחם בשמאלנים, להילחם בערבים, להילחם באנטישמים, להילחם באו"ם ולהילחם בכל העולם. זאת לא הדרך שלי. לא באתי להילחם. באתי לפעול למען הערכים שאני מאמינה בהם ומקסימום להתווכח עניינית עם החולקים עלי. לא מבטלת את השנאה, היא קיימת. אבל היא לא המרכז של החיים שלי, אפילו לא קרוב לשם.

לגבי הנקודה שהעלית, אני מסכימה עם @חושבת בקופסא

וגם הדברים שאכתוב כעת, הם נקודה אחת, נקודה אחת מתוך הרבה נקודות, שמחייבות אותנו לדעת.

השנאה, חשובה.

אבל יחד עם זאת, חשובה אי המחילה.

כיום, לזוועתנו יש דיבורים על מחילה.

דיבורים על 'גרמנים טובים', ''לא כולם רצחו, לא כולם ידעו, וגם אם כן, היום זה כבר הנכדים שלהם, אז יאלה, בא נתקדם''.

דברים כאלה, לא יכול להגיד משהו שיודע. 

דברים כאלה, לא יכול להגיד משהו שאלו היו אחים שלו שם, שמרגיש את זה אצלו. חי, כואב, מדמם.

כן, אנו צריכים להרגיש שנאה! שנאה שתבער בנו, 'זכור את אשר עשה לך עמלק'!

זה שנרצח, זה שעונה, זה ששוסע לגזרים,  זה אח שלי!, אסור לשנאה הזאת להפריע לנו בחיים, השנאה הזאת צריכה לקדם אותנו בחיים.

שנאה לרע, בחירה בטוב.

השנאה הגדולה של הניצולים, היא זו שגרמה לצמיחה שלהם הלאה, להקים משפחות, להקים בתים, לנקום גם בצורה הזאת.

אבל בשביל לחיות, צריך גם לפעמים להלחם.

ובגישה כזו שהוזכרה לעיל, יש להלחם בכל תוקף, העם הגרמני הוא מקולל.

בלתי אפשרי שהיום קבוצות של נערים שלנו  הולכים לסיור במחנות מתוך חברות עם האוקראינים\פולנים\גרמנים של היום, כי 'היום הם שונים'.

בלתי אפשרי שכיום, קבוצות כאלה [קורה יותר בנוער לא דתי], הולכים בתוך כך, גם למפגשים עם נוער גרמני, כדי להכיר אותו, גם אם הם אומרים שהם 'התחרטו' וכו', גם אם הם רק 'נכדים'.

איך אפשר??

חבל שאותיות ומילים לא יכולות לזעוק.

את כספי השילומים שרצו לתת, הרבה מהניצולים לא  הסכימו לקחת, לגעת בכסף מתועב.

[למרות שהוא גם ככה גזול מהיהודים עצמם] {על המעשה אני לא מדבר, אפשר להתווכח עליה, אבל זה היה הרגש שלהם}

אז היום, שאנחנו נקנה מהם? נתחבר איתם? נחשוב שלא כדאי להתעמק מדי בשנאה אליהם כי השנאה הזאת תהרוס אותנו?

לסלוח?

מי שמנו לכך?

רציתי לשלוח כמה מילים בקשר לכך, שבדיוק כעת אני באמצע לקרוא..

 

 

[אני יודע שדיברתי גם על דברים שאת מסכימה מסתמא, ולא דיברת עליהם, כתבתי על הדרך על עוד דברים.]

[אכתוב כאן, ואכתוב בהמשך בצורה מודגשת בתגובה נפרדת כדי שהשאר גם יוכלו לראות.

הדבר הזה חי אצלי בצורה מאד חזקה, כשאני כותב על זה, אני בדרך כלל די נסער [גם עכשיו], וקצת קשה לי לכתוב בצורה ברורה ורגועה, אז מקווה שמצליח להעביר את מה שאני רוצה, ויותר מכך מקווה שלא אפגע בטעות באחת התגובות שלי במשהו בלי כוונה..]

כמובן שלא התכוונתי שצריך לסלוח, ובאמת גם אם נרצה (ואנחנו לא) אין לנו סמכות, או ח"ו שצריך להתחבר עם הגרמנים של היום. לדעתי למרות כל הדיבורים שלהם, אם הם היו בזמן השואה מעטים מעטים מתוכם היו עוזרים ליהודים, הם לא באמת שונים מהגרמנים של פעם. להגיד שהם התחרטו זה שטויות. שטויות מסוכנות מאוד. לדעתי זה אחד הביטויים של השנאה העצמית הנוראית שיש להרבה מבני עמנו (עיין ערך בצלם).

דרך אגב, מה עם הפולנים לדוגמה? גם אותם צריך לשנוא או להבדיל בין המסייעים לאלו שלא?

עדיין, אתה אומר שאסור לשנאה להפריע לנו אלא היא צריכה לקדם אותנו. איך רגש שלילי כ"כ יכול להביא לתוצאות חיוביות?

אענה בעז''ה על השאלות מחר.. 

ליל''ט!

בצורה השכלית, והנכונה, אין שום הבדל בין הגרמנים, לבין האוקראינים, הפולנים [ועוד הרבה אחרים, אבל כרגע אתמקד עליהם, כי הם בעיקר המדוברים והידועים.]

כולם חיסלו יהודים בהתלהבות.

כולם עשו זאת ללא ציווי, במסירות 'יוצאת מן הכלל', וברשעות שאין כמוה.

{בספרים של ניצולי שואה שקראתי מהמקומות האלה, וביניהם הספר של סבי ע''ה, כותבים שם פעמים רבות שהאוקראינים\הפולנים\הפרטיזנים הרוסים, הפליאו במעשיהם האכזריים לפעמים יותר מהגרמנים שבאותו מקום..}

ולכן מצד העניין שהוא נכון, אין שום הבדל ביניהם, את כולם אני שונא, {ולדוגמא, אני רואה במלחמה נגד אוקראינה עכשיו את העונש על מעשיהם בשואה, אמנם גם הרוסים זכאים רבות לעונש הזה, אבל תורם עוד יגיע, או שכבר הגיע..}

זה מצד השכל, ומצד ההגיון.

אבל מצד הרגש, באמת רגש של שנאה ותיעוב שיש ליהודי,  [לענ''ד], וגם לי. 

הוא יותר נגד הגרמנים, למרות שבאמת אין הבדל.

כי בכ''ז, השם שלהם הוטבע בדם בתולדות עמנו, הם אלו שהתחילו הכל, הם המתכננים הראשיים, מקימי המחנות, מארגני ההשמדה בשיטתיות ואכזריות שאין כמוה.

ולכן, יש ברגש שלי, שנאה כפולה אליהם, 

אבל בפועל? לא נראה לי שיש הבדל.

*אמנם גם לאוקראינים לדוג' היה את 'טרנסיסטריה', אבל כמחנות מאורגנים של אמצעי השמדה, היה בעיקר לנאצים ימ''ש.

במיוחד תודה על ההשקעה לכתוב תשובה בתוך כל ההכנות והקילופים

זה מה שקורה כשלא לומדים היסטוריה, מגיעים לרעיונות מעוותים כאלו.

גרמניה התפצלה ל2 אחרי המלחמה, כשאת הצד המערבי כבשו האמריקאים ושאר בעלות הברית והפכו אותו לכלכלה ודמוקרטיה משגשגת, ומזרח גרמניה הפכה למדינת ברית המועצות נחשלת מלאת רעב ועוני.

בגלל השבר הגדול של ההפסד במלחמה והמלחמה לשרוד העם הפסיק להאמין באידאולוגיה הנאצית די מיד, בשני הצדדים, וכל סמלים או מנהיגים נאציים נמחקו, גם בגלל תהליך של המדינות הכובשות אותם העבירו, ברית המועצות הנהיגה מדיניות קומוניסטית כדרכה, וארצות המערב הנהיגו אצלם ערכים דמוקרטים ומערביים. כשברית המועצמות נפלה גרמניה המזרחית והמערבית התאחדו, למרות שגם היום יש פערים משמעותיים בתנאי החיים בין המדינות.

גרמניה (המערבית) עשתה משהו שאף מדינה בהיסטוריה של העולם לא עשה, וזה לקחת אחריות מלאה על עוול שהם ביצעו, והם היו מוכנים לעשות את זה בכסף.

מה שבטוח שאין שום דבר דומה לנאצים שם היום, דווקא הפוך- זאת מדינה די שמאלנית וליברלית, שאולי לא מתה על יהודים באופן יוצא דופן (את מכירה מדינה שכן?) אבל בהחלט לא נאצית.

המדינות שכבשו את גרמניה העבירו אותה תהליך דה-נאציפיקציה ומחקו את הסמלים והאידאולוגיה הנאצית מבתי ספר והם פיטרו וחסלו לחלוטין את כל מערכת השלטון הנאצית.

יש גם את משפטי נירנברג שבהם מדינות המערב שפטו והוציאו להורג פושעים נאצים רבים, כמו משפט אייכמן בישראל רק על כמה מאות אנשים.

וכמובן הסכמי השילומים שבהם גרמניה העניקה כ3 מיליארד מארק לישראל, בנוסף לזכאות לפיצוי אישי שכל ניצול שואה (ואם הבנתי נכון מפרסומות שצצות גם יורשיהם) זכאים לו.

בכל כזאת היו נאצים שברחו למדינות כמו ארגנטינה שאין להן הסכמי הסגרה והם חיו ללא עונש, או שחלק מהמדענים הנאצים קבלו חסינות בתנאי שעבדו בשביל נאסא, עדיין כמו קבוצות מיעוט נאו נאציות קיצוניות חסרות השפעה אמיתית. אבל באופן גורף האידאולוגיה הזאת והאנשים שהחזיקו בה נמחקו כמעט לחלוטין, בטח ובמטח כ80 שנה אחר כך אפשר לומר שגרמניה של היום ממש לא נאצית, ודווקא ההפך.

הסכם השילומים – ויקיפדיה

דה-נאציפיקציה – ויקיפדיה

משפטי נירנברג – ויקיפדיה

העניין הוא שכתופעה רחבה כמעט כל מערכת ושלטון פורקה מהיסוד, ופושעים נאצים הועמדו לדין. ברור שזה לא היה מושלם, אבל כחברה גרמניה כבר של שנות החמישים לא הייתה נאצית בכלל.

הקטע הוא שרוב העם לא באמת האמין באידאולוגיה ורק הלך עם הזרם ונכנע לתעמולה שהייתה מוטבעת בכל מקום. כשהנאצים הפסידו במלחמה רוב העם הבין שזאת לא האמת והפסיק להאמין בה. זאת הסיבה שהתהליך היה מוצלח. את יכולה להביא דוגמה למחיקה שורשית של אמונה דומיננטית בחברה מסוימת תוך מספר שנים מועט כל כך?

אשמח לדעת איזה מקור את כן מתבססת עליו אם את חושבת שתהליך הדה-נאציפיקיה לא היה מוצלח. אבל בכל מקרה, גם אם נשארו עובדי ציבור מתקופת הנציזם כמה שנים אחרי המלחמה, הנינים שלהם בטוח לא נאצים וגרמניה של היום ממש לא נאצית.

לצערי המשפט הזה קיים גם לא לטובה.

וחבל שכך.

ואני לא מדבר על מה שאת כתבת, שלא יחזור ריקם.

אלא למה שגרם לך לכתוב כך..

את לא רואה את מה שאת כותבת???

''הקטע הוא שרוב העם לא באמת האמין באידאולוגיה ורק הלך עם הזרם ונכנע לתעמולה שהייתה מוטבעת בכל מקום. כשהנאצים הפסידו במלחמה רוב העם הבין שזאת לא האמת והפסיק להאמין בה.''???

הכל בסדר?

לא זה כל האמת ולא זה, זאת אנטישמיות מעורבת בשטיפת מוח ולחץ חברתי. בשום פנים ואופן לא רק אחד מהם.

כעת ממש צפוף, לפני שבת וכו'.

אבל שימי לב שמה שאת כותבת הוא ממש סנגוריה על הנאצים בקטע שמלחיץ לראות שמשהו כותב כאן, ואפילו לא שם לב מה בעצם עבר תחת המקלדת שלו..

אני מנסה להסביר לך שנאצים וגרמנים זה לא אותו דבר. אין צורך לסמפת אותם באופן מיוחד ואלו שעשו פשעים בהחלט ראויים להענש עליהם, אבל כיום הנינים של אנשים שבסך הכל ספגו תעמולה לכמה שנים בודדות ורוב חייהם לא האמינו ברעיונות האלו, לא אשמים בכל הרוע של המשטר הנאצי ואין סיבה לשנוא אותם.

המשטר הנאצי היה קיים אך ורק 12 שנה, ולמרות הזוועות שהוא חולל, הוא לא השאיר חותמת רב דורית בעם הגרמני מעבר לשנות קיומו.

@נשמה כללית

האנטישמיות המסורתית, האנטישמיות המודרנית, האנטישמיות הנאצית, והאנטישמיות האנטי ציונית אלו סוגים שונים של אנטישמיות עם תוצאות שונות ואי אפשר לערבב אותם ביחד.

כיום מה שרווח בגרמניה ובשאר אירופה זו האנטישמיות האנטי ציונית וקצת אנטישמיות מודרנית, לטעון שכולם שם נאצים זה מגוחך.

"התפיסה היהודית- תורתית היא [ ...] האם את מעזה לא לא להסכים איתי, מיצג התפיסה הזאת?"

האוקראינים לא יוצאי דופן באופן מבחינת האנטישמיות. היא הייתה קיימת בהם כמו שהיא הייתה קיימת בכל העמים שנתקלו ביהודים. בבקשה תקדישו את אותה שנאה גם לאנגלים, הצרפתים, האיטלקים וכו'

מצב האנטישמיות שלהם בעבר או בהווה, בכלל לא קשור למלחמת רוסיה- אוקראינה שבה הם נפלשו והם נהרגים בהמוניהם בגלל שיגעון הגדלות של פוטין. לא כל מה שקורה בעולם סובב סביב יהודים.

זה לא שאני חושבת שהם כאלו צדיקים יסוד עולם, דווקא הדרישה האחרונה של זלינסקי שישראל תכניס כמה שיותר פליטים זאת חתיכת חוצפה, אבל ההבנה מי צודק במצב מסויים לא קשורה לכמה הוא נחמד ליהודים.

לא שנאה ולא אהבה גדולה.

@נשמה כללית

כמה אתם יודעים על השואה? | ערוץ ７

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק,

אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה,

אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה".

(ערפילי טוהר עמ' לט)

כי איך אפשר לא הרבה.
אבל זה רע כי זה הרבה.
וזה הרבה רע.
לא יעזור לי אם יהיה יותר.
מספיק מה שיש, לאלף תקופות חיים.
לגבי ידע של צעירים, ברוב המקרים לא רואה צורך וחשיבות בזה.
רובם ממילא לא יגיעו לתובנות מסודרות על זה.
ובמאמר מוסגר, הרבה מהידע הזה לא ממוקד ולא לוקח למקומות המרכזיים.
יד ושם כמוסד מחקר עשה הרבה בעניין, למי שמעיין ומעמיק.
אבל יד ושם כמוזיאון איבד כיוון.
וזה עוד המקרה המסודר יותר.

מצד אחד לא מסכים עם חלק ממה שכתבת.

מצד שני נגעת בכמה נקודות חזקות מאד..

אולי תרחיב קצת למה התכוונת?

@מי האיש? הח"ח!

ולא התחילו רק בשנים האחרונות..

אבל אם אומר אותם, מנסיון העבר יקפצו עליי כמה אנשים, שפחות חשובה להם האמת, אלא יותר ה'רעיונות' שבהם הם מאמינים, ולא משנה אם הם אמיתיים, או שקריים..

אז מעדיף לא לאמר כרגע..

ב. הם רצו שזה יצא טוב בתאריך כ"ז בניסן שהוא סוף מרד גטו וורשה ובכך זה מנציח גם את הגבורה היהודית ולא רק את ה"הליכה כצאן לטבח"  

א. אני יודעת את זה

ב. אנחנו עדיין לא בגאולה השלימה 

ג. בתור מי שגרה בשכונה חילונית במרכז עיר סואנת בגוש דן, אני רואה את כמות הנשים שמקבלות בתודה את הנרות שבת שאנחנו מחלקות בימי שישי, ואת כל הבחורים שעוצרים להניח תפילין בדוכנים של חב"ד ושל הקהילה שלנו. ואת המגוון המטורף של האוכלוסיה שבאה לקבלת שבת ולכן אני חושבת שלהכליל את כל החילונים כ"כופרים רשעים" זה גם הוצאת שם רע, וגם פשוט לא נכון

אתה באמת צריך שיסבירו לך למה חילונים הם חילונים? אף אחד לא לימד אותם על יהדות ואמונה בצורה מספיקה. 

רוצה הסבר ללמה כדור הארץ מסתובב סביב השמש על הדרך?

כמו שאנשים לא עושים דיאטה, למרות שהם יודעים שזה יותר בריא. למה? כי הם לא מאמינים שהם צריכים את זה.

זה די ברור.

"יום הזיכרון לשואה ולגבורה" הם קוראים לזה, איזו גבורה בדיוק? היו גיבורים, הרבה גיבורים, אבל הרוב לא. די לשכתב את ההיסטוריה. הגישה הזאת של ה"כוחי ועוצם ידי" היא לא הגישה הדתית, הגישה הדתית היא זיכרון, כאב, צום, ותפילה ובניית העתיד, וזה בדיוק מה שצום עשרה בטבת מבטא.

זה לא שאני מסכימה איתם, גם מבחינה נפשית לדעתי עדיף היה להפריד את יום השואה מיום הזיכרון והעצמאות כי יש אנשים (נגיד סבתא שלי) שהמעבר החד הזה מהכאב והעצב לשמחה הוא קשה.

הדגש [במקור] היה רק על ה"גבורה" הפיזית בשואה (מרד גטו ורשה, למשל).

מאז משפט אייכמן ומלחמת כיפור השתנה דבר או שניים (הציבור הישראלי התחיל קצת להבין את העדויות על השואה), והתחילו לדבר על "קידוש החיים" וכל זה.

אנחנו לא עשינו שום דבר רע! אולי אפילו להפך, יש פה איזושהי גאווה על זה שאנשים נרצחו רק על זה שהם שמרו מסורת של 3000 שנה,

זה פשוט לא בא טוב בעין לכל מיני אנשים 

והשאלה שריחפה אז כל פעם שעלה נושא השואה- למה לא מרדתם?

רק כאשר החלו להבין את השואה, הדבר השתנה.

ולא נכונה,

''היו גיבורים אבל הרוב לא''??

הגישה   שלנו היא לא שה''גבורה הגופנית והכוחנית, היא הגבורה שלנו, ואכן לא הייתה גבורה רבה כזאת, ולכן צריך להודות בכך שהיינו חלשים''.

אנחנו משבחים גבורה אחרת, גבורה של יהודים, שלא איבדו צלם אנוש.

שלא ברחו והצילו את חייהם, כדי שלא יהרגו יהודים אחרים ככפרה על בריחתם.

שהקימו מוסדות צדקה וחסד בכל  מקום וגם בתנאים הכי קשים.

ששמרו על יהדות וחגים ולימוד תורה, גם כשהגיהנם השתולל ברחובות.

הגבורה של יהודים שלא נקמו, גם כשכל מהותם השתוללה בזעקה לנקום, כיוון שידעו שעל כל גרמני שיהרג, יבוא טבח של עשרות יהודים [לא מתייחס לנקודה הספיציפית, האם מרד היה נכון או לא וכו', אלא לסיבה שגרמה לרבים שלא לנקום. סיבה קדושה מאין כמוה. שמירה על חייהם של יהודים אחרים.]

אמהות יהודיות שקרעו את עצמם מילדיהם והקריבו את עצמם למוות כדי להציל את הילדים שלהם. הם הגיבורות!

ילדים קטנים שהלכו להבריח אוכל לגטו במסירות נפש ממשית, הם הגיבורים!
נערים צעירים, שיכלו להלחם, שיכלו לברוח, שיכלו לנקום, ובחרו להשאר עם הוריהם המבוגרים ולעזור להם, וללכת איתם ברכבות גם כשידעו את היעד הסופי, הם הגיבורים!

גבורה של יהודים שעברו את כל מדורי הגיהנום, ויצאו, והקימו בתים, ומשפחות, וצאצאים, ולא איבדו את האמונה [ומי שכן איבד, אין לנו זכות לאמר עליו מילה אחת, הוא קדוש, אנחנו לא יכולים לשפוט]

ונקמו בדרך היהודית בנאצים, ובנו את עצמם מחדש.

יש עוד המון מה לכתוב.. אבל לא כרגע, אני חייב ללכת. 

הייתי חייב להגיב על שתי ה'גישות'.

זו הגבורה שלנו! כן היו גיבורים! יש לנו במה להתגאות! אין לנו במה להתבייש! מי שבוחר להתגאות אך ורק ב'כוחנו הגופני והגשמי', הוא זה שצריך להתבייש, לא מי שגאה בגבורה  הרוחנית והנפשית של יהודים!

זה מאד מצער שגם בימינו יש אנשים שמחזיקים בתפיסה הזאת, ואף לא מתביישים להעלות אותה ע''ג הפורום..

שמאלילים את ה'גבורה הכוחנית', ולהליכה של שאר הקדושים, קוראים 'כצאן לטבח'

אם זו הייתה כוונתך, מוטב שתתנצלי.

ואם לאו, מומלץ לברור מילים טוב מאד בנושא כזה ובקשר לגישה הזו.

ממליץ להסתכל על מה שנכתב לעיל בקשר לגישה הזו, שמזמן כבר הגיע הזמן שיתביישו לחשוב אותה, ולא כל שכן להעלות אותה ע''ג הפורום הזה..

זו בעיה הלכתית מאד חמורה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...