מקוה שתיהנו...
כידוע, החמץ זה יצר הרע, זה הלכלוכים שדבקים בנו, הנקודות שנכשלנו בהן, הדברים שצריכים קצת ניקוי וקרצוף כדי לזכך את הנשמה שלנו מכל הסיגים והדברים החיצוניים שדבקים בנו ולגלות את הנשמה שלנו, את העצמיות האמיתית שלנו.
כל השנה אנחנו לא מתעסקים בלכלוכים שמצטרפים אלינו ודבקים בנו, כי הם טפלים, הם קטנים, הם נמצאים בחורים ופינות שאנחנו לא רוצים להיכנס אליהם, בזמן הזה אנחנו מגבירים את הטוב ועושים הרבה טוב, ממשיכים להוסיף ולהרבות טוב ואור, כל הלכלוכים הקטנים האלו, הם זניחים, לא חשובים, טפלים, לא עיקריים, שוליים, מה שחשוב זה העיקר, הופעת החיים בקדושה, לא מתעסקים בזוטות שסתם ישאבו מאיתנו הרבה אנרגיה שאפשר לעשות בה כ"כ הרבה טוב.
אבל פעם אחת בשנה, בליל הסדר, אנחנו נפגשים עם הקב"ה, הוא מתגלה עלינו, פסח על בתי בני ישראל, פסיחה זה להיות, להישאר, לשהות, ומשום שהקב"ה שכן בכל בית ובית מבתי בני ישראל, המשחית לא יכל ליגוע בבית הזה, השכינה שרתה שם, כל בית היה מן בית כנסת קטן, בית מקדש קטן. אז בליל הסדר הקב"ה בא ושוכן בתוך הבית שלנו ממש, השכינה נמצאת שם ממש....! לכן, לפני המפגש המיוחד הזה אנחנו צריכים להכין את עצמינו היטב, וכל לכלוך שעד עכשיו לא היה עיקרי וזניח, עכשיו חשוב מאוד להסיר אותו. אנחנו עומדים מול מראה של עצמינו שמראה את כל הפגמים הקטנים האלו, ועכשיו, אחרי שרואים את כל הפגמים הקטנים, אמנם כל פגם הוא קטן ובטל, אך כשמסתכלים על כל הלכלוכים האלו זה מצטרף לחתיכת עבודה מתישה נפשית, אבל חייבים להיות נקיים לפני המפגש הגדול והמרומם.
רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ס"ג אומר: "גם הניגון הוא טובה להרועה בעצמו, כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחינת רוח האדם לרוח הבהמיות, עד שיראה הרועה את עצמו, ועל ידי הניגון ניצול מזה, כי הניגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה.....כי זהו עיקר הניגון- ללקט ולברר הרוח טובה...ועל כן על ידי הניגון ניצול מרוח הבהמיות...".
זאת אומרת, האדם כל השנה אם יתעסק בלכלוכים ובסיגים זה יכול להוריד אותו, העיסוק בחטאים שלנו יכול להוריד אותנו, כי אנחנו מתעסקים בצדדים פחות יפים ונקיים, וזה יכול ללכלך אותנו עוד יותר העיסוק בהם, ומכיוון שהם ממילא שוליים, אנחנו לא מתעסקים בהם כל השנה, אלא מתקדמים ומוסיפים טוב בלי להתעסק במה רע. (שמעתי משל שזה כמו טיטול, אחרי כמה זמן שהוא שוכב בצד, הוא לא מסריח, אבל אם מתחילים להזיז אותו ולהתעסק בו הוא מתחיל להסריח....).
כל השנה אין לנו את הכוחות כדי להתמודד עם כל הלכלוך, ואם נתעסק זה רק יוריד אותנו, אולם לפני הפגישה עם המלך, לפני שהקב"ה מתגלה עלינו ושוכן בכל בית ובית, הקב"ה מבטיח לנו שהעיסוק בלכלוכים לא יוריד אותנו, והפגישה איתו תרומם אותנו ותעלה אותנו עוד יותר ממה שהיינו לפני כן.
אז אפילו אם ירדנו קצת בעקבות הנקיונות והחיפושים, כשאנחנו מתוודעים לנשמה שלנו, לעצמיות שלנו בשיאה, כשהקב"ה מתגלה עלינו והנשמה שלנו מתנוצצת בקרבינו, אז אנחנו מבינים שכל הלכלוכים הם חיצוניים, הם פירורים חיצוניים שנדבקים בנו, אך לא שייכים לנו, לעצמינו באמת, לעצמיות שלנו, וזה נותן את הכוח בנקיונות של החטאים, של יצה"ר, לדעת שעוד מעט נדע שכל הלכלוכים האלו הם לא אנחנו, ואנחנו בדרך לגילוי עצמינו באמת, את החירות האמיתית שלנו, ואז הלכלוכים לא ייאשו אותנו.
אמנם כל לכלוך הוא קטן ושולי, אבל כשמסתכלים על כל הלכלוכים, זה יכול להיות מייאש, כ"כ הרבה לכלוכים שדבקים בנו, אבל יש משהו שמנחם, כי כל עוד האדם לא הגיע לשער הייאוש, לשער הנ', אפילו אם נרד בעקבות חיפוש החטאים למ"ט שערי טומאה, המפגש עם הקב"ה יעלה אותנו מדרגות, ויראה לנו שהעצמיות שלנו היא שקובעת, אפילו שירדנו, כי הירידה הזאת היא לא בגללינו, היא בגלל לכלוכים חיצוניים שלא שייכים לנו, וזה מפגש אדיר שמרומם אותנו לגבהים.
