דבר ראשון, לא דיברתי עלייך חלילה.
כתוב שהיום אנחנו בדור של חוזרים בתשובה (לא זוכר איפה....).
בוודאי שהיום המצב שונה. פעם מי שדיבר לשון הרע הוא היה נחשב רשע שעלול לקלקל את החברה, ולכן היה צריך להרחיק אותו מהמחנה, והייתה לו צרעת, והיו קוראים לו ברחוב "טמא" כשהוא הלך לסגר שלו, "וטמא טמא יקרא". היום בוודאי שהמצב שונה, ולצערינו כולם חוטאים בדברים האלו, וזה לא משהו חריג, ולכן זה כבר לא שייך שתהיה צרעת, צרעת זה רק כשעם ישראל במצב מתוקן ומדברי לשון הרע זו מציאות קיצונית.
יש מושג שנקרא: "טומאה הותרה בציבור". אני לא אכנס לגדרים ההלכתיים של זה, מלבד זה שאני לא מבין בזה גם זה לא הנושא, אבל רק הבאתי אותו להראות שיש מצב שבו יש שינוי כאשר מדובר על טומאה של כל הציבור. במצב האידיאלי מי שטמא הוא יוצא דופן, כמו שכתוב על הטמאים שרצו פסח שני: "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל", דהיינו שזו הייתה מציאות ייחודית ויוצאת דופן.
בקיצור, מה שרציתי להראות מפה שההגדרה של רשע היא איננה צריכה להיות הגדרה אישית של האדם, אלא הגדרה חברתית כללית. לעומת שאר בני ישראל, האדם הזה הוא רשע, כי יש לו הרבה פחות זכויות. אולם ביחס לשאר הגויים הוא נחשב צדיק, "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון". לא עסקתי בסוגיית ההגדרה העצמית, זה כבר כתוב בחז"ל שמצד אחד האדם צריך לדעת שבשבילי נברא העולם, ומצד שני ואנוכי עפר ואפר, יש את שני הצדדים, מכיוון שיש באדם דברים רעים שהוא צריך תיקון, שאז צריך להגיד לעצמו: "ואנוכי עפר ואפר", וכאשר חלילה זה יכול לגרום לייאוש, האדם צריך להסתכל על הטוב ועל הזכויות שיש בו, ולהגיד בשבילי נברא העולם, אלו שני צדדים שאסור להתעלם מאחד מהם, וצריך לזכור אותם.
אבל בכל אופן, מבחינה חברתית כללית חשוב לעשות את ההגדרות האלו, כי אנשים שבאופן יחסי יותר נמצאים במצב רוחני מסובך, עלולים לדרדר אנשים שנמצאים במצב רוחני יותר גבוה. כמובן, צריך להיות כללי ולדאוג לקרב את הרחוקים, אבל בשביל זה צריך להגדיר מי רחוקים ומי לא, מי צריך להיות מודל לחיקוי ואפשר ללמוד ממנו התנהגות וכו'....ומי צריך ללמד אותו, בלשון המעטה. (כמובן, מי שיש ללמוד ממנו הוא גם אדם וגם יש בו דברים לא טובים, ומהם אסור ללמוד, אבל באופן כללי ההתנהגות שלו ראויה לחיקוי, והוא אדם טוב שהרע שלו מצומצם וקטן, והוא משתדל לעשות טוב ככל יכולתו....). ויש כאלו שבאמת הנזק שייעשה אם ננסה לקרב אותם למי שמנסה לקרב אותם, הוא יותר גדול מהתועלת. וזה מה שכתוב: "בדרך שבה אדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו". אם הקב"ה יש מצבים שבהם הוא לא מנסה לעזור לאנשים לחזור בתשובה, כי הם עצמם לא עוזרים לעצמם ובוחרים שוב ושוב ללכת בדרך הזו, למה שהקב"ה יעזור להם? אז גם אצלנו יש מצבים שבהם האדם בחר ללכת בדרך מסויימת, ואנחנו רק מנסים לשכנע, אבל בסוף יש כאלו שלא מקרבים אותם, ורק אם הם מנסים לשוב בתשובה מקבלים אותם כבנים, אך לא מתאמצים לשכנע אותם וכדו'....אני לא חקרתי את הנושא אז לא יודע להגיד לך בדיוק את הגדר מי ראוי לקרב אותו ומי לא וכו'.....אבל בוודאי שזו סוגייה לא פשוטה, ולא את כולם מקרבים, וגם אלו שמקרבים יש לנהוג בזהירות רבה ולא כל אחד יכול, ולא ללמוד ממנו וכו'....
לא הבנתי מה אמרת לגבי זה שלא הגדרת אלא הוכחת, אבל בכל מקרה לגבי הרבנים, כיום עדיין אין מספיק הבנה שהרבנים הם אלו שצריכים להיות בראש ולהנהיג את העם, כמו משל גן המבוכה של המסילת ישרים בסוף פרק ג', שהם מסתכלים מלמעלה ויודעים להכווין אותנו להגיע לסוף, והרבה אנשים לא שואלים רבנים שאלות ובעצם לא מתחברים לרב והולכים ע"פ הדרכתו בחיי המעשה, ולא מקיימים את המשנה "עשה לך רב והסתלק מן הספק", וחושבים שהם יותר גדולים מרבנים. בוודאי שצריך שהאדם יחשוב ולא יהיה בובה על חוטים של הרב, אבל מצד שני המצב כיום הוא שהבעיה היא הפוכה, ואנשים יותר מדי מתחכמים, ושוכחים את התמימות של האמונת חכמים הפשוטה. אז בוודאי שצריך להגדיר את זה, הלוואי שזה היה כ"כ פשוט. וחוץ מזה, כבר הבאתי לך את הדוגמא של משה רבינו, שאכן השתמש בסמכותו ההלכתית בתור סנהדרין כדי לבטל את דעת קורח (ואני רק מזכיר שהוא היה העניו מכל האדם אשר על פני האדמה....), אז גם לעיתים זה נצרך, כאשר באים רבנים צעירים ורוצים לחדש דברים, ויש רבנים זקנים שדעתם מיושבת שחושבים שזה לא נכון, אז הם משתמשים בסמכותם ובמה שהם יכולים כדי לבטל את דברי הרב השני, וזה לא סותר את העובדה שהם ענווים גדולים, פשוט הם חושבים שכך זה רצון ה', וזה מה שצריך, ולכן ההגדרות האלו מאוד נצרכות, וכבר השתמשו בהם הרבה דורות, ואין סיבה שעכשיו זה יתבטל.
ואמרתי, הכל יחסי. אם השכנים הם לא כאלו רעים, ויש בהם הרבה דברים טובים (כגון מידות טובות, נימוסים, ואולי אפילו חיבור מסויים לדת ולמסורת וכדו'....), אז הם לא מוגדרים כרשעים, אבל וודאי שיש להתחשב בעובדה שהם לא במצב רוחני משהו ויותר להיזהר ולהישמר, ולנסות לבוא בעמדה של משפיעים יותר ולנסות להחזיר אותם בתשובה.
אני באמת לא רוצה להיכנס להגדרות מדוייקות של מה זה רשע ומי עונה להגדרת רשע, כי אני לא ממש מבין בזה כ"כ, אבל נראה לי שמדובר על אדם שלא עושה עבירות ודברים לא טובים מתוך סתם בורות כי הוא תינוק שנשבה, או מתוך תאווה ונפילה, אלא אדם שעושה להכעיס, בחינת "יודע את קונו ומורד בו", יש עוד כל מיני חילוקים, אבל זה נראה לי חילוק מהותי ועיקרי שהוא בעיקר מה שצריך להסתכל על פיו, ואם אדם עושה דברים כי הוא נכשל, הוא לא נחשב רשע, כי זה לא רצונו לחטוא, אע"פ שיכל לא לחטוא, סוף סוף יצרו התגבר עליו, ואדם כזה בוודאי שהוא לא רשע והוא יכול לשוב בתשובה ואפשר לקרב אותו וכו'....(כמובן, לא שמכשירים את המצב הזה, זה לא מצב טוב ואידיאלי, אבל ישראל שחטא ישראל הוא, ומתוך המאור שבו יכול הוא לחזור למוטב ולחזור בתשובה......).
לגבי הדוגמאות שהבאת. אם יורשה לי להגדיר קצת אחרת, אז את אומרת שחטאים שבן אדם לחבירו יותר חמורות מחטאים של בן אדם למקום. יש בזה מן האמת, אך קודם כל כדאי להעמיד דברים על דיוקם, שנראה לי אלו דברים חשובים ומהותיים. בוודאי שמצד האמת חטאים של בן אדם למקום הרבה יותר חמורים, כתוב במפורש בספר שמואל: "כי איש לאיש ופיללו א-לוקים אם יחטא איש לה' לה' מי יתפלל לו", מקווה שציטטתי במדוייק. אני לא אאריך בסברה של זה כי נראה לי זה פשוט, אם את רוצה שאסביר יותר בשמחה, אבל בכל אופן ראיתי שכתוב איפשהו שהסיבה שחטא בן אדם לחבירו נחשב יותר חמור הלכתית, שהרי כתוב שחטאים שבן אדם למקום יוה"כ מכפר, חטאים של בן אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו (בלי להיכנס למחלוקת האם עיצומו של יום מכפר אפילו בלי תשובה או שצריך לפחות לשוב בתשובה....), זה משום שחטאים של בן אדם לחבירו הם חטאים "כפולים", גם הקב"ה שונא את מי שפוגע בבניו/בריותיו ומצווה לא לפגוע בהם, וגם זה חטא מצד בן אדם לחבירו, ואילו חטא של אדם למקום זה רק כלפי אדם למקום, והקב"ה הרבה פחות שונא את אותו אדם, ופחות אכפת לו שפוגעים בשמו ובכבודו, על כבודו הוא יכול למחול, אבל על כבוד בניו הרבה יותר חמור מבחינת ה' יתברך, וה' מעדיף שאנחנו נהיה מאוחדים ונאהב אחד את השני, מאשר שנשמור תורה ומצוות אבל נשכח את הדרך ארץ, את האחדות והשלום. (וכמובן, שאנחנו צריכים לשאוף שיהיו שני הדברים יחד, גם שמירת תורה ומצוות וחיבור לה' יתברך, וגם אחדות ואהבה בין כל חלקי העם השונים....).
עכשיו, חוץ מזה שמצד האמת החטאים של בן אדם למקום הם חמורים יותר (וכיום פחות מבינים את חומרת העבירה על רצון ה', אבל ה' רוצה שהלב שלנו יהיה שלו, וגם שנעשה את רצונו, ואם הלב שלנו באמת שייך לו ואנחנו אוהבים אותו, אז גם נרצה לעשות את רצונו ואת מצוותיו....), גם יש עוד עניין. חרדי ששכח את קומת הבסיס של דרך הארץ (וכמובן, שאני לא מכליל ולא שום דבר, זה היה פשוט ציטוט של הדוגמא, בוודאי שרובם ככולם של החרדים הם אנשים טובים וישרים, יש קיצוניים, כמו בכל מקום, שמתנהגים לא בצורה אנושית.....), אז אמנם הוא מצד אחד יותר חמור, כי הוא גם עובר על חטא של אדם לחבירו וגם של אדם למקום, אך מצד שני הסכנה שבהתקרבות לחילוני היא יותר גדולה. מדוע? כי מאדם שלא מתוקן מידותית אפשר להיזהר די בקלות ולא ללמוד ממעשיו, זה ניכר וגלוי לעין. אבל להתקרב לחילוני שנראה די אדם נחמד וחביב ובעל מידות טובות, ולזכור שיש בעייתיות בהתנהגותו וצריך לא ללמוד ממנה, זה הרבה יותר קשה ומסובך.
והדוגמא של המתנחל. קודם כל, אני לא נכנס לסיטואציות ספציפיות, אבל לדוגמא מתנחלים שהשוטרים באים ועוצרים אותם על לא עוול בכפם, ולא עושים כלום לפורעים הערבים, אני בהחלט לא חושב שצריך לנקוט באלימות ובדברים קיצוניים, אבל אני מבין את המתנחלים שמתעצבנים על המשטרה. (מבין את העצבים, לא מצדיק לרגע את ההתנהגות....). אז מכיוון שלא מדובר על סתם אנשים שמרביצים לאנשים מתוך רשעות, אלא אנשים צדיקים וישרים שרוצים לעשות טוב, והם מרגישים הקרבנות, מה שבאמת נכון, והם אלו שמותקפים על לא עוול בכפם, אז נראה לי שלהגדיר את אותם אנשים רשעים זה ממש לא נכון, מדובר על אנשים אידיאליסטים, שפשוט לקחו את הדברים צעד אחד קדימה ושכחו לפעול במתינות ולהיות יותר בוגרים וגדולים מהמשטרה. אותם נערים לא נראה לי שיסיתו אנשים אחרים להילחם במשטרה, ולא נראה לי שהם עושים פעולות חבלה ותגמול נגד שוטרים מיוזמתם וכדו'....בדר"כ הם אלו שמותקפים ורק משיבים בחזרה קצת אש על חוסר הצדק שנעשה כלפיהם, ולכן באופן אישי הרבה פעמים אפשר ללמוד מהם הרבה דברים, ומדובר על אנשים טובים וישרים שרק הסתבכו בדברים לא נכונים. (כמובן, יש גם קיצוניים, כמו בכל מקום, אני מדבר באופן כללי.....).
לגבי מה שהבאת, לא עיינתי שם, אבל לא מדובר עלינו, מדובר על אדם שעבריין במצווה מסויימת, דהיינו שהוא מומר לאותה מצווה ועובר אותה באופן קבוע לא מתוך נפילה והתגברות היצר, והורגל בה, כך שוודאי שמדובר על עבריין ועל רשע ולא על כולנו....
ולגבי מה שהבאת בליקוטי מוהר"ן, אני מכיר את התורה הזאת של רבי נחמן, היא תורה יפה מאוד, אבל שימי לב שהוא עצמו משתמש כל הזמן במינוחים של רשע, וגם הוא עצמו כותב שיש בו רק מעט טוב. באדם כזה שיש בו מעט טוב, אולי כדאי למצוא את המעט הזה ולא להגדיר שהוא כולו רשע ורע, כי זו לא האמת, ויש מצווה לדון לכף זכות, אבל בוודאי שמאדם כזה יש להיזהר ולא ללמוד ממעשיו הרעים, וזה שיש בו טוב לא סותר את זה שהוא רשע בכל שאר מעשיו, ורק בטוב המעט בזה הוא לא נקרא רשע, אבל עדיין הוא נחשב רשע...מה שרבי נחמן כותב זה כמו שברוריה אמרה בגמרא, שצריך להתפלל על הרשעים שישובו בתשובה, ולנסות להוציא אותם מהמצב שלהם, אבל לקרב אותם ממש או להתחבר ולהתקרב אליהם, או חלילה ללמוד ממעשיהם, זה וודאי שלא, וגם מי שמלמד זכות, זה רק מי שמסוגל להבין את המורכבות שבזה, ונמצא במקום ובמדרגה הזאת, לא כל אחד, יש פעמים שהאדם מלמד זכות ואז בכך הוא מכשיר שרץ והופך את העבירות למצוות ושוכח את ההבדל בין רשע לצדיק, שוכח את ההגדרות הבסיסיות, וזה יכול לגרום לבלבול, וגם אחרי שכן, צריך לזכור שזה לא פשוט, ולא מדובר על משהו טבעי רגיל.
ורציתי להגיד גם שאנחנו לא ברמה הזאת. זאת אומרת, הרבה פעמים לדוגמא השמלאנים מדברים גבוהה גבוהה על זכויות אדם ועל קוסמופוליטיקה, ובסוף יוצא שהם דורסים אנשים מהעם שלהם בשביל לדאוג לעמים אחרים ולקוסמופוליטיקה. הדבר הזה הוא דבר לא מאוזן, לא פרופוציונאלי, לא בריא, שהאדם מצד אחד דואג לכל העולם ואשתו אבל שוכח לדאוג לקרובים שלו ולעם שלו עצמו. ההלכה וודאי לא ככה, בהלכה: "עניי עירך קודמים", וכן: "אבידתך ואבידת רבך אבידתך קודמת", ר' עקיבא שנפסק להלכה אומר שאם יש לך בקבוק מים במדבר שמספיק או לך או לשני, אז אתה צריך קודם לדאוג לעצמך ולשתות אותו ולא שאף אחד לא ישתה ותמותו שניכם ח"ו. וכן היטלר שהיה צמחוני בסוף שחט בני אדם ושכח מהמוסר הבסיסי הטבעי, מה שהרב זצ"ל כתב מעט לפניו על זה שאדם שקופץ מדרגות ומדבר על חוסר הצדק כלפי החיות, אע"פ שמבחינה אידיאלית אנחנו כן אמורים לדאוג לחיות, אבל זה נוגד את המדרגה הטבעית של האדם, ואז האדם עלול לאבד את המדרגה הבסיסית שלו ולא לדאוג לבני אדם. האם נגמרו כל הבעיות וחוסר הצדק בקרב בני אדם, כשהאדם מדבר על מה שקורה אצל החיות? אין אנשים שמתים באפריקה או אנשים שמתים במלחמות וכו'....כשהאדם שוכח את הדברים האלו ולא מדבר וזועק עליהם ומנסה לשנות אותם, כשהוא עובר לדאוג לחיות?! הדברים האלו של הרב זצ"ל שמים אותנו קצת בפרופורציה.
גם לגבי המקרה שלנו. האדם לא יכול לקפוץ למדרגה הזאת שאת מתארת. כשאדם מדבר על זה שאין רשעים וכולם צדיקים, הוא שוכח את המדרגה הבסיסית של העולם הזה, ואז הוא בא להכשיר שרצים ומגיע להיות מושפע ח"ו מרוע, בעוד שהוא לא מפסיק להגיד לכולם שזה לא רע וזה טוב. אבל מכיוון שזה לא המדרגה שלו, אז זה יכול להביא לכל מיני דברים לא טובים. השפת אמת מביא שנדב ואביהוא בני אהרון הם היו במדרגה הזאת של ה' אחד ושמו אחד, שאין צורך במדרגות וכו'....בשביל להתקרב לה', אין צורך בדעת ובפרטים, אלא להתחבר לה' מתוך הכלל. אך מכיוון שהעולם לא היה במדרגה הזו, נדב ואביהוא מתו, הם לא היו שייכים לעולם הזה שלא היה במדרגה הזאת, והיה להם לא לנהוג כך, אע"פ שהם כן היו במדרגה הזאת, כי העולם לא היה במקום הזה. וכמו שהבאתי את קורח, שבעלי הסוד אמרו שהוא יצדק ועתיד לבוא ו"כל העדה כולם קדושים", כמו שכתוב: "...על מצילות הסוס קודש לה'", הקדושה תתפשט אפילו בסוסים ובמציאות החומרית של החיות, אבל כרגע זה לא המצב, ואנחנו לא נמצאים במקום הזה ובמדרגה הזאת שאנחנו יכולים לראות את זה. (יש גם בחינה שזה לא נכון מציאותית, שכן לא כולם גילו את הקדושה שלהם, ומפסידים אותה, אבל לגבי כל האנשים ששומרים מצוות, בין האיש הכי פשוט לבין הרב הכי גדול, כולם כביכול אותה מדרגה....).
יש משפט של הרב זצ"ל באורות הקודש שמבטא את מה שאמרתי: " אורות הקדש ג עמ' שלד; ד עמ' תצו-ז; שמונה קבצים ח רכח) לדוגמא: 'כל מה שהאדם הוא יותר המוני, איננו מוכשר להפריד בין הנושא והנשוא. ועל כן למטרת התעלותו, כדי להכין לו דרך אל הטוב, מוכרח הוא לבסס את מעמדו על שנאת הרע... אע"פ שיש כאן קלקול, שמתוך שנאת נושאי הרע שונאים גם כן את הטוב שבהם, אי אפשר לתכונה אנושית להיות באופן אחר'".
כמובן, יש לרב גם משפטים אחרים שמדברים על אהבת כל האדם וכו'....אך לענ"ד החילוק הוא במדרגות. מי שנמצא במדרגה הזאת של אהבת כל האדם שינהג כך. בדר"כ רוב ככל האנשים לא במדרגה הזאת, ואעפ"כ היה חשוב לרב שגם מי שלא נמצא במדרגה הזאת, שלא יפתח שנאה לאומות העולם או זלזול ותיעוב לחשיבות החיות, כשיראה את המשפטים האלו, אבל בוודאי שאדם לא יכול לקפוץ מדרגות ולחיות בצורה כזאת לגמרי כשהוא לא נמצא שם, אין מה לעשות.
עכשיו, אפילו שכשהאדם שונא את הרע, הוא מפסיד, שכן בכל דבר רע יש גם מעט טוב שמתחבא בו, שהרי אי אפשר לשקר לגמרי להיות בעולם אא"כ יש לו נקודת טוב ואמת פנימית, אך מכיוון שהאדם צריך קודם כל להתעלות ולהגיע לאהבת הטוב, ושיבין שהטוב הוא טוב והרע הוא רע, ורק אם יתעלה מעל זה, ויבין כמה הטוב הוא טוב הרבה יותר מהרע ולשם האדם מתחבר והוא אוהב את הטוב, רק אז הוא יכול להתחבר ולברר את נקודות הטוב, וגם אז, לשנוא את הרע, והאהבה שלו תנבע רק משום הטוב הקיים.
וכן, כמו שכבר כתבתי קודם, יש אנשים שנלחמים נגד כלל ישראל שהם יצאו מכלל עמיתך, ועליהם נאמר: "הלוא משנאיך ה' אשנא...", כי כבר איבדו את הסגולה, כמו שהרב זצ"ל כותב באורות. אמנם, מדובר באנשים יחידים, רוב האנשים לא כאלו, אבל גם את זה צריך לדעת.
בקיצור, מקווה שהובנתי, וסליחה על האריכות....שכוייח
נעים מאוד. 
).
