אני לא זוכר מי

אבל אחד היה שקוע ככ בלימוד ועלה לעגלה

ופתאום השני שם לב שיש בעגלה הזאת שור וחמור והם ירדו.

זה דברים שתמיד קרו

וזה סגנונות

ואם ח"ו זה היה קורה, זה אונס גמור.

חוצמזה, שיש צדיקים שהם במדרגה שונה

לצורך הדוגמא

אם רשבי לא היה מתפלל, למרות שצריך כי הוא לומד תורה...

אז ר' חיים קנייבסקי לא אוחז מה הוא אוכל תוך כדי לימוד

יש גם סיפור כזה על הרב עובדיה שאשתו הכינה סיר אורז, וגם בישלה איזה סבון או משו בסיר (הבנתי שזה משו שהיה מקובל פעם), והסירים היו צמודים והוא אכל את הסיר השני בלי לשים לב בכלל

גם הכהן הגדול לא נטמא לאביו.

גם משה רבנו פרש מאשתו

ר חיים קנייבסקי בירך על מאכל, בלי לדעת לפרטי פרטים מה הוא אוכל

תראה עירובין נד איך מסופר על צדיקים שלא שמו לב מה הולך סביבם בגלל הלימוד.

כמו שמפרש רש"י שם:

באהבתה תשגה תמיד. בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה.

ועד כמה שאני הבנתי אם זה באמצע הלימוד, התורה יותר חשובה מאם תשים לב מה אכלת..

לכן אומרים "הפוסק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה וכו'..." שזה לא טוב.  התורה יותר חשובה מלהפסיק באמצע ולשבח על בריאה כלשהי

למה זה משנה אם הוא ידע מה הוא אוכל או לא..?

הרי אם הוא יודע מה הברכה הוא מודה על זה שהאוכל הזה קיים. 

הרי באותה מידה מישהו שחי בישול ומתכונים יכול להגיד לך שזה חבל מאד לאכול עוגה או תבשיל אחר ולא לדעת כמה המתכון שלה מורכב.

אני מאמין שהרב קנייבסקי ידע קצת יותר טוב מאיתנו מה צריך ומה לא

חוץ מזה שלדעת מה הברכה זה די ידיעה באופן בסיסי. 

העץ - פרי 

מזונות - חמשת מיני דגן

אדמה - ירקות..

התודה היא אמיתית גם אם אתה אתה לא יודע מה המתכון. 

מן הסתם הוא הבין מה הוא אוכל אבל לא ידע מה אשתו זרקה שם שיקבע את הברכה 

אני סומך על הרב קנייבסקי שהוא ידע מה נכון בעבודת ה'. 

מאיפה הקביעה שצריך לדעת מה אתה אוכל כדי שההודאה תהיה אמיתית?

אבל גם לטענתך, אם לא מעניין אותו מה הוא אוכל אלא רק שיהיה מה לאכול כדי ללמוד

יוצא שעצם הידיעה מה צריך לברך זה מספיק כדי להודות באמת 

אבל מי אמר לך שהראש שלו לא למעלה בשמים?

אתה חייב לדעת איך קוראים לתפו"א כדי לדעת שהוא יוצא מהאדמה?

הברכה מבטאת את מקור המאכל ולא מתייחסת בכלל לסוג שלו.

אולי זה לתואם את התפיסה המקובלת ביחס לאכילה אך הברכות מתייחסות רק למקור המאכל ולא מעבר לכך. 

ואם זה צנון ולא תפו"א, ההודאה שלי תשתנה? 

הוא מילא את כוונת התורה באופנים אחרים והיה צדיק וקדוש מאד, וסביר מאד שהוא לא היה מסוגל *גם* ליהנות מהמאכל באופן מלא *וגם* להיות צדיק וקדוש וללמוד תורה כמו שהוא עשה, ולכן הוא החליט לוותר על מעלה אחת בשביל האחרת.

ופשוט בחיים הרגילים שלו הוא גילה שהוא מסתדר מצוין בלי

ככה, בקצרה, כי אין לי הרבה זמן, יש את המשנה שהרואה אילנות טובים ופוסק מלימודו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה הרי זה מתחייב בנפשו. והרב זצ"ל כותב באורות התורה פרק י' (לא זוכר איזו פסקה בדיוק, אחרי פסקה ד'....) שמכיוון שהוא עוסק בקדושה המקורית ופוסק ועובר לקדושה המועתקת, לכן מתחייב בנפשו.

זאת אומרת, הרב קנייבסקי תפקידו היה לעסוק בחיי עולם, בקדושה הנצחית של התורה, וכל הדברים האחרים, הדברים הקטנים יותר כמו קדושת האוכל, זה פחות עניין אותו, הוא עסק בחיי עולם, בכללים, לא בפרטים, בניצוצות הקטנים.

אמנם, מי שעוסק בליקוט ניצוצות ומקדש את החיים עצמם, זה תפקיד מאוד חשוב, ואפילו שזו קדושה מועתקת, יש דווקא קדושה מיוחדת בחול, בדברים האלו. (בתור משל, פעם היו הרבה יותר גדולים ענקיים, והם נתנו את היסודות, הם עסקו בכללים הגדולים של התורה, והיום הפרט עלה, ואז יותר הפרטים התבררו, החיים יותר התקדשו, יש בחינה שהדור שלנו הוא הכי עליון, מצד שני, דווקא דורות אחרים היו במצב של רוחניות גדולה, כמו דור המדבר....).

אם צריך הרחבה בעניין, בשמחה....

בכל דבר אחר שיש בו טעם ההנאה היא ממילא ולכן מברכים גם אם לא רעבים

גם מים לא צריך ליהנות...

הרי במים אין טעם (אלא אם כן זה מים בטעמים....).

כתוב במסכת ברכות: "השותה מים לצמאו מברך שהכל", צריך שירגיש את הצורך לשתות מים, וירגיש את הריווי של המים, שהם משלימים לו את החסרון שיש לו בצמא.....

אבל בשאר הדברים שיש להם טעם זה לא משנה ולא צריך להרגיש צמאים או רעבים - כי נהנים מהטעם. 

לכן אני אומר שעצם האכילה היא הנאה מספיקה כדי לברך.  ולהגיד שזה ברכה לבטלה כי הוא לא ידע מה יש באוכל זה לא נכון

זה בדיוק מה שאמרתי שלא.

דיברנו פה על הנאה ממש, ליהנות ממה שאוכלים, לא רק להרגיש השלמת חסרון. (בדומה לכך, הנחש רעב, ואחרי שהוא אוכל הוא מרגיש שבע ויש לו השלמת חסרון, אך הוא לא מרגיש טעם באוכל, הכל נדמה לו לעפר, אין הבדל בטעמים, בסגנונות, "ועפר תאכל כל ימי חייך").

אז מים לא חייב להרגיש הנאה, אלא רק השלמת חסרון. (במים אין אפשרות להרגיש הנאה, מים לא טעימים, הם רק משלימים חסרון....).

וגם באוכל אין צורך בשביל לברך ולהודות לה' להרגיש את הטעם באוכל, אפשר להודות באופן יותר בסיסי על השלמת החסרון של תחושת הרעב, וזה מספיק. כמובן, יותר משובח לברך גם על ההנאה, אך מי שבטל כלפי התורה הוא לא נמצא במקום של להדר בדברים האלו, זה לא מעניין אותו טעמים, הוא מהדר בהוספת תורה ודברים אחרים. (ושם את האוכל שלו כמו בהמה שמסרחת אכילתה, ואז אפשר לקנות את התורה, עיין מהר"ל נתיבות עולם נתיב התורה, כמדומני פרק ג', אולי פרק ד', בסביבות שם....).

נ.ב. אחרי שערכת אני רואה שבעצם אין בינינו מחלוקת, אלא רק הגדרנו שונה. אתה הגדרת השלמת חסרון כהנאה ואני לא. אשריך.

לא צריך ליהנות מזה, צריך שתרגיש שהקב"ה משלים חסרונך ותודה לו על כך....

אין שום משמעות לידיעה מה יש בתוך האוכל. ואני לא יודע למה אתה חושב ככה.. עשית מחקר כלשהו?

(אגב, גם אם נאמר שאיכשהו בנאדם יהנה יותר מידיעה מה המתכון, אין שום מצווה לשקוע בתאוות אכילה.)

הלכתית כדי לברך צריך להנות מהטעם.. נקודה!

עובדה בשטח, תביא לבנאדם אוכל טעים...גם אם אין לו מושג מה יש בפנים הוא יהנה.

לדוגמא, אחי פעם אכל אורז ששף הכין לו, אין לו מושג מה היה שם בפנים חוץ מאורז (שהוא לא ממש אוהב) אבל עד היום הוא מספר כמה זה היה טעים.

אבל זה לא רלוונטי, כי שוב פעם, משום מה החלטת שצריך להנות ברמה גבוהה כדי לברך את ה'

ואני לא יודע מאיפה המצאת את זה... באמת שלא ברור

אין שום מצווה לשקוע בתאוות אכילה. בשביל לברך צריך לאכול ולהרגיש את הטעם, זהו.

לא מהידיעה מה המתכון אלא מהמראה.  

ועדיין, גם עיוור יכול לברך על האוכל - מה שמוכיח ההפך מהטענה שלך 

אתה כל פעם חוזר על זה כמו מנטרה, אך מוכיח בעצמך שאנחנו צודקים. עובדה שעיוור לא רואה, ויכול לברך הלכתית. אמנם היה יכול להדר וליהנות יותר אם היה רואה, אבל מבחינה הלכתית רואים שמותר לו לברך....אז אם אתה רוצה לטעון שהיה אסור לרב קנייבסקי לברך, אתה טועה, עובדה שעיוור לא רואה ומותר לו. אם אתה רוצה לטעון שהרב קנייבסקי לא הידר בזה, זה משהו אחר, ועל זה כבר עניתי....(שוב, אתה בעצמך כל הזמן אומר שאפשר ליהנות יותר אם רואים....).

מי אמר לכבודו שעיוור חייב הלכתית לדעת מה הוא אוכל?

ולשיטתך הסוכריות האלו שיש הרבה טעמים ואתה לא יודע איזה טעם זה בדיוק, אי אפשר לברך עליהן....?

או אם אדם אוכל בעיניים עצומות גם אסור לו לברך?

שבעבודת ה' יש איזו דרישה שתהנה ממה שאתה אוכל יותר ממה שצריך כדי לברך

לא יודע מאיפה הבאת את זה..

ודבר שני, כתבתי מתכון כי הרי הוא ראה מה הוא אוכל..

אם זה מרק, או סלט, או תבשיל. רק לא ידע מה בדיוק זה מכיל כדי לקבוע את הברכה

אהה, אז אתה מודה במקצת שיש הנאה, אלא שיש יותר הנאה אם אתה יודע. אין לי בעיה להסכים איתך, אבל שים לב שיצאנו מגדר ההלכה, שכן הוא נהנה, ועברנו לגדר "הידור מצווה". ואותם הרבנים מהדרים במצוות אחרות כגון לימוד תורה ולא באכילה....

אין צורך לעשות ערבוב של מדרשים.

קודם כל, מובן שלגבי ברכה הוא יצא ידי חובה ואין בעיה? (אגב, אתה מבין שאתה חייב לתרץ, כי בכל זאת, מדובר פה בגדולי עולם שכך נהגו, ולא מסתבר לומר שעברו על הלכה ולא הכירו את אותן גמרות....).

עכשיו אתה שואל מהירושלמי, שלכאורה משמע משם שיש עונש על מי שלא נהנה בעולם הזה.

אז אני אתן לך גמרא שאומרת על רבי שלא נהנה מהעולם הזה כלל....אז בכל מקרה הגמרא בירושלמי צריכה ביאור, ואין צורך ישר להשליך את הירושלמי הזה על כל הגמרות שאנחנו מכירים....

איך כבודו כ"כ בטוח שרבי ידע מה הוא אוכל?

וחוץ מזה, גם אם ידע, זה לא שינה לו, סוף סוף כתוב שהוא לא נהנה (ע"פ דעת תוס', לא ידעתי שיש בזה מחלוקת, חידשת לי.....). אז בסוף אין הבדל אם הוא ידע או לא, גם אם ידע, זה לא גרם לו ליהנות מהאוכל, אז לפי דעתך קשה על הירושלמי מהגמרא הזאת....ולכן בכל מקרה צריך ביאור לירושלמי....

למה לדחוק את התוס'?

זה ממש לא הפשט....

ואם תגיד לי שבכל מקרה צריך לדחוק או את התוס' או את הירושלמי, ועדיף את התוס' כי הוא ראשון, לא נכון, שהרי לשון הראשונים יותר מורחבת מלשון הגמרא, ולכן הרבה יותר קשה לעשות אוקימתות בראשונים מאשר בגמרות....(על אותו מטבע, קשה יותר לעשות אוקימתות באחרונים מאשר בראשונים....).

אמרתי לך כבר, הוא הלך לבית המרחץ, אכל וכו'...אבל לא נהנה מזה. למה לא נהנה מזה? כי הוא נהנה מהתורה, הוא נהנה מדברים רוחניים, דברים גשמיים לא מדברים אליו בכלל, כמו משל העירונית ובן הכפר במסילת ישרים, והדברים פשוטים.

ולגבי עונג שבת ובחגים, פשוט, הוא למד תורה ובזה קיים עונג שבת....

וואו, ב"ה זכיתי לכוון לדעת גדולים...
נו, אז לפי רב צדוק הירושלמי שהבאת טעון הסבר, כך שבכל מקרה צריך להסביר את הירושלמי וזה לא הפשט...
וחוץ מזה, גם לשיטות האחרות, הרב קנייבסקי כן ראה וכן נהנה. (אגב, יש מקרה נראה לי בב"ק על אדם שדחף אוכל לתוך פיו של חבירו, שאז אותו מי שאכל על הנאה, וכן בהמה שאכלה אוכל שפלוני השאיר ברשות הרבים, בעל הבהמה לא חייב לשלם מה שהזיקה, דהיינו השווי המלא, אבל חייב לשלם מה שנהנית, דהיינו, מה שחסך לו להאכיל אותה, ולא חייב לשלם אפילו אם אכלה אוכל יקר, אלא במה שרגיל להאכיל אותה...רואים שיש לאדם הנאה בע"כ כאשר אוכל טעים נכנס לו לפה, אלא אם כן קודם לכן הודיע שהוא לא אוהב את האוכל הזה וזה לא טעים לו (אגב, רואים במקרה הזה שאפילו שלא ידע מה אוכל, שכן חבירו הכניס לו לפה ולא כתוב שידע או ראה מה אכל, אבל לא קריטי...), וכן אפילו שהבהמה נהנתה ממאכל טעים הרבה יותר, ההנאה לא נמדדת ע"פ זה, אלא ע"פ מה שהושלם חסרונה, שמקודם הייתה רעבה ועכשיו שביעה ולא צריך להאכיל אותה, וכן האדם, אפילו שלא רצה לאכול, כיוון שהאוכל נכנס לגופו והשלים חסרונו, ויש לו טעם, יש בזה הנאה, ורק אם זה מגעיל לאדם אז זה לא נחשב הנאה, הא לך דוגמאות מהגמרא שזו הגדרת הנאה גם באוכל, וזה גם מסתדר עם הפוסקים שאמרת, שמדובר על הנאה גופנית, אבל לא בהכרח שצריך לדעת מה הוא אוכל בדיוק, אלא כל עוד זה לא מגעיל ויש טעם, יש הנאה)

חייב, שכן נהנה.

א. מאיפה הבאת את העניין שצריך הלכתית ליהנות מהאוכל? (חוץ מזה, שאי אפשר להכריח מישהו להתענג על אוכל, הוא לא היה במקום הזה, אין צורך שהאדם יכריח את עצמו, כי אז בעצם הוא לא נהנה, הוא סובל, אתה מכריח אותו להיות משהו שהוא לא....).

מה שכתוב שצריך לברך כי אם לא אתה גוזל, ולהודות לה'. ההודאה לא חייבת להיות על ההנאה, היא יכולה להיות על כך שהקב"ה נתן לנו אוכל ומכלכל אותנו שנוכל לחיות, נתן לנו חיים. האם זו הודאה ברמה יותר בסיסית? יכול להיות, אבל הלכתית יוצאים ידי חובה. (ושוב, הרב קנייבסקי המקום שלו לא היה ל"הדר" בהודאה על האוכל, אלא בלימוד התורה....).

כן, בוודאי שלא טענתי שלא צריך לאכול, רק הראיתי שיש שני תפקידים, והתפקיד של הרב קנייבסקי לא היה לעסוק בקדושה המועתקת, בקדושת החול, הוא עסק בתורה הקדושה ובזה הוא שקע, וממילא המקום שלו לא היה באוכל ובהידור על הברכה עליו.

אני שואל אותך, הדין הזה שייך גם במים, שאם לא בירך מעל?

התשובה היא: כן.

האם שייכות ההגדרות שלך של הנאה במים?

לא.

משמע שהכוונה של הגמרא שאדם נהנה מן העולם הזה, הכוונה כל משהו שהוא לתועלתו, כולל משהו שמשלים את חסרונו, גם אם לא נהנה מזה. (בדומה לכך, מי שיקח משהו מבית המקדש וישתמש בו לסגור את הדלת, אין לו הנאה מזה, הוא סתם משתמש בזה לצרכו, וזה נחשב מעילה....).

זה לא חילוק. לא כתוב אף חילוק במשנה. מה שכתוב זה שבשביל לברך על מים חייבים שזה יהיה לצמא, ואילו אוכל, אפילו כשהאדם לא רעב, מותר לברך וזו לא ברכה לבטלה....(וגם הרב צבי יהודה שהיה אוכל מלא בשבת, לא היה אוכל כדי ליהנות, הוא עצמו לא היה נהנה מאוכל ובקושי היה אוכל, היה אוכל כי מצווה לאכול בשבת...תגיד שזה פחות "עונג שבת", כי הוא לא מתענג על האוכל בשבת, השבתי, הוא לא במקום של להתענג על האוכל בשבת....).

אבל גם האוכל, אפילו כשאדם שבע, בסוף זה מספק איזה צורך כלשהו באדם, גם אם לא מבחינה גופנית, מבחינה שאדם רוצה לאכול ועכשיו הוא מסופק, זה מילא איזה צורך באדם, שהוא צורך פיזי, ולכן, על השלמת חסרון זה, צריך לברך, לעומת מים שאין להם מהות של הנאה, אין בהם הנאה, אז רק כשאדם צמא וצריך את המים שיברך, ואם לא- לא. (במים יש רק את הרובד הבסיסי של השלמת החסרון ובאוכל יש את שני הרבדים, גם השלמת חסרון וגם הנאה....).

הסברתי לך הרגע את פשט המילים, אתה מוזמן להסתכל שוב בהודעה הקודמת.

(והסברתי למה חייבים להסביר ככה, אחרת לא תבין לגבי מים....כשאדם נודר הנאה מחבירו, אסור לו להשתמש בשום דבר של חבירו, אף אם אין לו הנאה ישירה....).

ויש לי עוד דוגמא, אם אתה כ"כ מתעקש, בסוגיית "זה נהנה וזה לא חסר", הפני יהושע מביא (לא זוכר באיזה דף, יכול לבדוק לך....) שאדם ששהה בבית חבירו והיה יכול גם לישון במקום אחר ולא היה משלם כסף (בהגדרה של הגמרא זה נקרא לכאורה "לא נהנה"....), אך חיסר את חבירו, חייב לשלם. (הוא חולק על התוס', לפי דעתו זה כך....). למה? מה הסברה שלו? משום שהוא כן נחשב כנהנה, שסוף סוף אכל את ממון חבירו, ולכן כאשר חיסר חבירו חייב על ההנאה. (שהרי מצד החסרון לא חיסר הרבה, חבירו יכול לחייב אותו על ההנאה משום שחיסר....ובלי שחיסר לא יכול לחייב, שהרי זו מידת סדום, וכופין על מידת סדום....). ורק כאשר אדם סובל, לדוגמא מישהו הכניס לפיו משהו לא טעים, או משהו שברור שאין לו הנאה בזה, כגון שאמר לפני כן שאינו חפץ בזה (אם אדם יורד לשדה חבירו ושותל שם עצים יכול לחייב את חבירו, אא"כ חבירו אמר לו קודם שלא מעוניין ואז יכול לומר: "טול עציך ואבניך", אך אם לא אמר לו, אלא שתק והסכים, חייב לשלם, כי אנן סעדי שנהנה ויש לו הנאה מזה.....), שאז הוא "לא נהנה", ואפילו אם השני חסר לו חייב, אך אם נהנה, אך באופן שיכל ליהנות במקום אחר וחבירו לא הרוויח אותו כלום, עדיין חייב. זאת אומרת, רואים שהמילה הנאה משמשת למשהו שאדם מקבל שירות/חפץ/כל דבר...(כמו שאומרים: "טובת הנאה", כל משהו שהאדם מקבל ממנו, לאו דווקא שהגוף שלו מפריש את הכימיקל "דופמין"....).

לא ראיתי, צריך לבדוק, אבל גם אם אתה צודק, אני יכול לסבור כמו @מבקש אמונה....(שאפילו כשלא רואה יש הנאה....).

שתהיה ירא שמים. והוא היה.

אני לא חושב שהוא טרח להתחמק מלדעת מה השם של כל מאכל. פשוט עיקר מעייניו היו בצד המשמעותי של החיים ואגב אורחא זה קרה.

אין בזה שום חיסרון לאנשי מעלה כאלו. החיסרון הוא למי שינסה לחקות את ההנהגות האלו כאשר הוא לא באמת נמצא במקום הזה. דוגמא לדבר: גם חז"ל התפארו בר' מנחם ברבי סימאי וכינוהו 'בנן של קדושים' על כך שלא הסתכל בצורת מטבע. ברור שמי שהוא זולל וסובא והוא כרוך אחרי תענוגות העולם ויאמץ לעצמו הנהגה זו, הרי זה בגדר נזם זהב באף חזיר. ההנהגה הזו היא בגדר סימן ולא בגדר סיבה. וה"ה לכל כיוצ"ב.

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.